תביעה בסדר דין מהיר ע"ס 62,778 ₪.

לטענת התובעים:

התובעים הם יצרנים וספקים יין ושמן זית.

אדם שהזדהה בשם קובי,( להלן:" קובי" ) הצליח להוציא מהם במרמה סחורה בשווי של 62,778 ₪.

קובי קיבל את הסחורה ונתן תמורתה שיקים חסרי כיסוי בנסיבות המצביעות על מעשה הונאה.

קובי הצליח להוציא מכל אחד מהתובעים במועדים שונים סחורה בכמויות שונות עבור נתבעת 2 שבבעלותו של נתבע 1 ; נתבעת 3 שמפעילה רשת סופרמרקטים עשתה יד אחת עם הנתבעים 1 ו 2 על מנת להוציא במרמה את הסחורה מהתובעים ולשווקה.

כל יתר הטענות שבכתב התביעה הן ראיות שמקומן אינו כתב התביעה.

נתבעת 3 הגישה כתב ההגנה בו הכחישה את טענות התובעים; לטענתה לא היה לה כל קשר עם התובעים; סחורה של התובעים שנמצאה אצלה נרכשה על ידה כדין ובהתאם לחשבוניות ואו הזמנות כנהוג וכמקובל; השתלשלות האירועים לגבי רכישת הסחורה איננה בידיעתה וכל מסמכי ההתקשרות או המערכת העסקית היו בין התובעים ונתבעים 1-2.

לבקשת התובעים ניתן ביום 15.5.2012 צו "להגבלת שימוש בנכס לגבי סחורה של התובעים שסופקה לנתבעים בקבוקי ופחי שמן זית ובקבוקי יין". על פי הצו, נאסר על הנתבעים להוציא את הסחורה מרשותם או מרשות מחזיקם , למכרם ,לשעבדם או לשנות את מצבם או את הזכויות בהם וזאת עד למתן החלטה אחרת.

נתבעים 1 ו 2 לא הגישו כתב הגנה . נתבע 1 נכנס להליכי פשיטת רגל וההליכים נגדו עוכבו מכוח צו כיונס.

לאחר שפתחה חקירה במשטרה ולבקשת התובעים עוכבו ההליכים בתיק זה תקופה ארוכה בהמתנה לתוצאות ההליך הפלילי.

לאחר שההליך הפלילי הסתיים ונתבע 1 הורשע, הנתבעת 3 ביקשה להגיש כמוצג מטעמה את מלוא התיק הפלילי. התובעים התנגדו והתנגדותם התקבלה.

סקירת העדויות

התובע, איתם ברגר, הביא בתצהירו את השתלשלות הדברים מיום ביצוע ההזמנה. טען כי אחד בשם קובי פנה אליו טלפונית בתחילת חודש אפריל 2012 וטען שהוא מייצג את נתבעת מס' 2 שמעוניינת לרכוש מתנות לחג הפסח; קובי הזמין ממר ברגר סחורה בשלוש פעימות. בפעם הראשונה ב-;9.4.12 קובי אמר לו שיספק את הסחורה לרח' חורי 2 מגדל הנביאים, ושכאשר יגיע לכתובת יראה סופר בשם מאי מרקט, יגיד לשומר שהוא ספק של מאי מרקט ואת הפריקה יעשה באמצעות עגלות של מאי מרקט. הפעימה השנייה הייתה כעבור כשבוע ימים, והפעימה השלישית כעבור ימים אחדים נוספים. לתצהיר צורפו חשבוניות בגין אספקת הסחורה. תמורת הסחורה שילם קובי באמצעות צ'קים; ב-3.5.12 נפגש מר ברגר עם קולגה בתחום ייצור השמן שסיפר לו כי הוא בדרכו לחיפה מאחר ויש לקוח בו הוא חושד שרימה אותו. התברר שמדובר בנתבעת 2 וכי החשד אצל אותו קולגה נוצר לאחר שלקוח של הקיבוץ הגיע עם חשבונית רכישה של שמן זית של הקיבוץ מסניף עכו של נתבעת 3 בעלות רכישה שזהה לעלות המכירה. בשלב זה הבין ברגר כי "נעקץ", ניסה להתקשר אך לא היה כל מענה, ואז הוא נסע למחסני הנתבעת בחיפה וגילה שהמחסנים סגורים ונעולים. בשלב זה עלה ביחד עם אחד בשם אוהד לעסק של נתבעת 3 שנמצא שתי קומות מעל המחסנים, וראה על מדפי הסופר את הסחורה שלו ושל יצרנים אחרים המוכרים לו. במקום היו בין 25 ל-30 בקבוקים של כל אחד מהיצרנים; מר ברגר ביקש מהמחסנאי אשר התחיל להתנהג באופן שניתן היה לראות שהוא נלחץ מאד, וסירב לאפשר להם להיכנס למחסנים לראות אם יש שם סחורה נוספת. לאחר מכן הגיע מנהל של הנתבעת 3 ונוצר קשר טלפוני עם מנהל נוסף ששמו סמיר . סמיר טען כי קובי ביצע אצלו הזמנה והביא לו צ'ק ללא כיסוי בסך 1,850 ₪, ובגלל החוב הזה הלך אל קובי ולקח 5-6 ארגזים מהמחסן שלו. מר ברגר ביקש לראות חשבונית או מסמך שיעיד על החוב, אך סמיר אמר שאין לו; לשאלה אם סמיר מוכר את השמנים הללו גם בעכו השיב סמיר בשלילה.

