1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (תחום נפגעי עבודה) - להלן: "הוועדה" אשר התכנסה ביום 17.04.12 ואשר קבעה בהחלטתה כי נכותו הצמיתה של המערער הינה בשיעור של 0%, בתחולה מיום 01.01.11.

עניינו של המערער הוחזר בהסכמת הצדדים לוועדה בהרכב אחר וזאת בהתאם לפסק הדין שניתן ביום 05.03.12 במסגרת תיק 20072-12-11 (להלן: "פסק הדין").

2. רקע

המערער, עבד, בעת הרלוונטית, כמנהל משמרת בבתי זיקוק, וביום 19.04.10 נפגע ברגלו בשוק שמאל וכתוצאה מכך נגרם לו חתך באותה רגל - אירוע שהוכר על ידי המשיב כתאונת עבודה.

בעניינו של המערער התכנסו מספר וועדות רפואיות לעררים, כשהמאוחרת מביניהן - הוועדה הנ"ל בהרכב חדש אשר בגין החלטתה הוגש הערעור שלפניי.

3. מהלך הדיון

ביום 25.11.12 התקיים דיון לפני, במהלכו שטחו והבהיר הצדדים את טיעוניהם.

4. להלן, בתמציתיות, טענות בא כח המערער:

א. טעתה הוועדה עת עיינה בפסק הדין מכוחו התכנסה באשר לא היה אמור להיות בפניה כל מידע קודם בעניינו של המערער.

ב. טעתה הוועדה בקביעתה כאשר גם התעלמה מהממצא האובייקטיבי שבבדיקת ה - EMG.

ג. הוועדה לא נימקה כראוי את התייחסותה לחוות הדעת הרפואית של ד"ר סלטי שהוצגה בפניה.

ד. הוועדה לא דנה כראוי בממצא הרפואי בעניין פגיעת המערער ולא הסבירה מדוע נדרש קשר בין הפגיעה העצבית לבין הפגיעה התפקודית לצורך קביעת דרגת נכות.

ה. יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה רפואית בהרכב אחר.

5. ב"כ המשיב בטיעוניו בפני הדגיש כי לא נפלה כל טעות משפטית מצד הוועדה. לגישתו, הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה ולא מצאה אצלו כל ממצא ביחס להפרעה תפקודית, כאשר הוא הדגים רק חולשה בכיפוף גבי וכפי של כף רגל שמאל. פריט הליקוי שנבחר על ידי הוועדה תואם את ממצאיה וזאת בניגוד לממצאיו של ד"ר סלטי.

לעניין עיון הוועדה בפסק הדין נטען, כי לא הייתה כל הוראה בפסק הדין האוסרת את הצגתו בפני הוועדה, מה גם שלא היו בו פרטים כלשהם המעידים על עברו של המערער בוועדות.

6. דיון והכרעה

א. סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 קובע כי:

"החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור, בשאלה משפטית בלבד לפני בית הדין האזורי לעבודה...".

בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מוגש ערעור על החלטת וועדה רפואית לעררים, בוחן בית הדין האם נפלה בהחלטת הוועדה טעות בשאלה שבחוק או אם נמצאו בהחלטה חריגה מסמכות, שיקולים זרים, או התעלמות מהוראה מחייבת [עבל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, ניתן 28/04/99].

ב. הוועדה התכנסה ביום 17.04.12 כשבפניה הונחו המסמכים הבאים:

חוות דעת ד"ר סלטי מיום 13.01.11; בדיקות EMG מיום 27.12.10 ומיום 16.06.10; פרוטוקול הוועדה המחוזית מיום 19.01.11; דו"ח חדר מיון מיום 19.04.10; הודעת הערעור מיום 06.02.11 ופסק הדין מיום 05.03.12.

ג. הוועדה שמעה את תלונות המערער, שנרשמו בפרוטוקול הדיון כדלקמן:

"מאזור החתך עד לקרסול אין תחושה בכל, בעליה וירידה הקרסול לא מגיב כמו הרגל השנייה. מהסס בגלל התגובה של הקרסול".

ד. הוועדה ערכה למערער בדיקת קלינית, ורשמה את ממצאיה, כדלקמן:

" EMG27/12/10...נוירופידולימה המתאימה לפגיעה אקסונלית די קשה בעצב הספנוס מש' באזור הפציעה הולכות תחושתיות ב L.T סופרפשיאל פרנואל משמ' תקינות.

ללא דלדול בשרירי השוק השמ' נמדד במרח' 14 ס"מ מקוטם תחתון של השוקה. מדגיש חולשה בכיפוף כפי וגבי של כף הרגל משמ' החזרים הופקו שווים וטובים בפיקות ובקרסוליים, מוסר על חוסר תחושה באזור הפנימי של מחצית התחתונה של שוק שמאל, כמו כן מוסר על ירידה בתחושה בחלק החיצוני של השוק ובכף הרגל.

בהליכה מדגים צליעה על רגל שמאל אך נראית תנועה מלאה וטובה של כל הרגל הן בכיפוף גבי והן בכיפוף כפי".

הוועדה סיכמה את דיונה, כדלקמן:

"מדובר בפגיעה תחושתית בלבד בשטח קטן שאינה גורמת לכל הפרעה תפקודית. ולפיכך דוחה הוועדה את הערר.

הוועדה עיינה בחוות דעת של ד"ר סלטי 13/1/11, בבדיקתו לא נמצאה חולשה בגפיים, לא נמצא דלדול, נמצא היעדר תחושה מתאים לפגיעה בעצב הספנוס, הועדה אינה מקבלת את מסקנתו שהיעדר תחושה זה מצדיק הענקת אחוזי נכות".

