בשם התובעת: עו"ד עודד שטרוזמן, עו"ד מזל נייגו

בשם הנתבעת: עו"ד אייל גונן

לפניי תביעה שטרית, הנסבה על סדרת המחאות שמשכה הנתבעת לפקודת התובעת בקשר עם רכישת תנור צביעה, ובוטלו בידי הנתבעת קודם למועד פרעונן. פסק הדין, הניתן בעקבות דיון ההוכחות שהתקיים היום במעמד הצדדים, ינומק תמציתית, כמצוות התקנות.

רקע ועיקרי טענות הצדדים

1. התובעת היתה בעלת מפעל באיזור התעשיה גזר. היא החליטה את מפעלה למקום אחר, ועל רקע האמור הציעה למכירה חלק מהציוד ששימש אותה במפעלה הקודם. ציוד זה כלל מוצר מסוים, שנמכר לבסוף לנתבעת והוא עומד בבסיס המחלוקת שבין הצדדים. טיבו המדויק לא הובהר בידי איש מן הצדדים. הוא הוגדר בידי התובעת כ"תנור צבע", בידי הנתבעת כ"מערכת לצביעת מתכת בתנור", ובהסכם שבין הצדדים כונה "תנור לקליית צבע". להלן נכנה אותו "התנור". מדברי הצדדים בדיון ניתן להבין כי ניתן לעשות בו שימוש לשם צביעת מתכות. תמונות ה"תנור", שגודלו כגודל חדר, הוגשו בידי הנתבעת בדיון (נ/15-1).

2. ההסכם למכירת התנור נערך כתב יד, בידי מנכ"ל הנתבעת, מר שמעיה שושן, במעמד אחד מביקוריו במפעל התובעת. מנכ"ל התובעת, מר זיו סנפיר, הוסיף הערות בודדות בכתב יד. בהסכם צוין כי הנתבעת רוכשת מן התובעת "תנור מסוג ויסלוף 250,000 קילו קלוריות, לוח פיקוד, חדר איבוק, מערכת מסילות שינוע, שייקרא התנור". התמורה שנקבעה – 116,000 ₪, כולל מע"מ, בתריסר תשלומים. בהסכם נקבע כי נטל הפירוק, ההובלה וההרכבה מחדש במפעל הנתבעת יהיה על הנתבעת-הקונה, תוך שעל התובעת-המוכרת לדאוג לכך שדרכי הגישה לתנור יהיו פנויות לשם כניסת משאית מנוף ופירוק נוח לנתבעת. ההסכם קבע עוד כי המוכר יעביר את התנור "כשהוא במצב עבודה תקין", וכי "במידה והמוכר לא יעמוד בהסכם לעיל מסיבה כל שהיא רשאי הקונה לבטל את יתרת הצ'קים שלא נפרעו וכן לקבל חזרה את סכום הכסף שנפרע בצ'קים קודמים" (סעיף 7 להסכם). כל התניות הנזכרות נוסחו בידי מר שושן.

3. במעמד חתימת החוזה הפקידה הנתבעת בידי התובעת תריסר שיקים שמשכה לפקודתה, הראשון ע"ס 10,400 ₪, שמועד פרעונו יום 1.7.11, ויתרתם בסך של 9,600 ₪ כל אחד, לראשון לכל חודש שלאחר מכן.

4. הנתבעת התייצבה במפעל התובעת ביום 10.8.11, פירקה את התנור, העבירה אותו למפעלה, והרכיבה אותו.

5. חמישה שיקים (הראשון עד השישי מבחינת מועד פרעונם), זולת הרביעי, כובדו. שבעה השיקים הנוספים (הרביעי, שמועד פרעונו 1.10.11, וששה האחרונים) לא כובדו, משנתנה הנתבעת לבנק הנמשך הודעת ביטול.

