1. זוהי בקשת רשות להגן של המבקש כנגד תביעה שהגישה המשיבה בסדר דין מקוצר על סך של 120,000 ₪.
2. התביעה הוגשה על ידי המשיבה כנגד חברת משוגעת (2010) שירותי הסעדה בע"מ (להלן: "החברה") וכנגד המבקש- בעל המניות בחברה.
3. על-פי הנטען בכתב התביעה, ביום 1.3.11 נחתם בין המשיבה לבין החברה והמבקש הסכם בעלי מניות (להלן: "ההסכם"). בהסכם נקבע, כי המשיבה תעמיד לחברה הלוואה בסך 120,000 ₪ וכי המבקש יעביר למשיבה 30 מניות רגילות של החברה בנות ערך נקוב של 100 ₪ כל אחת כך שלאחר ההעברה ישארו בידי המבקש 70 מניות. המבקש ערב לחוב החברה כלפי המשיבה בערבות אישית בלתי חוזרת עד לסך של 120,000 ₪. הנתבעים לא קיימו את חלקם בהסכם ולפיכך עומדת למשיבה זכותה הקבועה בהסכם לדרוש את פירעון ההלוואה במלואה.
4. המשיבה ויתרה על חקירת המבקש, ב"כ הצדדים סיכמו טענות הצדדים בעל פה.

טענות המבקש

1. על התביעה להתברר בסדר דין רגיל ולא בסדר דין מקוצר. וכן קיימת בהסכם תניית בוררות.
2. בהסכם נכתב כי מדובר בהלוואה, חלף כספים שנמסרו בתמורה לרכישת המניות - משיקולי מס בלבד.
3. מסעיפים 4.1 ו-4.5 להסכם, ניתן ללמוד על כוונתם האמיתית של הצדדים, לכונן שותפות מלאה בחברה תוך שהמשיבה תפעל להגדלת מעגל הלקוחות של העסק -זו תכלית ההסכם. בסיכומי המבקש אף נטען כי קיימות תכתובות המעידות על כוונתם הנטענת של הצדדים.
4. עוה"ד שניסח את ההסכם פעל מטעם המשיבה ואילו המבקש לא היה מיוצג. ההסכם מנוסח כנגד המבקש ובניגוד למוסכם בע"פ בין הצדדים.
5. המשיבה לא העבירה את המניות על שמה בהתאם להסכם, על אף שכבר במעמד חתימת ההסכם נחתם טופס העברת מניות.
6. העסק הפסיד כספים רבים ולבסוף נסגר. המשיבה הגישה את התובענה בטענה כי מדובר בהלוואה רגילה, כאשר ראתה כי העסק עולה על שרטון.
7. למשיבה הייתה גישה מלאה לחשבון הבנק של החברה. המשיבה היתה מודעת למצבה של החברה.
8. התביעה הוגשה במאי 2012, כאשר ההסכם קובע כי המשיבה תהיה זכאית לדרוש את פירעון ההלוואה רק באוגוסט 2012. לפיכך, לא היה מקום להגיש את התביעה בסדר דין מקוצר במועד בה הוגשה.
9. לאור המפורט לעיל טוען המבקש, יש ליתן לו הרשות להתגונן.

