1. התובעים, טייסים בחברת אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ ( להלן: "החברה או הנתבעת") מזה מספר שנים, פנו בבקשה לסעד זמני וכן בתביעה עיקרית לבית הדין, כל זאת בשל החלטת החברה שלא להעבירם הכשרה לקברניטאות בצי 765 לאור החלטה מינהלית של החברה שלא להכשיר יותר טייסים לקברניטאות בצי מטוסים זה.

התובעים טוענים כי יש לאכוף על החברה את ההבטחה שניתנה להם ולאפשר להם לעבור את הליך ההכשרה לקברניטאות ולחילופין במידה ולא ,להשיב את המצב לקדמותו ולהחזירם לציים הגדולים מהם עברו וכן לפצות אותם פיצוי כספי.

2. החברה טענה כי התובעים קיבלו החלטה מושכלת במסגרת הגשת בקשה למכרז הסבה לעבור לצי 765 וכי לא ניתנה להם כל הבטחה, כי הם עוברים על מנת לקבל הכשרה לקברינטאות. בנוסף טענה החברה כי בידיה הפררוגטיבה הניהולית לקבוע אם ומתי תכשיר טייסים לקברינטאות והחלטתה שלא לקיים הכשרה לקברניטאות בצי 765 הייתה עניינית ומקצועית.

הנתבעת טענה כי משבחרו התובעים לעבור מצי לצי ביודעם את הוראות הסכם העבודה בין החברה לועד אצ"א ( להלן: " הועד " או "הנתבע 2" ) ולאור המגבלה הגלומה בו במעבר מצי לצי, אין הם יכולים לדרוש לאכוף על הנתבעת קיום הכשרה לקברינטאות וכן אינם יכולים לאכוף על הנתבעת החזרתם לצי בו עבדו ,זאת בשל ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים ובפרט לאור עמדת נציגי וועד הטייסים בעניינם.

באשר להצבה העונתית שניתנה להם ב11/11, נטען על ידי החברה כי הגם שמכתבים של ההצבה חזרה לצי שממנו באו לא נרשם כי מדובר בהצבה עונתית של 6 חודשים , על התובעים היה לדעת זאת כי מדובר להצבה עונתית בלבד ויש לדחות את הפרשנות הניתנת על ידי התובעים להסכם כי הצבה עונתית היא עד 24 חודש.

3. הועד טען כי מעבר טייסים מצי לצי לצרכים שונים לרבות קברניטאות נעשה בחברה באופן תדיר ובהתבסס על ציפיות ולא על התחייבות. הועד סבור כי לא היה זה ראוי כי תינתן התחייבות כפי טענת התובעים ולידיעת הועד אף לא ניתנה התחייבות לתובעים כי יעברו הכשרה לקברניטאות והיה בעבר רק מקרה אחד בו התחייבה הנהלת החברה בכתב . זהו מקרה יוצא מן הכלל ואין התובעים יכולים להיבנות עליו.

באשר לטענה בדבר החזרתם לצי הקודם והצבה עונתית טוען הועד כי סעיף 9(ו) להסכם העבודה נועד להגן על הטייסים על מנת למנוע מהחברה להעביר טיס מצי לצי לתקופה של עד 6 חודשים ועל כן לא היה מקום להאריך את הצבתם העונתית מעבר ל-6 חודשים. בנוסף הועד טוען כי משעברו התובעים מרצונם מצי לצי , יצרו הם מציאות חדשה עליה הסתמכו טייסים נוספים בחברה והחזרתם לציים מהם באו תפגע באחרים.

4. בטרם ניכנס למחלוקות בהם עלינו להכריע נפרט להלן את העובדות אשר הובאו בפנינו במסגרת כתבי הטענות, המסמכים והעדויות ואשר מצאנו אותם כאינם שנויים במחלוקת בין הצדדים:

א. התובעים הינם טייסים בחברה בתפקיד קצינים ראשונים. התובעים בצר ויערן שירתו כטייסים בצי 747-400 והטייסים אטינג וגבעול בצי 777. אין חולק כי שני ציי מטוסים אלו, הינם הציים הגדולים של החברה.

