1. בפני תביעה לחיוב הנתבעים בתשלום בגין נזקים והפסדים שנגרמו לפי הטענה בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 8.9.2011, שבעטיה נגרם נזק לרכב התובעים.
2. בכתב התביעה נטען כי במועד הרלבנטי אירעה "תאונת שרשרת" כאשר רכב התובעים, שבו נהגה התובעת 2, אליאב אורלי (להלן: "אורלי", "רכב התובעים"), היה במצב של עצירה מוחלטת עקב מופע של רמזור אדום בנתיב נסיעתו, נפגע בחלקו האחורי על ידי רכב אשר בבעלות הנתבעת 2, דורית שריקי, שהיה נהוג על ידי בתה רותם שריקי (להלן : "רותם", "רכב רותם"), וכי רכב שבו נהג הנתבע 4, יעקב אלימלך (להלן: "יעקב", "רכב יעקב") פגע בחלקו האחורי של רכב רותם שמסיבה זו פגע בחלקו האחורי של רכב התובעים.
3. כן נתבעו הנתבעת 2, כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל"), מבטחת רכב רותם, ונתבעת 5, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס"), מבטחת רכב יעקב.

להשלמת התמונה אציין כי התביעה הוגשה גם כנגד הנתבעת 3, ש.א.מ מצנני מדבר בע"מ, הבעלים של רכב יעקב, ובדיון נמסר כי נתבעת זו הינה בהליכי חדלות פירעון.

1. רותם ו"כלל", הנתבעים 1 ו- 2, לא הכחישו בכתב ההגנה מטעמם כי רכב רותם פגע בחלקו האחורי של רכב התובעים, אך טענו כי האחריות לכך רובצת על יעקב אשר רכבו פגע בחלק האחורי של רכב רותם, וגרם לו לפגוע ברכב התובעים, ובלשון כתב ההגנה- "ביום 08/09/11 נסע רכב הנתבע באזור באר שבע בנתיבו כדין ... עת בלם רכב התובעים את רכבו, גם רכב הנתבעים 1-2 בלם עד לכדי עצירה מוחלטת. לפתע הגיח רכב הנתבעים 3-5 מאחור ופגע בחוזקה ברכב הנתבעים 1-2 והדף את רכב הנתבעים 1-2 לעבר רכב התובעים".
2. בכתב ההגנה מטעם הנתבעים 3-5, נטען כי- "התובע עצר באופן מפתיע את רכבו והנתבעת 2 אשר נסעה אחריו פגעה ברכבו מאחור. הנתבע 4 אשר הסיע את רכב הנתבעת 3 עצר את רכבו במרחק של חצי מטר מרכב הנתבעת 1, ולא נוצר מגע בין רכב הנתבעת 3 לבין רכב הנתבעת 1".
3. בדיון שנערך בפני ביום 24.10.2012 מסרו את גרסתם ונחקרו אורלי, רותם ויעקב.
4. אין טענה בפי הנתבעים לגבי אשם תורם מצידה של אורלי לגבי קרות התאונה, והשאלה העיקרית שבמחלוקת הינה האם רכב יעקב היה הגורם לקרות התאונה בכך שפגע לפי הטענה ברכב רותם וגרם להדיפתו על רכב התובעים.
5. אקדים ואציין כי לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני מצאתי לנכון לחלק את האחריות לגרם התאונה בחלקים שווים בין קבוצת הנתבעים 1 ו-2 לבין קבוצת הנתבעים 3-5, מטעמים שיפורטו להלן.
6. באשר לאחריותו הנטענת של יעקב העידה אורלי כי בסמוך לקרות התאונה- "... ויעקב הנתבע 4 יצא מהרכב ואמר שהוא נכנס ברכב של רותם ואחר כך החלפנו פרטים" (פר' ע' 2, ש' 12-13). כן העידה כי טענתו של יעקב שלפיה לא פגע ברכבה של רותם לא הועלתה על ידו בסמוך לקרות התאונה, הוא לא טען בפניה שהוא לא אשם, ובזמן החלפת הפרטים הוא לא הציג עצמו כמי שנחלץ לסייע לשתי בחורות במצוקה (פר' ע' 3 ש' 18-24).
7. רותם העידה שכאשר הייתה במצב של עצירה מוחלטת בשל מופע של אור אדום ברמזור הרגישה חבטה בחלק האחורי של רכבה והוא נהדף קדימה למרות שהייתה עם הרגל על דוושת הבלם, כן העידה כי בסמוך לקרות התאונה יעקב הגיע אליה "... והוא הסביר לנו מהי הסיבה לפגיעה ואמר שבחור דתי נכנס בו וזו הסיבה שהוא נכנס בי" (פר' ע' 4 ש' 6-7). ובהמשך- "... אני יודעת מה היה בשטח שהוא בא והודה שהוא נכנס בי" (פר' ע' 5 ש' 4).
8. כנגד העדויות הנ"ל הקושרות את יעקב באופן מובהק לאירוע התאונה, העיד יעקב כי בחור דתי פגע ברכבו מאחור אך מכיוון שלא נגרם כל נזק לרכבים לא ראה לנכון לעכבו במקום. הוא ראה מאחור כיצד רכב רותם פוגע מאחור ברכב התובעים, וכי בשום שלב לא היה מגע בינו לבין רכב רותם. כן העיד שכאשר הרמזור התחלף ממופע ירוק לאדום, רכב אורלי עצר אך רכב רותם לא עצר והיה נראה כאילו האיץ ופגע ברכב אורלי. כן טען כי ראה לנכון לגשת לרותם ולאורלי כדי לסייע להן מתוך אזרחות טובה, וכי לא התבקש כלל לתת את פרטי הביטוח, וכל שמסר לאורלי הינו את שמו ומספר הטלפון שלו כדי לתת עדות על קרות התאונה במידת הצורך (פר' ע' 5 ש' 13-28).
9. אורלי ורותם העידו בביטחון רב, עדותן הייתה שוטפת וקולחת, ועדותן עשתה עלי רושם אמין.
10. גם עדותו של יעקב הייתה שוטפת וקולחת, אלא שלאחר שבדקתי את הנתונים שבפני דומה כי נבעו פרצות מסוימות בגרסתו שפגמו באמינות טענותיו.