בסעיף 24 לתצהירו מרכז מר ברגר את הטענות נגד נתבעת 3, אשר מובילות לדעתו למסקנה שהיא שותפה לנתבעים 1 ו-2 בגזילת הסחורה מהתובעים ושיווקה:

א. בעוד שסמיר אמר שקובי היה חייב לו 1,850 ₪, הסחורה שהייתה בחנות עמדה על סכום כולל של מעל 5,000 ₪, שכן על המדפים היו מעל 100 בקבוקי שמן ו-30 בקבוקי יין, כאשר כל בקבוק נמכר על ידי היצרנים ב-30 ₪.

ב. כשמר ברגר הביא את הסחורה בפעם השנייה, המחסן היה ריק ובמקום היו גם בקבוקי יין של יקב טוליפ וגם בקבוקי שמן של שלמה שפירא, וידוע כי שלמה שפירא סיפק את הסחורה למחסן ב-8.4.12 ויקב טוליפ סיפק את היין ביום 4.4.12, ומאחר שכאשר מר ברגר סיפק את הסחורה ב-17.4.12 המחסן היה ריק ולא הכיל את הסחורות של יקב טוליפ ושלמה שפירא, ברור שנתבעת 3 לא לקחה את הסחורה בפעם אחת בה ירד סמיר להסדיר את החוב של קובי או של נתבעת 2. הסחורות נלקחו במספר הזדמנויות שונות.

ג. מחיר המכירה הנמוך של המוצרים. בחלק מהמוצרים מחיר המכירה נמוך ממחיר הרכישה, ובוודאי משמעותית ממחיר השוק.

בחקירתו הנגדית טען בירגר כי אינו זוכר אם מסר במשטרה כי מצא בסופר של נתבעת 3 סחורה של נתבעת 2. לשאלה מה עלה בגורל התלונה השיב כי :

"ת. אם אני זוכר נכון היה מעצר של אחד מהם, ויותר מזה היה בן אדם אחד שהגעתי לחיפה וזיהיתי אותו".

התובע, שלמה שפירא, מסר בתצהירו כי בתחילת חודש אפריל 2012 פנה אליו אדם שהציג עצמו בשם קובי וטען כי הוא מייצג את הנתבעת 2 בה הוא עובד, וכי הוא מעוניין להזמין עבור נתבעת 2 156 בקבוקי שמן זית כדי להשתמש בהם כמתנות לחג לעובדים שהנתבעת 2 עובדת איתם; ב-8.4.12 הגיע לכתובת שקובי נתן לו ושם מצא את קובי ביחד עם אדם נוסף בעל חזות מזרחית. לאחר שפרק את הסחורה קיבל מקובי צ'ק למועד דחוי. לאחר שיצא מהמקום בן דודו של התובע, שהיה עמו הפנה תשומת לבו לנסיבות מחשידות. מס' ימים לאחר מכן ניגש התובע לבנק עם הצ'ק הדחוי, ולאחר בירור עלה כי לא סביר שהצ'ק ייפרע. לאחר מכן התקשר אליו קובי בשנית וביקש הזמנה נוספת, ואז התובע התנה זאת בתשלום מזומן. קובי לא חזר אליו. הסחורה שסיפק לקובי הייתה בשווי 3,620 ₪.

שלמה שפירא אישר בחקירתו כי בניגוד לבירגר הוא לא היה בעסק של נתבעת 3 ולא ראה את הסחורה שם :

"ש. אשר לי שכל מה שקשור למאי מרקט שמעת באוזן, לא ראית בעין.

ת. שמעתי אחרי כל האירועים.

ש. לא היית במאי מרקט.

ת. לא הייתי.

ש. יש סיבה שלא תבעת את שאר המעורבים בקנוניה?

