22 נובמבר 2015
לפני: | ||
כב' השופטת איריס רש נציג ציבור (עובדים) מר פנחס והב נציג ציבור (מעסיקים) מר רפאל גליק | ||
התובע | יגאל בוזגלו ת.ז. 317042331 ע"י ב"כ: עו"ד יאיר ארן | |
- | ||
הנתבעים | 1. מיכאל בוזלי 2. מירי לוין | |
פסק דין |
1. לפנינו תביעה כספית לתשלום שכר עבודה, פיצויי הלנת שכר, פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, גמול עבודה בשעות נוספות, תוספת ותק, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה.
בתצהירו ובסיכומיו, זנח התובע את רכיב תוספת הותק ולפיכך לא נדרש לרכיב זה במסגרת הכרעתנו.
2. נקדים ונאמר כי מערכת היחסים בין התובע לבין הנתבעים חורגת ממערכת יחסים רגילה שבין עובד ומעביד וזאת לנוכח העובדה שהתובע הוא אחיינו של הנתבע, שעלה לארץ בגפו וכפועל יוצא פיתח מערכת יחסים קרובה ומיוחדת עם הנתבע. היחסים המשפחתיים גרמו לערבוביה בין מעמדו של התובע כעובד לבין מעמדו המיוחד כקרוב משפחה כאשר מחד, התובע מגיע לעבודה עם הנתבעים, ללא קשר לשעת תחילת העבודה ואף עושה שימוש ברכב של הנתבעים לצורך חזרה מהעבודה ולשימושיו הפרטיים ומנגד, הנתבעים מטילים על התובע אחריות גדולה יותר מעובדים אחרים[1] ומצפים ממנו להתייחס למקום העבודה כעסק משפחתי ולגלות הבנה לקשיים של העסק[2]. למרבה הצער, ניסיונותינו להביא את הצדדים לפשרה לא צלחו ואנו נדרשים למתן פסק דין זה.
ואלו העובדות הרלוונטיות לענייננו:
3. הנתבע 1, מר מיכאל בוזלי (להלן- מר בוזלי) הינו הבעלים של קונדיטוריה לייצור עוגיות ומאפים (להלן- הקונדיטוריה).
4. התובע, מר יגאל בוזגלו (להלן- התובע), הוא אחיינו של מר בוזלי, שעלה לארץ לבדו ממרוקו לפני כעשרים שנה. התובע שהשאיר מאחוריו את משפחתו הקרובה התייחס למר בוזלי כקרוב המשפחה היחיד שיש לו בארץ וזאת למרות שיש לו קרובי משפחה נוספים בארץ[3]. התובע עבד בקונדיטוריה בתקופה שמיום 5.10.2008 ועד ליום 1.02.2012.
5. הנתבעת 2, גב' מרים לוין (להלן- גב' לוין) שמשה כמנהלת האדמיניסטרטיבית של הקונדיטוריה וכממונה ישירה של התובע לצידו של מר בוזלי.
6. התובע עבד בתפקיד של עובד ייצור בקונדיטוריה.
אמנם, התובע טען כי שמש כקונדיטור ואולם בהודעה לעובד בדבר תנאי העסקה מחודש אוקטובר 2008[4] הוגדר תפקידו כך:
"פועל במחלקת ייצור/אריזה, לרבות עבודות ניקיון שוטפות כנדרש וכל עבודה מיוחדת שתידרש ע"י הממונים".
הגדרת התפקיד כאמור בהודעה לעובד עולה בקנה אחד עם עדות התובע ולפיה הוא לא עבר הכשרה של קונדיטור והוא אינו מחזיק בתעודה כזו[5]. כך גם, התובע העיד שתפקידו היה להכין את הבצק, בעוד שעובדים אחרים היו מכינים את העוגיות וכלשונו: "הייתי מכין את הבצק והעובדים האחרים היו עושים את העוגיות, זו עבודה ידנית ולא מכונה, עושים אחד אחד"[6]. באופן דומה, מר בוזלי ציין בדיון המוקדם כי תפקיד התובע היה: "להכין את הבצקים, ולעבד אותם באמצעות המכונה או באופן ידני. אנחנו מכינים עוגיות"[7].
7. התובע עבד 5 ימים בשבוע.
מעיון בתלושי השכר עולה כי למעט בשנת עבודתו השניה במהלכה עבד בהיקף של 86%, ביתר תקופת העבודה הוא עבד בהיקף שנע בין94-100% משרה[8].
יצוין כי גם בהודעה לעובד נקבע שעבודת התובע תבוצע בהיקף של ב"משרה מלאה משתנה". בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית לגבי שעות העבודה של התובע, כאשר לטענת התובע, הוא עבד במתכונת קבועה משעה 06:00 ועד השעה 17:00, בעוד שלטענת הנתבעים, שעות העבודה של התובע השתנו מיום ליום בהתאם לצרכי העבודה. עוד נטען כי התובע נהנה מהפסקות רבות ובכלל זה הפסקת צהרים בת 30-45 דקות. נדון בהרחבה בשעות העבודה של התובע במסגרת הכרעת הדין.
8. שכר התובע השתלם על בסיס שעתי. בתחילת העסקתו ועד לחודש 9/2009 שכרו עמד על 22 ₪ לשעה והחל מחודש 10/2009 על 23 ₪ לשעה[9].
9. אין חולק כי התובע הגיע לעבודה בבוקר באמצעות הסעה של הנתבעים ממקום מגוריו לקונדיטוריה. כך גם, אין מחלוקת כי לעיתים, בסיום יום העבודה, התובע קיבל רכב של מי מהנתבעים לצורך חזרה לביתו[10].
החל מחודש 6/2009 שולמו לתובע דמי נסיעות בסך של 10 ₪ ליום עבודה.
10. בתחילת תקופת עבודתו, התובע החתים התובע כרטיס נוכחות בכניסה וביציאה מן העבודה, אך לאחר תקופה מסוימת, גב' לוין דאגה לרישום שעות עבודתו.
11. ביום 1.02.2012 התובע סיים לעבוד בקונדיטוריה לאחר דין ודברים שניהל עם גב' לוין. בין הצדדים נטושה מחלוקת על תוכן השיחה ומשמעויותיה ,היינו האם במהלכה או בעקבותיה התובע פוטר או התפטר. גם למחלוקת זו נדרש במסגרת הכרעת הדין.
העדויות
12. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם.
התובע הגיש תצהיר עדות ראשי מטעמו, והנתבעים הגישו תצהיר עדות ראשית מטעמם.
כל המצהירים נחקרו בפנינו בחקירה נגדית.
דיון והכרעה
האם הנתבעת היא מעסיק במשותף של התובע?
13. לטענת התובע, הנתבעים הינם שותפים בעסק ועל כן יש לראות בגב' לוין כמעסיק במשותף ולחייבה בתשלום הסכומים שייפסקו לזכותו ביחד ולחוד עם מר בוזלי.
מנגד, לטענת הנתבעים מר בוזלי הוא הבעלים היחידי של הקונדיטוריה והמעסיק הבלעדי של התובע. מעולם לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הגב' לוין ולפיכך יש לדחות את התביעה כלפיה.
14. סעיף 1 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה 1975 (להלן – פקודת השותפויות) קובע כי "שותפות" היא חבר בני האדם שהתקשרו בקשרי שותפות וכן כי "שותף" הוא כל מי שהתקשר עם זולתו בקשרי שותפות. "קשרי שותפות" הוגדרו בפקודת השותפות:
"הקשרים שבין בני אדם המנהלים יחד עסק לשם הפקת רווחים, למעט את הקשרים שבין חברי תאגיד שהואגד לפי כל דין אחר".
בית המשפט העליון הסביר את המבחן המשפטי להוכחת קיומה של שותפות[11] כדלקמן:
"מתוך ההגדרות הכוללות בסעיף 1 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה – 1975...נובע ששותפות היא חבר בני אדם שהתקשרו בקשר של שותפות היינו-שמנהלים יחד עסק לשם הפקת רווחים. התקשרות לצורך זה משמע הסכם לנהל ביחד עסק מסויים, ועל גלבוע היה להוכיח קיומו של הסכם כזה ביחס לסוכנות פז, שהרי הוא טען כי שותפות כזאת קיימת בינו לקן תור. במלים אחרות – גלבוע חייב היה להוכיח שבינו לבין קן תור נקשר הסכם מפורש או מכללא, כי סוכנות פז תנוהל על ידי שניהם ביחד במטרה להפיק ממנה רווחים...".
15. בסעיף 2 לפקודת השותפויות נקבעו הנסיבות שלפיהם ניתן להסיק על קיומה של שותפות ואימתי היחסים שבין הצדדים עם כל מורכבותם אינם מגיעים לכלל שותפות:
לשם הכרעה אם קיימים קשרי שותפות ואם לאו, יש ליתן את הדעת על כללים אלה:
(1) שיתוף מכל צורה או הגדר בנכס או בכל זכות בו – אין בכך בלבד כדי ליצור קשרי שותפות בין בעלי הנכס או הזכות, ואפילו הם נוטלים חלק ברווחים המגיעים מן השימוש בהם;
(2) נטילת חלק בהכנסה ברוטו מנכס, היא בלבד אינה יוצרת קשרי שותפות, בין שנוטלי החלק יש להם בנכס זכות או טובת הנאה משותפות ובין שאין להם;
(3) הנפרע חוב או סכום קצוב אחר, בין בשיעורין ובין בצורה אחרת, מתוך רווחיו הנצמחים של עסק, איננו נעשה בשל כך בלבד שותף בעסק או חב כשותף בו;
(4) חוזה, שעל פיו עובדו או שלוחו של בעל עסק יקבל את גמולו בחלק מרווחיו של העסק, אין בו בלבד כדי לעשות את העובד או את השלוח שותף בעסק או חב כשותף בו;
(5) בן זוגו או ילדו של שותף שנפטר או התלוי בנפטר, המקבל בדרך של אנונה חלק מרווחי העסק שהנפטר היה שותף בו, אינו נעשה משום כך בלבד לשותף בעסק או חב כשותף בו;
(6) המלווה כסף למי שעושה עסק או עומד לעשות עסק, ועל פי החוזה שביניהם יקבל המלווה ריבית בשיעור משתנה לפי רווחי העסק, או יקבל חלק ברווחים – אין המלווה נעשה משום כך בלבד שותף בעסק או חב כשותף בו;
(7) המקבל, בדרך של אנונה או בדרך אחרת, חלק ברווחי עסק כתמורה בעד מכירת המוניטין של העסק, אינו נעשה משום כך בלבד לשותף בעסק או חב כשותף בו;
(8) חוץ מן האמור לעיל בסעיף זה, תהא קבלת חלק ברווחי עסק, או כל תשלום התלוי ברווחי עסק או המשתנה לפיהם, ראיה לכאורה שהמקבל הוא שותף בעסק, אלא שניתן לסתור ראיה זו בשים לב לכל נסיבות העסקה שבין הצדדים."
ממכלול העדויות עולה כי הגב' לוין היא שותפה בקונדיטוריה וזאת למרות שהגב' לוין ניסתה להסתיר את מעורבותה העסקית. כך למשל, הגב' לוין העידה שהיא משקיעה בקונדיטוריה 10-11 שעות כל יום, מבלי לקבל שכר וזאת מתוך ציפיה שאם העסק יצליח היא תקבל כספים רטואקטיבית, באופן המעיד על כוונת הצדדים ליצור שותפות ועל השתתפות של הצדדים בנכסים ובחזקה של הנכס וכלשונה[12]:
"ש. מתי הוקם העסק?
