בפני בקשה למתן פסק דין בהעדר, על יסוד כתב תביעה שהוגש בסדר דין מקוצר.

תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, קובעת את כשירות התביעה להתברר בסדר דין מקוצר.

תקנה 202 (1) (א) לתקסד"א קובעת כלהלן:

"ואלה תביעות שהתובע יכול להגישן לפי סדר דין מקוצר:

(1) תביעות על סכום כסף קצוב, בריבית או בלי ריבית,

הבאות –

(א) מכוח חוזה או התחייבות מפורשים או מכללא, ובלבד שיש עליהן ראיות שבכתב; "

על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת סיפקה לנתבעת סחורה והיא מבססת את תביעתה על כרטסת הנהלת חשבונות, הנספח היחיד אשר צורף לכתב התביעה.

על מנת שראיה תהא כשירה להיות ראיה בכתב, כנדרש בתקנות, על הראיה לקשור באופן חד משמעי את הנתבע לאותה ראיה, כגון שהנתבע חתום על אותה ראיה, או שהוא אישרה בדרך אחרת.

ראיה שהיא מטעם התובעת בלבד, במקרה דנן, כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת אינה חתומה על ידי הנתבעת, אין היא מהווה ראיה בכתב לחבותה של הנתבעת.

משכך, אני קובעת כי אין התביעה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר, לפיכך אני מורה על מחיקת כותרת התביעה בסדר דין מקוצר והעברתה לפסים של סדר דין מהיר.

התובעת תצרף לכתב התביעה בתוך 20 ימים מהיום את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה בסדר דין מהיר בהתאם לתקנות 214 ג ו214 ח' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

הנתבעת תגיש כתב הגנה בסדר דין מהיר תוך 30 ימים לאחר מכן.

מאחר וההחלטה לא הצריכה תגובת הנתבעת, איני פוסקת צו להוצאות.

המזכירות תשלח החלטה זו לידי הצדדים.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"ב, 10 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.