ת. אני לא טיפלתי באופן אישי בתביעה, יש מי שמייצג אותי."

התובעת מס' 7 מסרה בתצהירה כי בתאריך 5.4.12 קיבלה שיחת טלפון מקובי שציין כי שלח הזמנה באמצעות דואר אלקטרוני ל-156 בקבוקי שמן לכתובת רח' חורי 2 חיפה. התובעת נסעה ביחד עם בן זוגה לספק את בקבוקי השמן לאותה כתובת. קובי ביקש ממנה להיכנס לחניה התת קרקעית שבבניין מגדל הנביאים ולציין בשער הכניסה שהיא מספקת סחורה עבור חנות שנקראת מאי מרקט הנמצאת באותו בניין. כך עשו, והשומר הכניס אותם לחניה בלי תשלום. קובי פגש אותם בחניה מצויד בעגלת קניות של מאי מרקט. קובי קיבל את בקבוקי שמן הזית ואת החשבונית ומסר המחאה של נתבעת 2 על סך 3,100 ₪. בתאריך 15.4.12 התקשר קובי שוב לתובעת וביקש להזמין 96 בקבוקי שמן זית, ועוד 96 צנצנות דבש. לשאלה מדוע הוא מזמין 96 בקבוקים ולא 100 למשל, השיב כי הוא רוכש את זה כמתנה עבור הבנות המשתתפות בקורס קוסמטיקה שהם מנהלים, וזה מספר הבנות שיש בקורס. התובעת סיפקה את הסחורה לאותה כתובת וקיבלה המחאה של נתבעת 2 על סך של 7,783 ₪. לפני פירעון ההמחאה הראשונה ביקש קובי לבצע הזמנה שלישית, הפעם ביקשה התובעת תשלום במזומן ואז התחיל קובי להתחמק והפסיק לענות לטלפונים. מספר שבועות מאוחר יותר לקוח של התובעת אמר לה שראה מוצרים שלה נמכרים על מדפי נתבעת 3. ב-10.6.12 הגישה תלונה במשטרה. ידוע לה כי נעצרו אנשים בפרשה, ואף מתנהל הליך פלילי נגדם.

בחקירתה הנגדית נשאלה למי סיפקה את הסחורה ומדוע הגישה את התביעה נגד נתבתע 3 :

"ש. מה הסיבה שאת מגישה תביעה נגד מאי מרקט?

ת. כיוון שכשהגעתי, הגעתי, הוא הזמין אותי להגיד שאני מביאה סחורה למאי מרקט. הוא אמר לי תגידי בכניסה, לשומר בחניה שאת מביאה סחורה למאי מרקט. הוא בא עם עגלה של סופר שכתוב עליה מאי מרקט, בבניין של מאי מרקט והמשרד הזה היה קומה מעל.

ש. את הסחורה סיפקת ישירות לפאני קוסמטיקה.

ת. סיפקתי לאדם בשם קובי.

ש. ולא למאי מרקט.

ת. את הסחורה ראיתי בצילום במאי מרקט, הוא אמר לי להיכנס ולהגיד שהבאתי סחורה למאי מרקט.

ש. האם בפועל סיפקת סחורה למאי מרקט או לפאני קוסמטיקס.

ת. סיפקתי לקובי.

ש. מישהו ממאי מרקט...

ת. מאיפה אני יודעת אם הוא עובד במאי מרקט?

ש. יש סיבה שבמשטרה לא ציינת שיש לך חשד לגבי קנוניה?

ת. כשבאתי למשטרה הוא אמר לי שזה פשלה של עורך הדין שלי שהגשתי תלונה במשטרה".

מטעם התובעת מס' 3 הצהיר מר רועי יצחקי. בתצהירו מסר כי סיפק לקובי לכתובת רח' חורי 2 מגדל הנביאים חיפה סחורה ב-4.4.12. תמורת הסחורה קיבל צ'ק שלא נפרע. ביום 3.5.12 התקשר אליו התובע 1 וסיפר לו כי הוא נמצא בסופרמרקט של הנתבעת 3, כשעל מדפי העסק מונחים בקבוקי יין של תובעת 3 הנמכרים במחיר נמוך משמעותית מהמחירון שלה. אז הבין מר רועי יצחקי כי קובי הונה אותו. הוא התקשר אליו, אך ללא מענה.