ת. 9/03.
ש. מי הקים אותו?
ת. מיכאל בוזלי.
ש. את עובדת בעסק?
ת. אני לא עובדת בעסק אני עזרתי לו להקים אותו. אני לא עובדת בעסק אני עובדת בהתנדבות. אני כמעט כל יום שם, אני לא זוכרת כמה שעות, בערך 10-11 שעות כל יום בהתנדבות.
ש. למה?
ת. כי אני מאמינה בעסק. אני עזרתי להקים אותו, אני מגיעה מתחום של יזמות. הייתי ביזמות אחרת לפני העסק הזה ואני עזרתי למיכה להקים את העסק.
ש. אחרי שהעסק יתפתח את תקבלי כסף.
ת. יכול להיות. יש לנו הסכם בעל פה. אני מאמינה במיכה שאם העסק יצליח אני אצופר רטרואקטיבית. אני שותפה למיזם שנקרא מורנס."
זאת ועוד, מר בוזלי העיד בחקירתו הנגדית כי הגב' לוין השקיעה כסף בעסק והקימה את העסק ביחד איתו מראשיתו. מר בוזלי הוסיף והעיד על כוונת הצדדים להיות שותפים, על נשיאה משותפת בהוצאות העסק בשלבים הראשונים של ההקמה ועל כוונה להנות ביחד מרווחים עתידיים וכדלקמן:
"ש. מתי הוקם העסק?
ת. בשנת 2009 בערך לא זכור לי בדיוק, לפני 10 שנים.
ש. מי הקים אותו?
ת. אני, ביחד עם מירי ביחד. חשבנו על רעיון ויזמנו אותו ואנחנו פה ביחד.
ש. שניכם השקעתם כסף?
ת. שנינו השקענו כסף ביחד כמובן.
ש. אתה מקבל משכורת מהעסק?
ת. לא, כרגע.
ש. במהלך השנים?
ת. גם במהלך השנים לא.
ש. אף פעם לא משכת שקל?
ת. אני לא זקוק לזה יש לי עוד עסק.
ש. מירי קיבלה כסף?
ת. לא.
ש. שניכם רק מפתחים את העסק כדי שיגדל?
ת. שנינו משקיעים בעסק.
ש. במהלך השנים השקעתם עוד כסף בעסק?
ת. אנו עובדים ולא מושכים משכורת, ומשקיעים את הכסף בעסק"[13].
(ההדגשות לא במקור- א.ר).
16. הנה כי כן, שוכנענו מעדויות הנתבעים כי נקשר בינהם הסכם לנהל את הקונדיטוריה ביחד במטרה להפיק ממנה רווחים. הנתבעים יזמו את הקמת העסק ביחד, השקיעו בו כסף, השקיעו את זמנם ומרצם בעבודה בעסק לצורך פיתוחו והצלחתו במשך תקופה ממושכת והכל מתוך ציפייה לרווחים עתידים שיחולקו ביניהם בדרך כזו אחרת שלא הובאה בפנינו. בנוסף, שני הנתבעים ניהלו את העסק במשותף והגב' לוין הייתה מורשית חתימה בעסק[14] וניהלה את המערך הפיננסי והאדמיניסטרטיבי של העסק באופן יומיומי לצידו של מר בוזלי[15] . כך גם, הגב' לוין הייתה הממונה הישירה של התובע לצדו של מר בוזלי, היא הייתה מודעת לתנאי עבודתו[16], ניהלה את רישום דו"חות הנוכחות וביצוע העברת המשכורות לעובדים ובכללם התובע[17]. הגב' לוין הייתה אחראית על הקופה הקטנה, ומתוקף תפקידה זה החליטה, על דעת עצמה, כך לטענתה, להיעתר לבקשת התובע ולשלם לו משכורת במזומן באופן חריג, מבלי לערוך רישום בדו"ח הקופה ואף מבלי להיוועץ במר בוזלי. זאת, אף שמדובר בסכום גבוה יחסית להוצאות הקופה בדרך כלל[18]. גב' לוין קיבלה, אפוא, החלטות מהותיות מבלי לקבל אישור ממר בוזלי, באופן המלמד על מעמדה כשותפה מלאה בעסק.
לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים שהגב' לוין היא שותפה של מר בוזלי בקונדיטוריה.
17. לנוכח קביעתינו ולפיה הגב' לוין היא שותפה של מר בוזלי בקונדיטוריה הרי שלפי סעיף 20 לפקודת השותפויות, הגב' לוין חבה ביחד עם מר בוזלי ולחוד בכל החיובים שהשותפות חבה בהם לרבות בסכומים שייפסקו לתובע, ככל שייפסקו, בגין תקופת העסקתו בקונדיטוריה ו/או סיומה.
נסיבות סיום העסקתו של התובע
18. התובע טוען כי פוטר מעבודתו בקונדיטוריה ביום 1.02.2015 וזאת לאחר שלא הצליח להשלים את כל מטלות העבודה לאותו היום. לטענתו, באותו היום הוא עבד עם עובדת בשם חני ועובדת נוספת שהייתה עובדת חדשה באותה העת. לנוכח העובדה שאחת העובדות הייתה חדשה והוא עצמו סבל מבעיות בריאותיות בגב, הם לא הצליחו לייצר את כל המוצרים שנדרשו לפי תוכנית העבודה שהוכנה לאותו היום על ידי הנתבעים. לאחר שהוא מסר לגב' לוין שלא ניתן יהיה להשלים את כל מטלות העבודה לאותו היום, התפתח דין ודברים בינו לבין הגב' לוין שבסופו הגב' לוין הודיעה לו כי נמאס לה ממנו והורתה לו בזעם לעזוב את העבודה ולא לחזור. התובע הלך הביתה והתקשר למר בוזלי לאחר מספר ניסיונות הוא הצליח לתפוס את מר בוזלי, בשעות הלילה. מר בוזלי חזר על דברי גב' לוין לפיו אין לתובע למה להגיע לעבודה. ביום 5.02.2015 התובע הגיע לקונדיטוריה בכדי לבצע גמר חשבון ולקבל מכתב פיטורים, אך מר בוזלי סירב לתת לו מכתב כאמור.
19. הנתבעים מצידם, טוענים כי התובע הוא זה שהביא את יחסי העבודה לכלל סיום, כאשר התפטר במפגיע ובמפתיע ביום 1.02.2015, מבלי ליתן הודעה מוקדמת כדין. באותו היום, מעת הגעתו לעבודה, נהג התובע בקוצר רוח, בתוקפנות ובגסות- עד שהודיע שהוא נוטש את העבודה ואף השאיר את הציוד והבגדים שהיו ברשותו במקום. בטרם יצא מהקונדיטוריה, התייצב במשרדה של גב' לוין ופנה אליה בצורה מאיימת, כשבסופו של דבר עזב את המקום בטריקת דלת. גב' לוין הזעיקה את מר בוזלי אשר היה בבית באותו היום בשל מחלה. מר בוזלי הגיע למקום, שוחח עם התובע בטלפון וניסה להרגיעו- אך התובע סירב בתוקף לחזור לעבודה ודחה את פניותיו בנדון. לאחר התפטרותו התייצב התובע בקונדיטוריה והחל לאיים על הנתבעים על מנת שיתנו בידו מכתב פיטורים- אך הם סירבו.
20. הלכה פסוקה היא שעל מנת שייקבע כי אכן יחסי עובד-מעביד הסתיימו חייבת להיווצר הוודאות כי אכן "הצד הפועל אמנם התכוון לסיים את הקשר והודיע על כך לצד השני. היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר"[19]. אותו ביטוי אינו חייב למצוא ביטוי פורמאלי דווקא אלא גם במעשה שיש בו ללמד על כוונה חד משמעית לסיים את יחסי העבודה בין הצדדים, והדיבור המביא את היחסים לידי סיום חייב להיות חד משמעי.
21. נטל ההוכחה מוטל על העובד הטוען כי פוטר מעבודתו והוא זכאי לפיצויי פיטורים. כשבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה[20]. בעת ההכרעה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש לבחון, בין היתר, למי מהצדדים הייתה מוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. על בית הדין להכריע בסוגיה זו על פי המסכת העובדתית המובאת בפניו. יש להסיק מסקנה לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם שכן לעתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלה, ייתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהגות המלמדת על התפטרות הוא למעשה פיטורים או ההיפך.
22. במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים לגבי נסיבות סיום העבודה העדפנו את גרסת הנתבעים על פני גרסת התובע וזאת לנוכח הסתירות שהתגלו בגרסאות התובע ובעיקר לנוכח העובדה שמחקירתו הנגדית של התובע התברר כי מדברי הנתבעים לא ניתן להסיק על כוונתם לסיים את עבודתו של התובע כמפורט להלן.
כך למשל, בכתב התביעה טען התובע כי ביום 1.02.2015 הוא סולק לביתו באמצע יום העבודה לאחר שהסביר לגב' לוין שלא ניתן לעמוד במטלות של אותו היום. הגב' לוין אמרה לתובע כי נמאס לה ממנו והורתה לו בזעם לעזוב את העבודה ולא לשוב. עוד נטען כי באותו היום התקיימה שיחה בשעות הלילה בין התובע לבין מר בוזלי במהלכה נאמר לו על ידי מר בוזלי כי "אין לו למה להגיע לעבודה"[21]. לעומת זאת, בתצהירו טען התובע כי הגב' לוין אמרה לו "יאאלה יאאלה תחזור לעבודה ואם אתה לא עושה את זה אז תלך הביתה" והוסיפה "שאם אתה הולך אתה לא חוזר לכאן". עוד נטען כי באותו מעמד הוא שמע את הגב לוין משוחחת טלפונית עם מר בוזלי ומדווחת לו ש"יגאל אמר שהוא הולך הביתה ושהוא לא רוצה לעשות את זה". לטענתו, הוא נכנס למשרד ואמר בקול רם שהגב' לוין צריכה לדייק בדבריה ולומר למר בוזלי שהיא זו שהורתה לו ללכת הביתה. בהמשך, טען התובע כי שוחח עם מר בוזלי באמצעות מסרונים כאשר מר בוזלי הודיע לו "נדבר מחר אני לא מרגיש טוב ואין צורך שתבוא מחר"[22] ובחקירתו הנגדית העיד התובע כך:
"ש. תספר לבית-הדין מה קרה באותו יום כשהגעת לעבודה?
ת. הגעתי לעבודה בשעה 6:00 או 6:20 בשעות הרגילות שאני מגיע. הכנתי את החומרים, חני הגיעה עוד עובדת הגיעה, התחלנו לעבוד, חני כרגיל הסתכלה על התוכנית איך נספיק כי אנחנו רק שניים, אמרתי לה שנספיק ואין מה לעשות זה מה שרשום, התחלנו לעבוד, באיזשהו שלב מירי הגיעה היא רצתה דברים מוכנים, הסברתי לה שאין דברים מוכנים כי אני לבד עם חני ועוד עובדת שרק עכשיו הגיעה לעבוד ולא נראה לי שהכול יהיה מוכן, היא התעקשה וצעקה, הסברתי לה, גם באותה תקופה הייתה לי בעיה ביד ולא תפקדתי במאה אחוז, מיכה לא הגיע והייתי צריך לעבוד. מיכה לפעמים גם היה עוזר פיזית, באותה תקופה לא היינו הרבה ומיכה היה מצטרף מדי פעם. התחלנו לעבוד, היא רצתה לדעת אם יש משהו מוכן, היא התחילה לצעוק, אמרתי לה שאי אפשר ואני לא יכול להספיק כי אני לבד עם חני, מירי אמרה אתה תעשה את כל מה שרשום על הלוח כי זה דחוף ואם לא תעשה את זה תלך הביתה. הסתכלתי עליה ואמרתי לה מירי את אומרת לי שאלך הביתה, היא אמרה שכן אם אני לא אספיק שאלך הביתה, אמרתי בסדר אני אלך, בדרך שהלכתי היא התקשר למיכה זה נכון שקפצתי ואמרתי לה שתדייק שהיא אמרה לי ללכת הביתה.
