פתח דבר

1. עסקינן בתביעת התובע לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, עגמת נפש ופרסום לשון הרע. במסגרת זו עותר התובע לכך שהנתבעות תפרסמנה התנצלות בגין האירועים מושאי התביעה. (יצוין כי בהחלטה מיום 2.1.13 ובהתאם להודעת הצדדים, נמחקו מכתב התביעה רכיבי התביעה בגין פיצויי פיטורין, דמי חגים, חופשה, הפרשות פנסיוניות ודמי הודעה מוקדמת).

העובדות הצריכות לעניין ושאינן שנויות במחלוקת:

1. התובע עבד אצל הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) מיום 3.1.10 עד ליום 24.5.11.
2. ביום 24.5.11 נקרא התובע לשיחה (להלן: השיחה או שיחת הבירור) במשרדו של מר דוד פוליטי (להלן: מר פוליטי) שהוא מנהל הנתבעת, ובה נכחו מלבד התובע, מר פוליטי, מר מנחם טרכטמן - מנהל הביטחון ברשת סופר-פארם (להלן: מנחם), וחוקר פרטי מטעם הנתבעות (להלן: החוקר). לאחר השיחה לא שב התובע עוד לעבודתו.
3. התובע פוטר מעבודתו ושולמו לו פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.

אלו הנושאים השנויים במחלוקת בין הצדדים:

1. האם זכאי התובע לפיצוי בגין לשון הרע הנובע מהאופן בו התנהלה הנתבעת מולו או שמא לנתבעת הגנות טובות כמפורט בכתב הגנתה. ככל שזכאי - מהו שיעור הפיצוי.
2. האם זכאי התובע לנוכח נסיבות פיטוריו לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין וזאת לאור טענתו כי לא נערך לו שימוע כדין, או שמא יש לקבל טענת הנתבעת כי השיחה היא שיחת שימוע.
3. האם זכאי התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש בשל נסיבות הפסקת עבודתו ובאיזה שיעור.

רקע

1. התובע עבד אצל הנתבעת בחנות סופר – פארם בקניון מלחה בירושלים (להלן החנות או הסניף) , כדייל מכירות במחלקת הקוסמטיקה, פחות משנה וחצי.
2. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת הייתה מעסיקתו של התובע במועדים הרלוונטיים לתביעה, בהיותה זכיינית שהפעילה את החנות בקניון. בין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלת הקשר המשפטי שישנו, אם בכלל, בין התובע לנתבעת 2.

התובע הגיש תביעתו כנגד שתי הנתבעות במשותף, בטענה שנתבעת 2 נתנה לנתבעת לנהל חנות מטעמה בקניון, ולכן הייתה ביחד ולחוד מעסיקתו של התובע (ר' סעיף 1.3 לכתב התביעה).

נתבעת 2 טענה כטענה מקדמית שיש לסלק על הסף את התביעה כנגדה, וזאת מחמת העדר עילה והעדר יריבות בינה לבין התובע. נתבעת 2 הוסיפה כי היא חברת בת בבעלות מלאה של חברת סופר-פארם (ישראל) בע"מ, שעיקר פעולתה של האחרונה הוא מתן שירותי ניהול לזכיינים. הנתבעת, כך נטען, היא הזכיינית אשר מפעילה את חנות סופר-פארם שבקניון מלחה, והיא הייתה המעסיקה של התובע.

במסגרת קדם המשפט בתיק נתנה החלטה בה נקבע, בין היתר, כי "ככל שלא תהיה הסכמה לעניין מחיקת הנתבעת 2 מכתב התביעה, כי אז תגיש ב"כ הנתבעת בתוך המועד האמור, בקשה נפרדת לדחייה על הסף. התובע יגיב לבקשה כאמור בתוך 14 יום לאחר מכן". על אף זאת לא הוגשה בקשה בעניין זה, והדיון בתיק התנהל לפיכך כנגד 2 הנתבעות במשותף, כאשר הנתבעות חזרו על הנטען בעניין אחריותה של נתבעת 2 רק בסיכומים.

לשאלת קביעת האחריות ביחס לנתבעת 2 נדרש בהמשך הדברים, לאור ההכרעה בסוגיות השונות המתעוררות בתיק .בשלב זה ההתייחסות תהיה לשתי הנתבעות גם יחד.

