בפני התנגדות לביצוע תובענה בסכום קצוב, אשר הוגשה נגד המבקש, בגין חוב שנותר חייב למשיבה, לטענתה, בסך 11,563 ₪.

דיון בהתנגדות התקיים ביום 19.11.12. המבקש נחקר על תצהירו, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

בתצהיר התומך בהתנגדות הודה המבקש, כי אמנם היה לקוח של המשיבה, ורכש ממנה טלפון וציוד נוסף, אך בשלב מסוים החליט להתנתק משירותיה. לטענתו, ביקש לדעת מה היא יתרת החוב בחשבון, ופרע אותה במלואה. לטענת המבקש, אינו חייב למשיבה דבר, וכל רצונה לחייבו בקנסות בגין המעבר לחברה מתחרה.

מחקירת המבקש הצטיירה תמונה שונה מהאמור לעיל. המבקש אישר, כי אמנם הוראת הקבע שנתן לצורך חיוב חשבונו בתשלומים השוטפים חזרה מספר פעמים, וכך נוצר חוב של כ-2,400 ₪. לטענתו, שילם באמצעות כרטיס האשראי של אמו סכום של 2,000 ₪. עוד טען המבקש, כי שילם את התשלומים השוטפים כנדרש, וכי חשב שהמכשירים שרכש מהמשיבה היו במתנה, ולא בתשלום. המבקש הדגיש בפני את מצבו הבריאותי הקשה, וטען כי הוא אדם מוגבל וסובל מבריאות נפשית לקויה.

המבקש טען בסיכומיו, כי התביעה עצמה אינה מפורטת, ולא ניתן להבין ממנה ממה מורכב סכום התביעה, וכיצד נוצר החוב.

לטענת המשיבה, מאחר והטענה היחידה שהעלה המבקש בהתנגדותו היתה טענת פירעון, הרי שאין עוד מקום לטענת חוסר הפירוט, שהרי המבקש הודה בחוב נשוא התביעה, ורק טען כי פרע אותו. זאת, מעבר לכך שטענה בעניין חוסר הפירוט לא הועלתה בהתנגדות עצמה, ומעבר לכך שבנספחי התביעה ניתן למצוא פירוט של החוב. לטענת המשיבה, המבקש מעלה טענות כלליות בלבד, ואין די בטענות כלליות כאלו לשם קבלת רשות להתגונן.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי דין ההתנגדות להתקבל, אך בכפוף להפקדת ערובה הולמת, על פי תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

אמנם בהתנגדות טען המבקש, באופן כללי, כי פרע את חובו, ומחקירתו עלה כי על חשבון חובו לא שילם אלא 2,000 ₪; אלא שלא ניתן להוציא את הטענות מהקשרן, עד כדי שלילת יומו של המבקש בביהמ"ש, רק בשל אופן ניסוח הטענה. טענת המבקש, כי ביקש לברר את חובו, ושילם כמעט את כל הסכום כפי שנמסר לו באותה עת, נותרה בעינה, ולמעשה נראה כי המבקש לא הבין בדיוק בגין איזה חוב נתבע בתביעה זו, אשר את הפירוט לה ניתן למצוא רק במסגרת נספח ריכוז החשבוניות שצורף לה. המבקש לא היה ער דיו לקיומו של נספח זה ולמשמעותו, ועל כן לא העלה טענות ענייניות באשר לעצם קיומו של החוב נשוא התביעה (שעיקרו – יתרות חוב בגין ציוד שנרכש).

בנסיבות אלה, על מנת שלא לחסום דרכו של המבקש אל ביהמ"ש, אני רואה לנכון להורות, כי בכפוף להפקדת סך 3,000 ₪ בקופת ביהמ"ש – תינתן למבקש רשות להתגונן. הסכום האמור יופקד תוך 45 יום מקבלת החלטה זו, שאם לא כן – תידחה ההתנגדות, ויימשכו הליכי ההוצאה לפועל.

בקביעת סכום ההפקדה לקחתי בחשבון, מחד, את גובה החוב והעדר טענות ברורות כנגדו, ומאידך – את מצבו הכלכלי והכללי הקשה של המבקש, כטענתו.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים, ותביא את התיק בפני, עם הפקדת הסכום הנ"ל בקופת ביהמ"ש או בחלוף המועד לביצוע ההפקדה.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ג, 02 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.