ש. התחלת לצעוק וגם קיללת?
ת. לא.
ש. אתה אומר שצעקת כי היא לא דייקה בתיאור המקרה כשהיא דיברה עם מיכה? מה היא אמרה לו?
ת. היא אמרה לו שאני לא רוצה לעשות מה שיש ושאני הולך הביתה כי אני לא רוצה לעשות מה שרשום.
ש. הלכת הביתה?
ת. כן.
ש. חזרת למחרת היום?
ת. לא. קיבלתי אס.אם.אס ממנו בלילה שאומר לי לא להגיע לעבודה.
ש. ידעת שבאותו יום הוא היה חולה?
ת. כן.
ש. האם באס.אם.אס הוא לא אמר לך אל תגיע מחר לעבודה? ואני מראה לך את האס.אם.אס שאתה צרפת שם הוא אומר שאין צורך שתבוא מחר, האם אתה מתקן את תשובתך?
ת. מה הכוונה?
כמו שהוא רשם הוא רשם שלא אגיע לעבודה מחר.
ש. למה השבת קודם שהוא אמר לך לא להגיע בכלל?
ת. שכחתי לדייק"[23].
23. גם גרסת התובע בנוגע לנסיבות התייצבותו בקונדיטוריה ביום 5.02.2015 לא הייתה אחידה. כך למשל, בכתב התביעה נטען :
"4. ביום ראשון 5/2/12 הגיע התובע למקום עבודתו על מנת לבצע גמר חשבון ולקבל מכתב פיטורים. התובע פנה אל הנתבע וביקש שתיערך התחשבנות סופית ושיינתן לו מכתב פיטורים. למשמע דברים אלו הודיעו הנתבע שלא יעניק לו מכתב פיטורים באמרו "בחיים לא תקבל מכתב פיטורים" דרש מהתובע לעזוב את המקום" (ההדגשות לא במקור- א.ר).
בשונה מכך התובע העיד בתצהירו:
"33. ביום ראשון 5.2.12 לאחר שלא קיבלתי כל הודעה מהנתבעים הגעתי למפעל וניגשתי למשרד, שם ישבו באותה העת הנתבעים.
34. מיד עם כניסתי למשרד קמה הנתבעת ויצאה מהמשרד, כששאלתי את הנתבע מדוע היא לא נשארת כדי שנוכל לדבר וליישב את המחלוקות? השיב לי הנתבע כי אין לה על מה לדבר איתי והוסיף כי מבחינתו אני כבר לא עובד כאן וכי ישלם לי את אשר מגיע לי.
35. כאשר ביקשתי מהנתבע למסור לי מכתב פיטורים הודיע לי האחרון בזעם "אני לא נותן לך מכתב פיטורים ולא תקבל אף פעם"" (ההדגשה בקו תחתון במקור- א.ר).
גם תוך כדי חקירתו הנגדית התובע סתר את עצמו שוב ושוב באשר לנסיבות התייצבותו בעבודה ביום 5.2.2012. כך למשל, התובע העיד כי התייצב לעבודה ביום ראשון על מנת לעבוד ואולם לא ידע לומר באיזו שעה התייצב לעבודה[24] , בעוד שבהמשך חקירתו העיד כי התייצב כדי לקבל מכתב פיטורים בהתאם לבקשתו למרות שמר בוזלי אמר לו שהוא לעולם לא יקבל ממנו מכתב פיטורים. לאחר מכן העיד שמר בוזלי לא רצה להקשיב לו ולכן הוא רצה לקבל מכתב פיטורים ולחתום אבטלה ובסופו של דבר, טען שהוא לא ידע מה קורה איתו לאחר שגב' לוין אמרה לו ללכת הביתה ובלשונו: "באתי לעבודה בשביל לקבל את מכתב הפיטורים כי לא הייתה לי תשובה לכלום, הדבר היחידי שהיה לי זה שמירי אמרה לי ללכת הביתה"[25].
24. זאת ועוד. התובע העיד בחקירתו הנגדית כי ביום חמישי בשעות הערב התקיימה שיחה טלפונית בינו לבין מר בוזלי במהלכה לא נאמר לו דבר לגבי המשך או הפסקת עבודתו, אלא שהיו חילופי דברים בנוגע להתנהלות התובע :
"ש. האם באותה שיחה שכן קיימת איתו בסופו של דבר, האם הוא אמר לך לשוב לעבודה?
ת. הוא לא אמר לי שום דבר לשוב לעבודה. הוא רק דיבר ורצה שאני אקשיב לו וזה הכול.
ש. ומה הוא אמר?
ת. הוא התחיל לרדת עליי, אני זוכר מכל השיחה הזו שהוא רצה שאני אקשיב לו למה שיש לו להגיד עליי ואני כל מה שיש לי להגיד זה לא רלבנטי בשבילו, הוא אמר לי במילים האלה זה לא מעניין אותי מה יש לך להגיד ופתאום התנתקה השיחה וזהו, וככה שישי שבת ויום ראשון.
ש. בטח אמרת למיכה שמירי אמרה לך ללכת?
ת. אמרתי לו.
ש. בתשובה לענין הזה האם מיכה אמר לך לשוב לעבודה?
ת. הוא לא אמר לי שום דבר. אני ניסיתי לדבר ולהגיד מה שיש לי ושום דבר. הוא רק דיבר. הוא רצה שאני רק אקשיב לו. מה שיש לי להגיד זה לא נחשב.
ש. מה המסר שהוא מסר בשיחה?
ת. שום מסר אלא רק לרדת עלי ופתאום הוא היה חייב לנתק וזהו.
ש. הוא לא התייחס לשאלה האם אתה ממשיך לעבוד או לא?
ת. לא.
הוא לא רצה להקשיב לי הוא רצה רק לרדת עלי"[26].
גם כאשר התובע התבקש על-ידי בית הדין להבהיר האם נאמר לו במפורש שהוא מפוטר, השיב: "לשאלת בית הדין האם הוא אמר לי להגיע לעבודה אני משיב שלא דיברנו על זה, הוא דיבר ואני ניסיתי לדבר וזהו"[27].
יצוין כי עדות התובע כאמור ולפיה במהלך השיחה מר בוזלי דיבר ארוכות על התנהלותו, אינה מתיישבת עם עדותו בתצהיר ולפיה במהלך השיחה הטלפונית מר בוזלי הודיע לו שאינו מעונין לשוחח עימו על ההתרחשויות האחרונות וניתק את השיחה[28].
25. מנגד, לטענת הנתבעים, התובע הוא שהתפטר לאחר שעורר פרובוקציה בקונדיטוריה, איים על הגב' לוין ונטש את המקום תוך שהוא מותיר אחריו את הציוד והבגדים. עדותה של הגב' לוין ולפיה לאחר אירועי יום 1.2.2012 היא לא הייתה מעוניינת בחזרתו של התובע לעבודה ואולם לנוכח רצונו של מר בוזלי כי התובע ימשיך בעבודתו לא הייתה לה התנגדות להמשך עבודתו של התובע ובלבד שמר בוזלי יערוך שיחה עם התובע על התנהלותו באותו היום[29] מתיישבת עם עדות התובע כמפורט לעיל ולפיה מר בוזלי לא שוחח איתו על סיום העבודה אלא ערך לו שיחת נזיפה. גם עדותו של מר בוזלי ולפיה הוא ביקש מהתובע להירגע ולחזור הייתה מהימנה עלינו[30] וזאת לנוכח הקשר המשפחתי ויחסי הקרבה המיוחדים בין התובע לבין מר בוזלי.
26. סיכומו של דבר – כפי שתואר בהרחבה לעיל, גרסת התובע הייתה רצופת סתירות בעניינים מהותיים ובכלל זה הקשר שנוצר בינו לבין מר בוזלי לאחר שהלך הביתה, תוכן השיחות בינו לבין מר בוזלי ונסיבות התייצבותו בקונדיטוריה ביום 5.2.2012. לכך נוסיף כי אנו זוקפים לחובת התובע את העובדה שהוא בחר שלא להביא לעדות את הגב' חני שעבדה עימו ביום 1.2.2012 ואשר שמעה את חילופי הדברים בינו לבין הגב' לוין.
ממכלול העדויות עולה כי ביום 1.02.2015 הגב' לוין הורתה לתובע ללכת הביתה לאחר חילופי דברים בנוגע לאי עמידת התובע בלוחות הזמנים לביצוע מטלות העבודה. לנוכח מחלתו של מר בוזלי מחד והאירועים למול הגב' לוין מאידך, התובע התבקש על ידי מר בוזלי שלא להתייצב לעבודה למחרת. בשיחה שהתקיימה למחרת בין מר בוזלי לבין התובע, מר בוזלי נזף בתובע ואולם אין מחלוקת כי לא נאמר לתובע דבר בקשר לפיטורים ו/או סיום עבודה. התרשמנו שהתובע קפץ על האמירה של הגב' לוין כמוצא שלל רב על מנת לסיים את עבודתו בנתבעת ולקבל מכתב פיטורים שיאפשר לו לחתום אבטלה.
לפיכך, אנו קובעים שהתובע לא פוטר מעבודתו אצל הנתבעים.
27. עם זאת, קביעתנו ולפיה התובע לא פוטר מעבודתו אינה מהווה סוף פסוק לגבי בחינת זכאותו לפיצויי פיטורים. לטענת התובע, גם אם יקבע שהוא לא פוטר מהעבודה הוא זכאי לתשלום של 72% מפיצויי הפיטורים בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים) החל עליו מכח צו הרחבה לפנסיה מקיפה בתעשייה. לטענתו, ככל שהנתבעת הייתה מפרישה את חלקה לרכיב פיצויי הפיטורים בקופת הפנסיה בהתאם להוראות צו ההרחבה, הוא היה זכאי לשחרור כספי הפיצויים שנצברו לזכותו בשיעור שלא יפחת מ72% מפיצויי הפיטורים ובסך של 10,266 ₪.
28. הנתבעים טוענים כי צו ההרחבה לפנסיה מקיפה בתעשייה אינו חל על מעבידים המעסיקים פחות מ – 20 עובדים. הנתבעים מעסיקים בין 3-6 עובדים ועל כן צו ההרחבה אינו חל עליהם.
29. כפי שנטען על ידי הנתבעים, צו ההרחבה לפנסיה מקיפה בתעשייה אינו חל על מעבידים המעסיקים עד 20 עובדים. הנתבעים העסיקו בקונדיטוריה בין 3-6 עובדים בהתאם לצרכי העבודה[31] ומכאן שצו ההרחבה לפנסיה מקיפה בתעשייה אינו חל עליהם.