התובע חיים חמיאל מסר בתצהירו כי גם הוא סיפק לקובי לבקשתו סחורה לאותה הכתובת ב 17.4.2012 , לאחר שקביל מקובי שיק הוא בדק בבנק ומצא כי נתבעת 2 בהליכים של הגבלה . בעקבות מידע שקיבל מאחרים פנה לעסק של נתבעת 3 וראה שם שמנים שסיפק . מנהל הנתבעת 3 סיפר לו כי נתבעת 2 הייתה חייבת לנתבעת 3 1,800 ₪ בגין שיק שחזר וכי הוא לקח 8-10 קרטונים של שמן זית שהיה במחסנים.

בחקירתו הנגדית השיב כי :

"ש. מישהו מהאנשים שלו הגיש את עצמו כעו"ד ממאי מרקט?

ת. לא.

ש. הוא אמר לך שהוא עובד עם מאי מרקט?

ת. לא. גיליתי באקראי.

ש. מה זה גיליתי באקראי?

ת. אם אתה שואל, באותה קומה הייתה חנות שכתוב עליה פאני קוסמטיקה, וממול תיאטרון אל מידן."

"ש. למה תבעת את מאי מרקט?

ת. אני עליתי עם אשתי, צילמתי כמה תמונות, ראיתי את המוכר, שאלתי אותו מה הבקבוקים שלי של השמן עושים כאן ואז הוא קרא למנהל.

ש. כמה בקבוקים של שמן שלך זיהית שם?

ת. כמה בקבוקים. לא זוכר. היו שם עוד בקבוקים, גם של איתם, גם של שור."

יוסי פרידמן מסר בתצהירו כי מכר לקובי סחורה אותה סיפק לבקשת קובי לכתובת המצוינת על ידי יתר התובעים - רחוב חורי 2 מגדל הנביאים חיפה . לאחר מכן התברר לו כי סחורה שסיפק נמצאת בעסק של נתבעת 3 בסניף עכו ובסניף חיפה ונמכרת במחיר נמוך מזה שנכמר על ידי הספק . יוסי פרידמן חזר על הסיפור של תובע 1 לגבי ההתרחשות בעסק של נתבע 3 והשיחה עם סמיר.

בחקירתו הנגדית הישב כי :

"ש. מישהו מהעובדים של מאי מרקט קיבל ממך את הסחורה?

ת. באופן ישיר, לא.

ש. מישהו שקיבל את הסחורה זיהה את עצמו כעובד של מאי מרקט?

ת. לא."

"ש. סעיף 18, לתצהיר, אשר לי ששמעת באוזן.

ת. אני מאשר שכל מה שאמרתי פה נאמר לי על ידי מנהל השיווק."

מטעם נתבעת 3 העיד מנהלה סמיר מאי שמסר בתצהירו כי נציג מטעם נתבעת 2 רכש מנתבעת 3 ב 31.3.2012 מוצרים בשווי 1,854 ₪ תמורתם שילם באמצעות שיק שחזר. עקב חזרת השיק פנה מנהל שירות הלקוחות שלו עימאד סלים חג'יר אל נציגי הנתבעת 2 אשר דחו אותו , עקב כך הלך הוא עצמו ואז נתבע 1 הציע לו לקחת ארגזי שמן זית בהתאם לגודל החוב ואז הוא לקח שלושה עשר ארגזים שכל אחד מכיל 12 בקבוקי שמן זית .

בחקירתו הנגדית מסר כי לא נחקר במשטרה אלא מסר עדות על השיק. בניגוד למה שאמר בתצהירו טען כי לקח 10 קרטונים , ( בתצהיר אמר 13 ארגזים) לשאלה מדוע לא צורף סרט קופה של הרכישה נשוא השיק השיב כי " אני חושב שמצורף".

"לשאלת בימ"ש:

ש.ת. בגלל שאין לי חשבונית על הסחורה, צילמתי את השיק והוא כתב, קובי, שעשינו החלפה במקום שיק ולקחתי שמן.

ש. למה לא ביקשת חשבונית?

ת. לא נתנו לי חשבונית.

ש. מה חשבת על זה שאין להם חשבונית?

ת. לא יודע. אני סה"כ רציתי את הכסף שלי."

בהמשך חקירתו על ידי באת כוח התובעים התייחס לכמות הבקבוקים שלקח:

"ת. אני מאשר שמכרתי 24 בקבוקים.

ש. זה אחרי שגילית שיש את התביעה.

ת. אני הורדתי את הסחורה מהמדפים כשהעו"ד שלי הביא צו מהבית משפט.

ש. אני אומרת לך שהחשבונית מראה שיש מכירה של סחורה לאחר מכן.

ת. אני הורדתי אחרי צו בימ"ש. אני לא יודע מתי זה היה. אני מכרתי בחנות 24 יחידות."