1. לטענת התובע, כפי שפורטה בכתב התביעה, בשיחה הואשם כי פעל בניגוד לנוהלי העבודה בסניף ונחשד שפעל שלא ביושר בכל הנוגע לקופת הכספים. התובע ציין כי במהלך השיחה הסכים לעבור בדיקת פוליגרף להכחשת החשדות כנגדו, אולם לאחר שקיבל יעוץ משפטי, חזר בו מהסכמה זו. לאור זאת, הושעה התובע מעבודתו בשלב ראשון, ולאחר מכן פוטר באופן מביש פוגע ומשפיל. התובע הוסיף כי השותפים בשיחה הורו לו לעזוב את עבודתו על אתר, ואל מול עובדים ולקוחות רבים עזב את עבודתו, כאשר עובדי החנות החלו משוחחים ביניהם אודות כך שהתובע "גנב וגזלן אשר מעל באמון, גנב מתוך קופת הכספים ובשל גניבתו פוטר".

התובע טען כי האופן שבו נוהלה השיחה, שלא במקום אינטימי, ובנוכחות מנחם, גרמה לעובדים להסיק שהוא גנב, עובדה המהווה פרסום אסור של לשון הרע, ופגיעה בשם הטוב. כמו כן פיטוריו נעשו ללא שימוע, וללא שנתנה לו אפשרות להשמיע את דבריו, לפיכך תבע התובע ברכיב של אי מתן זכות טיעון סך של 84,000 ₪. התובע תבע גם פיצוי בסך של 50,000 ₪, בגין עגמת נפש שנגרמה לו לטענתו עקב פיטוריו, נסיבות הפיטורים, הפגיעה בשמו הטוב, במעמדו המקצועי ובכבודו.

בתצהירו הוסיף התובע כי מר פוליטי התקשר בסמוך לשיחה שנערכה עמו לעובדים בנתבעת, וברר איתם האם ראו אצל התובע סכומי כסף במזומן. באופן זה הוציא מר פוליטי את דיבתו רעה (סע' 11-12 לתצהיר). עוד הוסיף התובע לראשונה בתצהירו, כי ניהל רומן עם עובדת בנתבעת, נטלי אנקרי (להלן: נטלי) בטרם פוטר, ומכיוון שידוע לו שמר פוליטי ניהל רומן עם נטלי לאחר פיטוריו, ברור לו שפיטוריו נעשו על מנת לאפשר למר פוליטי לנהל את הרומן עם נטלי.

1. הנתבעות טענו מנגד בתמצית, כי התובע פוטר לאחר שהתעורר נגדו חשד ממשי לפיו גנב כספים מהנתבעת, לרבות בשל הודאתו בהפרת נהלי החברה ובביצוע מעשה לא תקין הגובל במרמה; שיחת הבירור שקוימה לתובע נערכה בחדר סגור ובאופן דיסקרטי; הנתבעות לא אמרו דבר לעובדי הנתבעת בעניינו של התובע; הנתבעות לא פרסמו לשון הרע אסור ולחילופין עומדות להן הגנות תום הלב הקבועות בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק או חוק איסור לשון הרע); חרף נסיבות סיום עבודתו, שולמו לתובע פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.

בתצהירו הכחיש מר פוליטי את הנטען ביחס לשיחות לכאורה שקיים עם עובדים לאחר השיחה בעניינו של התובע, כמו כן הכחיש מכל וכל קיומו של רומן עם נטלי והוסיף כי מדובר בהרחבת חזית אסורה.

דיון והכרעה

1. ראשית נדרש להכרעה בשאלה האם פוטר התובע שלא כדין, לאחר מכן נבחן האם פרסמו הנתבעות לשון הרע אסור על התובע, ולבסוף נדרש לשאלה האם זכאי התובע בנסיבות המקרה לפיצויי בגין עגמת נפש.

פיטורים שלא כדין

1. לצורך הדיון נבחין בין שלוש סוגיות שונות שבהן חלקו הצדדים. ראשית נכריע בשאלה כיצד פוטר התובע. שנית נדרש לשאלה האם עמדו הנתבעות בחובתן לתת לתובע זכות טיעון, ולבסוף נדרש לשאלה מה היו נסיבות הפיטורין, והאם נסיבות אלו מוצדקות דיין או שאכן מדובר בפיטורין שלא כדין.