עם זאת, בהתאם לצו ההרחבה בדבר פנסיית חובה, התובע זכאי להפרשות בסך של 3,526 ₪ עבור רכיב פיצויי פיטורים לפי התחשיב הבא:
עבור שנת 2009 (החל מחודש 4/2009) 36,677X 1.66%=609 ₪.
עבור שנת 2010 סך של 44,265 X 2.5%=1,107 ₪.
עבור שנת 2011 סך של 48,956X 3.33%=1,616 ₪.
עבור שנת 2012 סך של 4,669X 4.16%=194 ₪.
לפיכך, בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים החל על התובע מכח צו ההרחבה לפנסיית חובה התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 3,526 ₪. סכום זה כולל את הכספים שנצברו לתובע ברכיב הפיצויים בקופת הפנסייה שנפתחה לזכותו בחודש 3/2011.
תמורת הודעה מוקדמת
30. בהתאם קביעתינו ולפיה התובע לא פוטר מהעבודה הוא אינו זכאי לתשלום תמורת הודעה מוקדמת.
לטענת הנתבעים, משעה שהתובע התפטר מעבודתו לאלתר הם זכאים לקיזוז תמורת הודעה מוקדמת בסך של 3,500 ₪.
31. לנוכח העמימות של נסיבות סיום העבודה, איננו מוצאים לנכון לחייב את התובע בתמורת הודעה מוקדמת. לפיכך, הנתבעים אינם רשאית לקזז את תמורת ההודעה המוקדמת מהסכומים שייפסקו לתובע.
זכאות התובע להפרשי שכר
32. לטענת התובע, הוא עבד מדי יום ביומו בין השעות 6:00 ל-17:00, ולעיתים אף מעבר לכך. מכאן, שהוא היה זכאי לשכר עבור משרה מלאה לפי תחשיב של 186 שעות חודשיות. בפועל, הנתבעים שלמו שכר עבור היקף שעות נמוך יותר ועל כן הוא זכאי לתשלום הפרשי שכר.
הנתבעים טוענים מנגד, כי התובע קיבל את מלוא שכרו בהתאם לשעות עבודתו בפועל ועל פי ההסדר שנקבע ביניהם. בתחשיבו, מתעלם התובע משעות הפסקה ומהיעדרויותיו התכופות ממקום העבודה.
33. אין מחלוקת, שבבוקר התובע היה מגיע לעבודה ביחד עם הנתבעים, כאשר מר בוזלי היה אוסף אותו מביתו. לטענת התובע, מר בוזלי היה אוסף אותו מביתו בסביבות השעה 5:45 בבוקר ולאחר נסיעה של כרבע שעה –עשרים דקות הם היו מגיעים למפעל והוא היה מתחיל בעבודתו בסביבות השעה 6:00 בבוקר.
מנגד, הנתבעים טוענים, שהתובע אמנם הגיע איתם למפעל ואולם הוא היה מתחיל בעבודה רק בסביבות השעה 7:30 בסמוך לתחילת העבודה של יתר העובדים. לטענתם, משעת ההגעה למפעל ועד לשעת תחילת העבודה, התובע עמד לרשות עצמו ועסק בענייניו האישיים.
34. הנתבעים הגישו כרטיסי נוכחות בגין שנת העבודה הראשונה (מחודש 10/2008 ועד לחודש 10/2009) וכן טבלאות שנערכו באקסל על-ידי גב' לוין ובהן מפורטות שעות העבודה של התובע בגין התקופה שמחודש 11/2009 ועד לסיומה בחודש 1/2012[32]. התובע טוען כנגד האותנטיות של הרישומים ואולם אין מחלוקת כי הצורך ברישומי הנתבעת נבע מאי הקפדה של התובע על הדפסת כרטיס הנוכחות וכן כי הגב' לוין ערכה רישומי נוכחות "בזמן אמת"[33]. מעיון ברישומי הנוכחות לרבות בכרטיסי הנוכחות המודפסים עולה כי קיימת התאמה בין רישום הנוכחות לבין שעות העבודה המופיעות בתלוש השכר לאותו החודש. מנגד, התובע לא הציג רישומים שנערכו על ידו בזמן אמת וסותרים את רישומי הנוכחות של הנתבעים וטענתו התמצתה במתכונת עבודה קבועה בין השעה 6:00 בבוקר לבין השעה 17:00 אחר הצהרים.
35. זאת ועוד. התובע הודה כי במהלך החודש הראשון לעבודתו החתים בעצמו את כרטיס הנוכחות[34]. גם בנוכחות חודש זה אין רישום, ולו פעם אחת, בה החל התובע לעבוד בשעה 6:00 וכך גם ביתר החודשים לגביהם הוגשו כרטיסי נוכחות מודפסים. במרבית הימים, שעת הכניסה הנקובה בדו"ח נעה בין השעות 7:00 ל-8:00 ולרוב בסביבות השעה 7:30. בחקירתו הנגדית, התובע עומת עם הפער בין גרסתו לבין המשתקף מכרטיסי רישומי הנוכחות ואולם תשובותיו לא סיפקו הסבר המניח את הדעת. עוד יצוין כי תשובות התובע היו מתפתלות ומתחמקות והוא חזר שוב ושוב על התשובה שהוכנה מראש וכדלקמן:
"ש. אתה יכול להסביר לי איך בדוחות ואני מראה לך דוחות מ -11/08 ואילך, איך הדוחות האלה מתיישבים עם הטענה שלך שהתחלת לעבוד ב-06:00 בבוקר?
ת. הייתי מגיע כמעט כל יום ומתחיל לעבוד ב -06:00 או 06:15 זה השעות שהייתי מתחיל לעבוד.
ש. איך הטענה ואני מדגיש את המילים "מתחיל לעבוד" איך הטענה שהתחלת לעבוד ב-6:00 מתיישבת עם הדו"חות ובכולם בלי יוצא מהכלל זה לא שעה 6:00 ולא 6:15 איך גרסתך מתיישבת עם הדו"חות?
ת. אני לא יודע. אני יודע שהייתי מתחיל לעבוד ב-6:00 6:20.
ש. יש פה המון דו"חות ואתה מוזמן לעיין בהם, חלקם מודפסים וחלקם בכתב ידך, איך אתה מיישב את גרסתך עם הדו"חות שאני מציג לך.
ת. אני מתחיל לעבוד כל יום ב-6:00 או ב-6:20 מה שרשום אני לא יודע איך להסביר.
ש. כשאני מראה לך רישומים מודפסים, הטבלאות, איך אתה מיישב את גרסתך עם הרישומים המודפסים?
ת. שוב פעם אותה תשובה. כל יום הייתי מתחיל -06:20-06:00 גג.
ש. כל מה שרשום בדוחות האלה לשיטתך מה זה?
ת. אני לא יודע."[35] (ההדגשות שלי – א.ר.).
36. לכך נוסיף כי גם הסבר התובע לשעת תחילת עבודתו ביחס לשעת תחילת העבודה של יתר העובדים לא היה משכנע ועדותו בעניין זה היתה רצופה בסתירות. כך למשל, בתצהירו העיד התובע שעם הגיעו למפעל הוא התחיל בהכנה של הבצקים כאשר בשעה 8:00 הגיעו העובדים הנוספים[36]. לעומת זאת, בחקירתו הנגדית העיד התובע שהכין את החומרים לבצקים ואת הבצקים ורק לאחר שעומת עם העובדה שאין הגיון בהכנת הבצק זמן ניכר לפני הגעת העובדים לנוכח התייבשות הבצק, הוא העיד שהיה מכין את החומרים להכנת הבצקים ומתחיל בהכנת הבצק הראשון עם הגעת העובדים הנוספים[37]. מעבר לסתירות בעדות התובע עצמו, בדיון המוקדם מר בוזלי השיב לשאלות בית הדין כי תפקיד התובע היה להכין את הבצקים ולעבד אותם באמצעות המכונה או באופן ידני וכי הכנת החומרים נעשתה על ידי עובדת אחרת[38]. לנוכח העובדה שמר בוזלי התייחס לתפקיד התובע טרם נשמעה גרסת התובע לרבות בהתייחס לאופן עבודתו בשעות הבוקר המוקדמות, אנו מייחסים משקל רב לתשובתו של מר בוזלי לפיה התובע לא עסק בהכנת החומרים אלא בהכנת הבצקים ומעדיפים אותה על פני גרסתו המאוחרת של התובע.
37. עדות הנתבעים בנוגע לשעת תחילת העבודה הייתה אחידה וקוהרנטית והתרשמנו כי הם מעידים על המציאות כהווייתה. הנתבעים העידו שהתובע היה מגיע איתם למקום העבודה בסביבות השעה 6:30-6:15 בבוקר ובזמן שהם אוכלים ארוחת בוקר ומארגנים את התוכנית היומית, התובע היה עוסק בענייניו הפרטיים עד השעה 7:30 ובכלל זה: מעשן, קונה סיגריות בקיוסק, משוחח טלפונית עם אשתו ובנו וכדומה. התובע החל את עבודתו בשעה 7:30 א בסמוך לכך לאחר שחני העובדת שהכינה את החומרים הגיעה לעבודה[39]. אומנם, הנתבעים לא הזמינו לעדות את חני שכבר סיימה לעבוד אצלהם ואולם הם הגישו את כרטיס הנוכחות שלה לחודשים 10-11/2009 ממנו עולה שהיא הייתה מתחילה לעבוד בשעה 7:30 לערך. יוער, כי מכרטיסי נוכחות של עובדים נוספים עולה כי שעת תחילת העבודה נעה בין 7:30 ל – 8:00 בבוקר[40].
הנתבעים הציגו גם את דוחות המוקד של שעות כיבוי האזעקה לחודשים 6/2011 – 5/2012 (כולל) כדי לתמוך את טענתם ולפיה שעת ההגעה למפעל לא הייתה קבועה, לעיתים בשעה 06:00 או מוקדם יותר ולעיתים בשעה 6:30 או 6:45[41]. גם בענין זה עדות התובע לא הייתה אחידה. בתחילה הוא טען שהוא לא יודע, לאחר מכן, העיד שהיה מגיע עם הנתבעים בין 6:05 ל -6:30 ותיקן לשעה 6:20 ובסופו של דבר טען שהוא לא מבין בדוחות האלה[42]. בנוסף לכל האמור לעיל, גם ההודעה לעובד תומכת בגרסת הנתבעים ולפיה התובע החל את עבודתו בשעה 07:30 בבוקר. התובע העיד שבאופן רגיל הוא היה מסיים לעבוד בשעה 17:00[43]. גם הנתבעים העידו שעבודתו הרגילה של התובע הסתיימה בשעה 17:00 או בסמוך לכך[44].
38. אשר על כן, אנו קובעים שיום העבודה הרגיל של התובע התחיל בשעה 07:30 והסתיים בשעה 17:00. עם זאת, אין בקביעת שעות העבודה הרגילות של התובע כדי להעיד על כך שהתובע עבד בכל חודש בהיקף של 186 שעות, באופן המזכה אותו בהשלמת שכר[45]. מעיון בברטיסי ורישומי הנוכחות עולה כי בחודשים בהם התובע עבד בהיקף הנמוך ממשרה מלאה, התובע נעדר מהעבודה במהלך החודש מסיבות שונות המפורטות בדו"ח כגון: מחלה ללא אישור, סידורים וכיוצא בזה. התובע לא סתר את רישומי הנתבעת ולפיכך, התובע לא הוכיח את זכאותו להשלמת שכר עבור היקף של משרה מלאה בגין כל תקופת העבודה.