באת כוח התבועים חקרה את סמיר על תום הלב בעת שלקח את הבקבוקים:

"ז"א אתה אמרת שב 26.4 ירדת לשם כי הגיע אליך בחור מבנימינה. בשלב הזה אתה כבר יודע שיש עוקץ.

ת. זה שחוזר שיקים לא אומר שיש עוקץ. הוא מכר להם יין, חלק מהסחורה הוא לקח משם וחלק הם שלחו אותו לקחת ממקום אחר.

ש. ז"א בשלב הזה אתה יודע שהם לא שילמו ליין בנימינה, ויש שם הרבה סחורה ואתה לוקח בכל זאת ומוכר בחנות.

ת. לקחתי בכסף שלי.

ש. אבל אתה יודע שלא שילמו על הסחורות האלה.

ת. מאיפה אני יודע. אני הלכתי לגבות כסף שלי."

חגי'ר עימאד מטעם הנתבעת 3 מסר בתצהירו כי מכר לנתבעת 2 בחודש 4/2012 סחורה תמורה קיבל שיק ע"ס 1,854 ₪ שחזר.

"ש. למה לא צירפת את סרט הקופה?

ת. תשאלי את עורך הדין. קבלה מסרתי ללקוח."

דיון והכרעה:

שלוש הן השאלות הטעונות הכרעה:

הראשונה: האם הנתבעים ביצעו עוולה של גזל .

השנייה: האם הנתבעת 3 נהנית מתקנת השוק ביחס לסחורה שהיא מודה שקיבלה מהנתבעים 1-2.

השלישית: האם הוכח כי כל הסחורה נשוא התביעה הועברה על ידי נתבעים 1 ו- 2 לנתבעת 3.

נדון בשאלות הנ"ל כסדרן. מאחר שבסדר דין מהיר עסקינן , הנימוקים יובאו באפון תמציתי כמצוות תקנתה 214 ט"ז ( ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984.

האם הנתבעים ביצעו עוולה של גזל:

א. כתב התביעה ותצהירי התובעים ייחסו לנתבעים ו ו- 2 קבלת הסחורה במעשה של הונאה. נתבעים 1 ו-2 לא הגישו כתב הגנה. נגד נתבע 1 ניתן צו כינוס וההליכים נגדו עוכבו. הוגשה בקשה למתן פסק דין נגד נתבעת 2 אך בקשה זו הייתה חסרה והיא נזנחה בהמשך. נתבעת 3 לא חלקה על כך שנתבעים 1 ו- 2 קיבלו חזקה בסחורה בדרך של הונאה אך טענה כי גם היא נפלה קורבן למשעה הונאה של נתבעים 1 ו-2.

ב. נתבעת 3 צירפה לתצהיריה את גזר הדין בעניינו של נתבע 1 ושני אנשים נוספים.

ג. לאור זאת שנתבעת 2 לא הגישה כתב הגנה ועל סמך תצהירי התובעים 3 והרשעת נתבע 1 אני קובע כי נתבעים 1 ו- 2 לא רכשו זכות בסחורה נשוא התביעה וכי הצליחו לקבלה במעשה הונאה. היא מעולם לא הפכה לרכושם.

ד. לגבי נתבעת 3 לא הובאו ראיות שיש בהן כדי להצביע על שיתוף פעולה בעצם ביצוע ההונאה כלומר בעצם הוצאת הסחורה מהתובעים במרמה. מי שפעל מול התובעים הוא אדם שהזדהה בשם קובי. הסחורה סופקה למחסן של נתבעת 2 . השיקים הם של נתבעת 2. לא הובאה כל ראיה שמצביעה על כך שמישהו מטעם נתבעת 3 השתתף בפעולה של רכישת הסחורה מהתובעים ותשלום תמורתה באמצעות שיקים חסרי כיסוי. השימוש בעגלות של נתבעת 3 והאמירה לשומר כי מביאים סחורה ל"מאי מרקט" אין בהם כדי לסבך את הנתבעת 3 כל עוד לא הובאה ראיה שהדבר נעשה בהסכמתה או על דעתה ולא כפעולה חד צדים של נתבעים 1 ו 2.

ה. לאור האמור לא הוכח כי נתבעת 3 שותפה למעשה ההונאה והגזל שביצעו נתבעים 1 ו- 2.

האם נתבעת 3 נהנית מתקנת השוק:

באת כוח התובעים מנתה בסיכומיה את היסודות של תקנת השוק – נכס מיטלטלין; תשלום תמורה ; שהמוכר מתעסק דרך כלל במכירה של מוצרים מאותו סוג; שהמכירה נעשתה במהלך העסקים הרגיל ושהקונה פעל בתום לב.

