תביעה נזיקית-כספית ע"ס 18,200 ₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבעות בגין פגיעה שפגע, לטענתה, רכב מסוג "מעמיס טלסקופי/מלג" (להלן: "הרכב הטלסקופי"), השייך לנתבעת 1, המבוטחת אצל הנתבעת 2, במשאית השייכת לתובעת , מדגם "וולוו" (להלן: "המשאית"). בעקבות הפגיעה טענה התובעת כי ניזוק ונקרע הצמיג (הימני האחורי) במשאית באופן שלא ניתן היה לתקנו ועל כן נאלצה להחליפו בצמיג חדש. התובעת כימתה נזקיה בסך כולל של 18,200 ₪: השבתת המשאית ליום עבודה- סך של 2,700 ₪, השבתת נהג המשאית ליום עבודה- סך של 450 ₪, רכישת צמיג חדש- סך של 14,800 ₪ והחלפת צמיג על ידי מכונאי- סך של 250 ₪.

בתמצית יאמר כי הצדדים נחלקו באשר לכל אחד מרכיבי התביעה- כיצד אירעה התאונה ומי גרם לה, האם הוכח נזק ומה שיעורו.

בישיבת ההוכחות מיום 22/5/2014 העידו ונחקרו מטעם התובעת הנהג עובד התובעת שהיה עד לתאונה ומנהל התובעת- ומטעם הנתבעות- הנהג. בתום הישיבה סיכמו הפרקליטים טענותיהם וכעת ניתן פסק דיני.

האופן בו אירעה התאונה:

לטענת התובעת, לאחר שחלפה המשאית החליט נהג הרכב הטלסקופי לנסוע לאחור ופגע במשאית מאחור, בעוד שגרסת נהג הנתבעת היא כי הרכב הטלסקופי היה בעצירה מלאה.

לטענת התובעת, עדות שלושת העדים מטעמה הייתה אחידה, סדורה, מפורטת והגיונית ועל בית המשפט ליתן בהם אמון, בעוד שגרסת נהג הנתבעת הנה כללית ודלה ואף לכתב ההגנה לא צורפה הודעת הנהג, למרות שצוין כי היא נספח לכתב ההגנה. שניים מעדי התובעת שנכחו במקום העידו כי נהג הרכב הטלסקופי התנצל לאחר הפגיעה ועדותם לא נסתרה. נהג הנתבעת לא ידע גם להסביר איך קרתה התאונה וההסבר שמסר במהלך חקירתו אינו הגיוני ובכך מחזק את גרסת התובעת.

לטענת הנתבעת, התובעת לא הוכיחה את תביעתה. התובעת לא צירפה תמונות של המקום נשוא התאונה, לא צילמה תמונות הגלגל שנפגע ו/או המשאית והנטל הוא על המוציא מחברו- התובעת. בכתב התביעה לא צוין כי מדובר בגלגל האחורי, אלא כי ניזוק אחד הצמיגים של המשאית באופן בלתי הפיך. טענת נהג הנתבעת כי הוא היה במצב עצירה מתיישבת גם עם טענת העד אשר העיד כי הרכב היה שם בזמן קשירה ומכאן, שלא היה במצב של נסיעה.

דיון ומסקנות:

לאחר שבחנתי הראיות בתיק אני קובעת כי גרסת התובעת באשר לאופן בו אירעה התאונה. נתתי אמון בעדות העדים מטעם התובעת- בנהג שהיה מעורב בתאונה ועבד, במועד הרלוונטי, אצל התובעת, וכן בעדותו של העובד הנוסף שהיה עד לתאונה. עדותם משתלבת ומתיישבת עם הגיונם של דברים.

ראה עדות הנהג:

"ש. איפה שנסעת- תאר את המקום.

ת. זה כביש שכל האתר משתמשים איתו. איפה שהוא עמד זה 'שטח מת'.

ש. הכביש שנסעת עליו- מי נוסע עליו?

ת. כל מי שעובד באתר. זה כביש מוצא. הוא עמד על שטח מת, ליד הכביש.

ש. איפה שהוא עמד זה לא כביש?