ב. כאמור החברה הינה חברת התעופה הלאומית של ישראל, שעיקר פעילותה בהובלה אווירית של נוסעים ומטען והתובעים משמשים כטייסים בחברה. בנוסף לציים הגדולים שהוזכרו לעיל, לחברה שני ציי מטוסים נוספים, האחד צי 737 והשני ציי מטוסים 767 ו- 757 המכונים צי 765.

ג. אין חולק כי בכל צי בחברה מוצבים טייסים קצינים ראשונים וקברניטים. על מנת שקצין ראשון ימונה לקברניט עליו לעבור הכשרה מתאימה . זאת ועוד, אין חולק כי עד לשנת 2011 הכשרת קצין ראשון לתפקיד קברניט התבצע בשלושה ציים 747-400, 737, 765. על מנת לבצע הכשרה לקברניט , על הטייס הקצין הראשון להיות מוצב בצי בו תתבצע ההכשרה כשנה בטרם תחילת ההכשרה.

ד. התובעים העידו ודבר זה לא נסתר בעדויות הנתבעת כי תנאי השירות ויכולת ההשתכרות בציים הגדולים טובים יותר מאשר בשני הציים האחרים, כאשר רוב הטייסים מעדיפים לשרת בציים הגדולים וכדברי קב' צוק בדרך כלל הטייסים שנמצאים גבוה יותר ברשימת הבכירות מעדיפים לטוס בציים הגדולים.

ה. ההכשרה לקברניטאות נעשית מזה שנים ארוכות בציי 765 ו- 737, כאשר קצין ראשון אשר אינו משרת באחד משני ציים אלו ומעוניין בהכשרה לקברניט, עליו לשרת תקופה מסוימת בצי זה על מנת לעבור הכשרה.

ו. התובעים מבחינת מיקומם ברשימת הבכירות בקרב טייסי החברה היו הראשונים בתור לביצוע הכשרה לקברניטאות.

ז. אין חולק כי בפברואר 2011 נעשו פניות ישירות של מנהליי הציים הגדולים ( קב' טל בקר וקב' עופר אלוני) אל התובעים, כל אחד בנפרד ונאמר להם כי יש החלטה לבצע הכשרה לקברניטאות בצי 765 וכי פורסם מכרז של החברה להסבה לצי זה, שכן הסבתם לצי זה הוא לצורכי הכשרתם לקברניטאות בצי.

נותרה מחלוקת בין הצדדים האם מנהלי הציים הנ"ל בקר ואלוני התחייבו לתובעים כי הם עוברים על מנת לעבור את ההכשרה לקברניטאות, ועל כך נרחיב בהמשך פסק הדין , אולם אין חולק כי היה ידוע הן למנהלי החברה לרבות קב' מוהר כי ההסכמה וההחלטה של התובעים לבקש לעבור מהציים הגדולים לצי 765, היה במטרה אחת להכשרה לקברניטאות.

ח. לאור התכתובת והפניות של מנהלי הציים הגדולים, פנו התובעים והגישו מועמדותם למכרז ההסבה ובהתאם לבחירתם זכו התובעים במכרז ההסבה לצי 765 והחלו בהליך ההסבה לשמש כקצינים ראשונים בצי זה.

בחודשים מאי ויוני 2011 סיימו התובעים את ההסבה לצי 765 והחלו לשמש כקצינים ראשונים בצי זה.

ט. בסמוך לאחר סיום תהליך ההסמכה הארוך של התובעים בצי 765 ביום 28.6.11 קיבלו התובעים מייל שנשלח אליהם ע"י מנהל ההדרכה באגף המבצעים, קב' קרני בו נאמר כי עפ"י החלטת ראש אגף מבצעי אוויר תבוצע הכשרה לקברניטאות דווקא בצי 737 ועל כן עליהם לבצע תוך מספר חודשים ספורים הסבה נוספת לצי 737.

בנוסף הוחלט לבטל כליל את אפשרות ביצוע הכשרה לקברניטאות בצי 765. אין חולק כי החלטה זו הייתה מדיניות חדשה מאז שנת 1991 והחלתה על התובעים לאלתר הייתה בלתי צפויה.

