פתח דבר

1. בפני בקשת רשות להתגונן שהוגשה ע"י הנתבעת, כנגד תביעות התובעת שבכותרת, לפיצוי האחרונה בגין הנזקים שנגרמו לרכביה, בעקבות תאונות דרכים מיום 17.01.12 וכן מיום 06.02.12 .
2. בבקשת הרשות להגן, חולקת הנתבעת על האמור בכתב התביעה, בדבר חובתה לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לרכבה.
3. לבקשת הרשות להתגונן, צורף תצהירה של גב' אילנה ספקטור (להלן: "העדה") ממחלקת תביעות של הנתבעת, אשר נחקרה עליו בדיון מיום 07.01.13. בתום דיון זה סיכמו הצדדים את טענותיהם.
4. לטענת הנתבעת, התובעת הפרה את תנאי פוליסת הביטוח, עת הוברר כי הינה עוסקת בהשכרת רכבים לנהגים אקראיים ולתקופה קצרה של מספר ימים או שבועות, וזאת בניגוד להצהרתה, לפיה הרכבים המבוטחים אצלה משמשים לליסינג בלבד ולא להשכרה.
5. בתצהירה הפנתה הנתבעת להצעת מחיר לביטוח רכבי התובעת, בה מצהירה האחרונה כי הינה עוסקת בשכירות לטווח ארוך העולה על 24 חודשים, או לתקופה של 12 חודשים לפחות.
6. עוד טענה הנתבעת בתצהירה, כי התובעת הפרה הוראות חוק חוזה ביטוח, עת מסרה פרטים כוזבים באשר לפעילותה העסקית. הוסיפה הנתבעת וטענה כי, בשל העובדה שהתובעת הסתירה מידע מהותי ו/או מסרה מידע כוזב בעת כריתת הפוליסה, אזי כופרת הנתבעת בכיסוי הביטוי לרכבים נשוא התביעות.

דיון ומסקנות

המסגרת הנורמטיבית

1. מטרתו של סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. (ראו:ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נגד בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נט (3)עמ' 41,46; עא 3300/04 צול ניהול פרוייקטים בע"מ נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פורסם בנבו; ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ פ"ד לו(3) 518, בעמ' 524).
2. הדיון בבקשה לרשות להתגונן מיועד לאפשר לאדם שהוגשה נגדו תביעה בסדר דין מקוצר, לזכות באפשרות להתגונן כנגד התביעה ולהיכנס לשערי בית המשפט. בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה כי הגנה אפשרית בפיו. אין בודקים כיצד יצליח להוכיח את הגנתו, ואין בודקים את טיב ראיותיו. אין בשלב הרשות להתגונן שקילת מהימנות או קביעת ממצאים (ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ פ"ד מ"ז(5) 133, בעמ' 138; א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית) בעמ' 402-403). לשון אחרת, די אם יראה הנתבע הגנה אפשרית ומשתמעת ולו בדוחק רב על מנת להצדיק את מתן הרשות להתגונן (י.זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית), עמ' 677-675). הנתבע יקבל רשות להתגונן גם אם הסתפק בהעלאת טענה בע"פ נגד מסמך בכתב (ע"א 390/59 רוזינסקי נגד וייט, פ"ד יג(3)2149).
3. אולם אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. לא תינתן רשות להתגונן למבקש, אשר לא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו. כן לא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת משמעות על פניה, או שהיא 'הגנת בדים' (ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק מזרחי פ"ד מ"ה (1) 66, 69-70). על המבקש רשות להתגונן להתכבד ולפרט בפרטי פרטים את הגנתו ולא להסתפק בטענות בעלמא (ע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם בנבו).
4. הנטייה בפסיקת בית המשפט היא ככלל לתת רשות להתגונן, כל אימת שטענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינתן בדרך של בירור התובענה לגופה (ראו: ע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נגד בנק המזרחי המאוחד בע"מ, (פורסם בנבו).