בהודעתו של יעקב ל"פניקס" נטען כדלקמן- "במקום המתואר לעיל היינו טור מכוניות במהירות של 10- 0 קמש (-+) רכב I עוצר במפתיע רכב שני פוגע בו, אני רכב שלישי לא פוגע באף רכב אחר. אני עוצר ללא כל מגע ונעצר בסביבות 1/2 מטר מרכב II. רכב רביעי פוגע בי מאחור ולא גורם לי נזק כלשהו. שיחררתי אותו. ירדתי מהרכב להגיש עזרה כי ראיתי את נהגת רכב II כשהיא בוכה. הצעתי כי הרכבים יעמדו בצד עמ' שהתנועה תמשיך לזרום ולאחר מכן בקשו ממני פרטים אמרתי שאין לי מה לתת להם מאחר ואני לא מעורב באופן כלשהו בתאונה, אז מסרתי מספר טלפון ונסעתי לדרכי... לרכבי אין כל נזק חזית או מאחור. לתובעת בתק' 61130112 - אין כל נזק מאחור ..." (נספח א' לכתב ההגנה של נתבעים 3-5).

בעדותו בפני טען יעקב כי כלל לא התבקש ליתן פרטים לגבי הכיסוי הביטוחי של הרכב, "אני בסך הכל נתתי לאורלי מס' טלפון ושם כדי לתת עדות בעת הצורך ולא מדובר בהחלפת פרטי ביטוח מלאים והיא לא דרשה ממני פרטי ביטוח" (פר' ע' 5, ש' 23-24), וכן- "ש. מדוע בעת האירוע לא העלת את הטענה שאתה לא אשם ולו פעם אחת ולא מעורב באירוע? ת. לא ראיתי לנכון לומר שאני לא מעורב כי היה לי ברור שאני לא מעורב". גרסה זו אינה מתיישבת, בכל הכבוד, עם הגרסה שהעלה בהודעתו ל"פניקס" שלפיה "... ולאחר מכן בקשו ממני פרטים אמרתי שאין לי מה לתת להם מאחר ואני לא מעורב באופן כלשהו בתאונה, אז מסרתי מספר טלפון ונסעתי לדרכי..." (הדגשות שלי- מ.ה.). גרסתו בעדותו שלפיה לא נדרש כלל למסור את פרטי הביטוח כי ממילא אינו קשור לקרות התאונה, אינה מתיישבת עם הודעתו ל"פניקס" שלפיה לא הסכים למסור את פרטי הביטוח למרות שנדרש לכך משום שטען כי אינו קשור לאירוע התאונה. גרסתו האחרונה יש בה כדי ללמד כי במועד קרות התאונה אורלי ראתה ביעקב כמי שקשור לאירוע התאונה, ויש בכך כדי לחזק את גרסתן של אורלי ורותם שלפיה יעקב הודה בפניהן כי רכבו פגע ברכב רותם.

