לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

נציג ציבור (עובדים) - מר אפרים ויגדר

נציג ציבור (מעבידים) - מר שמעון בינון

פסק דין

תביעה זו עניינה שלילת קצבת ניידות ודרישה להחזר הלוואה עומדת.

רקע עובדתי

1. התובעת היא אשתו של המנוח מר גריגורי בקר אשר נפטר ביום 9.9.12 (להלן: "המנוח") ויורשתו על פי דין.

2. המנוח קיבל קצבת נכות כללית בשיעור של 100% החל מיום 1.4.01 ומיום 1.4.02 קיבל גם קצבת שירותים מיוחדים בשיעור 50%.

3. ביום 4.1.07 אושרה למנוח קצבת ניידות רטרואקטיבית מיום 1.10.06 ונקבעה לו מוגבלות בשיעור של 80%.

4. ביום 20.8.08 רכש המנוח רכב באמצעות הלוואה עומדת מהנתבע.

5. ביום 23.5.10 נשלל רישיון הנהיגה של המנוח ובהמשך נדרש לעבור מבחן נהיגה שאותו ביצע ביום 21.10.10 וביום 4.11.10, אך לא עבר (נספח ו' לכתב התביעה).

6. בדירה הצמודה לדירתו של המנוח מתגוררים משנת 1991 אחות אשתו של המנוח, בעלה ובנם (להלן: "משפחת פוצ'טר"). מאז החלו בעיותיו הרפואיות של המנוח נשאו בעיקר העול משפחת פוצ'טר ובעיקר אבי המשפחה מר וולף פוצ'טר, בנו של המנוח שעזב את הארץ ובתו של המנוח המתגוררת בבית אריה.

7. משנשלל רישיונו של המנוח ומשהבין המנוח כי לא יוכל לעבור בהצלחה את מבחן הנהיגה המעשי, פנה המנוח מיוזמתו למחלקת הניידות של הנתבע וביום 11.5.11 דיווח על השתלשלות העניינים. עוד ביקש המנוח להסדיר את עניין הנהג המורשה תוך שהוא מציין פרטיהם של שלושה אנשים. שניים מהם (גיסו ואחיינו) המתגוררים בדירה הצמודה לדירתו והשלישית היא בתו המתגוררת בבית אריה.

8. בתגובה לפנייתו של המנוח התקבלה הודעת הנתבע לשלילה רטרואקטיבית של גמלת הניידות מיום 1.6.10, נדחתה בקשתו לקבוע את אחד מבני משפחתו כ"מורשה נהיגה" על פי הסכם הניידות והוא נדרש להחזיר את ההלוואה העומדת וחוב שנוצר בגין קצבת הניידות ששולמה לו בעבור התקופה שמיום 1.6.10 ועד 30.4.11.

9. במקביל, החמיר מצבו הבריאותי של המנוח ומחודש 1/12 נאלץ לעבור טיפולי הקרנות בבית החולים הדסה בירושלים.

10. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה - האם בדין פעל הנתבע עת שלל רטרואקטיבית את קצבת הניידות של המנוח והאם מעוגנת דרישת הנתבע להחזר תשלום ההלוואה העומדת בהוראות החלות על הצדדים.

המצע המשפטי

11. ההסכם בדבר גמלת ניידות (להלן: "ההסכם") מסדיר את תנאי הזכאות לקבלת הלוואה עומדת לרכישת רכב לשימושו של מוגבל בנהיגה וקובעות את מעגל המורשים לנהוג בו ואת התנאים להשבת ההלוואה. ואלה עיקרי ההוראות הנוגעות לעניינים השנויים במחלוקת בין הצדדים שלפנינו:

הוראות סעיף 5 להסכם קובעות את תנאי הזכאות לקבלת הלוואה עומדת, וכך הן מורות:

"(א) הלוואה עומדת תינתן לרכישת רכב אחד בלבד.

(ב) למוגבל בניידות שיש לו רישיון נהיגה בר תוקף, תינתן הלוואה עומדת לרכישת רכב, אם נקבעו לו לפחות 40% מוגבלות בניידות.