6. על הרקע האמור הגישה התובעת שלוש תביעות נפרדות לביצוע השטרות שחוללו, אשר סכומם הכולל עומד על 67,200 ש"ח. הנתבעת התנגדה לכל אחת מן התביעות, בשני נימוקים: כשלון תמורה מלא, משסופק התנור ללא אקדחי צבע ומייבש, המהווים לשיטתה חלק אינטגרלי מן התנור; והשתק ביחס להגשת תביעה שטרית נוכח הוראת סעיף 7 להסכם, שלפיו אי-קיום ההסכם יקנה לנתבעת את הזכות לבטל את יתרת השיקים שלא נפרעו. בקליפת אגוז יצוין כי ההליכים (שנוהלו לפני מותבים שונים) אוחדו, ניתנה לנתבעת הרשות להתגונן אך בנתון להפקדת הסכום הנומינלי הנתבע, והצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. התיק הועבר לטיפולי במהלך הפגרה האחרונה. ישיבה מקדמית ביום 17.9.13 לא סייעה לייתור ההליכים. לפיכך נתקיים היום (29.9.13) דיון ההוכחות שבסופו סיכמו הצדדים על-פה.

7. ואלו עיקרי העדויות והראיות שהוצגו:

- מטעם התובעת הצהיר מנהלה, מר זיו סנפיר. לטענתו מר שושן בחן את התנור, שגודלו כשל חדר והוא רב חלקים, מספר פעמים, וקיבל את כל המידע הנדרש. מבעוד מועד הובהר, כך נטען, שהתנור אינו כולל את אקדחי הצבע והמייבש, ומר שושן אף פנה בהתאם להצעת מר סנפיר לקבלת הצעות מחיר לשני רכיבים אלה מגורמים חיצוניים. ההסכם נוסח בתום הבדיקות, בידי מר שושן, שטרח לציין אלו רכיבים ייכללו בתנור, ואלו לא. אקדחי הצבע והמייבש לא נכללו בהסכם (ואילו היו נכללים – היתה העסקה יקרה יותר), ולא בכדי, נטען: בשוק מכונות הצביעה הם מיובאים ואף נמכרים בנפרד מתנור הצביעה, והתובעת עצמה רכשה תנור צבע בנפרד משני הרכיבים האמורים, כנלמד מנספחי התצהיר. אין תמה, נטען, על כי בעת הפירוק לא הלין מר שושן על היעדר אקדחי הצבע והמייבש, וכך אף לאחר הרכבת התנור במפעלו. הנתבעת לא ביטלה את העסקה, אלא שמרה את התנור במפעלה והמשיכה להשתמש בו, תוך שביטלה את השיקים.

בחקירתו אישר מר סנפיר, בין היתר, כי בשלב מסוים קודם למכירת התנור כלל זה את אקדחי הצבע, וכן כי הליך הצביעה כולל שימוש באקדחי צבע. עם זאת שב וטען כי האקדחים לא היוו חלק מן הממכר, והדבר הודגש בידו בפני מר שושן, שאף נמנע מלכלול אותם בהסכם.

- מטעם הנתבעת הצהיר מנהלה, מר שמעיה שושן, כי עת ביקר במפעל לשם רכישת התנור כלל הלה גם "אקדחי צבע" ו"מתקן ייבוש". בבואו לקחת את המכונה, עם זאת, הבחין לדבריו כי שני רכיבים אלה פורקו מן התנור. לדידו, הבהיר, מערכת הנועדת לצביעה ונטולת אקדחי צביעה כמה כ"רכב אשר פורק ממנו הגלגלים", וללא מתקן הייבוש הרי היא "כמו רכב אשר פורק ממנו מערכת החשמל (מצבר ואלטרנאטור)". על פי ההסכם, טען מר שושן, הודיעה הנתבעת לתובעת כי האחרונה לא עמדה בהסכם והשיקים שטרם נפרעו מבוטלים.

בחקירתו טען כי לא כלל את אקדחי הצבע ומתקן הייבוש בין רכיבי הממכר כיוון שזה "מובן מאליו". כן טען – מה שלא היה לו זכר בתצהירו – כי המשיך בפירוק המכונה אף שראה שרכיבים אלה חסרים בה כיוון שהוציא כבר כספים על ביצוע ההעברה, וכיוון שמר סנפיר הבטיח לו שהעניין יוסדר.

- תצהיר כמעט זהה לזה של מנכ"ל הנתבעת הוגש בידי מר דודו שושן, בנו של מנכ"ל הנתבעת. הלה לא ידע להוסיף רבות על עדות אביו, שלדבריו טיפל בכל העניינים מול התובעת.