ת. לא. הוא חזר ברוורס ולא קדימה." (עמ' 8 שורות 11-16 לפרוטוקול)

וכן תשובתו בחקירה הנגדית:

"ת. אני מבקש לצייר את זה. אני מסביר לבית המשפט את הציור- אני רואה אותו עומד ומתעסק עם הברזלים. אני רואה שהוא עומד עם הראש למטה. וידאתי שהוא עומד, לא זז אחורה ומתעסק עם משהו. פתאום הוא נסע אחורה. אחרי שעברתי אותו- הוא פגע לי בצד ימין. אחרי שעברתי יותר מחצי הוא חזר אחרונה (צ"ל- אחורה, א.א.). (הוגש וסומן מ/1)." (עמ' 8 שורות 1-5 לפרוטוקול).

בעוד שעדותו של נהג הנתבעת אינה משתלבת עם תנאי הדרך:-

"ש. אתה עמדת אחרי הגדר?

ת. הגדר הייתה מאחורי.

ש. לידך לא יכלו לעבור משאיות?

ת. נכון.

ש. אז איך הוא הגיע ופגע בך?

ת. תשאל את המפעיל שלך.

ש. אתה אומר שהיית עם הכלי, מאחוריך הייתה גדר ולא יכולה להגיע משאית, אז איך?

ת. תשאל אותו. אני הייתי בעצירה מוחלטת עם שני ג'קים, הייתי באמצע הפעולה מקדימה, פתאום הרגשתי שהכלי שלי היה עף למעלה ולמטה. הוא הגיע מצד ימין שלי. לא יודע איך הוא הגיע אלי." (עמ' 18, שורות 23-32 לפרוטוקול).

טענת העצירה המוחלטת נשללה על ידי עדי התובעת ואני מקבלת את גרסתם (ראה עדות מר עזמי דרע בעמ' 11 שורות 4-12 לפרוטוקול).

זאת ועוד, בתצהיר עדות ראשית שהגישה התובעת היא ציינה במפורש כי נפגע הצמיג הימני האחורי של המשאית (ס' 4 לתצהיר מנהל התובעת מר אדיב כמאל וס' 2 לתצהיר העד מר דרע עזמי), בעוד שתצהיר נהג הנתבעת שותק בעניין זה וברי לכל כי השאלה היכן נגרם הנזק לרוב מלמדת על האופן בו קרתה התאונה. ב"כ הנתבעת, שהיה ער לחשיבות זו- איזה גלגל נפגע, אחורי או קדמי, ניסה לקעקע עדות העדים בחקירתו הנגדית, אך הדבר לא עלה בידיו.

"ש. אני אומר לך שהגלגל שניזוק הוא הימני הקדמי?

ת. לא, אין דבר כזה. אני עברתי אותו יותר מחצי." (תשובות הנהג בעמ' 8 שורות 26-27 לפרוטוקול).

"ש. איזה גלגל ניזוק?

ת. האחורי ימני." (תשובת מר עזמי דרע בעמ' 10 שורות 16-17 לפרוטוקול).

בעוד שתצהיר נהג הנתבעת שותק בעניין מהותי זה ורק בחקירה ראשית לשאלה מפורשת של ב"כ הנתבעת העיד הנהג, לראשונה כי מדובר בגלגל קדמי ימני שנפגע.

"ש. איזה גלגל שלהם נפגע?

ת. הגלגל הקדמי הימני נפגע. אני יודע שהוא נפגע כשהיינו במקום" (עמ' 16, שורות 27-28 לפרוטוקול).

צירוף התצהירים המפורטים מטעם התובעת אל מול התצהיר הדל מטעם הנתבעת, חקירות העדים והגיונם של דברים מביא לתוצאה כי אני מקבלת את גרסת התובעת באשר לאופן בו ארעה התאונה ואני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת על כתפי הנתבעת 1.

הנזק:

התובעת טענה לנזק בגין החלפת הצמיג. לטענתה, נוכח הפגיעה, לא ניתן היה לתקן את הצמיג והיא נאלצה להחליפו, דבר שגרר להשבתת המשאית ולהוצאה נוספת עבור שכר עבודתו של המכונאי. התובעת העמידה נזקיה בסך כולל של 18,200 ₪. להוכחת גובה הנזק צירפה התובעת הצעת מחיר מיום 30/10/11 לפיה מחיר של צמיג 'מישלין' הנו סך 14,800 ₪, חשבונית מס-קבלה מיום 26/9/11 המפרטת מס' צמיג במידה 23.5X25, וולוו 19103, מחיר יחידה- 7,000 ₪ וכן חשבונית מס מיום 30/11/12, לפיה מחיר צמיג חדש מסוג 'אלוס' הינו 8,500 ₪. לטענת התובעת, היא הוכיחה את גובה הנזק והנתבעת לא התמודדה ו/או סתרה שיעורו.