(ג) למוגבל בניידות שאין לו רשיון נהיגה בר תוקף, תינתן הלוואה עומדת לרכישת רכב, אם נקבעו לו לפחות 60% מוגבלות בניידות ומתקיימים בו שני אלה:

(1) הוועדה הרפואית קבעה שלמוגבל בניידות צרכים יום יומיים שלסיפוקם יש להסיעו באורח קבע;

(2) יש לו מורשה נהיגה הדואג לצרכיו, מסוגל ומתחייב להסיעו באורח קבע לצרכיו היומיומיים". (הדגשה שלי - י.א.ש.).

סעיף 2 להסכם הניידות מגדיר מיהו "מורשה נהיגה":

"(1) קרוב משפחה.

(2) מי שאינו קרוב משפחה ובתנאי שפקיד שיקום של המוסד קבע כי הוא סועד את המוגבל בניידות במרבית שעות היממה ועומד לרשותו וכן שהוא והמוגבל בניידות גרים באותו בנין או בבניינים שהמרחק ביניהם אינו עולה על המרחק הקבוע בהגדרת קרוב משפחה" (הדגשה שלי - י.א.ש.).

ואילו "קרוב משפחה" הוגדר:

"בן זוג, בן, בת ובני-זוגם, אב, אם, לרבות הורה מאמץ וחורג, אח או אחות, סב או סבתא, נכד או נכדה שבידיו רשיון נהיגה בר תוקף והוא והמוגבל גרים בקביעות באותו בנין, או בבניינים שהמרחק האוירי ביניהם אינו עולה על 500 מטרים, או בבניינים הקרובים ביותר זה לזה בתחום אותו ישוב" (הדגשה שלי - י.א.ש.).

הוראות סעיף 7(א) קובעות את הזכאים לנהוג ברכב שנרכש מכספי הלוואה עומדת:

"(א) ברכב שלרכישתו ניתנה הלוואה עומדת, יהיו רשאים לנהוג, בנוסף למוגבל בניידות, כל אחד מאלה:

(1) מורשי הנהיגה;

(2) מי שבידו רשיון נהיגה בר-תוקף, ובלבד שהמוגבל בניידות נמצא ברכב בעת הנהיגה והתיר לאותו אדם לנהוג ברכב".

ואילו באשר להשבת הלוואה עומדת, קובעות הוראות סעיף 12(א) להסכם:

"(א) המוגבל בניידות יהיה חייב להחזיר למוסד את ההלוואה העומדת אם אירע אחד מאלה:

(1) הרכב אבד או נהרס כאמור בסעיף 11 (ב)(1);

(2) הרכב ניזוק, כאמור בסעיף 11(ב)(2);

(3) המוסד אישר, בהסתמך על קביעת המכון, שעל המוגבל בניידות להחליף את רכבו כאמור בסעיף 11(ב)(3);

(4) הרכב נמכר ובלבד שאם נפטר המוגבל בניידות - טרם חלפו 7 שנים מיום שניתנה לו ההלוואה העומדת;

(5) המוגבל בניידות נפטר וטרם חלפו 7 שנים מיום שניתנה לו ההלוואה עומדת;

(6) חדל להתקיים או לא התקיים תנאי כלשהו מהתנאים המזכים בהלוואה עומדת על פי הסכם זה;

(7) המוגבל בניידות או האפוטרופוס שלו או קרוב המשפחה, לפי הענין, הפרו את התחייבויותיהם כלפי המוסד;"

(הדגשה שלי - י.א.ש.).

טענות הצדדים

12. לטענת התובעת, ההלוואה נתקבלה בחודש 9/08 ועל כן משחלפו 4 שנים עד למועד פטירת המנוח, הרי שיש לראות את ההלוואה העומדת כפוקעת במועד פטירת המנוח בחודש 9/12. לטענתה, משעולה מסעיף 11 להסכם הניידות כי ניתן לקבל הלוואה חדשה להחלפת רכב לבעל רישיון בחלוף 42 חודשים ולחסר רישיון בתום 48 חודשים, יש לראות את המועדים האלה כמפקיעים את ההלוואה העומדת.