זאת ועוד. בעוד שבעדותו טען יעקב כי רכב התובעים עצר לאחר שהרמזור התחלף ממופע ירוק לאדום, ולא ציין כי המדובר בעצירה פתאומית או מפתיעה (פר' ע' 5, ש' 18-19), הרי שבהודעתו ל"פניקס" טען כי רכב התובעים עצר במפתיע (וכך גם נטען בכתב ההגנה), ולא ציין כי העצירה הייתה בשל התחלפות האור ברמזור. מעבר לכך אציין כי עצירה מתוך ציות לרמזור אדום, וקל וחומר בשל התחלפות האור ברמזור מירוק לאדום, בנסיבות העניין הנדון בו התנועה התקדמה בהתאם למופעי הרמזור, אינה בגדר עצירה במפתיע שכן הרמזור הינו בבחינת תמרור שמיועד לכוון את כלל התנועה בנתיב התנועה הרלבנטי, מה גם שיעקב העיד כי ראה את התחלפות המופע ברמזור.

1. לאור האמור לעיל מצאתי לנכון להעדיף את גרסאותיהן של אורלי ורותם, על פני גרסתו של יעקב, שמהן עולה כי יעקב פגע בחלקו האחורי של רכב רותם.
2. יחד עם זאת, לא ראיתי לנכון להטיל על יעקב את מלוא האחריות לגרם התאונה ולנזקים שנגרמו לרכב התובעים (ולרכב רותם), ומצאתי לנכון להשית את האחריות לתאונה בחלקים שווים על יעקב ועל רותם, ובהתאם לכך על קבוצות הנתבעים, מהטעמים שיפורטו להלן.
3. עיון בחוות דעת השמאי (זקצר) שהוצאה לגבי רכב רותם וכן בתמונות הצבעוניות שצולמו על ידו, מעלה בבירור כי לרכבה של רותם לא נגרם נזק בחלקו האחורי, ועל פי עדותה של רותם הנזק שנגרם לחלק האחורי של רכבה הינו "פיצוצים בצבע", אשר התקשיתי לזהותם בתמונות שצילם השמאי, וכן העידה שחיישן הרוורס התנתק עקב התאונה (החיבור לחיישן סודר על ידי אחיה).
4. רותם טענה והעידה כי בעטיה של החבטה מרכב יעקב נהדף רכבה ונכנס בחלקו האחורי של רכב אורלי, כאשר כל אותה העת לחצה על דוושת הבלם. העדר נזק של ממש בחלק האחורי של רכב רותם לעומת הנזק שנגרם לרכבה בחלקו הקדמי, לפגוש ולסורג קדמי, שתיקונם הוערך בסך של 2,398 ₪, ולנזק שנגרם לחלק האחורי של רכב התובעים, שתיקונו הוערך על ידי השמאי (גלעד) בסכום של 5,092 ₪, אינו מתיישב, לטעמי, עם עדותה כי בכל אותה עת לחצה על דוושת הבלם. לא סביר בעיני שרכב רותם ייהדף מחמת מכה שקיבל מאחור ויתנגש ברכב התובעים תוך גרימת נזק של ממש לשני כלי הרכב, כאשר הגלגלים נעולים לחלוטין, וכל זאת מבלי שיגרם נזק של ממש לחלקו האחורי שספג את המכה ההודפת מרכב יעקב.
5. רותם העידה בפני כי עובר לקרות התאונה הייתה בעצירה מוחלטת לאחר שהמופע ברמזור התחלף מאור ירוק לאדום, ובפרק הזמן הקצר עד לקרות התאונה- "והיה לי כמה שניות שבדקתי את השעה כדי לכתוב ביומן מתי סיימתי את עבודתי בחנות הבגדים" (פר' ע' 4, ש' 2-4). עדותה הנ"ל שלפיה ביקשה לרשום ביומן, וכן העדרו של נזק לחלק האחורי ברכבה, הביאו אותי למסקנה כי עובר לקרות התאונה דעתה של רותם הייתה נתונה לעניינים שאינם נוגעים למצב התנועה בכביש, דעתה וערנותה הוסחו לעניינים אחרים, ובעת שרכבה ספג את החבטה מרכב יעקב לא לחצה באופן מלא על דוושת הבלם, ויכול שמחמת ההפתעה אף שמטה את אחיזתה מדוושת הבלם, דבר שיש בו כדי להסביר את הדיפת רכבה לכיוון רכב התובעים, תוך גרימת נזק של ממש לשני הרכבים, מבלי שנגרם נזק לחלקו האחורי של רכבה.