השתלשלות הליך הפיטורין

1. במהלך שיחת הבירור, וכפי שעולה מתמלול השיחה (נספח א' לתצהיר התובע) מציע החוקר לתובע להיבדק בפוליגרף (עמ' 17 ש' 15 בתמלול), והתובע מסכים לכך ללא כל היסוס (ר' ש' 16, 23-27 שם). שיחת הבירור מסתיימת בכך שמתואמת לתובע בדיקת הפוליגרף במכון גוזלן בתל אביב
2. לאחר שיחת הבירור התובע עזב את מקום העבודה והלך לביתו (ר' סעיף 9 לתצהיר התובע), ולמעשה היה זה היום האחרון לעבודתו בנתבעת. כפי שעולה מעדויות הצדדים, השיחה נערכה בשעות הצהריים, בסביבות השעה 11:00 – 12:00. אמנם בתצהירו של מר פוליטי נטען כי סיומה של שיחת הבירור היה בסמוך לתום המשמרת של התובע, ואז עזב התובע לביתו (סעיף 28 שם), אולם בח"נ מודה מר פוליטי כי הבירור נערך ב- 11-12 בצהריים (עמ' 31 ש 26-27). נציין כבר עתה, כי מקובלת עלינו טענתו של התובע כי יציאתו באמצע יום העבודה (המסתיים בשעה 16:00) היא דבר בולט לעין ומעורר שימת לב רבה יותר מאשר יציאה בסיום משמרת (ר' סע' 14 לסיכומי התובע).
3. לאחר מכן, היה אמור התובע (כפי שסוכם בסיומה של שיחת הבירור) להתייצב לבדיקת פוליגרף לאימות או שלילת החשדות נגדו (ר' סעיף 8 לתצהיר התובע), אלא שהתובע בחר, לאחר שנועץ בעו"ד, שלא לבצע בדיקה זו ועל כך הודיע למר פוליטי בערבו של אותו יום(סע' 15 לתצהיר התובע). (במאמר מוסגר יצוין כי התובע טען שהיה מוכן לערוך את הבדיקה - ובלבד שיוחזר למחרת לעבודה כדי ששמו הטוב לא ייפגע. כן טען כי מר פוליטי אמר לו שלאחר שיצא דובר אמת, הוא ינסה להחזיר אותו לעבודה ברם התובע התנה את ביצוע הבדיקה בחזרתו המידית לעבודה. מר פוליטי הכחיש את הדברים בכלליות וחקירתו הנגדית בענין נגעה רק לחלק מן הסוגיות העולות משיחת הטלפון. מכל מקום אליבא דכל הצדדים שיחה זו הסתיימה בלא כלום).
4. לטענת מר פוליטי, לאחר שיחת הטלפון עם התובע בה הודיע התובע שאין בכוונתו להיבדק בפוליגרף, ניסה ליצור קשר טלפוני עם התובע במשך מספר ימים כדי להודיע לו על כוונתו לסיים את העסקתו בחנות, אך התובע לא היה זמין. (סעיף 32 לתצהיר פוליטי, ועדותו בעמ' 32 ש' 17-18). התובע טען כי במשך שבוע לא שמע דבר מהנתבעות. אמנם הוא הכחיש את הנטען על ידי הנתבעות כי לא היה זמין (ר' עמ' 10 ש' 4-8) אך לא טען לכך שניסה מצידו ליצור עמן קשר. מר פוליטי לא עומת בח"נ עם טענת התובע בעניין זה , מחקירתו הנגדית של מר פוליטי (עמ' 32 ש' 7) עולה כי בידי התובע פלט שיחות טלפון אך הוא בחר שלא להציגו. מקובלת עלינו גרסתו של מר פוליטי, כי חרף ניסיונותיו להשיג את התובע לא הסתייע הדבר בידו, ובפרט שהתובע עצמו, לא טרח ליצור קשר עמו.
5. מכאן ואילך השתלשלות העניינים היא כדלקמן:
   1. לאחר כשבועיים, ביום 4.6.11, שלח התובע מכתב מבאת כוחו (דאז), עו"ד טלי פינטו, בטענה כי נגרמו לו נזקים עקב התנהלות הנתבעת כלפיו (צורף כנספח ב' לתצהיר התובע). יצויין כי במכתב זה אין כל טענה לענין העדר שימוע .
   2. ביום 9.6.11 השיבה ב"כ הנתבעת למכתבו של התובע ובו הובהר לתובע כי פוטר מעבודתו, וכי שיחת הבירור שהתקיימה היא למעשה שיחת שימוע שנערכה לו בגין החשדות שהתעוררו כנגדו (צורף כנספח ג' לתצהיר התובע).