התובעת מוסיפה וטוענת, כי המנוח קיבל את ההלוואה העומדת כבעל רישיון ורשאי היה להתיר לכל אדם לנהוג ברכב כל עוד הוא מצוי עמו ברכב. לטענתה, גם אם בהמשך נשלל רישיון הנהיגה של המנוח בשל מצבו הרפואי שהלך והתדרדר, יש תחולה להוראת סעיף 7 המתירה לכל אדם לנהוג ברכב בנוכחות הנכה הזכאי.

מעבר לכך, טוענת התובעת, יש לראות את הגיס ואחיין כעומדים בתנאים הנדרשים להכיר בהם כמורשי נהיגה מכוח הסכם הניידות. מדובר בבני משפחה מקירבה ראשונה אשר שימשו לכל דבר ועניין כילדי המנוח, כאשר הגיס סייע לו, סעד אותו ואף הסיע אותו לכל מקום שהיה זקוק לכך ובעיקר לטיפולים רפואיים. לטענת התובעת, השימוש ברכב של המנוח נעשה אך לשם הסעת המנוח ומורשה הנהיגה לא השתמש ברכב לצרכיו שלו על רקע העובדה שלו עצמו היה רכב בבעלותו.

13. לטענת הנתבע, מאחר והמנוח נפטר ואיבד את הזכות להחזיק ברישיון נהיגה, היה עליו להחזיר את ההלוואה העומדת במועד על פי תנאי ההסכם ואין לקרוא את הוראות סעיף 7 להסכם במנותק מהוראות סעיף 5 וכך גם לא ניתן להתעלם מהוראות סעיף 12 להסכם הקובעות שהמנוח חייב להחזיר את הלוואה העומדת כאשר אין הוא עומד בתנאים.

הנתבע טען, כי אותם אנשים שהמנוח ביקש לכללם בגדר מורשי נהיגה, אין נכנסים בגדר ההגדרה שבחוק והכלל הוא שיש לפרש בדווקנות את תנאי ההסכם. לטענת הנתבע, פריצת ההסכם עלולה להביא לפגיעה בציבור הנכים היכולים להיות מנוצלים על ידי משפחותיהם.

הנתבע טען, כי המנוח לא הרים את הנטל להוכיח כי בני המשפחה יכולים להיות מורשי נהיגה או לפחות עשו שימוש ברכב רק בנוכחותו וכי טיפלו בו באופן סיעודי. לעמדת הנתבע משלא הוכח כל הסכם או תמורה, לא עמדה התובעת בנטל זה.

הכרעה

14. איננו יכולים לקבל את טענת הנתבע שלפיה אין לראות בבני המשפחה שאותם ביקש המנוח לראות כמורשי נהיגה, כקרובי משפחה לצורך תחולת ההסכם.

הסכם הניידות הגדיר את קרובי המשפחה כ:

"בן זוג, בן, בת ובני-זוגם, אב, אם, לרבות הורה מאמץ וחורג, אח או אחות, סב או סבתא, נכד או נכדה שבידו רשיון נהיגה בר תוקף והוא והמוגבל בניידות גרים בקביעות באותו בנין, או בבניינים שהמרחק האוירי ביניהם אינו עולה על 500 מטרים, או בבניינים הקרובים ביותר זה לזה בתחום אותו ישוב"

הגדרת ההסכם כוללת אח או אחות. לטעמנו, הגדרה זו כוללת גם את בני זוגם של האח או האחות וכן את הגיסים. ונבהיר. הסעיף מתייחס לקרובים מדרגה ראשונה וכולל את בני זוגם. לעניין זה לא מצאנו מקום להבחנה בין בן זוג של ילד לבין בן זוג של אח. כך גם מכיר ההסכם בקרבה שאינה קרבת בשר אלא תוצאת הדין (אימוץ או הורה חורג) בענייננו מדובר בגיסו של המנוח, היינו, אשת המנוח, התובעת שבפנינו ואשת הגיס, אחיות הן, מכאן כי יש לראות בבני זוגם כאחים לכל דבר. באנגלית נהוג לכנות קירבה משפחתית שכזו Sister/Brother in law, מונח זה מצביע כי בעיני החוק יש לראות את בני זוגם של אחים כאחים ממש.

