<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד נהלה ג'יני

הנאשם וב"כ עו"ד שי רודה

רקע

1. הנאשם הודה בעקבות הסדר טיעון ובפתח ישיבת ההוכחות, בכתב אישום מתוקן ממנו עולה כי נהג באלימות כלפי אישתו וילדיו במהלך שנת 2012, עד לסוף אפריל שנה זו.

אישום ראשון

1. הנאשם הורשע בכך שביום 28.4.12 בביתם, בחדר השינה כאשר הנאשם נעל את דלת החדר ובשעה שהחזיקה המתלוננת בבנם בן הארבע חודשים וכאשר בנה בן השנתיים עומד בסמוך לה, איים הנאשם על המתלוננת כי ירצח אותה. הנאשם המשיך ושאל את המתלוננת האם היא אוהבת אותו ועוד שאלות בדבר, ומשלא השיבה כרצונו אמר לה הנאשם כי "סכין תעזור לך, רוצה סכין?"
2. המתלוננת ביקשה כי יחדל מהאיומים והנאשם השיב לה כי אם לא תשיב לו יהרוג אותה לעיני ילדיה. הילד החל לבכות והנאשם אמר כי לא אכפת לו וכי יהרוג גם את הילד.
3. בהמשך היכה הנאשם בראשה של המתלוננת באגרופיו וזאת בשעה שאחזה בתינוק והמשיך ואיים על המתלוננת ועל בני משפחתה.

אישום שני

1. הנאשם הורשע בכך שביום 30.4.12 או בסמוך לכך לאחר ששב ושאל את המתלוננת שאלות בדבר אהבתה אליו וזו השיבה כי היא אוהבת אותו, הנאשם לא האמין לדבריה והיכה אותה באגרופיו. כתוצאה ממעשיו נגרמו למתלוננת סימנים כחולים בידה.

אישום שלישי

1. הנאשם הורשע בכך שכחצי שנה עובר לחודש מאי 2012, עת הייתה המתלוננת בהריון מתקדם, היכה אותה הנאשם באגרופים ובבעיטות בידיה וברגליה.

אישום רביעי

1. הנאשם הורשע בכך שכארבעה חודשים עובר לחודש מאי 2012, ימים מספר לאחר לידת בנם, לאחר שצילמה את התינוק עם ילדיהם האחרים, כעס הנאשם והיכה אותה באגרופיו בידיה.

אישום חמישי

1. הנאשם הורשע בכך שביום 15.3.12, ביום פטירת האדמו"ר מווזניץ שהיה גם יום נשואיהם של הנאשם והמתלוננת, האשים הנאשם את המתלוננת בפטירת האדמו"ר בשל פשעיה כלפיו, ואיים עליה כי עד לשקיעה היא צריכה "לסדר" את כל הפשעים אשר עשתה נגדו שאם לא כן הוא ירצח אותה.

אישום שישי

1. הנאשם הורשע בכך שביום 13.4.12 תקף הנאשם את המתלוננת ואת ביתו בת ה-12 וכן איים עליהן. הנאשם סגר את דלת חדר השינה, היכה את המתלוננת ואמר לה כי היא שקרנית ואיים עליה כי ירצח אותה. הבת צידדה באימה והנאשם בתגובה היכה אותה נמרצות על זרועה

הנאשם ציווה על הבת לסגור את התריס ולהפסיק לבכות שאם לא כן ישוב ויכה אותה.

אישום שביעי

1. הנאשם הורשע בכך שבמהלך חודש אפריל 2012 תקף את בנו בן השש לאחר שזה ביקר את סבו. הנאשם אמר לו כי לא יסלח לו על כך וסטר על ראשו ועל פניו.

אישום שמיני

1. הנאשם הורשע בכך שבמועד נוסף תקף את בנו בן השש, לאחר שזה סירב לשיר זמירות שבת, ובתגובה סטר הנאשם בפניו ובעט בו.

