לפניי מונחת התנגדות לביצוע שלושה שיקים בסכום כולל של 60,000 ₪, אשר הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ע"י המשיב.

בהמשך להסדר הדיוני שבין הצדדים, לא התקיים דיון, כיוון שהמשיב ויתר על חקירת המבקש והצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב. המבקש היה רשאי להגיש סיכומי תשובה, אך לא עשה כן.

להלן עיקרי טענות המבקש כפי שעלו בהתנגדותו ובסיכומיו:

1. המבקש טוען כי השיקים מסומנים ב"קרוס" ולכן אינם סחירים.

2. המבקש מציין כי לא ניתנה תמורה בגין שטרות אלו והבגדים שהיו אמורים להיות מסופקים לא סופקו. לכן מתקיים כישלון תמורה מלא, ודי בכך כדי לתת את הרשות להגן.

3. עוד לטענת המבקש, על המשיבים היה לדעת כי לא ניתנה תמורה בגין שטרות אלו, כיוון שסוחרו קודם למועד פירעונם, וכי היו למוטב בלבד, ועצם לקיחתם ע"י המשיב, הינה חוסר תום-לב. לכן המשיב, אינו אוחז בשטר כשורה. עוד נטען כי המשיב לא נתן תמורה לחב' סונולה בעד השיק.

4. כמו כן נטען, כי מדובר בשיק על תנאי, והתנאי הינו כי אם הסחורה לא תתקבל, חב' סונולה, הנפרעת, תחזיר את השיקים למבקש.

5. לבסוף, טען המשיב כי לאחר שחב' סונולה לא הוציאה לפועל את העסקה, נתנה היא מכתב לפיו היא מתחייבת לשפות את המשיב בגין תביעה כאמור, ולכן מבקש להגיש תביעת צד ג'.

6. המבקש טוען כי מאחר ולא נחקר על תצהירו, הרי שאין גרסה נגדית למשיבים, ויש לקבל את גרסתו ולתת רשות להגן.

עיקרי טענותיהם של המשיבים:

1. המשיבים טוענים כי יש לדחות את בקשת המבקש מאחר וסיכומיו הוגשו באיחור.

2. עוד טוענים המשיבים כי יש לדחות את הבקשה מאחר והבקשה שהוגשה הינה בחוסר פירוט קיצוני.

3. המשיב נתן אשראי לחב' סונולה, הנפרעת, ולכן נתן תמורה בעד השיקים.

4. כמו כן, טוענים המשיבים כי אין די בתצהיר שהוגש ללא "מקור הידיעה". לא ניתן לטעון בעלמא שהמשיב לא נתן תמורה מבלי לפרט את "מקור הידיעה".

5. משניתנה תמורה בעד השיקים, המשיב הינו "אוחז בעד ערך" ואף אוחז כשורה בשיקים.

6. לטענתם, שרטוט ה"קרוס", אין בו כדי להגביל הסחרות (עפ"י סעיף 7 לפקודת השטרות).

7. המשיבים טוענים כי טענת המבקש לגבי "כישלון התמורה המלא", אינה מפורטת כדרישות הפסיקה, לא פורט מתי העסקה שנעשתה בגין מתן השיקים, סכומה, התמורה שלא סופקה וכיוצ"ב. לא ניתן לרפא חוסר פירוט זה ויש לדחות את הטענה מחוסר פירוט.

8. טענה נוספת הינה, כי אי חקירת המבקש על תצהירו, אין בה כדי לתת מזור לחוסרים הקיימים בה.

9. כמו כן, נטען כי עיון בצידם האחורי של השיקים, מגלה כי אלו הופקדו בבנק בימים 10.10.2011, 11.11.2011 ו- 14.11.2011, ואילו מועד פירעונם חל בהתאמה בימים 7.12.2011, 18.12.2011 ו- 8.1.2012. כלומר הסיחור לבנק חל בטרם מועד חילול השיקים. לכן כישלון התמורה חל לאחר סיחור השיקים למשיב ולכן המשיב אוחז כשורה מתגבר על טענות ההגנה של המבקש.