לטענת הנתבעת, רק שמאי או מהנדס יכולים להוכיח את גובה הנזק, וזאת, בהתאם לתקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, קל וחומר כאשר מדובר בצמיג שעניין זה אינו בידיעתו השיפוטית של בית המשפט, אלא עניין שבמומחיות. משלא צורפה חוות דעת, לא עמדה התובעת בנטל ההוכחה. כן לא ניתן לייחס את הרכישה של הצמיג החלופי למשאית נשוא התאונה, שכן בעל החברה העיד שיש לו 4 משאיות מאותו סוג, ולפיכך, לא הוכח הקשר הסיבתי. כן לא הובא לעדות המכונאי שנטען כי הוא בא למקום התאונה והחליף את הצמיג ולא נציג החברה שממנו נרכש הצמיג.

דיון ומסקנות:

באשר לצורך בהחלפת הצמיג- נתתי אמון בדברי מנהל התובעת כי הצמיג שפרטיו המדויקים נקובים בחשבונית מס-קבלה מיום 26/9/11, יום לאחר התאונה, הנו הצמיג שהוחלף (ראה עדותו בשורה 20 עמוד 14 ועד שורה 24 בעמוד 15 לפרוטוקול). האם היה על התובעת לצרף חוות דעת שמאית להוכחת גובה תביעתה, כטענת הנתבעת? אכן, הוכחת נזקי הרכב הנפגע היא לרוב על בסיס שמאות רכב, המצורפת לכתב התביעה, אך טעות היא לחשוב כי צירוף חוות דעת הנו תנאי הכרחי להוכחת הנזקים. בענייננו, צורפה חשבונית מס. הנזק היחיד שנגרם, על פי כתב התביעה, הוא בגלגל ודי בחשבונית מס על רכישת גלגל חלופי, כדי ללמד על גובה הנזק. שווי הרכישה הוא שווי הנזק.

מכאן, כאשר מדובר בבעל חברה למשאיות, שדרך עיסוקו וניסיונו הנו בכלי רכב ועדותו מפורטת ומהימנה עלי (ראה שורות 4 ו- 5 ושורות 28-31 עמוד 15 לפרוטוקול), בצירוף חשבונית המס שצורפה, ממנה ניתן ללמוד כי נרכש למחרת התאונה גלגל חלופי, די בכך כדי לקבוע שהתובעת עמדה בנטל ההוכחה באשר לגובה הנזק.

אני מחייבת הנתבעת בעלות רכישת הצמיג החלופי, בסך של 7,000 ₪, כעולה מתוך חשבונית המס וזאת, מיום 26/9/11.

אין אני מקבלת את טענת התובעת כי יש לחייב הנתבעת בעלות רכישת צמיג חדש, בשווי של 14,800 ₪, שכן הוצאה זו לא הוצאה.

כן מחייבת אני את הנתבעת בתשלום סך של 2,000 ₪ בגין השבתת המשאית לצורך החלפת הצמיג ושכר בטלה של הנהג, על דרך האומדנא.

אין אני מחייבת הנתבעת בתשלום סך נוסף של 250 ₪ למכונאי- הוצאה זו לא הוכחה ויש לזכור שמדובר במכונאי העובד אצל התובעת לה צי משאיות של 85 כלים (ראה שורות 25-26 עמ' 13 לפרוטוקול).

סוף דבר:

אני מחייבת הנתבעות, באמצעות הנתבעת מס' 2, לשלם לתובעת סך של 9,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 26/9/11 ובסך הכל נכון למועד מתן פסק הדין 9,571 ₪ וכן ישלמו הנתבעות לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך של 2,500 ₪ (כולל מע"מ) ואת מלוא אגרת בית המשפט.

כל סכום שנפסק מכוח פסק הדין ישולם תוך 30 יום, ולא יישא הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

ניתן היום, כ"ו סיוון תשע"ד, 24 יוני 2014, בהעדר הצדדים.