תביעה זו עניינה "נסיגת הנתבעת מהסכם למכירת דירה ברחוב צה"ל בנשר". התובעת עותרת לפיצוי בסך 32,700 ₪.

לאחר ששמעתי את התובעת, את בנה, את הנתבעת ואת בנה ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים והתרשמתי מהופעתם בפניי, מצאתי לדחות את התביעה.

אין חולק כי בין הצדדים נחתם ביום 7.5.12 מסמך שנקרא "הצהרת כוונות" בו סוכם כי הנתבעת תמכור לתובעת את הדירה תמורת הסך של 550,000 ₪ וכי "במידה ואחד הצדדים חוזר בו מהסכם זה יפצה את הצד השני של 5% מערך הנכס". בין הצדדים לא נחתם הסכם, לא נחתם זיכרון דברים ואף צוין כי הסיכום בין הצדדים מותנה בקבלת אישור עו"ד לתקיפותם המשפטית של כל המסמכים הרלוונטיים לעסקה זו.

אין חולק עוד, כי פחות מ- 48 שעות לאחר חתימת המסמך הודיעה הנתבעת לתובעת כי היא אינה מעוניינת למכור את הדירה וכי בנה החליט להמשיך ולגור בה. כאן יודגש, כי הנתבעת מציינת שמלכתחילה היא פנתה למשרד התיווך על מנת להשכיר את הדירה, אך בעקבות פגישה עם הסוכנת הציעה לה למכור את דירתה ולרכוש במקומה דירה אחרת. הנתבעת מדגישה לכל אורך הדרך כי הודיעה כל העת שבדעתה להתייעץ עם בעלה.

משנאמר לנתבעת ע"י בעלה של התובעת (לאחר ההודעה) כי הוא יממש את סעיף הפיצוי הודיעה הנתבעת כי תמשיך בעסקה, אך כעבור יומיים נוספים החליטה סופית שאין בדעתה להמשיך בעסקה והודיעה זאת לתובעת. אין חולק כי בהמשך שולם ע"י הנתבעת לתובעת סך של 1,000 ₪ "עבור עוגמת הנפש, הטרחה וההוצאות שהיו כרוכות בעניין" תוך שהנתבעת אף מתנצלת על כך.

בדיון בפניי תהיתי מה הנזק שנגרם לתובעת ולא קיבלתי תשובה עניינית על כך. היא טענה כי חיפשה דירה זמן רב וכי הפסיקה לחפש ברגע שחתמה על הצהרת הכוונות. היא טענה כי הפסידה עסקאות פוטנציאליות במשך אותם ארבעה ימים, אך לא הצביעה על שום ראיה ממשית בעניין זה.

סמכותו של בית המשפט להפחית פיצויים מוסכמים ידועה [סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970] וזאת משנמצא כי אלה נקבעו "ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה". בתיק זה שוכנעתי כי לתובעת לא נגרם כל נזק כלל. מדובר בזמן מינימלי ביותר של ארבעה ימים שבמהלכו לא נשאה התובעת בנזק ממון ולא הוכח כי נגרם לה נזק אחר. עמידה דווקנית על סעיף הפיצוי יש בה בתיק זה משום התנהלות בחוסר תום לב, מה עוד שאין זה וודאי כלל שאותו טופס הגיע לכדי הסכם מחייב בין הצדדים.

בנסיבות אלה יש לקבוע כי הפיצויים שנקבעו בטופס הצהרת הכוונות הינם ללא כל יחס סביר לנזק שניתן לראותו מראש בעת ההסכמה בין הצדדים כתוצאה מההפרה.

יתרה מכך, סכום הפיצוי בסך 1,000 ₪ ששולם ע"י הנתבעת די בו כדי לפצות על הפגיעה בציפייה של התובעת לרכישת הדירה נשוא התביעה, ציפייה שכאמור אין לה כל ביטוי ממשי. יודגש, שהתובעת ציינה כי בינתיים רכשה דירה אחרת באותו אזור.

השורה התחתונה היא שיש לדחות את התביעה וכך אני קובע.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 750 ₪.

ניתן היום, ד' תשרי תשע"ג, 20 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.