מהאמור לעיל עולה כי לרותם היה חלק בהתנגשות של רכבה ברכב התובעים.

1. הלכה פסוקה היא כי במקום שבו נמצאו מעוולים במשותף ולא ניתן לקבוע את מידת האחריות של כל אחד מהם באופן מדויק, הרי שניתן לחלק את האחריות ביניהם בחלקים שווים (ראו- ע"א 77/96 רוזלי זיזה נ' ערם אורטל ואח'; פורסם במאגרים משפטיים).
2. בנסיבות העניין הנדון אינני סבור כי ניתן לקבוע באופן מדויק את מידת האחריות לגרם הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים בין יעקב לבין רותם, ולפיכך ראיתי לנכון לקבוע כי האחריות לאירוע התאונה ולגרם הנזקים תחול עליהם בחלקים שווים.
3. התובעים הגישו את התביעה על סכום כולל של 31,900 ₪, בגין- עלות תיקון הרכב לפי חוות דעת שמאי בסך של 5,092 ₪, שכר טרחת שמאי בסך של 522 ₪, ירידת ערך בסך של 242 ₪, וכן בגין הפסד ימי עבודה, נסיעות, טרחה, וכיוצ"ב, בסכום כולל של 26,044 ₪,
4. יש מקום לפסוק לתובעים את עלות תיקון הרכב בסך של 5,092 ₪ לפי חוות דעת השמאי, ולפי חשבונית מס שהוצגה בפני מטעם המוסך על סכום זה, את שכר טרחת השמאי בסך של 522 ₪, לפי קבלה שהוצגה בפני, וכן סכום של 242 ₪ בגין ירידת ערך הרכב על פי ממצאי השמאי, סה"כ- 5,865 ₪.
5. לא מצאתי לנכון לפסוק לתובעים פיצוי בגין עגמת נפש מאחר שהנני נוטה לגישה, שבאה לידי ביטוי בפסיקת בתי המשפט, כי אין מקום בדרך כלל לפסוק פיצויים בגין רכיב זה בתביעות רכושיות.
6. טענת התובעים לגבי אבדן ימי עבודה לא הוכחה בפני ולא ראיתי לפסוק פיצוי בגינה.
7. לאור האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 5,865 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, וכן סכום נוסף בסך של 1,000 ₪ בגין איבוד הזמן והטרחה שנגרמה להם בשל הגשת התביעה וניהול ההליך המשפטי (כאשר סכום זה כולל את האגרה ששולמה), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.
8. הנתבעים 1 ו-2, מזה, והנתבעים 3-5, מזה, ישאו בתשלום החוב הפסוק הנ"ל בחלקים שווים, כאשר החבות לפירעונו לגבי כל אחד מיחידי קבוצות הנתבעים הינה ביחד ולחוד במסגרת קבוצת ההשתייכות, ולפי חלקה בתשלום החוב הפסוק.
9. החוב הפסוק הנ"ל ישולם לתובעים בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין, ובחלוף מועד זה, וככל שלא ישולם, ניתן לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לצורך גבייתו.
10. המזכירות תודיע לצדדים.

ניתן היום, י"ב חשון תשע"ג, 28 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.