י. אין חולק כי טרם קבלת ההחלטה והגם שהחברה ובפרט קב' מוהר ידעו כי התובעים עברו לצי 765 רק במטרה לעבור הכשרה לקברניטאות ,לא ניתנה להם הזכות הבסיסית להשמיע את טענותיהם בטרם תתקבל ההחלטה, וזאת כאשר ההחלטה התקבלה בהנהלת החברה בסמוך וכמעט במקביל לתהליך ההסבה.

יא. יתרה מכך ההחלטה התקבלה עם כללי מעבר לישומה כאשר הוחלט שקצינים ראשונים שהחלו את ההכשרה בצי 765 ונכשלו יהיו זכאים להמשך ההכשרה ובמסגרת החלטה זו הוחלט כי אין לראות בתחילת הכשרתם של התובעים ככאלה הנכללים כבעלי זכאות לסיים את ההליך הקברניטאות בצי 765.

יב. התובעים פנו מיידית ב- 14.7.11 לפגישה עם קב' מוהר וקב' קרני וכן מנהלי הצי, השמיעו את טענותיהם בעניין זה ודרשו לאור החלטה זו להחזיר אותם לציים מהם הגיעו, היינו הציים הגדולים. במקביל אף נעשתה פניה של התובעים לשנות את ההחלטה בכך שלא תוחל עליהם ויתאפשר להם לסיים את ההכשרה לקברניטאות ב- 765.

יג. לאור החלטת קב' מוהר להותיר את ההחלטה בדבר ביטול ההכשרה לקברניטאות על כנה, פנה קב' מוהר לתובעים האם הם מעוניינים לחזור לציים הקודמים. התובעים השיבו בחיוב תוך התניה שחזרתם לצי הגדול הינה קבועה. לכך נענו התובעים ע"י קב' מוהר כי אין בהסכמה להעביר חזרה לצי הגדול כדי הכרה בטעות או סטיה מהסכם העבודה.

יד. לאחר דין ודברים זה, התקבל אצל כל אחד מהתובעים מכתב משאבי האנוש מיום 28.11.11 ,באשר להצבה חזרה בצי הגדול בו עבר קודם להסבה ובו נכתב כדלקמן:

" על פי מכתבה של מנהלת מח' יחסי עבודה 171/168 מה- 27.11.11 ובהתאם לבקשתו של רא"ג מבצעי אויר, הרינו לאשר העברתך מצי 765 לצי 744 ( או 777) החל מ- 1.11.11. אנו מאחלים לך הצלחה בתפקיד החדש."

טו. מספר ימים לאחר מכתב נוסף של מנהלת משאבי האנוש המתקן את המכתב מיום 5.12.11 ונרשם " הצבתך העונתית מצי 765 לצי 744 החל מיום 1.11.11 ועד תום יום 25.5.13. "

עולה ממכתב זה כי ההצבה של התובעים היתה על פי הקבוע בסעיף 9(ו) להסכם העבודה המגביל תקופת הצבה עונתית לשנתיים.

הצדדים חלוקים באשר לפרשנות שיש ליתן לסעיף זה להסכם העבודה , האם הצבה זמנית היא לחצי שנה או לשנתיים ונדון במחלוקת זו בהמשך, אולם יאמר על ידינו , כי ניתן לקבוע כעובדה כעולה ממכתב זה וכן מחקירת קב' מוהר כי בעת משלוח מכתב זה , היה ברור אף להנהלת החברה כי הצבתם של התובעים הינה זמנית לשנתיים בציים הגדולים.

טז. למרות האמור במכתבים הנ"ל, ביום 10.4.12 התקבלה במייל של התובעים הודעה של קב' קרני , מנהל מחלקת ההדרכה, לפיה החוזה של ההצבה הזמנית של התובעים הסתיים וכי החל מחודש מאי 2012 , בתום תקופה של 6 חודשים הם חוזרים לצי 765.

יז. התובעים פנו מיידית במכתבים הן לוועד והן לחברה ודרשו לשנות את ההחלטה. בתשובה לפנייתם זו נענו כי ראש האגף ישקול את הערכת ההצבה בציים הגדולים באם הנתבעת 2 תפנה אל החברה בבקשה מנומקת. התנהלה התכתבות ארוכה בין שלושת הצדדים בהליך זה באשר להארכת התקופה ומשהבינו התובעים כי התשובה היא סופית פנו לבא כוחם אשר פנה ראשית לב"כ החברה ולאחר מכן הגיש בקשה לסעד זמני.