ומן הכלל אל הפרט

1. בחקירתה בפניי חזרה העדה על דבריה בתצהיר וציינה כי דחיית תביעת התובעת, נבעה בשל העובדה כי האחרונה משתמשת ברכבים המבוטחים על ידי הנתבעת להשכרה, ולא לליסינג, בניגוד להסכם עמה. (עמ' 3 ש' 18-22).
2. יחד עם זאת, על אף שטענתה של העדה כי הפוליסה אינה מכסה רכב שמשמש להשכרה לא נתמכה באסמכתא כלשהי (עמ' 4 ש' 23-24), כאשר גם לא הציגה האחרונה קלטת ו/או תמלול שיחה ו/או כל אסמכתא לשיחה עם מנהלה של התובעת, בדבר ההתקשרות ביניהם, אך אין התובעת חולקת על העובדה כי בעליה חתום על הצעת המחיר שצורפה לבקשה (נספח א' לבקשה), כשבחתימתו הינו מסכים להתקשר בחוזי הביטוח בהתאם להצעה ותנאיה.
3. מעיון בהצעה הנ"ל, מצוין כי כלי הרכב של התובעת המבוטחים, נמצאים בכל תקופת הביטוח ברשות אדם או תאגיד, אשר חתמו מול הלקוח על הסכם ליסינג, כאשר באותו הסכם מצוין שתקופת השכירות הינה לטווח ארוך העולה על 24 חודשי שכירות, או שכירות לתקופה של 12 חודשים לפחות. בחקירת העדה, לא טענה הנתבעת כנגד עריכת ההצעה הנ"ל.
4. בשלב זה, בו נבחנת בקשת רשות להתגונן, אין מקום לדון בשאלה באם קיים כיסוי ביטוחי לרכבי התובעת, ככל ונעשה בהם שימוש להשכרה בניגוד לתנאי הפוליסה, להם טוענת הנתבעת. כן אין לבדוק סוג פוליסות הביטוח שנערכו בין הצדדים, לרבות כוונת הצדדים בהסכם שנערך ביניהם לעניין הביטוח, לרבות מכתביו והודעותיו של מנהל התובעת ובאם רכבי הנתבעת שימשו להשכרה לתקופה קצרה או לטווח ארוך, כפי שניסה ב"כ התובעת להראות מחקירתה של העדה, (עמ' 5 ש' 18-31).
5. די בשלב זה של ההליך, להצביע על הגנה לכאורה כנגד התביעה, לפיו התובעת השתמשה ברכביה בניגוד לתנאי הביטוח המוסכמים בין הצדדים, כאשר נספח א' לתצהיר הנתבעת, וכן עדותה של העדה בפניי, בין יתר דבריה בעמ' 5 ש' 18-19, יש בהם כדי להצביע על הגנה לכאורית, כאשר לשאלה באם קיים כיסוי ביטוחי שמעבר למוסכם בין הצדדים, בתנאי הפוליסה, כפי שטענה הנתבעת, יש לעשות לאחר בירור העובדות, שמיעת עדויות, לרבות של הנהגים, הבאת ראיות, שאין זה במסגרת ההליך דנן.
6. מכל מקום, בהעדר גרסה עובדתית מטעם התובעת לא ניתן לשלול, בשלב זה, טענות הנתבעת.

סוף דבר

1. לפיכך, ולאחר ששקלתי את הנסיבות של התיקים שבכותרת ולאחר שחזרתי ועיינתי בטענות הנתבעת בבקשתה לרשות להגן ושמיעת העדה, אני מחליטה לתת לנתבעת רשות להגן, וזאת מאחר שאני סבורה כי יש בידה הגנה "לכאורה" הראויה להישמע, ומן הראוי לקבוע את התיק לבירור לגופו של עניין. התצהירים התומכים בבקשה, בשתי התביעות שבכותרת, ישמשו כתב הגנה מטעם הנתבעת.
2. הוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪ בצירוף מע"מ, ישולמו בהתאם לתוצאות בסוף ההליך העיקרי.
3. לאור סכום התביעות, הן יתבררו בסדר דין מהיר, ועל הצדדים לפעול בהתאם להוראות פרק ט"ז1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
4. התובעת תגיש בתוך 30 יום מהיום את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214 ג' ו- 214 ח', עם העתק ישירות לב"כ הנתבעת, והנתבעת תגיש בתוך 30 יום לאחר מכן את המסמכים שיש לצרף לכתב ההגנה לפי תקנות 214 ג' ו- 214 ח', עם העתק ישירות לב"כ המשיב.
5. בתוך 30 ימים לאחר מכן יגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית על פי תקנה 214 ט' לתקנות.
6. התיקים נקבעים להוכחות ליום 8/7/13 שעה 13:00.
7. הצדדים יזמנו את העדים מטעמם לדיון הנ"ל.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ח אדר תשע"ג, 28 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.