טענות המשיבה

1. הנתבעים לא עמדו בהתחייבותם על פי ההסכם ולא העבירו את המניות על שמה.
2. ביום 21.12.11 מימשה המשיבה את זכותה הקבועה בהסכם ליתן הודעת יציאה ולדרוש את פירעון מלוא ההלוואה. לפיכך, היה על החברה לפרוע את ההלוואה בהתאם לסעיף 4.2.1 להסכם הקובע את הפירעון בשמונה תשלומים, החל מיום 1.6.12.
3. בפגישה בין הצדדים גילה המבקש את דעתו באופן ברור כי אין ביכולת החברה או ביכולתו לפרוע את החוב. כך אף נכתב במכתבי ב"כ המבקש. לאור זאת, בעת הגשת התביעה הייתה הפרה צפויה של ההסכם (שכן התשלום הראשון היה צריך להיות משולם ב-1.6.12), ולכן ניתן היה להגיש את התביעה במועד בו הוגשה, ובמסגרת הליך של סדר דין מקוצר.
4. התובענה כנגד המבקש היא מכוח ערבותו האישית לחוב, ולעניין זה אין כל התייחסות בתצהיר. בסיכומיה טענה המשיבה כי אם הכוונה הייתה לשותפות מלאה, ערבותו של המבקש כלל לא הייתה נדרשת.
5. המבקש בתצהירו טוען טענה כללית לפיה ההסכם לא שיקף את הסכמת הצדדים, אולם טענה זו באופן בה נטענה אינה מגלה הגנה.
6. לעניין סעיף הבוררות טוענת המשיבה, כי פנתה למבקש על מנת לקדם את הבוררות אלא שהמבקש התעלם מפנייתה ואף לא הגיש בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות. לכן על התובענה להתברר בבית המשפט.
7. לאור כל המפורט לעיל טוענת המשיבה כי הגנת המבקש היא הגנת בדים ויש לדחות את בקשת רשותו להתגונן.

דיון והכרעה

1. המבקש טוען כי התובענה אינה ראויה להתברר בהליך של סדר דין מקוצר מאחר והוגשה על בסיס הפרה צפויה של ההסכם.

מדובר בתביעה על פי הסכם בכתב, על סכום קצוב של 120,000 ₪, העונה על התנאים הנדרשים להגשת התביעה בהליך בו הוגשה (תקנה 202(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) .

הפרת ההסכם הייתה צפויה במועד הגשת התביעה. בהמ(ת"א) 7010/86 פרנק ב.הול, חברה בע"מ נ' דננברג יעקב פ"מ תשמ"ח(2) 425, קבע כב' הש' גורן, כי מקום בו גילה צד לחוזה את דעתו שלא יוכל לקיים את החוזה, הרי שאין פגם לתבוע בהליך של סדר דין מקוצר על ידי הגשת החוזה ופירוט אופן גילוי הדעת לפיו החוזה לא יקויים. לעניין זה ר' גם ע"א (ת"א) 1132/99 ניצולת הקרטל בע"מ נ' פרוטרום סחר ושווק (1990) בע"מ (פס"ד מחוזי מיום 6.2.00, פורסם בנבו).

1. המשיבה צירפה לכתב התביעה את מכתבו של ב"כ המבקש מיום 16.4.12 בו נאמר, כי למשיבה יהיה "קשה מאד עד בלתי אפשרי לראות את כספה בחזרה". מדובר אכן בגילוי דעת מפורש בדבר חוסר יכולתם של החברה ושל המבקש לקיים את החוזה. גם בתצהירו לא כפר המבקש בכך שגילה דעתו כי אין ביכולת החברה וביכולתו לפרוע את החוב, ואף ציין כי העסק מצוי בחובות עצומים וצפוי להיסגר.
2. לאור האמור, לא הייתה מניעה להגיש את התובענה בהליך של סדר דין מקוצר ודין טענת המבקש בעניין זה להידחות.
3. אף לגופו של עניין, אני סבורה כי המבקש לא הראה כי הגנה אפשרית בפיו ולכן דין הבקשה להידחות.
4. טענתו העיקרית של המבקש בתצהירו הינה, כי הסכום אותו שילמה המשיבה, שולם בגין השקעה ולא כהלוואה, וכי מהות העסקה הייתה, שהמשיבה תרכוש את מניות החברה ותיכנס כשותפה מלאה בחברה.

דא עקא, טענה זו נטענה בעלמא, כאשר דבר בהסכם אינו מצביע כי יש בסיס לטענה זו.