טענות הצדדים

טענות המאשימה

1. ב"כ המאשימה טען כי מתחם העונש הכולל של עבירות אלה הוא עד עשר שנות מאסר וביקש להטיל על הנאשם עונש של 4 שנות מאסר ומאסר על תנאי.
2. ב"כ המאשימה הדגיש בטיעוניו את החומרה שבעבירות אלימות כלפי בני משפחה, ההופכים לקורבנות במקום בו היו צריכים לחוש מוגנים ביותר, בביתם שהוא מבצרם. ב"כ המאשימה טען כי על בית המשפט להילחם מלחמת חורמה בתופעה זו באמצעות ענישה מרתיעה . ב"כ המאשימה הוסיף וטען כי במעשיו של הנאשם יש משום התאכזרות כלפי המתלוננת וכלפי ילדיו, הנובעות מקנאתו של הנאשם למתלוננת וחוסר הביטחון באהבתה אליו. עוד ציין ב"כ המאשימה את החומרה בכך שהנאשם לא היסס לבצע את המעשים לעיני ילדיו הקטנים.
3. עוד טען ב"כ המאשימה לנזק הנפשי הרב שנגרם למתלוננת ולילדיה כתוצאה ממעשים אלה וכי הם נזקקים לטיפול פסיכולוגי בשל כך.
4. ב"כ המאשימה ציין כי הנאשם לא הסכים לקבל תסקיר בעינינו כך שאין אפיק שיקומי או טיפולי רלוונטי, דבר המעלה את רמת המסוכנות של הנאשם.

תצהיר המתלוננת

1. ב"כ המאשימה הפנה לתצהיר נפגעת עבירה (ת/1) שהוגש מטעם המתלוננת וממנו עולה הנזק שנגרם למתלוננת ובני משפחתה כתוצאה ממעשיו של הנאשם. אולם אתייחס רק למעשים המיוחסים לנאשם בכתב האישום המתוקן ולתוצאות של מעשים אלה, שכן התצהיר מפרט מעבר לכך.
2. המתלוננת מגוללת בתצהיר את הקושי בהתמודדות עם השפלות והתעללות רגשית לה הייתה נתונה במחיצתו של הנאשם. את הצורך בטיפול כדי להשתחרר מתחושות חוסר הערך שגרם לה הנאשם כאשר שלל ממנה את הביטחון העצמי ואת הרצון לחיות. מהמסמכים אותם הציגה עולה כי גם ילדי המשפחה מטופלים פסיכולוגית בשל האלימות אליה נחשפו.
3. כמו כן לטענתה הילדים מפחדים מהנאשם אביהם וחוששים כי ישוב לגור עימם. המתלוננת מבקשת את הגנת בית המשפט וששיקול זה יישקל בעת מתן גזר הדין.
4. עוד מתארת המתלוננת את הבושה שנגרמה לה כתוצאה מחשיפת סיפור חייה בפני צוות המורים עימם היא עובדת כתוצאה ממעצרו של הנאשם.
5. בסיום דבריה ביטאה המתלוננת חשש כי הנאשם יותיר אותה עגונה ובקשה כי בית המשפט ידחה את מתן גזר הדין לצורך הסדר הגירושין ואף לשקול עניין זה במסגרת הטיעונים לעונש.

טענות ב"כ הנאשם

1. ב"כ הנאשם ביקש כי בית המשפט לא ייתן משקל נכבד לאמור בתצהיר המתלוננת שכן עולים ממנו עניינים שאינם עולים מעובדות כתב האישום ואין להם זכר בדברי המתלוננת בעת שהתלוננה במשטרה. לדברי ב"כ הנאשם הרקע לכתיבת הדברים הוא רצונה של המתלוננת בגט וכן כדי שישפיעו על ניהול ההליכים בבית המשפט למשפחה.
2. לדבריו הנאשם אינו מסרב לתת גט, להפך הנאשם הבין כי אין סיכוי לאיחוי הקרע המשפחתי, והוא מוכן לתת גט, אולם הדבר יוסדר לאחר יישוב המחלוקות האחרות בין הצדדים כמו שמקובל.
3. ב"כ הנאשם הדגיש כי הנאשם לקח אחריות למעשיו, חסך זמן שיפוטי משמעותי וכן עוגמת נפש רבה מהמתלוננת. הנאשם לדבריו למד את הלקח ממעצרו ומניהול התיק הפלילי, אין לו כל עבר פלילי והסיבה שלא ביקש תסקיר בעניינו הייתה כדי שההליכים לא ימשכו עוד מספר חודשים, כאשר הוא סבור שהעונש המתאים בעבירות אלה הוא כימי מעצרו קרי למעלה מתשעה חודשים.

עוד הדגיש ב"כ הנאשם כי ימי מעצר קשים מימי מאסר שכן לאסיר זכויות שאין לעציר כמו חופשות ושחרור ברישיון.