גמול עבודה בשעות נוספות
39. התובע טוען, כאמור, שעבד במתכונת העסקה קבועה בין השעות 6:00-17:00 וכי לא שולם לו גמול שעות נוספות כמתחייב על-פי חוק שעות עבודה ומנוחה. התובע טוען כי עבד 5 שעות נוספות מדי יום בגינן מגיע לו סך של 161 ₪ נוספים לכל יום עבודה, וסך כולל של 140,686 ₪ לכל תקופת עבודתו. לסך זה מבקש התובע להוסיף פיצויי הלנה ו/או פערי ריבית והצמדה.
הנתבעים הכחישו את עצם הזכאות לגמול שעות נוספות, הסכומים הנתבעים ואופן חישובם.
40. כפי שקבענו לעיל, יום העבודה הרגיל של התובע היה בין 07:30 לבין 17:00. לטענת הנתבעים, במהלך יום העבודה התובע יצא להפסקות ממושכות ובכלל זה הפסקת צהרים בת 30-45 דקות והפסקות קצרות בנות 10-15 דקות. עוד נטען כי לעיתים, בשעות אחר הצהרים, הוא היה עוזב את מקום העבודה לפרק זמן של 30-60 דקות. התובע, מצידו, טען שלא יצא כלל להפסקות במהלך יום העבודה.
41. נקדים ונאמר כי עדותו של התובע ולפיה במהלך יום העבודה הוא לא יצא כלל להפסקה, למעט להפסקות עישון קצרות בנות מספר דקות , לא הייתה מהימנה עלינו. בהודעה לעובד צוין שהתובע זכאי לחצי שעת הפסקה ביום על חשבונו. התובע העיד כי כל העובדים יצאו להפסקת אוכל בצהרים בת רבע שעה בלבד ואכלו בחדר האוכל של המפעל, בעוד שלנוכח תפקידו כאחראי הוא לא יכל לצאת להפסקה למעט לדקות ספורות[46]. עם זאת, בהמשך חקירתו הנגדית התובע העיד, שמידי פעם, הנתבעים החליפו אותו והוא היה יוצא להפסקה כמו כל העובדים[47]. כך גם, התרשמנו שהתובע ניסה לגמד את משך ההפסקה לרבות של כלל העובדים כמו גם את מספר ומשך הפסקות העישון שנטל, כאשר מחד הוא טען שיצא להפסקות עישון מועטות ומנגד הוא טען שהיה יוצא לעשן בכל פעם שהיה לו זמן[48] בהתאמה לדברי מר בוזלי בדיון המוקדם לפיהם התובע היה יוצא להפסקה בכל פעם שסיים להכין בצק[49]. באופן דומה ועל מנת להוכיח כי הוא לא יכל לצאת להפסקה, התובע העיד בתחילה, כי הוא היה היחידי שידע להפעיל את התנור ורק לאחר מכן ציין שגם מר בוזלי יודע להפעיל את התנור וכשהוא היה במפעל, הוא היה עוזר לו:
"ש. מי עוד תפעל את התנור חוץ ממך?
ת. אני הייתי בעיקר. אף אחד חוץ ממני. אני הייתי היחידי.
ש. מיכה לא מפעיל את התנור.
ת. מיכה יודע לעשות הכל, כשהוא היה והוא עזר, הוא יודע להפעיל את התנור.
ש. למה לא אמרת קודם?
ת. שאלת אם הייתי היחיד בעבודה שמפעיל את התנור."
42. מכל האמור ובפרט לנוכח ההודעה לעובד והעובדה שהתובע הודה כי לכל העובדים ניתנה הפסקת צהרים ובהתחשב בכך, שבניגוד לטענת התובע, הוא יכל לצאת להפסקה באמצעות החלפה על ידי הנתבע, שוכנענו שבמהלך יום העבודה ניתנה לתובע הפסקה בת 1/2 שעה רצופה לפחות לצרכי ארוחת צהרים. אשר על כן, בניכוי 1/2 שעת הפסקה משעות העבודה של התובע, יום העבודה של התובע עמד על 9 שעות ובהתאמה שבוע העבודה עמד על 45 שעות, המזכה את התובע בשעתיים נוספות בכל שבוע.
43. לנוכח העובדה שתחשיב התובע[50] מבוסס על 3 שעות נוספות ליום וזאת בניגוד לקביעתנו לגבי שעות העבודה הרגילות של התובע ולנוכח העובדה שהנתבעים לא ערכו תחשיב המבוסס על דוחות הנוכחות והסתפקו בהכחשה כללית, הרי שבהתאם לשעות העבודה השבועיות ובהתחשב בעדותה של הגב' לוין, המתעלמת מהחישוב השבועי[51] ולפיה ככל שהתובע עבד 9 שעות ליום הוא לא זכאי לגמול שעות נספות, אנו קובעים על דרך האומדנא שהתובע זכאי לגמול שעות נוספות בגין 8.66 שעות נוספות לחודש ובהתאמה בגין 347 שעות לכל תקופת העבודה.
אשר על כן, על הנתבעים לשלם לתובע גמול שעות נוספות בסך של 9,976 ₪ לפי התחשיב הבא: 23X 1.25%X 347=9,976 ₪ .
44. בהתחשב בגודל העסק, בסוגו ובעדותה של הגב' לוין שהייתה מהימנה עלינו ולפיה העדר תשלום גמול השעות הנוספות נעשה בתום לב ומתוך טעות כנה[52], איננו מוצאים לנכון לפסוק פיצויי הלנה על רכיב גמול השעות הנוספות.
שכר חודש 10/2009 ו-9/2010
45. לטענת התובע, הוא לא קיבל שכר עבור החודשים 10/2009 ו-9/2010 ולפיכך הוא זכאי לתשלום שכר בתוספת פיצויי הלנה.
הנתבעים מכחישים וטוענים כי השכר שולם לתובע במלואו ולראיה, טענה זו עלתה לראשונה במסגרת התביעה, כאשר גם במסגרת פניות קודמות שנעשו, על ידי ב"כ הקודם, לא נטען מאום בהקשר זה.
46. מתלושי השכר של התובע עולה כי התובע עבד בחודשים10/2009[53] ו -9/2010 והיה זכאי לשכר (בערכי נטו) בסך של 3,845.20 ₪ ו -2,278.9 ₪ בהתאמה. התובע תומך את טענתו בדו"חות העו"ש שלו לחודשים הרלוונטים בהם לא מופיע העברת משכורת או הפקדת שיק או הפקדת מזומן עבור משכורת חודש 10/2009 ו -9/2010 וזאת בניגוד ליתר חודשי העבודה[54].
47. בדיון ההוכחות מיום 26.01.2014 הגישו הנתבעים פנקס המחאות הכולל המחאה לפקודת התובע על סך של 3,845.52 ₪ בגין משכורת אוקטובר 2009[55]. הסכום המופיע על גבי ההמחאה תואם את המשכורת לפי תלוש השכר לחודש 10/2009. עיון בפנקס מעלה כי ההמחאות שקודמות להמחאה זו וההמחאות העוקבות אחריה ניתנו כתשלום שכר לעובדים בגין חודש 10/2009. ברם, על ההמחאה שניתנה לתובע מצוין "X", המלמד כי המחאה זו בוטלה. גב' לוין העידה בחקירתה הנגדית כי לאחר מסירת המשכורות, ביקש התובע לבטל את ההמחאה ולקבל תחתיה מזומן:
"ש. מה קרה עם המשכורת של חודש 10/2009? כיצד גילית את הפנקס?
ת. לאורך כל התקופה מאז הגשת כתב התביעה, מכיוון שאני יודעת שהתובע קיבל את מלוא המשכורות שלו בכל תקופת העסקתו אצל הנתבע מס' 1, זכרתי שבאיזה שהוא מקום אני יודעת שיש אישור על תשלום משכורת שהוא קיבל בוודאות. מכיוון שבמשך 3 שנים הצטברו הרבה מאוד פנקסי שיקים של שלושה בנקים, הפכתי וחפרתי והיה קרטון נוסף שהתגלה רק אתמול בערב בגלריה אצלנו במפעל, פתחתי את הקרטון והיו שם פנקסים מאותה תקופה. לגבי השיק עצמו- כמו שניתן לראות ספחים שקודמים לספח של התובע, שאר העובדים קיבלו משכורת זאת בשיק, השיקים נפרעו, לתובע הוכן שיק כמו לשאר העובדים, בעת מסירת השיק לאחר מסירתו התובע ביקש במקום שיק לקבל מזומן, החזיר לי את השיק, השיק הושמד, שמתי עליו איקס כדי לדעת שבסופו של דבר השיק לא נמסר ולא נפרע והתובע קיבל מזומן עבור אותה משכורת"[56].
בהמשך חקירתה הנגדית, הגב' לוין העידה, שלאחר שהתובע החזיר לה את ההמחאה, היא שלמה תמורתה במזומן מכספי הקופה הקטנה. לדבריה, מאחר שמדובר באחיינו של מר בוזלי לא מצאה לנכון להחתימו על קבלת הכספים:
"ש. מי נתן לו כסף מזומן במקום?
ת. אני. יש לי קופה קטנה בעסק לצרכים שונים כגון תשלום חשבונות שוטפים ובין היתר במקרה הזה מסרתי לו מזומן במקום אותו שיק.
ש. כמה כסף יש בקופה הקטנה?
ת. עד 5000 ₪.
ש. יש קופה קטנה ומחתימים מי קיבל את הכסף?
ת. מכיוון שזה אחיין של מיכה לא מצאתי מקום להחתימו, לא רציתי לגרום אי נעימות ומצב לא נעים בינו לבין הדוד שלו ואת התובע לא החתמתי על קבלת מזומן, אני מכירה אותו הרבה מאוד שנים"[57].
גרסתה של גב' לוין לגבי תשלום משכורת 10/2009 במזומן הועלתה בשלב מאוחר, עובדה אשר כשלעצמה, פוגמת במהימנותה. מכל מקום, הגב' לוין לא תמכה את טענותיה ברישומים של הנהלת חשבונות, כמתבקש מניהול הקופה הקטנה ובפרט לאור היקף ההוצאה מהקופה. באשר לתשלום משכורת חודש 9/2010 הגב' לוין העידה כי לא מצאה אסמכתא לתשלום.
יתר על כן, גרסתה של הגב' לוין לפיה היא שלמה לתובע מכספי הקופה הקטנה, ללא ידיעתו של מר בוזלי, סותרת את גרסתו של מר בוזלי כי הוא זה שנתן לתובע את המשכורות במזומן וזאת לאחר שגב' לוין הביאה לו את הכספים[58]. עוד יצוין כי מר בוזלי העיד כי המזומן לצורך תשלם המשכורת של התובע נמשך, ככל הנראה, מהבנק בעוד שהגב' לוין העידה שהתשלום בוצע מתוך הקופה הקטנה.
48. בנסיבות אלו, לא הוכחה טענת הנתבעים בדבר תשלום משכורת 10/2009 ו – 9/2010 ולפיכך על הנתבעים לשלם לתובע סך של 3,846 ₪ בגין משכורת 10/2009 וסך של 2,279 ₪ בגין משכורת 9/2010 וסך כולל של 6,122 ₪.