יח. לאחר דיון שהתקיים בבקשה לסעד הזמני ביום 1.5.12 הגיעו הצדדים לידי הסכמה, לה ניתן תוקף של החלטה לפיה התובעים יעברו לעבוד בצי 765 עד ליום 1.10.12. החל ממועד זה התובעים יוצבו בהצבה עונתית בציים הגדולים לתקופה של חצי שנה.

במהלך תקופה זו יקיים ביה"ד וינהל את התיק העיקרי כך שיינתן פס"ד בתיק בשאלות השנויות במחלוקת שבין הצדדים טרם מועד סיום ההצבה הזמנית.

5. כפי שפרטנו לעיל את העובדות וכן את המחלוקות שבין הצדדים, עלינו להכריע בשתי מחלוקות עיקריות.

המחלוקת הראשונה היא, האם בנסיבות הראיות שהוצגו בפנינו ניתנו לתובעים התחייבויות ע"י מי מנציגי החברה המוסמכים ואשר מחייבים את החברה להמשיך את הליך ההכשרה לקברניטאות של התובעים בצי 765 למרות ההחלטה שהתקבלה בחברה.

המחלוקת השניה היא מחלוקת חלופית ככל שנכריע שאין לחייב את החברה להמשיך בהליך ההכשרה, האם יש לקבל את טענת התובעים כי יש להחזירם לציים הגדולים מהם עברו. מחלוקת משנה אשר עומדת בפנינו בענין זה באשר להחזרת התובעים לציים הגדולים הינה ההחלטה של החברה באשר להצבתם בהצבה עונתית, האם הצבה עונתית הינה לתקופה של שישה חודשים כטענת הנתבעים ,או לחילופין כטענת התובעים ההצבה העונתית הייתה עד ל- 25.5.13.

6. מהי ההתחייבות שניתנה לתובעים והאם היא מחייבת?

כפי שעלה מהראיות והמסמכים שהוצגו בפנינו וכפי שקבענו בפרק העובדות שאינן שנויות במחלוקת בפס"ד זה (סעיף 4), מצאנו את עדויות התובעים בכל הקשור להצעה שהוצעה להם ע"י קב' בקר וקב' אלוני כאמינה וקוהרנטית, ולא נסתרה ע"י עדויות הנתבעים ואף נתמכה במסמכים שהוצגו ע"י שני הצדדים.

כאמור לא הייתה מחלוקת כי התובעים הינם קצינים ראשונים אשר היו הבאים בתור לקידום להכשרה לקברניטאות ומאחר והחברה יצאה במכרז ב- 2/11 של הסבת קצינים ראשונים לצי 765 כאשר היה ידוע לכולי עלמא כי מדובר בפתיחת המכרז על מנת שניתן יהיה להכשיר קצינים לקברניטאות. מנהלי הציים הגדולים הציעו באופן מפורש והמליצו לתובעים למהר ולהגיש מועמדות על מכרז זה ,והיה ברור גם למנהלי הציים וגם למנהל האגף בחברה כי התובעים הגישו מועמדותם למכרז סבה אחת בלבד, כי עוברים הם לשם הכשרה לקברניטאות.

אמנם החברה טענה כי העברתם במסגרת המכרז לצי 765 אין בה כדי התחייבות להכשרתם לקברניטאות אך אנו סבורים כי לא כך הדבר.

מעבר למצגים שהוצגו לתובעים בעניין זה נכתב ע"י קב' אלוני במייל שנשלח לקב' מוהר ובו הובהר כי העברתם לצי זה הינו לטובת הליך קברניטאות שאם לא כן היו נותרים בציים הגדולים שהם המועדפים ע"י הקצינים הראשונים. זאת ועוד, אין כל הגיון בטענה כי התובעים עזבו מרצונם החופשי והגישו מועמדות לעזוב את הצי הגדול לצי 765 מבלי שיובטח להם כי ישארו בצי זה לשם הכשרה לקברניטאות.

