1. בפני בקשה למחיקת התובענה על הסף בטענת היעדר עילה ( ע"פ תקנה 100(1) לתקסד"א) ולחילופין ככל שמתקיימת עילת תביעה , הרי זו התיישנה בהתאם לסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות , תשי"ח – 1958 , בהיותה תובענה שאינה במקרקעין ובחלוף 7 שנים ממועד תחילתה וכן בטענת היעדר יריבות ( ע"פ תקנה 101(א)(3) לתקסד"א).
2. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.
3. מעיון בכתב התביעה עולה כי עסקינן בתובענה כספית לפיצוי בגין אובדן זכויות עיבוד וכן לתשלום דמי שימוש ראויים בחלקה ג' במשק מס' 58 במושב "עוצם" ( להלן: "המקרקעין" ) ששמשו את הוריהם המנוחים של המשיבים (התובעים) לצורך עיבוד חקלאי , בהם הוקם בשנת 1992 מכון שאיבה ע"י המבקשת ( הנתבעת).
4. לטענת המשיבים עקב הקמת מכון השאיבה, הגם כי הוקם ללא היתר כדין, זכאים הם כחליפיהם של הוריהם המנוחים , מכוח ירושה, לפיצוי בגין אובדן זכויות עיבוד במקרקעין בשטח כ- 4,200 מ"ר וכן לתשלום דמי שימוש ראויים עבור 7 שנים החל משנת 2010 ועד לשנת 2010 , בהתאם לחוות דעת שמאי אשר צורפה לכתב התביעה.
5. באשר לטענת היעדר עילה וכן היעדר יריבות בין הצדדים מעלה ב"כ המבקשת טענות בדבר היעדר זכות לפיצויים שכן המשיבים אינם כלל בעלי המקרקעין השייכים למדינת ישראל באמצעות מנהל מקרקעי ישראל , המחכירים לאגודה השיתופית וזו האחרונה מאפשרת לחקלאים שימוש בהם במסגרת חוזים ספציפיים. עוד נטען כי מעמדם של המשיבים בחלקה ג' במקרקעין הינו כברי רשות בלבד מתוקף חוזים אלה ולפיכך אף לו נגרמה פגיעה כלשהי במקרקעין, קמה עילת התביעה לפיצוי לבעלי הזכויות בהם, דהיינו לאגודה השיתופית ולמינהל מקרקעי ישראל.

עוד נטען כי לא הוכח כל קשר בין המקרקעין ובהם חלקה ג' נשוא התובענה , לבין האגודה השיתופית .

בנוסף מועלות טענות לעניין נספח 6 לכתב התביעה ( אישור האגודה השיתופית משנת 1998 לקבלת פיצוי בגין אובדן זכויות בחלקה ג' ), בין השאר כי כלל לא ברור מהי אותה "חלקה ג' " וכן כי לא ברור באילו פיצויים מדובר ובאיזה הקשר וכי יש באמור במסמך זה כדי לחזק את טענות המבקשת לעניין הזכויות במקרקעין .

1. ההלכה היא כי דחיית תובענה על הסף היא סעד קיצוני באשר תוצאתו היא כי שערי בית המשפט ננעלים בפני התובע עוד בטרם נתנה לו ההזדמנות להוכיח את תביעתו. בית המשפט ייעתר לבקשה כגון דא אך אם לאור בחינת טענות כתב התביעה ואף בהנחה כי אלה תוכחנה, תידחה התובענה בסופו של יום.
2. סבורני כי אין אלה פני הדברים במקרה דנן שכן אין חולק כי מכון השאיבה אכן הוקם ובהתאם לחוות הדעת אשר צורפה לכתב התביעה , הוקם מכון זה בתחומי המקרקעין נשוא התובענה וככל שכך אין לפסול על הסף את זכותם של המשיבים לפיצוי כספי בגין הפגיעה , ככל שנגרמה, במקרקעין אלה. טיעוני המבקשת לעניין מהות זכויות המשיבים כברי רשות בלבד והשלכת טענה זו על עצם זכאותם לפיצוי , אלה מקומם להתברר במסגרת בירור התובענה.
3. באשר לטענת ההתיישנות יצוין כי בהינתן כי עסקינן בתובענה כספית לתשלום דמי שימוש ראויים, הרי שעסקינן בעילת תביעה מתחדשת ולפיכך אין לפסול על הסף את זכות המשיבים לפיצוי כספי עבור התקופה הרלוונטית על פי דין, ככל שתוכח תביעתם .
4. לאור האמור לעיל הנני דוחה את הבקשה.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבים , לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך- 2,500 ₪ שישולם בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

קובע לקדם משפט ליום 20.02.13 בשעה 10:30 .

הצדדים ישלימו הליכים מקדמיים לרבות גילוי מסמכים הדדי בתוך 45 ימים מהיום.

המזכירות תודיע לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ח כסלו תשע"ג, 12 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.