49. בהתאם לסעיף 17א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר) חלה התיישנות מהותית על התביעה לפיצויי הלנת שכר ולפיכך התביעה לפיצויי הלנה נדחית. בהקשר זה יובהר כי על פי הפסיקה סעיף 17א(ב) לחוק הגנת השכר המאריך את תקופת ההתיישנות לשלוש שנים מתייחס רק למצב שבו השכר שולם באיחור, אך לא למצב שבו השכר לא שולם כלל, כבענייננו[59].
פדיון חופשה שנתית
50. לטענת התובע, בגין תקופת העבודה הוא היה זכאי ל – 44 ימי חופשה קלנדריים. במהלך תקופת העבודה ולאחריה הוא קיבל דמי חופשה ופדיון חופשה בחסר ועל כן הוא זכאי לפדיון חופשה בסך של של 2,893 ₪.
מנגד, לטענת הנתבעים, במסגרת גמר חשבון שנערך לתובע כמפורט בתלוש שכר מחודש 5/2012, התובע קיבל את מלוא פדיון החופשה שהגיע לו בתום תקופת העבודה. עוד נטען שהובהר לתובע כי נאסר עליו לצבור את ימי החופשה ועליו לנצלם בפועל.
51. בהתאם לפסיקה, בסיום יחסי העבודה, התובע זכאי לפדיון חופשה בגין שלוש השנים המלאות האחרונות, בנוסף לזכאותו לימי חופשה בגין השנה השוטפת[60].
52. בכפוף לתקופת עבודתו בקונדיטוריה (שלוש שנים ו-4 חודשים), ולנוכח העובדה שהתובע עבד 5 ימים בשבוע, התובע זכאי ל-33 ימי חופשה בפועל (10 ימים בשנה * 3 שנים ו-1/3= 33.33 ימים, אך חלק של יום חופשה לא בא במניין).[61]
ערך יום עבודה של התובע עומד על 195.5 ₪ (ראו תלושי השכר לחודשים 12/2011-1/2012) לפיכך, הסך המגיע לו בגין חופשה הוא 6,451.5 ₪. לתובע שולמו דמי חופשה כדלקמן: בחודש 10/2011 184 ₪; בחודש 12/2011 195.50 ₪; בחודש 1/2012 391 ₪ ובחודש 5/2012 שולם פדיון חופשה בסך 4,433 ₪.
אשר על כן, על הנתבעים לשלם לתובע פדיון חופשה בסך של 1,248 ₪.
דמי הבראה
53. לטענת התובע, בגין כל תקופת עבודתו בקונדיטוריה היה זכאי לדמי הבראה בסך של 5,996 ₪ ואולם שולמו לו 4,547 ₪ בלבד. לפיכך, על הנתבעים לשלם לו את הפרש דמי הבראה בסך 1,449 ₪.
הנתבעים טוענים להתיישנות התביעה למעט השנתיים האחרונות וכן לתשלום מלוא הסכום המגיע לתובע בגין רכיב זה בהתאם לגמר חשבון שנערך לתובע לאחר הגשת התביעה.
54. עובד זכאי לקצובת דמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עבודה עבור תקופה של השנתיים שקדמו לסיום ההעסקה. היקף הזכאות מבחינת מספר הימים נקבע על יסוד משך ההעסקה ושיעור המשרה. עם זאת, ככל שבמהלך השנתיים האחרונות שולמו דמי הבראה, בעוד שבשנים קודמות לא שולמו דמי הבראה, ניתן לזקוף את תשלום דמי ההבראה ששולם על חשבון החוב בגין דמי ההבראה בשנים קודמות.
55. התובע עבד בקונדיטוריה החל מיום 5.10.2008 ועד ליום 1.02.2012. בהתאם לצו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש במגזר הפרטי, בגין כל תקופת העבודה התובע זכאי ל -19.33 ימי הבראה ולסך כולל של 6,335 ₪ לפי התחשיב הבא:
10/09-10/08 5 ימים לפי תעריף של 340 ₪ ובהתאם ל -95% משרה – 1,615 ₪;
10/10-10/09 6 ימים לפי תעריך של 351 ₪ ובהתאם ל – 86% משרה-1,811 ₪;
10/11-10/10 6 ימים לפי תעריף של 365 ₪ ובהתאם ל- 94% משרה-2,059 ₪;
1/12-10/11 2.33 ימים לפי תעריף של 365 ₪ ובהתאם ל – 100% משרה-850 ₪;
בחודש 9/2011 שולמו לתובע 1992.90 ₪ בגין דמי הבראה, ובחודש 5/2012 שולמו לו 2,555 ש"ח נוספים.
לפיכך, התובע זכאי להפרש דמי הבראה בסך של 1,787 ₪. התובע העמיד את תביעתו בגין רכיב זה על סך של 1,449 ₪ בלבד ולפיכך אנו פוסקים את הסכום שנתבע על ידו בסך של 1,449 ₪.
דמי חגים
56. לטענת התובע, במהלך תקופת עבודתו היה זכאי לתשלום בעבור 22 ימי חג[62] כמפורט בטבלה אותה צירף לתצהירו. הנתבעים שילמו לו דמי חגים באופן חלקי בלבד ובחסר ולפיכך על הנתבעים לשלם לו יתרת דמי חגים בסך 1,911 ₪.
הנתבעים טוענים מנגד כי התובע לא פירט את תביעתו לרכיב זה ובחר, במכוון, שלא להפחית מתביעתו ימי חג בהם עבד ו/או שחלו בימי המנוחה השבועית ו/או שלא עבד יום לפני ו/או אחרי החג. עוד צוין כי חרף פניות חוזרות ונשנות מצדם, סירב התובע במפגיע להשתבץ לעבודה בערבי חג בטענה שהוא מעדיף לבלות עם בנו. עוד נטען כי הזכות לתשלום דמי חגים הינה זכות נלווית שאינה ניתנת לפדיון.
57. בהתאם לצו ההרחבה - הסכם מסגרת 2000, עובד יומי או שעתי לאחר 3 חודשי עבודה שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג או לאחריו, אלא בהסכמת המעביד, יהיה זכאי לתשלום מלא עבור 9 ימי חג, למעט עבור ימי החג שחלו בשבת. בהתאם לפסיקה, תכליתם של דמי החגים הינה לפצות עובד יומי או שעתי, שאינו עובד בחגים, ואינו מקבל תמורה עבורם, שכן עובד כאמור אינו זכאי לקבל שכר עבור ימים שלא עבד בהם. הרציונל העומד מאחורי תשלום דמי חגים אלו הוא, שהעובדים יזכו במנוחה בימי החגים מבלי ששכרם יגרע כתוצאה מכך[63]. כמו כן בהתייחס להוכחת הזכאות לדמי חגים כבר נקבע כי על המעביד מוטל הנטל להראות כי העובד לא הגיע יום לפני ויום אחרי החג[64].
58. טענת הנתבעים ולפיה התובע לא הגיע לעבודה בערבי החג, בניגוד להסכמתם וזאת מאחר שרצה לבלות עם הבן שלו -לא הוכחה ומכל מקום טענה גורפת כפי שנטענה על ידי הנתבעים אינה מתיישבת עם רישומי הנוכחות שנערכו על ידי הנתבעת.
59. מעיון בטבלה שצורפה על ידי התובע עולה כי היא אינה כוללת את ימי החג שחלו בשבת. עם זאת, הטבלה כוללת 3 ימי חג בגין חודש אוקטובר 2008, מועד בו טרם נמלאה זכאות התובע לדמי חגים.
בגין שנת 2009 התובע זכאי ל – 5 ימי חג. בהתאם לחלקיות המשרה של התובע באותה שנה, יום עבודה ממוצע עמד על 8.13 שעות ומכאן שהתובע זכאי לדמי חגים בסך של 895 ₪ לפי החישוב הבא=8.13X 23X 5.
בגין שנת 2010 התובע זכאי ל – 7 ימי חג. בהתאם לחלקיות המשרה של התובע באותה שנה, יום עבודה ממוצע עמד על 7.3שעות ומכאן שהתובע זכאי לדמי חגים בסך של 1,175 ₪ לפי החישוב הבא=7.3X 23X 7.
בגין שנת 2011 התובע זכאי ל -7 ימי חג. בהתאם לחלקיות המשרה של התובע באותה שנה, יום עבודה ממוצע עמד על 8 שעות ומכאן שהתובע זכאי לדמי חגים בסך של 1,288 ₪ לפי החישוב הבא=8X 23X 7.
מכאן, שעבור כל התקופה התובע זכאי לדמי חגים בסך כולל של 3,358 ₪. לתובע שולמו 2,137 ₪ ועל כן הוא זכאי להפרש דמי חגים בסך של 1,221 ₪.
פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה
60. לטענת התובע, הוא זכאי לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בשיעור של 6% ממועד תחילת העבודה וזאת מכח צו ההרחבה לפנסיה מקיפה בתעשיה ובסך כולל של 7,848 ₪. לחילופין, הוא זכאי לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות לפי צו ההרחבה לפנסיית חובה ובסך של 2,242 ₪.
הנתבעים מכחישים את תחולת צו ההרחבה לפנסיה מקיפה בתעשייה. לטענתם, עם תום תקופת הניסיון, הופרש לזכות התובע לקופת פנסיה כפי בחירתו ובכל מקרה הם מוכנים לבצע הפקדה משותפת בגין התקופה שעד למועד תחילת ביצוע ההפרשות בפועל.
61. אין מחלוקת שהנתבעים החלו לבצע הפרשות פנסיוניות עבור התובע החל מחודש 3/2011. בעדותה, הודתה גב' לוין כי לא הועברו מלוא ההפרשות לקרן הפנסיה עבור התובע:
"ש. מה סוכם איתו על פנסיה?
ת. לפי חוק פנסיה חובה. לא עשינו לו אחרי חצי שנה כי הוא סירב. ברגע שהסברנו לו שזה החוק הוא הסכים בסופו של דבר"[65].
62. כפי שקבענו לעיל, לנוכח מספר העובדים המועסקים בקונדיטוריה, צו ההרחבה לפנסיה מקיפה בתעשייה אינו חל על היחסים שבין התובע לנתבעים. לפיכך, התובע זכאי להפרשות לפנסיה מכח צו ההרחבה לפנסיית חובה לאחר שהשלים 6 חודשי עבודה, היינו החל מחודש 4/2009 ובהתאם לשיעורים הנקובים בצו וכדלקמן:
עבור שנת 2009 (החל מחודש 4/2009) 36,677X 1.66%=609 ₪.
עבור שנת 2010 סך של 44,265 X 2.5%=1,107 ₪.
עבור שנת 2011 סך של 48,956X 3.33%=1,616 ₪.
עבור שנת 2012 סך של 4,669X 4.16%=194 ₪.
מכאן, שבגין כל התקופה היה על הנתבעים להפריש לזכות התובע הפרשות פנסיוניות בסך של 3,526 ₪. בפועל, הופרשו 1,578 ₪[66] ולפיכך, התובע זכאי לפיצוי בסך של 1,948 ₪.
פיצויי הלנת שכר
63. לטענת התובע, במהלך כל תקופת העבודה הנתבעים שלמו את שכרו לאחר ה-9 לחודש ובאיחור רב וזאת חרף פניות חוזרות ונשנות מצידו לתשלום שכרו במועד. התובע הוסיף כי פניותיו למר בוזלי נדחו בטענות ובהבטחות שווא מסוג "יהיה בסדר". התובע העמיד את תביעתו לפיצויי הלנת שכר בגין איחורים בתשלום השכר על סך כולל של 107,996 ₪[67].