- תצהיר שלישי דומה הוגש בידי מר משה דדון שהגיע לנטילת המכונה, אך משלא התייצב לדיון – לא ניתן להיזקק לתצהירו.

דיון והכרעה

8. נידרש לשתי טענות ההגנה של הנתבעת כסדרן: כשלון תמורה מלא, והשתק.

9. לטענת כשלון התמורה המלא: כידוע, כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב אינו מהווה בהתאם לדין הישראלי טענת הגנה בפני תביעה שטרית, אף בין צדדים קרובים כבענייננו. לו הייתה הנתבעת מסתפקת בטענת כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב (וטענה לכשלון תמורה חלקי קצוב ודאי אין כאן), מובן כי דין התביעה השטרית היה להתקבל על אתר תוך הפניית הנתבעת להגשת תביעה חוזית, שאותה, כך נראה, אין הנתבעת מעוניינת לנהל. על כן בחרה הנתבעת בקו הגנה דרסטי של כשלון תמורה מלא, שאם יצלח, יקים הגנה מלאה בפני התביעה השטרית.

המדובר בקו הגנה נעדר תוקף משפטי בענייננו. המקרה הקלאסי שבו קו הגנה זה הוא בעל עוצמה הוא כאשר מוכר סחורה אינו מספק כלל את הסחורה שהבטיח. ברם בענייננו ודאי סופקה סחורה. משליה של הנתבעת, שלפיהם תנור ללא אקדחי צביעה ומייבש כמוהם כ"רכב ללא גלגלים" או "ללא מערכת חשמל" (טענות מרחיקות לכת ונעדרות כל עיגון בראיות כשלעצמן, כמבואר בהמשך) ודאי אינן מחריגות את המקרה מגדרי כשלון תמורה חלקי (עיינו: שלום לרנר דיני שטרות 295-294 (מהדורה שנייה, 2007; להלן: לרנר). מקל וחומר זהו המצב כאשר לטענת התובעת, שלא נסתרה ויש לקבלה אפוא, ניתן לרכוש בנפרד אקדחי צבע ומייבש לתנור, והדבר נעשה אף כעניין שבשגרה, לטענת התובעת, וודאי כאשר הנתבעת עצמה השלימה את רכש רכיבי התנור ומשתמשת בו עד עצם היום הזה, לאחר שרכשה את הרכיבים האמור מגורם שלישי.

חלופה נוספת קיימת עם זאת לטענת כשלון התמורה המלא: כאשר קמה לרוכש זכות ביטול בהתאם לדיני החוזים (סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1971, או לדיני המכר (סעיף 28 לחוק המכר, התשכ"ח-1968), והוא מנצל זכות ביטול זו. אף לאחר משיכת השטר, הרי שביטול ההסכם תוך השבה (או נכונות להשבה) של המכר למוכר מוביל לכפירה בכלל החיוב, והרי זו טענת כשלון תמורה מלא (עיינו: לרנר, 297)). ברם אליה וקוץ בה: ביטול אין כאן. הנתבעת אף טוענת כי לא הודיעה על ביטול ההסכם כי אם על ביטול השיקים בלבד. ביטול ההסכם מחמת הפרתו הנטענת – אין אפוא; השבת הנכס שכנגד רכישתו נמשכו השטרות – אין; והגנת כשלון תמורה מלא – אין אם כן.

10. נעבור לטענת ההשתק מפני הגשת התביעה השטרית: המדובר בטענה המצריכה ליבון מעט נרחב יותר, שכן הנתבעת מנסה להיבנות מהוראה מפורשת שבעסקת היסוד כמחסום בפני תביעה שטרית. ברם גם נסיון זה דינו להיכשל. אבהיר.

11. הוראת סעיף 7 להסכם מקנה לנתבעת את הזכות לבטל שיקים שלא נפרעו ולדרוש את החזר הכספים שנגבו "במידה והמוכר לא יעמוד בהסכם לעיל מסיבה כל שהיא". לשיטתי, הפרשנות הסבירה של תניה זו היא ששימוש בזכות מרחיקת לכת זו של הרוכש אפשרי רק במקרה של ביטול ההסכם, קרי הודעה על ביטול ההסכם והחזרה (או ניסיון החזרה) של התנור לידי המוכר. פרשנות אחרת, שבה מחזיקה הנתבעת כאמור בסיכומיה, תוביל לכך שבמקרה של הפרת הסכם, ולו המינורית ביותר, רשאי הרוכש לא רק לבטל את השיקים שלא נפרעו ולדרוש את הכספים שנגבו, אלא גם להותיר את התנור בידו ולעשות בו כבשלו, ללא ביטול ההסכם. זו פרשנות נעדרת הגיון מסחרי בסיסי, הנותנת גושפנקה להתנהלות חסרת תום לב של הרוכש.

