המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין שני דוחות תנועה מיום 11.2.07 ומיום 26.3.09.

המבקש טען כי לא הוא שנהג ברכב במועדים הרלוונטיים, אלא אימו, גב' ליליאן אזולאי, אשר אף הגישה תצהיר בעניין זה. המבקש טען כי לא ידע על הדוחות עד קבלת הודעת פסילה עקב צבירת ניקוד מרשות הרישוי מאחר ואימו הסתירה אותם ממנו.

המשיבה התנגדה לבקשה מהנימוקים המפרטים בתגובתה מיום 4.7.12 שעיקרם השיהוי בהגשת הבקשה ועצם תשלום הדוחות בטרם הגשת הבקשה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהתקבל מהמרכז לגביית קנסות וממשרד הרישוי מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.

מתברר כי טענתו של המבקש כי לא ידע על הדוחות עד לאחרונה אינה יכולה להתקבל. כבר ביום 7.7.08 נשלחה למבקש הודעה ממשרד הרישוי על צבירת ניקוד בגין שני דוחות תנועה, שאחד מהם הינו הדוח מיום 11.2.07, הרלוונטי לבקשה זו. בגין עובדה זו נדרש המבקש, ואף מילא את הדרישה בשנת 2010, לעבור קורס נהיגה נכונה.

בהמשך, ולאחר צבירת דוחות נוספים נשלחה למבקש, בחודש ינואר 2010, דרישה לעבור קורס נהיגה ייעודי. במכתב משרד הרישוי מופיעים הפעם שני הדוחות הרלוונטיים לבקשה זו.

מעבר לאמור לעיל, הרי בחודש אוקטובר 2011 נשלחה למבקש הודעה על פסילת רשיונו עקב צבירת ניקוד ובה מפורטים כל הדוחות שנצברו לחובתו לרבות שני דוחות אלה.

אף בהתעלם מההודעות הקודמות, סבורני כי השיהוי מחודש אוקטובר 2011 ועד הגשת הבקשה בחודש אפריל 2012 אינו סביר, ולא ניתן לו כל הסבר בבקשה.

מעבר לכל האמור לעיל, מתברר כי הדוחות הרלוונטיים שולמו בידי המבקש במסגרת הליכי הגבייה שהפעיל נגדו המרכז לגביית קנסות, וזאת בטרם הגשת הבקשה. עובדה זו לא נזכרה כלל בבקשה ולא ניתן הסבר כלשהו מדוע יהיה זה מוצדק להאריך את המועד להישפט לאחר תשלום הדוח, פעולה המהווה כידוע הודאה מלאה של אדם בעבירה המיוחסת לו.

כפי שכבר נפסק לא אחת, יש להתייחס בזהירות לבקשות להארכת מועד להישפט במגיעות לאחר תקופה ארוכה, ובמיוחד לבקשות המוגשות לאחר שכנגד אדם הופעלו אמצעי תיקון בידי רשות הרישוי. בנסיבות כאלה "נזכר" לפתע אדם כי ברצונו לגרוע חלק מהדוחות שנרשמו לחובתו בנסיון להעביר את רוע הגזירה.

במקרה דנן מתברר כי המבקש ידע על הדוחות זה מכבר, ככל הנראה כבר בשנת 2008 ולכל הפחות בשנת 2010 בעת שהשתתף בקורס הנהיגה הנכונה. אף אם אקבל כי אכן לא הוא שנהג ברכב, עובדה המוטלת בספק ניכר לאור התצהירים הלקוניים שצורפו לבקשה, הרי לאור השיהוי הניכר בהגשת הבקשה אינני רואה אפשרות לקבלתה.

הבקשה נדחית, ורק לפנים משורת הדין לא אחייב את המבקש בהוצאותיה.

ניתנה היום, ט"ז אלול תשע"ב, 03 ספטמבר 2012.