לגופו של עניין:

מדובר בצדדים "קרובים" לשטרות. המשיב הינו צד ג', כאשר העסקה נשוא השיקים בוצעה בין המבקש לנפרעת. ראשית אבחן את טענת כישלון התמורה המלא שנטענה על ידי המבקש.

המבקש טען בתצהירו כי מדובר בכישלון תמורה מלא, כי מדובר בבגדים, והסחורה לא סופקה (ראו סעיף 3.5 לתצהיר).

ב"כ המשיב צודק כי הטענה אינה מפורטת כדרישות הפסיקה. המבקש לא פירט מה היתה כמות הבגדים המוזמנת, לא פירט את סוג הבגדים, לא את תאריך ההזמנה ולא את תאריך כישלון התמורה.

מנגד, טוען המבקש כי השיקים ניתנו על תנאי במהלך העסקה. התנאי היה כי אם הסחורה לא תתקבל, הנפרעת, חב' סונולה, תשיב לידיו את השיקים. ואכן, היות והנפרעת לא הצליחה להוציא את העסקה אל הפועל, העבירה למבקש מכתב שלפיו היא מתחייבת לשפות את המבקש (ראו סעיפים 3.6 ו- 3.7 לתצהיר המבקש).

היות והמבקש לא נחקר, הרי שלא הופרכה גרסתו זו כהגנת-בדים.

בנקודה זו אינני מסכימה עם טיעוניו של המשיב, כי לא ניתן לסחר שיקים על תנאי.

טענת התנאי פורטה כדבעי כדרישות הפסיקה, גם אם לא צורף המכתב הנזכר בשלב זה.

לפיכך, אני מוצאת כי די בטענה זו, שאם תתקבל כדי להוות הגנה ראויה בפני התביעה ואז יצטרך המשיב להוכיח את טיב אחיזתו בשיקים (בעניין זה ראו דעתו של פרופ' שלום לרנר, דיני שטרות, מהדורה שניה, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, 137 ו- 312, שם פורט כי נתבע בתביעה שטרית זכאי לטעון כי תנאים שונים שסוכמו בעל פה לא קוימו, ולכן הוא פטור מלקיים את התחייבותו השטרית. אותו נתבע רשאי להסתמך על התנאים שבעסקת היסוד ולהביא ראיה בעל פה נגד מסמך בכתב).

לכן, משהגעתי למסקנה כי יש ליתן רשות להגן בעקבות טענה זו, אינני ממשיכה לדון ביתר טענות הצדדים ואני נותנת למבקש את הרשות להגן, היות ומדובר בסכום הנכלל במסגרת תובענה מסדר דין מהיר, אני קובעת את ההוראות הבאות:

1.         המזכירות תפתח תיק אזרחי בסדר דין מהיר לפי פרק ט"ז1 (תקנות 214א'-214ט"ז) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינן תובענות בסדר דין מהיר ובכפוף להוראות שלהלן.

2.         התצהיר התומך בהתנגדות ישמש כתב הגנה.

3.         הצדדים יגישו תצהירי אימות וגילוי מסמכים מוקדם במקביל תוך 30 ימים מהיום.

4. תצהירי עדות ראשית יוגשו במקביל תוך 45 ימים מהיום.

5.         המזכירות תקבע ישיבה מקדמית בפני שופט, במעמד בעלי הדין בתום המועדים הנ"ל ולא לפני יום 4.4.2013. תשומת לב הצדדים, שדין אי התייצבות לישיבה המקדמית, כדין אי התייצבות למשפט.

יחד עם זאת, המבקש הגיש את סיכומיו באיחור מבלי להתייחס לאיחור זה, ולכן אני קובעת כי המבקש יישא בהוצאות הבקשה וישלם אותם בסך של 1,000 ₪ למשיב.

ניתנה היום, א' אדר תשע"ג, 11 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.