כפי שיובהר להלן , לפחות שלושה תנאים לא התקיימו , התמורה, תום הלב והתנאי שהמוכר עוסק בממכר טובין מאותו סוג.

לעניין התמורה:

נתבעת 3 טענה כי גם היא נפלה קורבן להונאה מצד נתבעים 1 ו 2 כשאלה האחרונים רכשו ממנה סחורה עבור מתנות לחג תמורתה שלמו לה שיק ע"ס 1,854 ₪. השיק הוצג כאיה מטעם נתבעת 3.

על פי הגרסה של נתבעת 3 שהובאה על ידי המנהל סמיר, לאחר שהתחוור לו כי השיק חסר כיסוי , הוא פנה אל הנתבעים 1 ו 2 ודרש תשלום כספו, נתבעים 1 ו- 2 אמרו לו ללכת למחסן ולקחת בקבוקים בשווי השיק. ואז הוא ניגש למחסן ולקח לטענתו 12 ארגזים. בהקשרים אחרים טען למספרים שונים של ארגזים שנעו בין 10-13 ארגזים.

נתבעת 3 צירפה לרשימת המסמכים שלה מסמכים רבים . במסמכים אלה בלטה בהעדרה הקבלה או סרט הקופה ע"ס 1,854 ₪ בגין הסחורה שלטענת הנתבעת 3 רכשה ממנה נתבעה 2 ואשר תמורתה שולמה באמצעות השיק הנ"ל.

כלומר, נתבעת 3 לא הגישה את הראיה החשובה ביותר שיכולה בנקל להוכיח כי מכרה לנתבעים 1 ו- 2 את הסחורה בסך של 1,854 ₪ אשר תמורתה קיבלה לטענתה את בקבוקי השמן לאחר שהשיק חזר.

מדבור בראיה הנמצאת בחזקתה וניתן בנקל להמציאה.

זאת שעה שהיא טוענת בכתב ההגנה כי :

" מוכחש האמור בסעיף 19 לכתב התביעה . מדובר במצג שיקרי ולא נכון. אופן ההתנהלות העסקית והסחורה שנרכשת בתוך הסופר נרכשת כדין ובהתאם לחשבונית ו/או הזמנות שהנתבעת מבצעת כנהוג במחוזותינו".

ההלכה בדבר ההשלכות הראייתיות של אי הגשת ראיה אשר מצופה מבעל דין להגישה ידועה.

חזקה היא כי אילו הייתה הקבלה בנמצא כי אז הנתבעת 3 הייתה מגשיה אותה כראיה מטעמה ובכך הייתה סותמת את הגולל על הטענה כי לא ניתנה על ידה תמורה בעד הבקבוקים אשר קיבלה מהנתבעים 1 ו 2.

אוסיף עוד כי מהימנות העד של הנתבעת 3 מר סמיר נפגעה כשלא דייק לגבי מספר הארגזים שלקח כאשר בתצהיר טען כי לקח 13 ארגזים ואליו בחקירה הנגדית טען 10 ארגזים ובהזדמנויות אחרות טען ל 11 ו 12 ארגזים. ( ראו הפניות בסיכומי התובעים סעיף 7 בכותרת "אמינותם של עדי הנתבעת").

לאור האמור, אני קובע כי נתבעת 3 לא הוכיחה שילמה לנתבעת 2 תמורה בעד אותם ארגזים שהיא מודה כי לקחה.

תום הלב:

הנסיבות של לקיחת אותם ארגזים בהם מודה נתבעת 3 מעידות על כך כי בעת לקיחתם ידעה את הנסיבות שמלמדות על חשד ממשי כי בקבוקים שמחזיקים נתבעים 1 ו – 2 במחסניהם הושגו בדרכי רמייה. להלן ציטוט מעדותו של מר סמיר:

"ש. ז"א בשלב ז אתה יודע שהם לא שילמו ליין בנימינה ויש שם הרבה סחורה ואתה לוקח בכל זאת ומוכר בחנות".

"ת. לקחתי בכסף שלי.

"ש. אבל אתה יודע שלא שילמו על הסחורות האלה".

"ת. מאיפה אני יודע אני הלכתי לגבול את הכסף שלי".

הנה כי כן, סמיר טוען כי ניסה להציל את החוב שלו מידי הנתבעים 1 ו- 2 לאחר שפגש קורבן נוסף של נתבעים אלה . שמע מיניה , כי בשלב זה ידע ,או למצער היה עליו לדעת, כי נתבעים 1 ו- 2 לוקחים סחורה ומשלמים תמורתה בשיקים נעדרי כיסוי. ולא זו אף זו: הצעת נתבעים 1 ו- 2 לפרוע את החוב באמצעות סחורה דווקא יוצרת חשד ממשי שנתבעים אלה הם חדלי פירעון ומכאן שהחשד כי הסחורה שברשותם היא סחורה שהגיעה לידיהם שלא כדין היה זועק מה גם שלא מדובר בסחורה שהם מייצרים.