15. אכן, לא נעלם מעינינו כי ההלכה הפסוקה נוטה לפרש את ההסכם בצמצום:

"הקו המנחה בפסיקה לגבי הזכויות על^-פי ההסכם הוא כי אין להעניק זכויות למוגבל בניידות, ככל שהדבר אינו תואם את ההסכם ואת הזכויות שהוקנו מכוחו" (דב"ע נז/ 0-282 אלברט עטל נ' המל"ל, פד"ע ל 501).

אלא שהפסיקה אף קובעת כי פרשנות ההסכם אמורה להיעשות באופן שיגשים את תכליתו. וכך קבע בית הדין הארצי בפרשת דועא עומר:

"בפסיקה הובהר כי ההטבות המוענקות בהסכם הניידות אינן בגדר פיצוי המוגבל בשל מצבו הרפואי-הביולוגי, אלא מטרתו לסייע במימון 'תחליף לרגליים' שאין מתפקדות כראוי, ולהקל על ניידות המוגבל" (עב" 1248/00) יהודה יששכר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לט 212 (2003); להלן - עניין יששכר; כן ראו בדב"ע נד/01-20 יהודה כץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 330 (1994);עב"ל 1195/02 ברוך אלרון - המוסד לביטוח לאומי, מיום 1.9.04; עב"ל 779/07 המוסד לביטוח לאומי - עמי נחמיאס, מיום 11.3.09). היינו, הענקת הסיוע מכוח ההסכם נועדה "להקל על פעילותו של ציבור הנכים ולהעניק הזדמנות שווה לנכה להשתלב בחיי העבודה ובחיי היום יום" (עב"ל 1533/02 תקווה איילון - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע מ' 412 (2005); להלן - עניין איילון).

פרשנות ההסכם אמורה להיעשות בהתאם לתכלית זו, כאשר "מקום בו האמור בהסכם אינו ברור, יש לפרשו לטובת 'הצד השלישי', קרי "המוגבל בניידות", תוך בחינת אומד דעתם של הצדדים להסכם והפעלת ה"כוח" שניתן למוסד בדרך מקובלת ובתום לב" (שם; כן ראו בדב"ע מה/01-383 יהודה בהירי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 359 (1986); דב"ע נה/0-27 המוסד לביטוח לאומי - זיכריה רונס, פד"ע כח 196 (1995)). במקביל לכך יש לזכור את ההשלכות התקציביות הנובעות מכך, ולערוך את האיזון המתאים (עניין יששכר; כן ראו בבג"צ 516/86 שהינו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מד (1) 143 (1989); דב"ע נז/0-59 יהונתן שבדרון - המוסד לביטוח לאומי, מיום 21.11.99)." (עבל (ארצי) 18559-07-10 המוסד לביטוח לאומי - דועא עומר, ניתן ביום 5.12.11).

בדרך דומה פסע בית הדין הארצי בפרשת אפרת כהן (עב"ל 51129-12-12 אפרת כהן - המוסד, ניתן ביום 3.9.14) שם קבע על בסיס הסכמת הנתבע כי:

"המוסד לביטוח לאומי יפעל להחלת ההסדר הקיים בהסכם הניידות החל מיום מתן תוקף של פסק דין להודעה זו גם על גיסים של מוגבלים בניידות שישמשו עבורם כמורשה נהיגה ככל שיתקיימו לגביהם התנאים המנויים בהסכם ותוך יידוע הציבור בדבר השינוי כאמור. כאשר יתוקן הסכם הניידות - תתוקן במסגרתו אף הגדרת 'קרוב משפחה' בהתאם להודעה זו.

כמו כן ולאור האמור לעיל כל עוד יתקיימו במשיבה ובמורשה הנהיגה שלה כל התנאים האחרים לשם זכאות לקצבת הניידות, ובכלל זה קיומו של רישיון נהיגה בר תוקף ותנאי מרחב מגוריו, הרי שתאושר למשיבה הלוואה עומדת בתנאי ההסכם".

16. משניתן פסק הדין בפרשת אפרת כהן לאחר הדיון בפנינו, נתבקש הנתבע למסור עמדתו. לעמדת הנתבע, אין להחיל את האמור בפסק הדין על התובעת. ראשית, בשל העובדה כי מדובר בתחולה ממועד פסק הדין ולהבא. שנית, היות שמדובר בגיס של אשת המנוח ולא בגיסו של המנוח עצמו.