12. מובן שאם נלך לפי הפרשנות שהיא לשיטתי הסבירה יותר, שלא לומר – היחידה האפשרית, הרי שבהיעדר הודעת ביטול והחזרה של התנור לתובעת-המוכרת, הנתבעת מנועה מלטעון לזכות לביטול השיקים שחוללו. די יהיה בכך להביא גם לדחיית קו ההגנה השני ולקבלת התביעה. עם זאת, למען שלמות התמונה, נלך כברת דרך עם הנתבעת ונבחן את טענתה, הנסמכת על הפרשנות הקיצונית האמורה, כי היתה זכאית לבטל את השיקים גם בלא ביטול ההסכם ובלא השבת התנור, מכוח הוראת סעיף 7 להסכם, זאת במקרה של הפרת ההסכם בידי התובעת. זכות זו נסמכת כמובן על כך שהנתבעת תשכיל להוכיח כי ההסכם אכן הופר. הכרעה בשאלת ההפרה מצריכה צלילה לעסקת היסוד, אף שעסקינן בתביעה שטרית, וזאת נעשה עתה. כפי שנראה, אין כל ראיה לכך שהתובעת הפרה את ההסכם, בכך שלא כללה את אקדחי הצבע והמייבש בתנור.

13. נבחן ראשית את לשון ההסכם, כפי שמורנו החוק. מנכ"ל הנתבעת טרח להגדיר הגדר היטב את הממכר. הוא לא הסתפק באמירה "תנור", אלא ראה למנות במפורש רכיבים מסוימים הקשורים בתנור, שיימכרו לנתבעת: התנור, לוח הפיקוד, חדר האיבוק, מסילות השינוע, כל אלה הוגדרו כ"תנור" הנמכר. ברם "אקדחי צבע" ו"מייבש" לא נכללו באמור. מכאן, שלשון החוזה כפשוטה ודאי אינה מובילה למסקנה שהתובעת חטאה באי-הספקת רכיבים אלה.

יוטעם, כי כשם שהתובעת אחזה בטענה שלפיה הנתבעת נמנעה מלציין את אקדחי הצבע כחלק מן הממכר, כך גם הנתבעת ניסתה לאחוז בטענה ההפוכה: שעת הוסיף מר סנפיר הערות אחדות להסכם, יכול היה לסייג את נושא אקדחי הצבע. אכן, יכול היה. אולם עדיין יש לזכור שניים אלה: ראשית, יש לראות עדיין במר שושן כמנסח ההסכם. שנית, כאשר הוא בחר לעשות שימוש בהגדרה מרבה (תנור, כולל חדר איבוק, מסילות וגו'), וזו הרי לשון ההסכם, הרי שאין מקום לשימוש באותה הגדרה עצמה גם בלשון ממעטת ("למעט אקדחי צבע ומתקן ייבוש").

14. גם ניסיונה של הנתבעת להתבסס על הגיונם של דברים, על "המובן מאליו", ועל המשלת התנור לרכב, אינה יכולה להצליח. אכן, מצהירי הנתבעת כולם כאחד הבהירו שמבחינתם, תנור נטול אקדחי צבע כמוהו כרכב נטול גלגלים. אך מניין נדע זאת? הדבר ודאי אינו בגדר ידיעה שיפוטית. לא הוצגו בפני בית המשפט חוות דעת מומחה כלשהן מטעם הנתבעת, ואפילו מפרט או הסבר כלשהו אשר לתנור, ייעודו, ומידת האינטגרליות של אקדחי הצבע או המייבש בו. בית המשפט מנוע מלהמשיל משלים בפסק דינו, בהיעדר ראיות.