נסיבה נוספת שהדליקה נורה אודמה היא אי מתן חשבונית מטעם נתבעת 2 לנתבעת 3 במעמד לקיחת

הארגזים:

"ש.ת. בגלל שאין לי חשבונית על הסחורה, צילמתי את השיק והוא כתב, קובי, שעשינו החלפה במקום שיק ולקחתי שמן.

ש. למה לא ביקשת חשבונית?

ת. לא נתנו לי חשבונית.

ש. מה חשבת על זה שאין להם חשבונית?

ת. לא יודע. אני סה"כ רציתי את הכסף שלי."

חרף הנסיבות המחשידות , מצא לנכון מר סמיר להציל את החוב הנטען של נתבעת 3 על ידי לקיחה מסחורה חשודה זו ולהעדיף את זכותה הנטענת של נתבעת 3 על זכותם של בעלי הסחורה -התובעים. לא ניתן לומר בנסיבות אלו כי מנהל נתבעת 3 פעל בתום לב.

המוכר עוסק בדרך כלל בסחורה מאוות סוג:

לא הוכח כי נתבעים 1 ו- 2 עוסקים במכירת בקבוקי שמן ויין.

המסקנה המתבקשת לאור כל האמור לעיל היא שלא הוכחו תנאי תקנת השוק ועל כן הארגזים שנטל מר סמיר ממחסני הנתבעים לא הפכו לרכושה של נתבעת 3.

האם הוכח כי הנתבעת 3 קיבלה מידי הנתבעים 1 ו 2 את כל הסחורה:

התובעים לא הצליחו להוכיח כי בין הנתבעים 1 ו 2 ובין נתבעת 3 הייתה היכרות מקודמת או תיאום, ולא הצליחו להוכיח כי כל הסחורה נשוא התביעה הועברה על ידי הנתבעים 1 ו 2 לידי הנתבעת 3.

כמו כן לא הצליחו התובעים להוכיח כי לידי נתבעת 3 הגיעה סחורה מעבר לאותם ארגזים בהם הודתה נתבעת 3.

להלן יפורטו הנימוקים שהביאוני למסקנה זו:

א. כפי שהוסבר לעיל, הפרשה נחקרה על ידי המשטרה והוגש כתב אישום נגד נתבע 1 ושני אנשים נוספים שלא נטען על ידי התובעים כי יש להם קשר כלשהו ,ישיר או עקיף, עם נתבעת 3 או מי מטעמה.

לבקשת התובעים, עוכבו ההליכים בתיק תקופה ארוכה בהמתנה לתוצאות ההליך הפלילי. ( ראו גזר הדין שצורף לתצהיר של סמיר).

ב. ברם, לאחר שהסתיים ההליך הפלילי וחומר החקירה נחשף לבעלי הדין ,היה זה דווקא בא כוח הנתבעת 3 שביקש להגיש את תיק המשטרה כראיה ואילו התובעים הם אלה שהתנגדו להגשת תיק המשטרה כראיה בהליך זה.

ג. לא הוגש מתוך מתיק המשטרה או מתוך תיק בית המשפט מסמך כלשהו שיש בו כדי להפליל את נתבעת 3 או לרמז על שיתוף פעולה מוקדם או היכרות בינה לבין נתבעים 1 ו – 2 או בינה לבין שני הנאשמים הנוספים אברהים זועבי ויעקב איינס , ואף לא הוגשה ראיה כלשהי מתיק המשטרה או מתיק בית המשפט שיש בה כדי ללמד על כי כל הסחורה נשוא התביעה או חלק מסוים ומוגדר ממנה מעבר למה שהודתה בו נתבעת 3 הועבר לידי נתבעת 3.

ד.1. התובעים טוענים כי טענת הנתבעת 3 לפיה קיבלו 12 ארגזים בלבד מהווה טענה של הודאה והדחה ומטילה עליה את הנטל להוכיח כי לא קיבלה את כל הסחורה נשוא התביעה. אני דוחה טענה זו. ההודאה והדחה מתייחסת לאותו חלק שבו הודתה נתבעת 3 כי קיבלה. כלומר משטענה כי לקחה מספר ארגזים בתמורה לחוב שחייבת לה נתבעת 2 היא חייבת להוכיח את אותו חוב ומשכשלה בכך ,כפי שפורט לעיל, קבעתי כי לגבי אותה סחורה בלבד לא התקיים יסוד מתן התמורה.