לאור האמור וכפי שעלה מהראיות, ברי כי במועד השיחה בין התובעים לבין מנהלי הציים שלהם וכן במועד בו הגישו את מועמדותם ועברו בפועל לצי 765 היה ברור לכל המנהלים, לתובעים ובמיוחד לקב' מוהר כי התובעים עברו לצי זה לשם הכשרתם לקברניטאות.

7. שני הצדדים טענו בפנינו במסגרת סיכומיהם, זה כלפי זה, כי העדים קב' בקר וקב' אלוני ,שעדותם מהותית לכאורה לשאלת ההבטחה בתיק זה ,לא הוזמנו לעדות. קב' מוהר בעניין זה העיד כי אינו יודע אם נעשתה פניה לעדים אלה, אך אמר כי קב' בקר ביקש ממנו שלא להעיד מאחר ולא רצה למצוא את עצמו בין הפטיש לסדן.

ארבעת התובעים מסרו גרסה זהה באשר לשיחות שהתנהלו בינם לבין קב' בקר וקב' אלוני, וכן מסרו תכתובת שבוצעה בזמן אמת בעת קבלת ההחלטה שלא תתאפשר הכשרה לקברניטאות בצי 765.

ככל שהתובעים היו מזמנים שני קברניטים אלה אשר הינם המנהלים שלהם בעת ההצבה הזמנית, היו מוצאים את עצמם התובעים באי נעימות לא כל שכן עשויים אף למצוא את עצמם כמתעמתים עם מנהליהם. שני מנהלי הציים הינם כפופים לקב' מוהר וטוב היה לו הנתבעת סברה כי באם עדותם תואיל להוכחת טענותיה כי תזמנם מטעמה לאישוש הטענה כי לא הייתה התחייבות.

8. למרות כל קביעותינו דלעיל ברצוננו לציין כי לנתבעת כמעבידה קיימת הפררוגרטיבה הניהולית לקבוע מתי, כיצד והאם בכלל תנהל הכשרות של עובדים לתפקידים בשורותיה ובפרט קיימת לה הזכות לקבל החלטות או לשנות החלטות בכל הקשור לסדרי עבודה, נוהלי עבודה והמבנה של ציי החברה. לכן, כשהתקבלה ההחלטה של החברה ובפרט של קב' מוהר, שלא לקיים הכשרה לקברניטאות בצי 765 החלטה זו מצויה בתחום הזכות הניהולית של הנתבעת גם אם יש בה משום שינוי או פגיעה בעובדים.

לכן ביה"ד לא יתערב בקלות בהחלטות שמקבל מעסיק במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלו.

אולם בבואנו לבחון החלטה ניהולית זו עלינו לבחון האם היא ניתנה בהליך תקין והאם היה בה משום פגיעה בהתחייבויות שניתנו לתובעים כטענתם.

9. התובעים טענו כי לאור כל המסכת העובדתית ובהעדר ראיות והזמנת העדים קב' בקר ואלוני, יש לקבוע כי בין התובעים לחברה נוצר הסכם מחייב בדרך של הצעה וקיבול בכך שהתובעים התקבלו להסבה לצי 765 ובידיעה כי פנייתם להסבה זו נעשתה בעקבות התחייבות כי יוכשרו לקברניטאות.

אנו סבורים כי יש הבדל בין הבנות והבטחות לבין התחייבות של חברה ובמקרה זה לטעמנו נפלו התובעים בין הכיסאות כאשר לא הייתה התחייבות מפורשת של החברה להעביר אותם הכשרה לקברניטאות ,אולם הייתה כוונה ואפילו הבנה כי התובעים עברו מהציים הגדולים לצי 765 אך ורק על מנת שיוכשרו לשמש כקברניטים בחברה.

מאחר וקברניטים בקר ואלוני לא העידו בפנינו אין באפשרותנו לקבוע באופן חד משמעי כי הייתה התחייבות של הנתבעת שהתובעים יעברו הכשרה לקברניטאות בכל מקרה, רק בשל העובדה כי זכו במכרז הסבה לצי 765.