לטענת מר פוליטי, ההודעה על הפיטורים נעשתה במכתב התגובה, כיוון שעד כה לא עלה בידו ליצור קשר עם התובע. כאמור מעלה אנו מקבלים את גרסתו של מר פוליטי לעניין זה.

• 1. ביום 12.6.11 נשלח לתובע מכתב סיום העסקה (צורף כנספח ה' לתצהיר התובע).

1. אכן לא ניתן להצביע על נקודת זמן מדויקת שבה פוטר התובע, ברם הנתבעות לא חלקו על כך שהתובע אכן פוטר על ידן, ולכן גם שולמו לו פיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת.

פיטורין שלא כדין- האמנם?

1. נציין כי בתביעתו מיקד התובע טענות ל"פיטורין שלא כדין" בפגמים הקשורים להעדרם של זכות טיעון ושימוע. בתצהירו , מאידך, הרחיב את החזית וכיוון דבריו לכך שהפיטורין נבעו ממניעים בלתי עניינים ופסולים. נדון בטענות כסדרן.

זכות הטיעון

1. התובע טען כי לא התקיים לו שימוע בלב פתוח ונפש חפצה; כי מר פוליטי גמר אומר לפטרו, ללא קשר לעובדה אם יבדק בפוליגרף או לא ; כי במקום לקיים לו שיחת שימוע אליה יוכל להתכונן ולשטוח בה טענותיו, מצא עצמו התובע "במשפט שדה מותקף על ידי שלושה גברתנים אשר הטיחו בו אשמות שווא"; וכי מר פוליטי, בניגוד לנטען על ידו, לא ביצע שימוע לעובדים נוספים.
2. הנתבעות טענו מנגד כי יש לראות בשיחת הבירור שנערכה עם התובע כשיחת שימוע ולחילופין, בנסיבות העניין מוצתה זכות הטיעון, ולא היה טעם לקיים שימוע נוסף.
3. על זכות הטיעון שישנה לעובד וחובת השימוע המוטלת על המעסיק אין צורך להכביר במילים. עיקרה של חובת השימוע היא חובתו של המעביד ליתן דעתו לטיעוניו של העובד ולשמוע אותם בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה, קודם שתיפול ההחלטה הסופית העשויה, לא אחת, להיות בלתי הדירה ומכרעת לגביו (ר' ע"ע 1027/01 יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, ניתן ביום 7.1.03 ). כן נפסק כי "ככל שטענותיו של המעסיק כלפי עובדו גוברות בחומרתן, כן מתעצמת זכות הטיעון של העובד למצות את ההזדמנות הקנויה לו להזים אותן טענות, או לפחות לנסות ולשכנע את מעסיקו לחזור בו מן ההחלטה" (ע"ע 355/99 לורה לינדר – ארגון נכי תאונות עבודה, פד"ע לז 846; ע"ע 415/06 דני מלכה - שופרסל בע"מ, ניתן ביום 15.7.07).

יחד עם זאת, נפסק כי:

"פגם בהליך השימוע כשלעצמו, אין בו בהכרח כדי להביא לביטול ההחלטה. הדבר תלוי בעוצמת הפגם, בנסיבות המיוחדות הנוגעות לעניין ובמציאת נקודת האיזון הנכונה בנסיבות כל עניין. מתקיימות לעתים נסיבות בהן גם אם זכות השימוע לא קוימה באופן פורמלי, היא קוימה באופן מהותי ולא נופל פגם בפיטורים, כך למשל כאשר כל צד יודע את טענותיו של האחר וקיומו של שימוע לא היה מעלה ולא היה מוריד, או כאשר לעובד ניתנה הזדמנות לשטוח את טענותיו ולשפר את הטעון שיפור בתפקודו [ראו למשל עע 1494/04 שלמה נקאש נ' בנק הפועלים ואח' (ניתן ביום 30.5.2005); עע 779/06 תקוה קורן נ' בית חולים אלי"ן (ניתן ביום 7.10.2007)]. עוד נפסק, כי למרות שלעובד לא נערך הליך רשמי של שימוע, בנסיבות בהן הוא היה מעורב לכל אורך הדרך בתהליך התרשמות ממנו, במהלך שיחות משוב פורטו בפניו הטענות נגדו וניתנה לו הזדמנות מלאה להשיב עליהן ולשפר את תפקודו, לא נפל פגם בהחלטת הפיטורים [עע 344/08 משה דרוט נ' מדינת ישראל – משרד החינוך (ניתן ביום 7.5.2009)]"

(ע"ע 45385-11-10 בוריס פרייב - אורט ישראל, ניתן ביום 31.7.2011).