1. ב"כ הנאשם טען כי אין מדובר בעבירות במדרג החומרה הגבוה, שכן המתלוננת וילדיה לא נזקקו לטיפול רפואי. דבריה ומסמכיה בתצהיר לעניין זה אינם קבילים שכן הדבר לא מהווה חלק מכתב האישום ואף לא הוצגו במסגרת החקירה.
2. ב"כ הנאשם ציין כי מכתב האישום עולה כי המעשים בוצעו בתקופה של מספר חודשים בסמוך ולאחר לידת ילדם השישי ולאחר 14 שנות נישואין מאושרות, כפי שאף הציג ב"כ הנאשם לבית המשפט בתמונות ודיסקים (נ/1), המתארים שמחות ואירועים משפחתיים, בהם ניתן לראות משפחה נורמטיבית ומאושרת.
3. לדבריו הלחץ בו היה נתון הנאשם בתקופת כתב האישום, נבע מהפער בין הכנסתה של המתלוננת שהייתה מורה מוערכת לבין הקושי שלו לפרנס את משפחתו, דבר שהוביל להתפרצויות המתוארות בכתב האישום.
4. עוד פרט ב"כ הנאשם את נסיבותיו האישיות הלא פשוטות של הנאשם, הוריו נפרדו כאשר היה בן 7, הוא אינו בקשר עם אביו, לדבריו אביו התעלל בו פיזית ונפשית בילדותו. אמו גידלה אותו והיא סובלת מלקות נפשית חמורה. הנאשם אף הוא נכה בשיעור של 65% בשל הפרעות אישיות וטופל פסיכיאטרית.
5. ב"כ הנאשם ביקש להסתפק בימי מעצרו של הנאשם וציין כי הנאשם אף מוכן לפצות את המתלוננת ואת בני משפחתו שהם בשר מבשרו והוא רוצה להטיב עימם.

הנאשם

1. הנאשם הסביר כי בחר להודות רק בפתח ישיבת שמיעת הראיות, שכן ראה לנגד עיניו את שלמות המשפחה וטובת ילדיו, ורק לאחר שהבין כי אין יכולת לאחות את השברים והמתלוננת אכן תתייצב להעיד, לקח אחריות למעשיו וחסך מהמתלוננת את עוגמת הנפש בעדותה בבית המשפט. הנאשם ציין כי הוא מתחרט על מעשיו וכי מדובר במעידתו הראשונה בפלילים.

ראיות לעונש מטעם ההגנה

1. ראש הישיבה של הנאשם הרב משה גדליה העיד כי הנאשם שהוא בעל מידות לא היה מעורב בעימותים, נהג להבליג וסייע ועזר לאחרים. לדבריו הנאשם היה מסור לבני משפחתו, דאג לפרנסתם והמעשים המתוארים בכתב האישום הם חריג להתנהגותו. אף ממעצרו נזעק הנאשם להגן על המתלוננת וכאשר נודע דבר מעצרו ביקש כי לא יציקו לה ולא יפגעו בה. לדבריו בעת שישתחרר הדבר יהיה לטובת אשתו וילדיו המחכים לו.
2. עוד העיד הרב נפתלי ארלנגר המכיר את הנאשם שנים וסיפר על מדותיו הטובות של הנאשם אשר ניחן באופי רגיש ואכפתי הדואג לזולת. העד אף פגש את הנאשם בביקורים בבית המעצר ותאר כי לא חש כי לנאשם תחושות נקם וכעס אלא תחושות של כאב ותקווה. לדבריו הסבל והצורך של ילדיו של הנאשם בטיפול נובעים מהריחוק מהנאשם.