למעשה, הראיות היחידות שלפני בית המשפט מובילות למסקנה הפוכה: אפילו נניח כי אקדחי הצבע והמייבש נחוצים להפעלת התנור (ולגבי אקדחי הצבע אפשר להבין מתיאורו של מר סנפיר כי הם אכן משמשים בהליך הצביעה), הרי שאין כל מניעה לרוכשם בנפרד. כך ממש עשתה התובעת לטענתה, שלא נסתרה. כך עשתה הנתבעת גם עצמה. כפי שגילה מר שושן רק בעת חקירתו, הרי שלאחר שביקש להמשיך ולהפעיל את התנור, גם בלא אקדחי הצבע והמייבש, הוא דאג בלא כל קושי לכך שהנתבעת תרכוש אקדחי צבע ומייבש (כאשר ראוי לציין שלטענת התובעת, שלא באו ראיות לסתור אותה, המדובר ברכיבים שמחירם זניח יחסית למחיר התנור).

עוד יוזכר: מוסכם כי עסקינן במכר של ציוד משומש. אין כל מניעה עקרונית לכך ששניים יסכימו על מכר מכונה שלא על כל רכיביה, תוך שהרוכש יודע שהוא יכול לרכוש חלקים נוספים במקומות אחרים. לטענת מר סנפיר, שהיתה אמינה עליי כל צרכה, כך בדיוק נעשה בפועל גם כאן: כפי שהעיד בתצהירו, לא רק שהוא הבהיר על-פה כי אקדחי הצבע והמייבש אינם חלק מן הממכר, אלא שהפנה את מר שושן לרכוש את אקדחי הצבע והמייבש מגורמים חיצוניים (סעיף 8 לתצהירו, ועדותו על-פה). ראוי לציין שבמהלך הדיון היום אף ביקשה הנתבעת בשלב מסוים להסתמך על הצעת מחיר שהיא קיבלה, ואשר אותה היא קשרה לדברי מר סנפיר בסעיף 8 לתצהירו, קרי: יש לקבוע שלא רק שמר שושן אכן הופנה בידי מר סנפיר לקבל הצעות מחיר ביחס לאקדחי הצבע והמייבש, אלא שהוא אף קיבלן, נתון נוסף המקעקע את עמדת הנתבעת.

15. יסוד נוסף למסקנה שלפיה אקדחי הצבע והמייבש לא היוו חלק מן הממכר נעוצה בהתנהגות הצדדים ב"זמן אמת", שהיא כמובן אינדיקציה רבת חשיבות לתפיסתם את ההסכם שכרתו וכוונתם ביחס אליו. התנהגות זו ב"זמן אמת" מלמדת אף היא היטב על כי גם לשיטת הנתבעת, הפרה לא היתה. לטענת מצהירי הנתבעת, ששמו עצמם מומחים בתחום תנורי הצביעה, הם הבחינו בהיעדרם של אקדחי הצבע והמייבש בעת פירוק המכונה במפעל התובעת. אין בתצהיריהם כל הסבר מדוע לא עצר מנכ"ל הנתבעת על אתר את פירוק המכונה, והודיע למר סנפיר כי הוא נדרש לספק את החסר מיידית, ולחלופין – להשיב לו את השיקים. יש לקבוע כי אין זאת אלא כיוון שהדבר לא בא להם כהפתעה, אלא תאם את ההסכמות שבין הצדדים. יוזכר כי מר שושן אמנם העלה בחקירתו הסבר כי דווקא אמר את הדברים למר סנפיר, והלה הבטיח "להסדיר" את העניין בהמשך. הסבר זה, פרט לכך שהוא לוקה בהגיונו במגוון הקשרים, לא בא זכרו בהתנגדויות לביצוע שטר ולא בתצהיר העדות הראשית של מר שושן, ולא מצאתי לקבלו.

באופן דומה, לא באה מצד הנתבעת כל התמרמרות על היעדר אקדחי הצבע והמייבש בעת הרכבת התנור במפעלה שלה. ניתן לצפות שאם הנתבעת קיבלה לידיה, להפתעתה הגדולה, מכונה המשולה לרכב ללא גלגלים וללא מצבר, תבוא מפיה טרוניה כלשהי בכתובים, זולת ביטול חלק מן השיקים שנטרם נפרעו. מכתב כלשהו – אין, וטענות, שלא פורטו בתצהיר אלא הועלו בחקירות, להבעת טרוניות בעל-פה – נטענו בעלמא.

