רקע

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות בחמישה אשומים ובהם עבירות תקיפה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים, הפרת צו שיפוטי והיזק לרכוש. כל העבירות נעברו כלפי תמר (להלן: המתלוננת), צעירה עמה היה בקשר אינטימי למשך מספר שנים, במהלכו נולד להם ילד משותף (להלן: הילד). כפי שפרטתי בהכרעת הדין, הקשר בין הנאשם והמתלוננת ידע תהפוכות וקשיים, על רקע פערים בתפיסת הקשר שבין הנאשם למתלוננת והתנהגות אובססיבית שלו כלפיה.

ואלו העובדות אשר נקבעו בהכרעת הדין:

אשום ראשון: הנאשם הורשע בכך שבחודש אוגוסט 2009 במהלך שיחת טלפון עם המתלוננת איים עליה כי ישבור את ראשה באבנים.

אשום שני: בסמוך לחג הפסח שחל בשנת 2011 אושפזה אמו של הנאשם בבית חולים. הנאשם ביקש לקחת את הילד לבקר את אמו בשעת בוקר מוקדמת, אך המתלוננת התנגדה לכך. על רקע זה התגלע ויכוח בין הנאשם למתלוננת והנאשם הורשע, כי במהלך הויכוח תפס הנאשם את המתלוננת בידיה בכח, זרק אותה על המיטה ואיים עליה כי יהרוג אותה. כתוצאה נגרמו למתלוננת חבלות בידיה. בשל אלה הורשע בעבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים.

אשום שלישי: ביום 14.5.11 באה המתלוננת לביתו של הנאשם על מנת לקחת את הילד. בין השניים התגלע ויכוח ביחס לתשלום מזונות הילד וביחס לשימוש שעשתה המתלוננת במכונית אותה קנה לה הנאשם. במהלך הויכוח, דחף הנאשם את המתלוננת והוציא את מפתחות המכונית מתוך תיקה של המתלוננת. תוך כדי המאבק בין השניים, נקרעה רצועת תיקה של המתלוננת. לאחר הארוע יצאה המתלוננת מביתו של הנאשם כשהילד בידיה, כשהוא לבוש באופן חלקי. בשל אלה הורשע הנאשם בעבירות של תקיפה והיזק לרכוש.

אשום רביעי: ביום 16.5.11, בעקבות הארוע מושא האשום השלישי, נתן בית המשפט לענייני משפחה צו, אשר אסר על הנאשם "לנקוט באלימות מכל סוג שהוא כלפי המבקשת (המתלוננת– י.מ.) לרבות אלימות פיזית, מילולית, איומים, קללות, הצקות הטרדות וכיוב' בכל דרך שהיא ובכל מקום שהוא בין בטלפון ובין בדרך אחרת". חרף קיומו של הצו, ביום 19.5.11, שלח הנאשם למתלוננת מסרון, בו האשים אותה בשקרים ובהריסת הקשר בינהם, והבטחה כי המתלוננת לא תשמע ממנו עד שתתנצל. בשל כך הורשע הנאשם בעבירה של הפרת צו שיפוטי.

אשום חמישי: ביום 7.12.12 חגגה המתלוננת את יום הולדת עם חברים בגן סאקר. הנאשם הגיע לארוע, למרות שהמתלוננת בקשה ממנו שלא לעשות כן, בכוונה להציע לה נישואין. לאחר הארוע נסע הנאשם אל ביתה של המתלוננת והמתין לה מחוץ לבית. כאשר יצאה המתלוננת מן הבית התגלעה בין השניים מריבה, בשל חשדו של הנאשם כי המתלוננת בדרכה להפגש עם גבר אחר. המתלוננת ביקשה לעזוב את המקום, והנאשם תפס אותה בידה והצמיד אותה לקיר, על מנת למנוע ממנה לעשות כן, וגרם לה לחבלה בידה. בשל אלה, הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש.

טענות הצדדים

ב"כ המאשימה שמה דגש על חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם ועל פגיעתן במתלוננת. כן הפנתה לכך שהנאשם לא קיבל אחריות למעשיו, אלא כפר במעשיו וניהל התיק ומיקד הגנתו בהשחרת פניה של המתלוננת. לאור אלה ביקשה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל, לריצוי ממש.

ב"כ הנאשם שם דגש על כך שמדובר באדם שזו הרשעתו הראשונה ועל כך שמדובר בארועים הנמצאים ברף הנמוך. לשיטתו, הנאשם קיבל אחריות למעשיו וצמצם יריעת המחלוקת, ועל כן אין לזקוף לחובתו את ניהול ההליכים. לאור אלה ביקש להפנות הנאשם לשירות המבחן ולהטיל עליו עונש מותנה.

מתחם העונש ההולם

אשום ראשון: בארוע זה הורשע הנאשם באיום אגב שיחת טלפון. האיום אמנם מוחשי ("לשבור את הראש באבנים"), אך נאמר תוך כדי ויכוח ונראה כי גם המתלוננת לא התיחסה אליו ברצינות רבה. מתחם העונש ההולם את העבירה נע בין מאסר מותנה לחודש מאסר.

אשומים שני, שלישי וחמישי: בארועים אלו הנאשם הפעיל כלפי המתלוננת אלימות, אותה ליוה במקרה אחד באיומים ובמקרה אחר בהיזק לרכוש. אין מדובר בעבירות אלימות במשפחה שגרתיות, שכן לא ברור האם הנאשם והמתלוננת היו בני זוג, במובן המשפטי של הביטוי (ר' ע' 10 להכרעת הדין). עם זאת, העבירות נעברו על רקע של קשר אינטימי ארוך טווח בין השניים, במהלכו הנאשם השתמש באלימות על מנת לכפות את רצונותיו על המתלוננת. האלימות אותה הפעיל הנאשם אמנם לא היתה ברף הגבוה, אך שניים מהמקרים גרמו לסימני חבלה על גופה של המתלוננת. כמו כן, מקרה אחד לווה באיומים ומקרה שני בקריעת רצועת התיק.