כן נקבע "שעל מנת לקיים את חובת השימוע, אין משמעות הדבר כי חייבים להתקיים 'כללי טקס' צורניים מסויימים. השאלה האם מולאה חובת השימוע נגזרת בכל מקרה מנסיבותיו הוא... לא כל 'פגם' בשימוע בהכרח יש בו כדי להצדיק מתן פיצוי – כל מקרה צריך להבחן בנסיבותיו" (ע"ע 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ - משה שמיר, ניתן ביום 13.1.11).

על יסוד עקרונות אלה נבחן את עניינו של התובע.

1. בענייננו עומת התובע בשיחת הבירור עם החשדות שנטענו כנגדו, ואף סיפק הסברים לכך (ראו תמלול השיחה - נספח ז' לתצהיר פוליטי). התובע ידע והבין מהם החשדות הנטענים כנגדו (ראו סע' 6 לתצהירו), ולמעשה טענותיו היו אז כפי שגם טוען כיום – שהחשדות לא הוכחו. אם כן, בכל הנוגע לאחת מתכליות השימוע – והיא התכלית העיקרית-לפרוש באזני התובע את הטענות נגדו ולאפשר לו להגיב - הרי שתכלית זו התממשה בכל אופן. אף אין בפי התובע כל טענה כי היו בידו טענות נוספות לעניין זה והצגתן לא התאפשרה.

בהקשר זה נזכיר שוב העובדה כי התובע סירב לבצע בדיקת פוליגרף לאימות או הכחשת החשדות כנגדו, וזאת לאחר שבשיחת הבירור עצמה הסכים לכך. בכך הכשיל התובע עצמו את האפשרות לסתור את הטענות שהועלו נגדו ובוודאי שאינו יכול להלין על הנתבעות בקשר לכך. אמנם, מעדותו של מר פוליטי משתמע כי גמר אומר בדעתו לפטר את התובע ללא קשר לתוצאה הבדיקה בפוליגרף (ר' עמ' 32 ש' 23 -27) , אולם הדעת נותנת שאם בבדיקה היו החשדות מופרכים לחלוטין, אזי יתכן ודעתו של מר פוליטי הייתה משתנה, ומכל מקום יתכן שאז היתה בפי התובע , לו לא נערך לו הליך שימוע נפרד- טענה מוצדקת. אך זאת כמובן לא נוכל לדעת כיוון שהתובע הוא שהכשיל מהלך זה.

25. עוד נודעת תכלית להליך השימוע, והיא מתן אפשרות לעובד להצביע בפני המעביד על נימוקים בגינם יש מקום להימנע מפיטוריו על אף הטעמים לכך שיש בידי המעסיק. אכן, מתמליל השימוע עולה כי סוגיית הפיטורין כלל לא הועלתה, ומשכך ברי כי לא ניתנה בידי התובע האפשרות לשכנע את מר פוליטי כי על אף החשדות המיוחסים לו, אין מקום לפטרו. אין גם ספק כי לאור השתלשלות האירועים שתוארה מעלה, לא הייתה בידי התובע אפשרות או הזדמנות אחרת לפרוש טענותיו בעניין זה. כן ברי, נוכח אופי הבירור שנערך עם התובע, כי לא קיבל כל התראה בדבר הכוונה לערוך שיחת בירור, לגבי תוכנה ולגבי האפשרויות העומדות לו ביחס אליה. גם לאחר מכן לא הוזמן להליך שימוע נוסף. (לאור האמור לעיל מסתבר כי אף לו היה נוצר קשר בין התובע לבין מר פוליטי עד למשלוח מכתב באת כוחו של הראשון, הרי שכוונתו של פוליטי לא היתה לזמנו לברור אלא להודיעו על פיטוריו, כפי שהעיד). משכך, באופן פורמלי , נפל פגם בהליך שבו נקטו הנתבעות.