לכן גם לא ניתן לקבוע כבקשת התובעים כי החברה הפרה את ההתחייבות שניתנה לתובעים ע"י מנהלי הציים, אך כן ניתן לקבוע כי התובעים עברו לצי 765 אך ורק על מנת לעבור את ההכשרה.

לכן בנקודת הזמן שהחברה החליטה כי לא יתבצעו יותר הכשרות לקברניטאות בצי 765, היה עליה בטרם קבלת ההחלטה הסופית , לאפשר לתובעים להשמיע את טענותיהם כנגד החלטת החברה בדבר ביטול הליכי ההכשרה לקברניטאות, או לכל הפחות לטעון ולבקש כי ההחלטה בדבר הפסקת הכשרה לא תחול עליהם.

אמנם אין כל הוראה בדין המחייבת מתן שימוע במקרה כזה, אך עלינו לזכור כי המכרז להסבה מהציים הגדולים לצי 765 יצא בפברואר 2011 והתובעים עברו לצי 765 בפועל באפריל 2011.

רק כאשר סיימו התובעים את כל ההתאמות וההכשרות לעבוד בצי 765 התקבלה ההחלטה של קב' מוהר שלא תהיינה הכשרות לקברניטאות.

סמיכות הזמנים והידיעה המפורשת של בכירי הטייסים בחברה לרבות מנהלי הציים וקב' מוהר כי יש בהחלטה זו כדי לפגוע בארבעת התובעים, לטעמנו מחייבת ולו עפ"י כללי הצדק ,מתן זכות טיעון ושימוע לתובעים.

החלטת החברה ניתנה במחי יד, מבלי לתת כל הסבר לתובעים על ביטול ההכשרה לקברניטאות כאשר החלטת החברה יוצרת מדיניות חדשה לחלוטין שלא הייתה עד כה בחברה ובעצם גודעת את יכולת הקידום של התובעים כאשר הם כבר מצויים בתוך מסלול הקידום מבלי שניתנה להם האפשרות לקבל החלטה מושכלת.

נוסף על כל אלה, קב' מוהר ציין כי במסגרת ההחלטה לביטול הכשרה לקברניטאות הוחלט לאפשר לקצינים אחרים שהתחילו את התהליך אבל לא עברו את הבחינות לסיים את הליך ההכשרה לקברניטאות.

ברגע שהחליטה הנתבעת שלא לחתוך בסכין חד בהחלטתה ,הפסקה טוטלית של הכשרה לקברניטאות במסגרת צי 765, היה עליה לתת הסבר בין אם לתובעים ובין לביה"ד בעת הדיון, מדוע נעשתה אבחנה ואפליה בין קצינים ראשונים שהיו בתהליך ההכשרה לקברניטאות ולא עברו את המבחן לבין התובעים שהיו בתחילת ההכשרה.

בעת קבלת ההחלטה ובטרם פרסומה היה על מנהלי הנתבעת ובפרט קב' מוהר לזמן את התובעים לשימוע , שכן תוצאה ישירה של ההחלטה בדבר הפסקת ההכשרה לקברניטאות הייתה פגיעה ישירה במסלול הקידום של התובעים שרק חודשיים לפני כן החלו את תהליך ההכשרה לצי 765 אליו עברו רק בשל כך.

זכות טיעון זו הינה זכות בסיסית שהיה על הנתבעת לתת לתובעים בטרם פגיעה באפשרויות הקידום שלהם ובפרט שהיה ברור למקבלי ההחלטות כי הפסקת הליך הכשרתם גם אם הוא בתחילתו גרם לתובעים נזק כלכלי שכן הם עברו מהציים הגדולים לצי 765 שהינו צי אשר רמת ההשתכרות נמוכה בו יותר.

10. לכן אנו קובעים כי לנתבעת כטענתה אכן נתונה הפררוגטיבה לקבל החלטה בדבר הפסקה של הכשרה של קצינים ראשונים לקברניטאות בצי 765 ואין אנו מוצאים כי על ביה"ד לחרוג מהפסיקה בעניין זה ולהתערב בהחלטה הניהולית של החברה.