מתחם העונש ההולם

1. מאחר שמדובר ברצף אירועים שהתרחשו בתוך מספר חודשים, בביתם של המתלוננת והנאשם, התקיפות והאיומים היו כלפי המתלוננת וילדיה ובנוכחות הילדים אני רואה רצף זה כאירוע אחד בהתאם לסעיף 40 יג(א) לחוק העונשין התשל"ז – 1977.
2. המחוקק ראה את עבירות האלימות במשפחה בחומרה יתרה וקבע כפל עונש בשל נסיבה זו, והציב לצד עבירה לפי סעיף 382(ג) עונש מקסימלי של 6 שנות מאסר ולצד עבירה לפי סעיף 382(ב) עבירה של ארבע שנות מאסר.
3. במקרה זה הפגיעה במתלוננת ובילדיו של הנאשם היא קשה והיא באה לידי ביטוי בעיקר במישור הנפשי, שכן המשפחה כולה הייתה חשופה מידי כמה ימים למסכת אלימות, השפלות והצקות של הנאשם. מכתב האישום עולה כי מעשים פעוטים של הילדים או חוסר בטחונו הלא רציונאלי של הנאשם באהבתה של המתלוננת, הובילו לפרצי אלימות חמורים. כתוצאה ממעשיו של הנאשם המשפחה כולה מטופלת על ידי רשויות הרווחה ואף עוברת טיפול פסיכולוגי כפי שעולה מהמסמכים שצורפו לתצהירה של המתלוננת.
4. אשר למדיניות הענישה הנוהגת הציגו ב"כ הצדדים ענישה של מספר חודשי מאסר ועד לעונש של 36 חודשי מאסר כאשר כל מקרה שונה מחברו וקשה לגזור גזירה שווה בין המקרים.
5. מחד, נוכח ריבוי העבירות, ומאחר שהעבירות נעברו לנגד עיני ילדיו הקטינים, וכן מאחר שהנאשם אף תקף את ילדיו הקטינים בשלושה מועדים שונים, ובהתחשב בכך שהנאשם איים על המתלוננת ברצח מספר פעמים, ולא היסס לתקוף אותה אף שהייתה הרה ומיד בסמוך ללידת ילדם השישי, מאידך ומבלי להקל ראש בחומרת המעשים, יצוין כי הנאשם ביצע את העבירות ללא תכנון מוקדם, ללא שימוש בנשק קר והמתלוננת או ילדיה לא נזקקו לטיפול רפואי בשל מעשיו.
6. כאשר אני שוקלת את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, את הערך החברתי המוגן, את מידת הפגיעה בו ומדיניות הענישה הנוהגת אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נסיבות אלה הוא בין 10 חודשי מאסר לבין 36 חודשי מאסר.

העונש המתאים

1. מאחר שלא הוגש תסקיר בעניינו של הנאשם קשה לדעת מהי המסוכנות הצפויה מהנאשם ולא ניתן לשקול שיקולי שיקום בעניינו. אולם הנאשם וב"כ וכן העדים שנשמעו מטעמו של הנאשם שבו והדגישו כי הנאשם לקח אחריות למעשיו, מתחרט עליהם והפנים כי עשה טעות. כמו כן, הנאשם הבין כי אין סיכוי לאחות את השברים, הוא מוכן להתגרש מהמתלוננת לאחר שיוסדרו המחלוקות בבית המשפט למשפחה, כך שהם אינם אמורים לשוב ולהתגורר יחדיו, כך שהסיכוי להישנות המקרים פוחת. כמו כן הנאשם נעדר עבר פלילי, זהו מאסרו הראשון ונראה כי השהייה הממושכת בתנאי המעצר הקשים עשתה את שלה, הציבה לנאשם גבולות והבהירה לו את הפסול במעשיו.
2. בנוסף עולה כי לנאשם נסיבות אישיות משפחתיות קשות והוא אף נכה בשל נסיבות פסיכיאטריות בשיעור של 65%. בשל מעשיו של הנאשם נותקו קשריו עם משפחתו ו14 שנות נישואין שחלקם הארי היו באושר, הגיעו אל קיצם.
3. הנאשם אף חסך עוגמת נפש רבה מהמתלוננת ובני משפחתה כאשר הודה במיוחס לו לאחר שכתב האישום תוקן, וכן חסך זמן שיפוטי משמעותי.
4. מנגד בתי המשפט מצווים להילחם בתופעת האלימות במשפחה וליישם מדיניות ענישה מחמירה בעבירות אלה מטעמי גמול והצורך בהרתעת הרבים. הלכה זו שבה ונקבעה בע"פ 9192/11, מפי כב' השופט ג'ובראן אשר שב וציטט את האמור בע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם 11/10/07)

"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפייה האנושית הטבעית הינה כי בתוך משפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי. יתר על כן, במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות גם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג... נפיצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קורבנות האלימות שהם על פי רוב חסרי ישע, תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה."

1. אשר על כן כאשר אני שוקלת את הנסיבות לקולא ולחומרא ובהתחשב בכך שזהו מאסרו הראשון של הנאשם ולכן לא אמצה עמו את הדין, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים כדלקמן :

א. מאסר לתקופה של 15 חודשים מיום מעצרו 30.4.12.

ב. 6 חודשי מאסר. הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור בתוך שנתיים מיום שחרורו על כל עבירת אלימות כלפי בן משפחה.

ג. פיצוי למתלוננת בסך 10,000 ₪. הפיצוי ישולם ב -10 תשלומים שווים ורצופים החל מהאחד לחודש שלאחר שחרורו ממאסר ובכל האחד לחודש שלאחר מכן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ג אדר תשע"ג, 05 מרץ 2013, במעמד ב"כ הצדדים והנאשם .