בהתאם לכך קבעה הוועדה למערער נכות בשיעור של 0% לפי פריט ליקוי 32(3)(א)I לרשימת הליקויים שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות").

ה. מהאמור לעיל עולה שהוועדה ערכה למערער בדיקה רפואית וממצאי הבדיקה פורטו בדו"ח הוועדה.

על פי אותה בדיקה קלינית, ולאור מכלול הנתונים, מצאה הוועדה כי אין למערער הגבלה בתנועות רגלו השמאלית - "בהליכה מדגים צליעה על רגל שמאל אך נראית תנועה מלאה וטובה של כל הרגל הן בכיפוף גבי והן בכיפוף כפי... מדובר בפגיעה תחושתית בלבד בשטח קטן שאינה גורמת לכל הפרעה תפקודית". בהתאם לכך, קבעה כי נכותו של המערער מתאונת העבודה הינה 0% לצמיתות, וזאת בהתאם לפריט ליקוי 32(3)(א)I לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות. אותו פריט ליקוי, שעניינו "שיתוק חלקי – בצורה קלה או בינונית" של עצבי הגפיים התחתונות (superficial peroneal nerve), קובע נכות בשיעור של 0% בגין אותו ממצא.

עינינו רואות, אפוא, שפריט הליקוי שבחרה הוועדה ליישם, תואם את ממצאיה.

אשר על כן, בעניין זה לא נפלה כל טעות משפטית מצד הוועדה.

ו. בכל הקשור לטענה בדבר עיון הוועדה בפסק הדין מיום 05.03.12 מכוחו התכנסה, הרי שלא מצאתי כל ממש בטענות ב"כ המערער בהקשר זה, שהרי בפסק הדין לא היה כל פרט או מידע לגבי ההיסטוריה של המערער שהיה בו כדי להעמיד למשל את הוועדה בניגוד עניינים ו/או חשש למשוא פנים שהרי כל שנאמר בפסק הדין בענין וועדות קודמות היה כי "פרוטוקולים של וועדות קודמות ופסק דין של כב' הרשם קאסם מתאריך 14/9/11 לא יהיו בפני הוועדה בהרכבה החדש". מאחר ולא היתה טענה וכן לא הוכח שהוועדה פעלה בניגוד להנחיה זו ומאחר .

ז. בכל הקשור לטענה בדבר התעלמות הוועדה מהממצאים שבבדיקת ה - EMG -

בפני הוועדה הונחו כאמור שתי בדיקות EMG מיום 16.0610 ומיום 27.12.10, עליהם בין היתר השתיתה הוועדה את קביעתה ולפיכך לא מצאתי לנכון לקבל את טענות ב"כ המערערת בעניין זה.

ח. לעניין חוות דעתו של ד"ר סלטי:

הלכה פסוקה היא כי :

"סמכות ההכרעה בטענה שיש הבדלים בין השקפות מומחה מטעם מבוטח לבין חברי הועדה לעררים הינה בידי הועדה ואין מקום להתערבות בית הדין בשאלה רפואית בדבר העדפת השקפה אחת על פני אחרת" (דב"ע מג/01-2093 וינברם טוני - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז 166)

הוועדה מוסמכת, אם כן, לקבל או לדחות מסקנות שבחוות דעת מומחה מטעמו של מבוטח ואין בית הדין מתערב בהחלטה זו כל עוד נומקה כדבעי או כאשר מדובר בהבדלים בהשקפה הרפואית.

מחוות דעתו של ד"ר סלטי עולה כי שיעורי הנכות (30%) שנקבעו על ידו מתייחסים לפריט ליקוי "29(6)III", אלא שמעיון בפריטי הליקויים שבתקנות עולה כי פריט 29 שבהם מתייחס ל"תסמונות מוחיות והפרעות בעצבים הקרניאליים", וברי שאותו פריט ליקוי אינו תואם את הממצאים בכל הקשור לפגיעתו של המערער. אומנם ניתן לשער כי כוונת ד"ר סלטי הייתה לפריט ליקוי 32(6)III, אלא שהוועדה לא הסכימה עם קביעתו של ד"ר סלטי שהיעדר התחושה מצדיק קביעת נכות העולה על 0%, וקביעה זו מצויה בתחום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה.

למותר לציין, שגם בהתאם לבדיקתו של ד"ר סלטי נמצא כי המערער "מתהלך ללא צליעה. הליכה על קצוות האצבעות והעקבים תקינה. פושט בגדיו ועולה לספת הבדיקה ללא כל קושי...".

אם כן, ושלא כנטען על ידי ב"כ המערער, הרי שגם נכונה קביעת הוועדה שלא מצאה ליישם בעניינו של המערער פריט ליקוי אחר כדוגמת זה שנבחר על ידי ד"ר סלטי, ולפיו הנתון הקובע את גובה דרגת הנכות במקרה זה הוא הגבלת התנועות בגפיים התחתונות, מה שלא נמצא אצל המערער בבדיקה הקלינית.

משכך נהגה הוועדה הרי שאינני מוצאת פגם משפטי בהתנהלותה וככל שעסקינן במסקנות רפואיות, הרי שלבית הדין לא מוקנים הסמכות והכלים לחוות דעתו בעניין זה.

7. מהאמור לעיל עולה כי, חרף טענותיו של המערער, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה ועל כן לא נותר לי אלא לדחות את הערעור.

אין צו להוצאות.

8. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מקבלת פסה"ד.

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ג, 2 בדצמבר 2012, בהעדר הצדדים.