עיתוי ביטול השיקים מעיד היטב אף הוא על כך שהנתבעת לא סברה בזמן אמת שקיימת הפרה כלשהי מצד התובעת: שלושה שיקים נפרדים המאוחרים למועד פירוק המכונה (שמועד פרעונם 1.9.11, 1.11.11, ו-1.12.11) לא בוטלו בהוראת הנתבעת וכובדו בידי הבנק הנמשך. חזקה, שלא נסתרה כאן, היא שאילו היתה הנתבעת מוצאת עצמה להפתעתה עם "רכב ללא גלגלים" בדמות תנור ללא אקדחי צבע ומייבש, והיתה סבורה שיש בכך משום הפרה, היתה ממהרת לעשות שימוש בזכותה החוזית ולבטל את כל השיקים המעותדים (ולהחזיר את המכונה). הסברי מנכ"ל הנתבעת בחקירתו הנגדית לאמור היתה רחוקה מלהניח את הדעת, ומותירה בעינה רק את הסברה שלפיה ביטולם הספוראדי של השיקים אינו משום ניצול הנתבעת את הוראת סעיף 7 בהסכם.

ועוד סימן היכר לכך שהנתבעת לא סברה שיש לה זכות לעשות שימוש בזכות שבסעיף 7 להסכם: סעיף זה מקנה לנתבעת זכות לא רק לביטול השיקים אלא גם לדרוש את הכספים ששילמה בחזרה, כל זאת אגב (לשיטתה הרדיקלית) – בלא להחזיר את המכונה. יוזכר כי חמישה שיקים, בסכום כולל של 48,800 ₪, נפרעו. לו היתה הנתבעת מקבלת לידיה אותו "רכב ללא גלגלים" חזקה עליה כי היתה דורשת זה מכבר את החזר הסכום המשמעותי ששילמה. ברם לא כך נהגה הנתבעת ב"זמן אמת", ואין אלא להסיק שלא סברה שמותר לה לנהוג כך, בהיעדר הפרה מצד התובעת.

16. כל הקשיים הללו דרשו הסברים מפורטים במיוחד של מצהירי הנתבעת, וכאלו לא באו. התצהירים היו לאקוניים באופן יוצא דופן, וחקירתם הנגדית של המצהירים לפניי הותירה את הליקויים בגרסת הנתבעת גדולים כשהיו.

17. נוכח האמור לעיל, ונוכח חקירות המצהירים לפניי, יש לקבוע כממצא עובדתי שהנתבעת לא ביססה את טענתה כי התובעת הפרה את ההסכם. התובעת סיפקה תנור תקין כפי שהתחייבה – גם אם על הנתבעת היה להוסיף ולרכוש לו מספר חלקים, כפי שסוכם מראש כי תעשה, וכפי שהנתבעת עשתה בפועל. לפיכך, וגם מטעם זה, לא קמה לנתבעת הזכות לביטול השיקים.

18. בשולי הדברים יוער: התנהלות שלפיה מושך שטר מבטל שיק, ללא הסבר, ללא מסירת הודעה מדוע בוטל השיק, תוך העלאת טענה מאוחרת ביחס לממכר, אך תוך הותרת הממכר בידו ועשיית שימוש בו עד עצם היום הזה בלא לשלם עבורו – כל אלה מגלמים התנהגות שמן הבחינה המסחרית היא בעייתית ביותר.

סוף דבר

19. נוכח כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת במלואה. אני מורה על שפעול ההליכים בשלושת תיקי ההוצל"פ שבו הוגשו מלכתחילה שלוש תביעות התובעת לביצוע השטרות. הפיקדון בסכום של 67,200 ש"ח, על פירותיו, שהפקידה הנתבעת בבית המשפט בקשר עם התנגדויותיה לביצוע שטר (כקרן החוב), יועבר לתובעת באמצעות באי כוחה. אלו ידאגו לבצע הפחתת קרן חוב מתאימה בשלושת תיקי ההוצל"פ בגין החילוט האמור.

20. הנתבעת תשא בשכר טרחת עורכי דינה של התובעת בקשר עם ההליכים המשפטיים הממושכים בשלושת התיקים שאוחדו, בסכום כולל של 20,000 ₪.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ד, 29 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.