ניתן ביום 23 פברואר 2014

בפני: השופטת ורדה וירט ליבנה, השופטת לאה גליקסמן, השופט אילן איטח

נציג ציבור (עובדים) מר אלעזר וייץ, נציג ציבור( מעבידים) מר יצחק דויטש

בשם המערער- עו"ד דוד דיין

בשם המשיב- בעצמו

השופט אילן איטח

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אריאלה גילצר-כץ ונציגי הציבור מר יעקב פרסול וגב' צפרא דוויק; בל 4753-09), בו התקבלה תביעת המשיב להכיר בפגיעה בשיניים נוספות כפגיעה שהיא תוצאה של תאונת העבודה מיום 24.11.04 (להלן – תאונת העבודה).
2. אין חולק כי בתאונת עבודה מיום 24.11.04 נפגע המשיב בשתי שיניים (מספר 41 ו- 42) (להלן – השיניים המוכרות). ההכרה של המערער (להלן – המוסד) ניתנה במסגרת תביעה שהגיש לו המשיב ביום 29.4.07, ובמסגרתה אושר למשיב הטיפול הנובע מהפגיעה בשיניים אלה.
3. כשנה לאחר מכן טען המשיב כי בתאונת העבודה הוא נפגע בארבע שיניים נוספות: שתי שיניים מימין לשיניים שהוכרו (מספר 43 ו- 44), ושתי שיניים משמאל לשיניים שהוכרו (מספר 31 ו- 32) (להלן ביחד – השיניים שבמחלוקת). משנדחה המשיב על ידי המוסד, במכתב נושא תאריך 30.8.09, הוא פנה לבית הדין והגיש את התביעה מושא פסק הדין.
4. בהתאם להסכמת הצדדים מונה פרופ' ליפא בודנר כיועץ רפואי לבית הדין (להלן – המומחה) לבחינת הקשר הסיבתי שבין תאונת העבודה לבין הליקוי בשיניים שבמחלוקת. המומחה קבע כך:

"1. לא הוגשה תעודת חדר מיון מיום התאונה. יתכן ולא פנה כלל לחדר מיון. כלומר אין קביעה של רופא סמוך לתאונה באשר למספר השיניים שנפגעו.

2. הפנייה למרפאת שיניים נעשתה ביום 11.7.07, כ-3 שנים לאחר החבלה.

3. לא הוצגו בפני צילומי רנטגן של השיניים, למרות שהם קיימים ומצויים בידי התובע. מתוך הצילומים ניתן היה ללמוד מה היקף התופעה של השיניים הניידות.

4. ידוע כי חולה סכרת סובל ממחלת חניכיים וניידות בשיניים, ללא קשר לחבלה.

אשר על כן, סביר להניח כי החבלה בשיניים מוגבלת לשיניים 41, 42. שאר השיניים הניידות הן כנראה נובעות ממצב הסכרת הלא מאוזנת שלו..."

1. הצדדים לא ביקשו להעביר למומחה שאלות הבהרה. טרם מתן פסק הדין הורה בית הדין למשיב להעביר למומחה את צילומי השיניים שברשותו. המשיב השיב שאין ברשותו צילומי שיניים. על כן הורה בית הדין למשיב לעבור צילום שיניים ולהעבירו למומחה. למומחה הועברו הצילומים החדשים וכן שתי שאלות הבהרה. להלן שאלות ההבהרה ותשובות המומחה עליהן:

1. האם לפגיעה מיום 24/11/04 יש חלק כלשהו בנזק אשר נגרם לשיניים הסמוכות לשיניים 41, 42 ובכלל זה לעצם העובדה כי הן ניידות?

"הניידות הבסיסית נובעת מנסיגת החניכיים ומחלת החניכיים ממנה סובל התובע עקב מחלת הסכרת שלו. חבלה יכולה לדרדר את המצב ליותר גרוע. עיון בצילום הפנורמי מיום 26.12.11 מגלה כי התובע סובל מחוסר שיניים רב בשתי הלסתות, גם באזורים שלא הייתה חבלה. גם בשיניים הקיימות ניתן לראות ספיגת עצם ניכרת (מעל 50% מתמיכת העצם), דבר המצביע כי מחלת הסכרת שלו ממשיכה להרוס לו את המשנן.

2. האם ייתכן כי הפגיעה אשר נפגע התובע החמירה את מצב השיניים הסמוכות לשיניים 41, 42?

"כן. הדבר אפשרי".

1. בית הדין האזורי עמד על כך ש"חוות דעתו של המומחה הרפואי סותרת את טענותיו של התובע כי הפגיעה בעבודה היא אשר גרמה למצב שיניו. המומחה הרפואי קובע כי מצב שיניו של התובע הינו בכי רע עקב מחלת הסכרת ממנה סובל התובע. עובדה זו מקבלת משנה תוקף לאור צילום השיניים אשר צירף התובע והמעיד על אובדן שיניים רבות בפיו של התובע, גם באזורים שברור שלא נפגעו ביום 24/11/04". אף על פי כן סבר בית הדין כי יש לקבל את התביעה מן הטעם שלאור תשובת ההבהרה של המומחה טענת המשיב "אינה חסרת בסיס" ו"ייתכן כי הנזק אשר נגרם לשיניים אחרות בפיו של התובע הינו תוצאה של הפגיעה או שהפגיעה החמירה נזק זה או הקדימה את הופעתו". מוסיף בית הדין ומעיר כי "אין אנו יכולים להוציא מכלל אפשרות כי הפגיעה מיום 24/11/04 גרמה לתובע נזק נוסף מלבד זה אשר הכיר בו הנתבע ובקביעה זו תומך המומחה הרפואי. ככל שקיים ספק בליבו של בית הדין, שומה עליו לקבל את התביעה ולאפשר למבוטח ליהנות מספק זה וכך אנו נוהגים גם במקרה זה".
2. על פסק הדין הוגש ערעור המוסד בו נטען כי בית הדין שגה כאשר קיבל את התביעה. לטענת המוסד, משהנזק לא ארע בעת קרות התאונה אין המשיב נהנה מחזקת הקשר הסיבתי ועליו הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין הנזק הנטען. עוד נטען כי מחוות הדעת לא עולה כי הוכח קיומו של קשר סיבתי כאמור. המערער מצידו תומך בפסק דינו של בית הדין.
3. לאחר הדיון בערעור ניתנה למשיב שהות נוספת להמציא את צילומי השיניים שנעשו בסמוך לאחר התאונה, או תיעוד רפואי אחר המתייחס לאותם צילומים. המשיב דווח כך:

א. בפניותיו לקופת חולים מכבי לא אותרו צילומי שיניים בסמוך לתאונה. לפי מסמכים מארכיון קופת החולים, צילומים מיום 11.7.07 נמסרו למשיב ביום 11.10.07, לצורך הטיפול בתביעה שהגיש בנוגע לשיניים המוכרות.

ב. בפניותיו למכון הסמוך לקופת חולים מכבי לא ניתן היה לאתר צילומים מהעבר בשל שינויים בתוכנה;

1. אצל רופאו האישי לא אותרו צילומים כאמור. לפי טענת המשיב, זאת משום שצילומים אלה הועברו למוסד ולקופת חולים מכבי, במסגרת הטיפול בתביעה הנוגעת לשיניים המוכרות.
2. המוסד טען כי בתשובות המשיב אין כל חידוש שכן – האורכה התייחסה לצילומים או לתיעוד רפואי המתייחס לצילומים אלה ואשר נעשו בסמוך לתאונה, בעוד שהמשיב התייחס לצילומים משנת 2007 שמצויים אצל המוסד.
3. עיון בתיק הרפואי שהומצא לרופא לא מעלה כי מצויים בו הצילומים משנת 2007. בהחלטה מיום 8.9.13 הורנו למוסד להמציא לתיק העתק מצילומי השיניים של המשיב משנת 2007, זאת משלכאורה עולה כי צילומים אלה לא עמדו בפני המומחה. בהסכמת הצדדים הועברו הצילומים משנת 2007 למומחה. המומחה התבקש להשיב האם יש בצילומים אלה כדי לשנות מחוות דעתו הקודמות.
4. ביום 8.12.13 השיב המומחה לשאלה שהופנתה אליו ביחד עם הצילומים משנת 2007 כך:

"לא. צילום פנורמי מיום 11.7.07 וצילום ססטוס מקביליות מיום 11.7.07, מדגימים מחלת חניכיים, כולל נסיגת חניכיים ניכרת בכל הפה. הדבר יכול להיות מוסבר על ידי מחלת הסכרת. אולם, באתר שבו נחבל יש חסר של שיניים 41,42,43. שיניים 41,42 נעקרו מיד לאחר התאונה. שן 43 נעקרה כשנה לאחר מכן. שיניים 31,32 נראות במצב סביר. אשר על כן, סביר להניח כי החוסר של שיניים 41,42 נובע מהתאונה."

1. בעקבות תשובות המומחה כאמור חזר המוסד על עמדתו לפיה דין הערעור להתקבל. ביום 30.1.13 הודיע המשיב כי ביום 29.12.13 הוא פנה למומחה, טלפונית, "הזדהתי בשמי והפנתי אותו לתשובתו המלומדת וקיבלתי את הסבריו. לשאלתי האם יכולה להיות החמרה במצב בריאות השיניים כתוצאה מהחבטה, לחולה סכרתי" ענה לי ביושר: ציטוט 'על שאלה כזאת תפנה למומחה למחלת הסכרת". לפיכך ביקש המשיב למנות מומחה לסכרת.
2. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים ואת האמור בחוות הדעת הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, ואלה טעמינו בתמצית:

א. במקרה שלפנינו הנטל על המשיב להוכיח, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין תאונת העבודה לבין הנזק בשינייים שבמחלוקת^[1].

ב. בבחינת השאלה האם עלה בידי המשיב להוכיח קשר סיבתי כאמור, הדריך עצמו בית הדין האזורי באמת מידה שאינה מתאימה. שכן, "חוסר יכולת להוציא מכלל אפשרות" או "יתכן" אינן ככלל אמות מידה שעולות כדי סבירות של מעל 50%. זאת כל עוד, ממכלול חוות הדעת לא ניתן להסיק אחרת^[2].

ג. במקרה הנוכחי, חוות הדעת כמכלול ברורה ושללה את הקשר הסיבתי בין תאונת העבודה לבין הנזק בשיניים שבמחלוקת. תשובת המומחה בעקבות העיון בצילומים משנת 2007 לא שינתה את תמונת המצב. העובדה כי בתשובה לשאלת ההבהרה השניה השיב המומחה כי יתכן שהתאונה החמירה את מצב השנייים שבמחלוקת, אין בה די.

ד. לא מצאנו מקום להעתר לבקשת המשיב בקשר למינוי מומחה מתחום הסכרת. תחילה נציין כי פניית המשיב ישירות למומחה היא מעשה מנוגד לכל הכללים הדיוניים. זאת ועוד, המומחה כבר התייחס לשאלת ההחמרה נוכח מצבו של המשיב ותשובתו לא מאפשרת הכרה בקיומו של קשר סיבתי. אין מקום בשלב זה – ודאי נוכח התנהלות המשיב - למנות מומחה מתחום הסכרת רק על יסוד דברים שכביכול נאמרו למשיב בעל פה ולא כחלק מחוות דעתו.

1. סוף דבר – הערעור מתקבל. תביעת המשיב להכיר בנזק לשיניים שבמחלוקת כתוצאה של תאונת העבודה – נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג אדר תשע"ד (23 פברואר 2014), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

1. עב"ל (ארצי) 33067-02-12 ח'דר דראושה - המוסד לביטוח לאומי, (30.5.13). ↑

2. עב"ל (ארצי) 618-09 ג'נט גנגינה - המוסד לביטוח לאומי, (7.7.10). ↑