הנתבעים טוענים מנגד, כי התובע קיבל את מלוא שכר עבודתו, וכי ככל שחל עיכוב כלשהו הרי שהדבר נעשה בהסכמתו המלאה.
64. התובע הגיש דוחות עו"ש של חשבונו בבנק[68] על מנת להוכיח את טענתו בדבר האיחורים הקבועים בתשלום שכרו. מעיון בדוחות העו"ש עולה כי במרבית המקרים שכרו של התובע השתלם באמצעות המחאה ולעיתים באמצעות העברה לחשבונו. מקובלת עלינו טענת הנתבעים ולפיה, ככלל, מועד ההפקדה של ההמחאה בבנק אינה מלמדת בהכרח על מועד התשלום וייתכן שהתובע הפקיד את ההמחאה במועד המאוחר לקבלת ההמחאה בהתאם לשיקוליו ולנוחיותו. עם זאת, בענייננו, בחקירתם הנגדית של הנתבעים הודו הנתבעים כי שכר התובע כמו גם שכרם של העובדים הנוספים שולם באיחור. כך למשל, הגב' לוין העידה כי השכר שולם בן העשירי עד העשרים לחודש בהתאם לתזרים המזומנים באותו החודש וכדלקמן:
"ש. באיזה תאריך שילמת משכורות לעובדים?
ת. כמו שהתובע קיבל מאיתנו, בין העשירי לעשרים.
ש. במה זה היה תלוי?
ת. בתזרים שהיה באותו חודש. אם היה מע"מ גבוה באותו חודש זה היה אחרי ה-15, כמה שיכולתי הקדמתי את זה, עם כולם זה היה בהסכמה, כולם קיבלו באותו יום, אולי הפרש של יום.
ש. באיזה תאריך צריך לשלם משכורת בישראל?
ת. עד העשירי.
ש. אני מפנה אותך לסעיף 26 א' לתצהירך. למה הכוונה במועד?
ת. לקראת העשירי לחודש.
ש. הוא קיבל כל חודש משכורת לקראת העשירי לחודש?
ת. רוב הפעמים הוא קיבל בזמן ואם היו איחורים זה היה בהסכמה
ש. יש לך חתימה שלו שהוא הסכים לקבל את השכר באיחור?
ת. לא. זו הייתה הסכמה בעל פה"[69] (ההדגשות שלי- א.ר).
גם מר בוזלי אישר בעדותו שהמשכורות שולמו לעיתים ב-15 או ב-18 בהתאם לתזרים המזומנים באותו החודש[70]. מועדי ההפקדות בדוחות העו"ש של התובע מתיישבים עם הודאת הנתבעים לגבי מועדי תשלום המשכורת, כך שאנו מקבלים את טענת התובע ולפיה שכרו שולם באיחור בהתאם למועדי ההפקדה המצוינים בדוחות העו"ש.
65. אין בידינו לקבל את טענת הנתבעים ולפיה התובע הסכים לקבלת השכר באיחור. התובע העיד שהאיחורים בתשלום המשכורות גרמו לו לקשיים כלכליים לרבות בעמידה בתשלום שכר דירה ועדותו בעניין זה הייתה מהימנה עלינו[71]. יתרה מזאת, אין נפקות להסכמה בין הצדדים לגבי מועד המאוחר למועד הקובע תשלום השכר לפי חוק הגנת השכר[72].
66. לפי סעיף 17א(ב) לחוק הגנת השכר התביעה לפיצויי הלנת שכר בגין השכר שהיה צריך להשתלם קודם לחודש 5/2009 התיישנה.
בהתאם לדוחות העו"ש של התובע המשכורות החל ממשכורת 4/2009 שולמו לו
במועדים הבאים:
משכורת חודש 4/2009 שולמה ביום 18.5.2009.
משכורת חודש 5/2009 שולמה ביום 29.06.2009.
משכורת חודש 6/2009 שולמה ביום 16.07.2009.
משכורת חודש 7/2009 שולמה ביום 19.08.2009.
משכורת חודש 8/2009 שולמה ביום 17.09.2009.
משכורת חודש 9/2009 שולמה ביום 20.10.2009.
משכורת חודש 11/2009 שולמה ביום 14.12.2009.
משכורת חודש 12/2009 שולמה ביום 17.01.2010.
משכורת חודש 1/2010 שולמה ביום 16.02.2010.
משכורת חודש 2/2010 שולמה ביום 21.03.2010.
משכורת חודש 3/2010 שולמה ביום 23.04.2010.
משכורת חודש 4/2010 שולמה ביום 23.05.2010.
משכורת חודש 5/2010 שולמה ביום 23.06.2010.
משכורת חודש 6/2010 שולמה ביום 22.07.2010.
משכורת חודש 7/2010 שולמה ביום 26.08.2010.
משכורת חודש 8/2010 שולמה ביום 22.09.2010.
משכורת חודש 10/2010 שולמה ביום 1.12.2010.
משכורת חודש 11/2010 שולמה ביום 24.12.2010.
משכורת חודש 12/2010 שולמה ביום 25.01.2010.
משכורת חודש 1/2011 שולמה ביום 25.02.2011.
משכורת חודש 2/2011 שולמה ביום 22.03.2011.
משכורת חודש 3/2011 שולמה ביום 17.04.2011.
משכורת חודש 4/2011 שולמה ביום 13.05.2011.
משכורת חודש 5/2011 שולמה ביום 15.06.2011.
משכורת חודש 6/2011 שולמה ביום 14.07.2011.
משכורת חודש 7/2011 שולמה ביום 15.08.2011.
משכורת חודש 8/2011 שולמה ביום 19.09.2011.
משכורת חודש 10/2011 שולמה ביום 23.11.2011.
משכורת חודש 11/2011 שולמה ביום 16.12.2011.
משכורת חודש 12/2011 שולמה ביום 15.01.2011.
משכורת חודש 1/2012 שולמה ביום 22.02.2012.
67. התחשיב שנערך על ידי התובע אינו מקובל עלינו. ראשית, התחשיב כולל גם את התקופה שהתיישנה ושנית, אופן החישוב אינו ברור. כך למשל, בגין משכורת חודש ינואר 2010 שהשתלמה לתובע ביום 16.2.2010 במקום ביום 1.2.2010, התובע טוען לפיצויי הלנה בסך של 2,437 ₪ במקום 980 ₪. כך גם ולשם הדוגמא, במשכורת חודש ינואר 2011 שהשתלמה לתובע ביום 25.2.2011 במקום ביום 1.2.2011, התובע טוען לפיצויי הלנה בסך של 3,241 ₪ במקום 1,512 ₪.
מחישוב שערך בית הדין עולה כי סך פיצויי ההלנה המגיע לתובע עומד על 31,956₪. בהתחשב בפרק הזמן הרב שחלף מהמועד לתשלום השכר ועד להגשת התביעה ולנוכח היחסים המורכבים בין הצדדים הנובעים מקשרי המשפחה אנו מפתחיתים את פיצויי הלנה ומעמידים אותם על סך של 15,000 ₪ בלבד.
טענת קיזוז
68. לטענת הנתבעים עומדת להם זכות קיזוז בגין תמורת הודעה מוקדמת, דמי נסיעה ששולמו ביתר, תשלום שכר עבודה בגין זמן הפסקה ששולם בטעות ונזקים ישירים ועקיפים שנגרמו לנתבעים עקב התפטרות התובע ונטישת מקום העבודה. יצוין כי בכתב ההגנה נטען כי יש לקזז גם כל סכום ששולם לתובע בגין חופשה שנתית וכל סכום ששולם לתובע מעבר לשכר המינימום. טענות אלו נזנחו במסגרת ההליך ולפיכך איננו נדרשים להן.
69. כפי שקבענו לעיל, לנוכח נסיבות סיום העבודה, הנתבעים אינם רשאים לקזז את תמורת ההודעה המוקדמת.
דמי נסיעה ששולמו ביתר - אין מחלוקת שהחל מחודש 4/2009 התובע קיבל דמי נסיעה בסך של 10 ₪ ליום עבודה אף שבפועל הוסע למקום העבודה על ידי הנתבעים. בתום יום העבודה ולמשך תקופה מסוימת התובע קיבל את הרכב של מי מהנתבעים ועשה בו שימוש על מנת לחזור לביתו[73].
יחד עם זאת, מעדות הנתבעים עולה כי העובדה שלתובע שולמו נסיעות בנוסף להסעה נעשתה במודע ומתוך בחירה ורצון להיטיב עמו בשל היותו אחיין של מר בוזלי. היטיבה להסביר זאת גב' לוין בעדותה:
"ש. מה סוכם לגבי נסיעות/הסעות?
ת. סוכם איתו על נסיעות שהוא מקבל דמי נסיעות 10 ₪ ביום כאשר רוב התקופה הוא קיבל הסעה חינם בבוקר על ידינו ומעולם לא הציע להחזיר את הכספים שהוא קיבל, הוא לא שילם עבור הנסיעות והמשכנו לשלם לו.
ש. למה?
ת. כי זה אחיין של מיכה"[74].
ובהמשך:
ש. למה הוא צריך להחזיר את הנסיעות כאשר זה לא היה בטעות אלא במודע שילמתם לו מכיוון שהוא היה אחיין של מיכה?
ת. אם הוא לא מקבל משכורת והוא נמצא בחסר אנחנו לא בסדר אבל אם הוא נמצא ביתר אז להשאיר את זה ככה? איפה ההגינות? מעולם הנושא לא עלה, הוא עשה ראש קטן, קיבל הסעה על ידינו וקיבל את האוטו שלי צמוד חצי שנה ומעולם לא הציע להחזיר. אתה רואה את זה כדבר הגון?
...
ש. שילמתם לו נסיעות מלא?
ת. נכון. כי הוא אחיין של מיכה".[75] (ההדגשות שלי – א.ר.).
70. הנה כי כן, הנתבעים בחרו להעניק לתובע תנאי העסקה מיטיבים היינו לשלם לו דמי נסיעה מלאים למרות שהיתה לו הסעה קבועה לצד אחד ולעיתים גם לשני הצדדים. בנסיבות אלו, אין הצדקה לקיזוז הנסיעות במלואם או בחלקם רק בשל הגשת התביעה.
במאמר מוסגר יוער כי טענת הנתבעים מלמדות על כך שתשלום דמי הנסיעות או חלקו היה תשלום פיקטיבי המהווה חלק משכר היסוד לכל דבר ועניין. עם זאת, משעה שהתובע לא העלה טענות בעניין זה, לא נדרש לעניין זה.
71. לטענת הנתבעים, בהתפטרותו, התובע גרם להם נזקים ישירים ועקיפים בסך של 50,000 ₪. טענה זו נטענה באופן כללי וכוללני מבלי שהנתבעים מפרטים את הנזקים שנגרמו להם ודומה שטענה זו נזנחה בסיכומי הנתבעים. כידוע, הנטל להוכיח את קיומה ושיעורה של טענת הקיזוז הוא על הטוען לה[76] והנתבעים לא עמדו בנטל. כך למשל, בחקירתה הנגדית, הגב' לוין התקשתה להסביר מהם הנזקים שנגרמו לנתבעים ובאיזה שיעור וכדבריה:
"ש. את מבקשת לקזז 50,000 ₪ ממה שמגיע לו בגלל נזקים שהוא גרם לעסק. איזה נזקים הוא גרם?