בעבירות אלו, יש לקבוע מתחם עונש הולם רחב, היכול להכיל את מגוון המבצעים – מאדם אשר נכשל בארוע בודד ומקבל עליו אחריות ועד מי שעשה לעצמו הרגל להשליט מרותו על סביבתו והקרובים אליו בכח הזרוע. לפיכך, מתחם העונש ההולם כל אחת מן העבירות נע בין מאסר קצר לריצוי בעבודות שירות ועד שנה מאסר בפועל.

אישום רביעי: בארוע זה הנאשם התעלם מצו אשר אסר עליו להיות בקשר עם המתלוננת ושלח אליה מסרון אשר תכנו פוגע ומאיים. התנהגות זו פוגעת בערכים של שלטון החוק והציות להחלטות מחייבות. לפיכך אין מנוס מהטלת עונש מוחשי בגין עבירות דומות, במתחם שבין של"צ למאסר קצר.

נסיבות אשר אינן קשורות לעבירות

הנאשם יליד 1965. אין לחובתו הרשעות קודמות.

הנאשם לא קיבל אחריות למעשיו אלא ניהל הגנה, אשר כולה התבססה על הכפשתה של המתלוננת והצגתה כאלכוהוליסטית אלימה, חסרת שליטה עצמית, המנהלת קשרים מיניים רבים ומופקרים, לרבות עם אחיו של הנאשם ואת עצמו כקרבן חסר ישע של המתלוננת. עוד עלה, כי הנאשם שוחח עם המתלוננת ביחס לעדותה, יום קודם לדיון בו העידה. התקשיתי להבין טענת ב"כ הנאשם, כי הנאשם לא השחיר פניה של המתלוננת ולא את טענתו כי "המחלוקת העובדתית בין הצדדים היתה מצומצמת ביותר".

אמנם אינני בא חשבון עם הנאשם על ניהול התיק, ולא אחמיר עמו בשל כך, שהרי זכותו לעמוד על חפותו. עם זאת, בעבירות בהן הורשע הנאשם, יש משקל רב לקבלת אחריות למעשים. נאשם המודה ומביע חרטה, מקים בסיס לתקווה שלא יחזור על מעשיו וגם חוסך מקרבנו את הקושי הכרוך במתן עדות. כל אלה אינם עומדים לנאשם.

בתום הדיון ביקש הנאשם לומר דברו, אך לדבריו לא היה מסוגל לכך ובהסכמה שלח לבית המשפט מסמך כתוב. מהמסמך עולה, כי הנאשם היה בעבר עורך דין מצליח, אך לפני מספר שנים נקלע לתסבוכת, אשר גרמה לקריסתו הכלכלית, עד כדי הכרזתו כפושט רגל ואבדן רשיונו. במכתבו הביע הנאשם צער על המצב אליו נקלע, וביקש את רחמי בית המשפט.

עוד צירף הנאשם אישור על כך שהתנדב חמש שנים במשטרת ישראל בתפקיד סיור וכן מכתב המלצה מרב אשר למד אצלו.

דיון והכרעה

לזכות הנאשם זקפתי העובדה שמדובר בהרשעתו הראשונה והעובדה שהמעשים, עם כל כיעורם, לא גרמו לנזקים של ממש למתלוננת וכיום, חרף המעשים, מצליחים הנאשם והמתלוננת לתקשר בינהם ביחס לגידול הילד.

עוד זקפתי לזכות הנאשם נסיבותיו האישיות הקשות והשבר הכלכלי אליו נקלע, כפי שעלה ממכתבו ואת העובדה כי התנדב בעבר במשטרת ישראל.

לחובת הנאשם זקפתי העדר קבלת אחריות. כן זקפתי לחובתו ריבוי המעשים, המעיד על כך שאין מדובר במעידה, אלא בדפוס שחזר על עצמו לאורך מערכת היחסים שבינו ובין המתלוננת.

כל המעשים בוצעו במסגרת הקשר בין הנאשם למתלוננת ויש בינהם קווי דמיון (גם אם נעשו בפערי זמן משמעותיים בין ארוע לארוע). משכך, ראיתי להשית על הנאשם עונש אחד בגין כל מעשיו ולא לגזור עונשים נפרדים.

לאור מכלול הנסיבות אותן פרטתי, ראיתי להשית על הנאשם עונש הנמצא בתחום הבינוני-נמוך של מתחם העונש ההולם, מאסר בפועל, אשר ירוצה בעבודות שירות.

לפיכך גוזר על הנאשם את הענשים הבאים:

א. חמישה חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו בעבודות שירות. תחילת ריצוי העונש ביום 9.12.14 ככל שלא יקבל הנאשם הנחיה אחרת, עליו להתייצב עד השעה 8:00 במשרדי הממונה על עבודות שירות במחוז הדרום.

ככל שיהיה צורך בשינוי מקום ההשמה או מועד תחילת הריצוי, הדבר יעשה על ידי ממונה עבודות שירות ללא צורך בצו שיפוטי נוסף.

ב. חודשיים מאסר, אותו לא ירצה אלא אם יעבור על אחת מן העבירות בהן הורשע תוך שלוש שנים מהיום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ה, 19 אוקטובר 2014, במעמד הצדדים.