1. מההסכם עולה בבירור הפרדה בין העברת המניות לבין ההלוואה.
2. כך, ישנו סעיף בהסכם העוסק בהעברת המניות למשיבה (סעיף 3), וסעיף נפרד העוסק בהלוואה (סעיף 4), כאשר סעיף ההלוואה מפורט מאד וקובע תנאים ברורים בדבר נקודת היציאה ובדבר פירעון ההלוואה (ללא כל קשר לנקודת היציאה).
3. המבקש טוען כי ההסכם נוסח כפי שנוסח משיקולי מס, אולם גם טענה זו נטענה בעלמא, כאשר המבקש אינו מראה כיצד ההסכם בנוסחו מקל מבחינת המיסוי על המשיבה.
4. אמנם, נקבע בפסיקה כי הנתבע יקבל רשות להתגונן גם אם הסתפק בהעלאת טענה בע"פ נגד מסמך בכתב (ע"א 390/59 רוזינסקי נגד וייט, פ"ד יג(3)2149), אולם יחד עם זאת – על הטענה בע"פ להיות מבוססת. תצהירו של המבקש כללי ואינו מפורט דיו. הלכה היא, כי על המבקש רשות להתגונן להתכבד ולפרט בפרטי פרטים את מהות הגנתו ולא להסתפק בטענות בעלמא (ע"א 18/66 חפץ נגד אוצר הקבלנים בע"מ פ"ד כ (3)265; ע"א 527/07 נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ, פסק דין מיום 18.2.08 (פורסם בנבו)). כמו כן, על המבקש להגיש תצהיר, המגובה במסמכים במידת הצורך, המבסס בצורה קונקרטית וברורה את מהות הגנתו (ע"א 5063/08 מ.ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסק דין מיום 21.12.11 (פורסם בנבו)). המבקש לא צירף לתצהירו כל מסמך התומך בטענתו, זאת על אף שבסיכומיו טען כי קיימות תכתובות קודמות התומכות בגרסתו.

זאת ועוד, חזקה על מי שחותם על מסמך בשפה המובנת לו כי קרא אותו והבין על מה הוא חותם: "חזקה היא, כי חתימתו של אדם על פני מסמך כלשהו, מהווה למעשה עדות מפורשת, לכך שנתן אדם זה את הסכמתו לתוכן האמור במסמך, לאחר שקרא והבין את מהותו" (רע"א 8242/05 הרצל דואק ואח' נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ואח', (פס"ד מיום 14.11.05, פורסם בנבו).

1. הלכה היא כי בית המשפט לא ייתן רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא 'הגנת בדים' (ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק מזרחי פ"ד מ"ה (1) 66, 69-70). במקרה דנן לא עלה בידי המבקש לבסס תשתית עובדתית אשר מצדיקה מתן רשות להגן.
2. המבקש אף אינו מתייחס בתצהירו לכך שחתם על כתב ערבות לחוב החברה למשיבה עד לסכום התביעה ואין בפיו טענות הגנה לעניין חבותו מכוח כתב הערבות. אף משום כך דין בקשתו להידחות.
3. לבסוף יצוין כי אין בידי לקבל את טענת המבקש לעניין הבוררות.

אמנם בסעיף 14 להסכם נקבעה תנית בוררות, אולם מהתכתובת שצירפה המשיבה לכתב התביעה עולה בבירור כי המבקש לא התייחס במכתביו לבקשת המשיבה בעניין העברת ההתדיינות לבוררות ותיאום זהות הבורר.

המבקש עצמו לא צירף מסמך המעיד כי ביקש להפנות את הסכסוך לבוררות בהתאם לאמור בהסכם, וכמו כן אף לאחר הגשת התביעה לבית המשפט, לא הוגשה כל בקשה מטעם המבקש לעיכוב הליכים בשל תנית בוררות.

1. לאור כל המפורט לעיל נדחית בקשת הרשות להתגונן.
2. המשיבה זכאית לפסק דין על סכום התביעה.

ניתנה היום, י"ג כסלו תשע"ג, 27 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.