ת. באותו יום שהוא עזב היינו צריכים לזרוק חצי מהסחורה שהיינו צריכים לייצר, הוא השאיר תנורים עובדים, בקושי הצלחנו לסיים את העבודה באותו יום, נזקים של התפטרות ללא הודעה מוקדמת, מעכשיו לעכשיו היה צריך לחפש מחליף דבר שגורם לנזק.
ש. יש לך אסמכתא כמה כסף נזק הוא גרם?
ת. לא ביצעתי חישוב מדויק ואין לי אסמכתאות"[77].
באופן דומה, מר בוזלי העיד שיש בידיו חשבוניות להוכחת הנזקים הנטענים ובכלל זה: הפגיעה בתנורים, אובדן סחורה וכדומה ואולם מר בוזלי לא מצא לנכון להגיש את המסמכים לתיק[78]. אשר על כן, הנתבעים לא הוכיחו את הנזקים שנגרמו ולא הראו כל תחשיב מסודר ממנו ניתן ללמוד על שיעור הנזקים. לפיכך, אנו דוחים טענה זו.
72. קיזוז בגין זמן הפסקות –לא הוכח בפנינו שהתובע קיבל תשלום עבור זמן ההפסקה[79] ובמסגרת הדיון בזכאות התובע לגמול שעות נוספות הופחתה ההפסקה משעות העבודה. לפיכך, אין מקום לקיזוז כפול של זמן ההפסקה. למעלה מהצורך יצוין כי גם אם היינו קובעים ששולם לתובע שכר עבור זמן ההפסקה, לא היה מקום לקזז את התשלום עבור ההפסקה, משעה שהתנהגות הצדדים לאורך כל תקופת העבודה מלמדת על הסכמה לתשלום זמן ההפסקה וכי שכר זה הפך לחלק בלתי נפרד מתנאי עבודתו של התובע כמו גם של יתר העובדים[80]. בנסיבות אלו, הנתבעים אינם רשאים לקזז את זמני ההפסקה בדיעבד רק בשל הגשת התביעה.
73. לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את טענת הקיזוז במלואה.
סוף דבר
74. התביעה מתקבלת בחלקה כך שהנתבעים ישלמו לתובע בתוך 30 ימים, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים:
א. פיצויי פיטורים בסך 3,526 ₪.
ב. גמול עבודה בשעות נוספות בסך 9,976 ₪.
ג. שכר חודש 10/2009 ו -9/2010 בסך 6,122 ₪.
ד. פדיון חופשה שנתית בסך 1,248 ₪.
ה. דמי הבראה בסך 1,449 ₪.
ו. דמי חגים בסך 1,221 ₪.
ז. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך 1,948 ₪.
ח. פיצויי הלנת שכר 15,000 ₪.
הסכומים הנקובים לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (7.05.2012);; ועד ליום התשלום המלא בפועל.
75. בהתחשב בתוצאת פסק הדין ביחס לסכום התביעה – כל צד יישא בהוצאותיו.
76. ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן היום, י' כסלו תשע"ו, (22 נובמבר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
| ||
מר רפאל גליק נציג מעסיקים | איריס רש, שופטת | מר פנחס והב נציג עובדים |
עמ' 33 ש' 3-9 לפרוטוקול ↑
סעיף 6 ו -7 לתצהיר הנתבעים בהתאמה. ↑
עמ' 13 ש' 10-25 לפרוטוקול. ↑
נספח 1 לתצהירו של מר בוזלי ↑
עמ' 13 ש' 1-6 לפרוטוקול. ↑
עמ' 11 ש' 1-2 לפרוטוקול. ↑
עמ' 2 ש' 24-26 לפרוטוקול. ↑
בשנת עבודתו הראשונה התובע עבד בממוצע 177 שעות שהן 95% משרה, בשנת עבודתו השניה עבד בממוצע 160 שעות המהוות 86% משרה, בשנת העבודה השלישית הוא עבד בממוצע 175 שעות המהוות 94% משרה ובשנת העבודה הרביעית עבד בהיקף של 100% משרה (186 שעות). ↑
ראו בתלושי השכר, נספח א' לתצהיר התובע. ↑
סעיפים 10-12 לתצהיר התובע. ↑
ראו בע"א 609/78 קן תור נ' גלבוע פ"ד לד(1) 239, 248. ↑
עמ' 26 ש' 13-26 לפרוטוקול. ↑
עמ' 38 ש' 12-29 לפרוטוקול. ↑
עמ' 27 ש' 6-7 לפרוטוקול. ↑
עמ' 27 ש' 2-3 לפרוטוקול. ↑
עמ' 27 ש' 18-19 לפרוטוקול. ↑
עמ' 30 ש' 28-31 וכן עמ' 36 ש' 1-4 לפרוטוקול. ↑
עמ' 25 ש' 6-17 לפרוטוקול. ↑
דב"ע שם/3-116 סלמה נ' מדינת ישראל; דב"ע לב/3-58 רשות השידור נ' אשל, פד"ע ד 298. ↑
דב"ע ל/ 3-18 בנצילוביץ' נ' אתא בע"מ, פד"ע ב 41. ↑
סעיפים 2-3 לכתב התביעה. ↑
סעיפים 22-29 לתצהיר התובע. ↑
עמ' 14 ש' 32, עמ' 15 ש' 1-32 לפרוטוקול. ↑
עמ' 16 ש' 3-10 לפרוטוקול. ↑
עמ' 17 ' 17-32, עמ' 18 ש' 1-2 לפרוטוקול. ↑
עמ' 16 ש' 25-32, עמ' 17 ש' 1-6 לפרוטוקול. ↑
עמ' 17 ש' 11-12 לפרוטוקול. ↑
סעיף 32 לתצהיר. ↑
עמ' 35 ש' 9-11 לפרוטוקול. ↑
עמ' 44 ש' 31, עמ' 45 ש' 1-3 לפרוטוקול. ↑
עמ' 33 ש' 19-32, עמ' 41 ש' 15-32 לפרוטוקול. ↑
נספח 2 לתצהיר הנתבעים. ↑
סעיף 14 לתצהיר התובע עמ' 2 ש' 3, עמ' 3 ש' 31, עמ' 4 ש' 4-10, עמ' 28 ש' 11-12 לפרוטוקול. ↑
סעיף 14 לתצהיר התובע. ↑
עמ' 9 ש' 29-30, עמ' 10 ש' 1-14 לפרוטוקול. ↑
ס' 14 לתצהירו. ↑
עמ' 10 ש' 24-32, עמ' 11 ש' 1-32 לפרוטוקול. ↑
עמ' 2 ש' 23-25 לפרוטוקול וראו גם עדותה של הגב' לוין בעמ' 34 ש' 9-12 ועדותו של מר בוזלי בעמ' 40 ש' 28-32 לפרוטוקול. ↑
עמ' 30 ש' 32, עמ' 31 ש' 2-18 לפרוטוקול. ↑
נספח ג' 1 לתצהירי הנתבעים. ↑
נספח ג' לתצהירי הנתבעים. ↑
עמ' 12 ש' 4-19 לפרוטוקול. ↑
סעיף 9 לתצהיר התובע ועמ' 2 ש' 5 לפרוטוקול. ↑
עמ' 3 ש' 9, עמ' 31 ש' 20, עמ' 42 ש' 5-6, ש'24-30 לפרוטוקול. ↑
יוער כי בתחשיב שנערך על ידי נכלל שכר מלא עבור החודשים 10/2009 ו – 9/2010 שנתבעו גם כרכיב תביעה נפרד כמפורט להלן. ↑
סעיף 58 לתצהיר וחקירתו הנגדית בעמ' 21 ש' 13-27 לפרוטוקול. ↑
עמ' 21 ש' 28-29 לפרוטוקול. ↑
עמ' 21 ש' 31, עמ' 22 ש' 1-5 לפרוטוקול. ↑
עמ' 2 ש' 32 לפרוטוקול. ↑
נספח יב לתצהירו. ↑
עמ' 29 ש' 7-12 לפרוטוקול. ↑
עמ' 28 ש' 13-28, עמ' 29 ש' 1-25 לפרוטוקול. ↑
יצוין כי לפי תאריך ההדפסה תלוש השכר ניתן בזמן אמת בחודש אוקטובר 2010. ↑
נספח יד' לתצהיר התובע. ↑
המחאה מס' 0264 בפנקס ההמחאות נ/1. ↑
עמ' 24 ש' 17-28 לפרוטוקול. ↑
עמ' 25 ש' 6-14 לפרוטוקול. ↑
עמ' 45 ש' 13-21 לפרוטוקול. ↑
ע"ע 195/99 אורלי מרוביץ נ' עמישב שרותים בע"מ פד"ע לד 198. ↑
ע"ע (ארצי) 547/06 כהן נ' אנויה [פורסם בנבו] (ניתן ביום 8.10.2007). ↑
יוער כי תחשיב התובע אינו עקבי ונערך על בסיס ימים קלנדריים וערך יום עבודה המחושב לפי עבודה בפועל. ↑
נספח טו לתצהיר התובע. ↑
ע"ע (ארצי)300360/98 צמח נ' ש.א.ש קרל זינגר (צפון) בע"מ (ניתן ביום 30.4.2002). ↑
ע"ע (ארצי) 665/09 מנרב הנדסה ובנין בע"מ נ' ארפצ'י ואח' (ניתן ביום 1.11.2011). ↑
עמ' 27 ש' 27-31 לפרוטוקול. ↑
סעיף 82 לתצהיר התובע. ↑
נספח יג' לתצהיר התובע. ↑
נספח יד' לתצהיר התובע. ↑
עמ' 32 ש' 12-27 לפרוטוקול. ↑
עמ' 41 ש' 1-4 לפרוטוקול. ↑
עמ' 22 ש' 12-24 לפרוטוקול. ↑
דב"ע נו/62-5 תע"ש תעשיות לישראל בע"מ נ' קרן השתלמות למהנדסים בע"מ פד"ע לא 449; דב"ע נו/3-299 אריה לוי נ' סומיה גונזגה (ניתן ביום 3.6.1997). ↑
עמ' 10 ש' 21, עמ' 12 ש' 8, עמ' 13 ש'27-32, עמ' 14 ש' 1-3 לפרוטוקול ונספח ט' לתצהיר התובע. ↑
עמ' 28 ש' 2-7 לפרוטוקול. ↑
עמ' 30 ש' 1-11 לפרוטוקול. ↑
ע"ע 52/07 מובילי מים 1994 בע"מ נ' יוסף פיסל (ניתן ביום 25.4.2007). ↑
עמ' 32 ש' 28-32, עמ' 33 ש' 1-2 לפרוטוקול. ↑
עמ' 41 ש' 10-14 לפרוטוקול. ↑
ראו ההודעה על תנאי עבודה שצורפה כנספח א' לתצהירי הנתבעים ולפיה זמן ההפסקה הוא על חשבון העובד. ↑
עמ' 30 ש' 17-20 לפרוטוקול. ↑
| תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
|---|---|---|---|
| 23/04/2013 | החלטה מתאריך 23/04/13 שניתנה ע"י איריס רש | איריס רש | צפייה |
| 22/11/2015 | פסק דין שניתנה ע"י איריס רש | איריס רש | צפייה |
| תפקיד | שם | בא כוח |
|---|---|---|
| תובע 1 | יגאל בוזגלו | יאיר ארן |
| נתבע 1 | מיכאל בוזלי | שלמה בכור |
| נתבע 2 | מירי לוין | שלמה בכור |