ד.2. באת כוחם של התובעים מנסה ללמוד מראיות נסיבתיות כי כל הסחורה הועברה לנתבעת 3.

אכן ניתן להוכיח תביעה באמצעות ראיות נסיבתיות. אך לא די לצורך כך בלהוכיח כי הראיות הנסיבתיות מתיישבות עם העבודה אותה מבקשים להוכיח אלא צריך לשכנע כי הראיות הנסיבתיות מובילתו בהכרח לעובדה אותה מבקשים להוכיח במובן זה שמבחינה לוגית המצב העובדתי אינו יכול להיות שונה מזה אתו מבקשים להוכיח.

בכל הכבוד, לא מצאתי בראיות הנסיבתיות עליהן מצביעים התובעים כדי להקים תשתית ראייתית מספקת כדי לקבוע כממצא עובדתי כי כל הסחורה נושא התביעה הועברה לנתבעת 3 וביתר פירוט:

ד.3. התובעים משליכים יהבם על כך שהם סיפקו את הסחורה למחסן של נתבעים 1ו 2 במספר פעימות וכי בכל פעם שהלכו להניח סחורה במחסן של נתבעת 2 המחסן היה ריק. התובעים מבקשים ללמוד מכך כי הסחורה לא הועברה לנתבעת 3 באבחה אחת אלא בשלבים וזאת בסתירה לטענת נתבעת 3 כי קיבלה 12 או 13 ארזים בהובלה אחת.

טענה זו אינה מקובלת עלי שכן על מנת לתת לה משקל יש להוכיח כי המחסן הוא המקום היחידי שבו אחסנו הנתבעים 1 ו 2 את הבקבוקים ולא הובאה כל ראיה בעניין זה. מה גם שהטענה " לא ראינו" אינה מהווה ראיה ולא הוכח מה שטחו של המחסן ואם התובעים עשו בו חיפוש יסודי ולא מצאו סחורה אחרת.

ד.4. התובעים הגישו פסק דין בתיק אחר בו קבע בית המשפט כי הנתבעת 3 קיבלה סחורה החשודה כגנובה. העניין משליך אומנם על מהימנותו של סמיר שכן הוא טען כי פסק הדין בוטל והתברר כי אין כיסוי לטענה זו. אך אין לקבל את פסק הדין הנ"ל כראיה בתיק זה לעצם ביצעו עוולת גזל בתיק זה או להיקף הסחורה שלקחה נתבעת 3 . בכל מקרה , גם בתיק זה ( וללא קשר למעשה דומה בעבר) באתי למסקנה כי נתבעת 3 נטלה את הארגזים בהם הודתה חרף ידיעת נסיבות שמקימות חשד ממשי כי הושגו שלא כדין ונתתי לכך ביטוי במסגרת הדיון בתקנת השוק.

ד.5. התובעים טוענים כי הסחורה נרכשה במחיר שהוא פחות ממחיר השוק. טענה זו לא הוכחה אך גם אם אצא מתוך הנחה כי טענה זו הוכחה הרי שהיא יכולה להשליך על תום הלב של נתבעת 3 לגבי הסחורה שנטלה אך אין בו כדי להצביע על היקף הסחורה שנטלה מידי נתבעים 1 ו- 2.

ד.6. גם הטענה כי קובי השתמש בעגלות של נתבעת 3 אין בה כדי לסבך את נתבעת 3 כל עוד לא הוכח כי הדבר נעשה על דעתה.

ד.7. באת כוח התובעים הצביעה בסיכומיה על סתירות וחוסר עקביות בגרסתו של סמיר ואני מקבל את טענה כי סתירות אלו פוגעות במהימנות גרסתו של סמיר ואינני נותן בה אימון.

אך מאחר שנטל ההוכחה לגבי היקף הסחורה שלקחה נתבעת 3 מנתבעת 2 מוטל על התובעים, אינני יכול לבסס ממצא עובדתי בעניין מהותי זה אך ורק על חוסר מהימנותו של סמיר.

סעד:

התביעה מתקבלת לגבי הסחורה שנתבעת 3 הודתה כי קבילה מהתובעים.

לא הובאו לפני ראיות מהו השווי של סחורה זו.

יחד עם זאת, משטענה נתבעת 3 כי שווי הסחורה הוא 1,854 ₪ היא נתפסת על טענת זו בתורת הודאת בעל דין.

נתבעת 3 תשלם לתובעים את הסך של 1,854 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן תשלם נתבעת 3 לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪.