1. התובעת הגישה תביעה כספית כנגד הנתבע העומדת, נכון להיום, על סך 4,166 ₪. חוב זה מורכב מחשבונות, דמי מנוי חודשיים ושימוש וכן עלות מכשירים ודמי החזרי שווי הטבה.

החוב הנ"ל נוצר לאור העובדה כי הנתבע חדל לכבד את הוראת הקבע בחודש מאי 2011.

2. הנתבע מודה בכך כי חדל לשלם את הוראת הקבע וזאת לאור העובדה כי ביקש מהתובעת לנתק את מנויו.

בנוסף, טען הנתבע כי הוא אמנם חתם בעבר על הסכם התקשרות עם התובעת, אך לא על ההסכם שעל בסיסו הוגשה התביעה הנדונה.

כמו כן, אין מחלוקת כי בחודש אפריל 2011 נתקבלה הוראת ביטול לתשלום ע"ס של 1,162.38 ₪.

3. לאחר עיון בחומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכדי מסקנה כי בהעדר הגנה כנגד התביעה דין הבקשה להידחות.

הנתבע לא הניח כל תשתית עובדתית לביסוס טענותיו. יתרה מכך, הנתבע הודה כי נתן הוראה לא לכבד את הוראת הקבע שנתן לתובעת. אף הטענה כי עשה זאת מאחר והתובעת דרשה ממנו כספים, אשר לשיטתו אינם מגיעים, אינה יכולה לסייע לו, שכן טענה זו, ככל שנטענה, הינה טענה כללית וסתמית שאינה מסתמכת על פירוט עובדתי. בנוסף, הנתבע אף לא הכחיש את טענת התובעת כי הוחזר חיוב בסך של 1,162.38 ₪.

4. נוכח האמור לעיל, אני דוחה את ההתנגדות לביצוע התביעה.

הנתבע יישא בהוצאות ההליך בסך של 1,000 ₪

אני מורה על ביטול עיכוב הליכים בתיק הוצאה לפועל מס' 01-09891-12-7.

ניתנה היום, כ' אייר תשע"ג, 30 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.