לא מצאנו לקבל טענות אלה. באשר לתחולת פסק הדין, המוסד אמנם לא נדרש לבחון תביעות שקדמו למועד מתן פסק הדין, אך אלה נוגעות לתביעות שאינן מצויות בפניו. משמדובר בתיק תלוי ועומד, כפי שעמד בפני בית הדין הארצי עניינה של הגב' כהן, אין מקום להבחין בין העניין הנדון בפנינו לבין פרשת כהן. באשר להבדל בין גיס של המנוח לגיס של אשת המנוח, כמפורט בסעיף 14 לעיל, איננו סבורים כי יש מקום לאבחנה בין השניים.

משכך, ומשלא נסתרה גרסת התובעת כי מר פוצ'טר מתגורר בדירה הסמוכה - מצאנו כי מר פוצ'טר נכלל בהגדרת "קרוב משפחה" של המנוח.

17. אלא שבכך לא נסתיימה מלאכתנו ועלינו להדרש לטענת הנתבע כי על התובעת להשיב את ההלואה העומדת מכח הוראות סעיף 12(א)(5) להסכם ולטענתה הנגדית של התובעת כי ההלוואה העומדת פקעה בחלוף 4 שנים וזאת מכח הוראות סעיף 11 להסכם.

הוראות סעיף 12(א)(5) קובעות:

"(א) המוגבל בניידות יהיה חייב להחזיר למוסד את ההלוואה העומדת אם אירע אחד מאלה:

...

(4) הרכב נמכר ובלבד שאם נפטר המוגבל בניידות - טרם חלפו 7 שנים מיום שניתנה לו ההלוואה העומדת;

(5) המוגבל בניידות נפטר וטרם חלפו 7 שנים מיום שניתנה לו ההלוואה עומדת;

על בסיס זה טוען הנתבע כי משטרם חלפו 7 שנים מיום שניתנה ההלוואה העומדת, על יורשי המנוח להחזיר לנתבע את ההלוואה.

18. מנגד טוענת התובעת כי מהוראות סעיף 11 להסכם המורות כי ניתן לקבל הלוואה חדשה בחלוף 42 חודשים (לבעל רישיון בר-תוקף) או בחלוף 48 חודשים (למי שאינו בעל רישיון נהיגה בר-תוקף) ממועד קבלת ההלוואה העומדת, יש ללמוד כי בחלוף המועדים הנ"ל יש לראות את ההלוואה העומדת כפוקעת. לדבריה, משחלפו בעת פטירת המנוח למעלה מ-48 חודשים מהמועד שבו קיבל את ההלוואה העומדת פקעה ההלוואה.

19. אין לקבל טענה זו. טענות התובעת מתעלמות מהאמור בסעיף 11(ג) להסכם הקבועות כי:

"הלוואה עומדת להחלפת רכב תינתן בתנאי שהמוגבל בניידות החזיר למוסד בהתאם לאמור בסעיף 12א או בסעיף 12ב להסכם זה את ההלוואה העומדת שקיבל בגין הרכב הקודם".

היינו, החלפת רכב ונטילת הלוואה עומדת חדשה בגינה מחייבת את השבת ההלוואה הקודמת ואין ללמוד מהוראות סעיף 11 על פקיעת ההלוואה (דב"ע מב/0-11 צבי מצ'קביץ - המוסד, פד"ע טו' 50 (1983); עבל 159/07 המוסד - ג'מילה אבו ליל, ניתן ביום 31.3.09).

מכאן, כי הוראות סעיף 12(5) המחייבות החזרת ההלוואה העומדת משנפטר המוגבל בניידות בטרם חלפו 7 שנים מיום שניתנה הלוואה, חלות בעניינו של המנוח.

אחרית דבר

20. לאור כל האמור, משהיה למנוח "מורשה נהיגה", לא היה מקום לשלול את גמלת הניידות של המנוח רטרואקטיבית מיום 1.6.10 והחלטת הנתבע בעניין זה, בטלה.

עם זאת, בהתאם לסעיף 12(5) להסכם זכאי הנתבע לדרוש את השבת ההלוואה העומדת וזאת על פי הכללים המפורטים בהסכם.

21. בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו.

זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ו, (10 דצמבר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.