למרות הביקורת על ההליך בקבלת ההחלטה ובפרט המועד בו התקבלה ההחלטה בדבר הפסקת ההכשרה, דבר אשר פגע במסלול הקידום של התובעים, ביה"ד לא ישנה החלטות ניהוליות של החברה גם לא במקרה זה, אולם סבור כי בהליך קבלת ההחלטה נפלו פגמים אשר יש בהם כדי להשפיע הן על הזכות של התובעים לקבל פיצוי וכן ובפרט על הזכות לבקש מהנתבעת להחזירם לציים הגדולים מהם עברו.

11. פועל יוצא מהחלטתנו זו היא המסקנה כי על החברה היה לבחון מחדש את ההחלטה מייד עם פניית התובעים ב- 14.7.11 , ולאפשר לתובעים זכות טיעון מלאה יותר מאשר ניתנה להם בהתכתבויות ובפגישה יחידה שהייתה להם עם קב' מוהר.

בנוסף התובעים בעצמם לא סברו בנקודת זמן זו כשהתקבלה ההחלטה כי עליהם לצאת כנגד החלטת החברה בדבר ביטול ההכשרה, אלא כל מה שביקשו הוא החזרתם לציים הגדולים על מנת שהכנסתם לא תיפגע.

גם לבקשה זו לא נעתרה החברה וזאת בהסתמך על הסכם העבודה והעדר אפשרות להחזירם לצי ממנו באו בשל כך שזכו במכרז ההסבה מצי לצי.

אנו סבורים כי על הנתבעת היה להעתר לבקשת התובעים שהייתה שלושה חודשים בלבד לאחר שעזבו את הציים הגדולים ולאפשר להם לחזור לציים אלה ולכל היותר לבקשם להיות בהצבה זמנית בצי 765 ככל שחסרים בו טייסים לתקופת ביניים עד שייצא מכרז הסבה חדש.

דווקנות החברה ויותר מכך דווקנות הוועד בהסכם העבודה דווקא במקרה חריג זה נתנה יותר מתחושה כי מדובר במאבק על חשבון גבם של התובעים בין החברה לבין הוועד, ולא כנטען ע"י הנתבעים כי מדובר בהגנה על הסכם העבודה והטייסים האחרים בחברה.

12. לאור האמור, אנו מקבלים את טענת התובעים ודרישתם כי על החברה להחזיר את התובעים לעבוד בציים הגדולים ולא במסגרת העברה עונתית אלא באופן קבוע. החלטת קב' מוהר שלא להחזירם לציים הגדולים ב- 7/11 הייתה שגויה ולא היה בה לטעמנו כדי לפגוע בהסכם העבודה שכן היה בכך החזרת מצב לקדמותו בפרט לאור הידיעה הברורה כי התובעים זכו במכרז ההסבה ל- 765 רק לצורך ההכשרה לקברניטאות.

13. הצדדים הכבירו בטיעוניהם בכל הקשור להחלטה בדבר ההצבה העונתית מ- 11/11 והאם היא ניתנה לשישה חודשים כטענת החברה והוועד או הצבה זו הייתה צריכה להיות לשנתיים עפ"י הסכם העבודה.

אין אנו סבורים כי עלינו להאריך בהכרעתנו זו בטיעונים שנטענו בעניין זה ע"י הצדדים במסגרת הסיכומים כאשר קיבלנו החלטתנו שעל הנתבעת להחזיר את התובעים מלכתחילה לציים הגדולים.

אולם למען הסר ספק ולאחר שבחנו את כל הראיות בעניין זה כפי שאף פרטנו בסעיף 4 בפס"ד זה, עולה כי בנקודת הזמן בו התקבלה ההחלטה ע"י הנהלת החברה להצבתם בהצבה עונתית חזרה לציים הגדולים, ההצבה בוצעה לתקופה של 24 חודש כפי שקבוע בסעיף 9(ו) להסכם העבודה ולא כטענת הנתבעים לשישה חודשים.

גם קב' מוהר הודה בעדותו כי בעת כתיבת המכתב ע"י משאבי אנוש היה ברור גם לו כי ההצבה העונתית הינה לשנתיים מהרגע שהתובעים עברו לצי 765. לא בכדי גם במכתב המתקן מה- 5.12.11 כי ההצבה היא עד ה- 25.5.13.

לכן הדרישה של החברה בתום ששת החודשים ומבלי שניתנה כל הודעה על כך לתובעים מראש אלא בהנחתה של מייל מהיום להיום הייתה בלשון המעטה שלא כדין. לא מצאנו כל בסיס ראייתי בנוסח הסכם העבודה שהוגש לביה"ד כי העברה העונתית היא לשישה חודשים והאסמכתא היחידה שהובאה בפנינו בעניין זה הם דבריו של קב' צוק וטענתו לנוהג שלא הוכח.

14. התובעים טענו כי החלטת הנתבעת לבטל את הכשרתם לקברניטאות והשארתם בחודשים מאי-אוקטובר 2011 בצי 765 גרמה לתובעים נזקים כספיים ועל כן ביקשו התובעים כי יינתן להם פיצוי בגין אובדן השתכרות וכן פיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה להם כתוצאה מהמעברים המיותרים בין הציים.

15. לאור קביעותינו כי הנתבעת קיבלה החלטתה בדבר ביטול הכשרת הקברניטאות מבלי שאפשרה זכות טיעון לתובעים בטרם קבלת ההחלטה וכן ההחלטה ניתנה באופן חד מהיום למחר, דבר שהותיר את התובעים במצב בו נגרם להם חסרון כיס חלקי, אנו סבורים כי יש לפצות בפיצוי כספי את התובעים על נזקים אלה.

ברצוננו לציין כי דרישת התובעים לפיצוי בגין עגמת נפש לכל אחד מהם של 20,000 ₪ הינה צנועה בכל קנה מידה להתנהלות שהיה עליהם לעבור כתוצאה מהחלטת הנתבעת.

לכן אנו סבורים כי יש להעתר למלוא בקשת הפיצוי של התובעים ברכיב זה.

באשר לרכיב של פיצוי בגין אובדן השתכרות, נשמעו ראיות הצדדים בעניין זה ולא מצאנו כי התובעים הוכיחו באופן מלא את נזקיהם הישירים בהפחתת השכר כפי שנטען על ידם.

אמנם שוכנענו כי המעבר לצי 765 הראה הפחתה בשעות הנוספות הממוצעות של התובעים אולם לא הוכח מהטבלאות שהוגשו ע"י התובעים ואף לא ע"י אלה של הנתבעים חישוב אובדן ההשתכרות כפי שנתבע על ידם.

לכן ברכיב אובדן ההשתכרות אנו נאלצים לדחות רכיב זה בהעדר הוכחה חותכת.

16. סוף דבר

כפי שקבענו לעיל, מצאנו את החלטת הנתבעת על ביטול ההכשרה לקברניטאות כהחלטה שניתנה ע"י הנתבעת עפ"י הפררוגטיבה שלה, ולא מצאנו שהחלטה זו יש בה משום הפרת התחייבות לתובעים.

למרות האמור קבענו כי על הנתבעת היה לאפשר לתובעים זכות טיעון בטרם קבלת ההחלטה בפרט שהנתבעת ידעה כי החלטה זו פוגעת בתובעים ובנוסף לכך טוב היה אם הנתבעת בטרם קבלת ההחלטה הייתה בוחנת האם אין מקום להכליל את התובעים יחד עם הקצינים הראשונים הנוספים שכבר החלו את תהליך ההכשרה לקברניטאות.

כאמור מצאנו את החלטת הנתבעת שלא לאפשר להחזיר את התובעים לציים הגדולים כלא תקינה ולכן אנו מורים לנתבעת כי יש להשיב ולהציב מחדש את התובעים בציים הגדולים כאשר הצבתם זו בציים הגדולים כמוה כהשבת המצב לקדמותו והחזרתם מבחינת הבחירות שלהם וזכויותיהם לאותו מצב בו היו לפני שניגשו למכרז ההסבה.

נוסף על כל אלה, על הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 20,000 ₪.

בנסיבות תוצאות פס"ד זה ומשנאלצו התובעים לנהל הליך באמצעות ייצוג משפטי בביה"ד כנגד הנתבעת והוועד, על הנתבעים לשאת ביחד ולחוד בהוצאות התובעים על ניהול הליך זה בסך של 20,000 ₪.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ג, (07 מרץ 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.