26. ואולם, לדעתנו, אין בפגם זה כדי להקים לתובע עילה לפיצוי בנסיבות דכאן. הטעם לכך הינו כי בפועל התובע לא ביקש כלל לשכנע את הנתבעת להמשיך ולהעסיקו. כאמור, התובע חזר בו מהסכמתו לבדיקת פוליגרף ומאז למעשה ניתק קשר עם הנתבעת. התובע טוען אמנם כי לדרישת הנתבעת חדל מהתייצב לעבודתו אך לא המציא כל אסמכתא לכך שהייתה דרישה כזו. רק לאחר שבועיים שבהם ישב התובע בביתו נשלח מכתב באת כוחו דאז, ובמכתב זה לא מועלית כל טענה בדבר חוסר ידיעה מהם טעמי השיחה, בקשה להימנע מפיטורין או בקשה כי ייערך שימוע. להפך, ממכתב זה עולה כי התובע מבין היטב מדוע יש כוונה לפטרו, אלא שהוא מבקש כי יוצא מכתב פורמלי בענין זה. בעיקרו יוצא המכתב חוצץ רק כנגד הפגיעה שפגעו בתובע ואף אינו מגלה בכל אופן שהוא כי הוא מעונין לשוב לעבודה. אם כן, לאחר שיחת הבירור ולאחר שהחליט שלא להבדק בפוליגרף, היה מנוי וגמור עם התובע עצמו, לא פחות מאשר עם מר פוליטי, כי אין בכוונתו לשוב לעבודה. יתכן וכך הדבר נוכח אופי החשדות שיוחסו לו ואולי אף החשש מפני מה שעלול להתברר . מכל מקום, משמחד היה התובע מודע היטב לטענות כלפיו ואף השיב להן (ובחר שלא להשיב באמצעות בדיקת פוליגרף), ומשמאידך, בפועל, כך מתברר מהתנהלותו,לא היה מעוניין כלל לחזור לעבודה, הרי שלפגמים שנפלו בהליך אין נפקות ממשית ואין מקום לפצות בגינם.

נוסיף עוד כי במערכת יחסי עבודה קיימת חובת תום לב מוגברת. אנו מתקשים לקבל מצב שבו עובד, אשר קיבל יעוץ משפטי מיידי, ואשר לדעתו נפגעו זכויותיו, ימנע מלציין הדבר בפני המעסיק במועד הרלבנטי לכך, ורק בדיעבד ובחלוף כשנה, במסגרת תביעתו, יעלה לראשונה טענות בעניין זה. הדברים יפים שבעתיים במקרה דנן כאשר הקשר האחרון בין הצדדים עצמם היה בחזרתו של התובע מהסכמה קודמת.

נוכח מכלול האמור, איננו סבורים כי יש מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין הפגם שנפל בהליך השימוע.

האם נפלו פגמים אחרים בהליך הפיטורין?

1. בפסק הדין בעניין שופרסל (ע"ע 300178/98 ביבס - שופרסל בע"מ, פד"ע לו 481, 500) נדון מקרה בו עובד נחשד בגניבה ממעסיקתו והיא ביקשה לפטרו. באותו מקרה נפסק כי "במגזר הפרטי נודעת חשיבות מיוחדת לזכותו של המעסיק לפטר עובד מקום שאבד למעסיק האמון שנתן באותו עובד... ברי, כי באמור אין כדי לפגוע בהנחה הברורה מאליה שלפיה כל החלטה של ההנהלה בעניין אובדן אמון בעובד צריכה להתקבל בתום-לב וחייבת להיות מעוגנת בעובדות ובנימוקים סבירים. אולם כאמור, עלינו להתחשב בעובדה כי בין אבני היסוד של חוזה העבודה האישי מצוי האמון שרוחש כל צד למשנהו. משאיבד המעסיק את האמון שנתן בעובד מסיבות מוצדקות המעוגנות בעובדות, אין למנוע מהמעסיק להפסיק את ההתקשרות ביניהם". (ההדגשה הוספה).
2. הכלל הבסיסי, בכל הנוגע לפיטורים במקום עבודה פרטי הוא כי מעביד רשאי, כחלק מהפררוגטיבה הניהולית הנתונה לו לנהל את עסקו, לפטר עובד המועסק על ידו, וזאת בכפוף למגבלות החקיקה, ההסכמים הקיבוציים, או ההסכם האישי (ר' עב 1052/08 עמית גרוס נ' סולתם מערכות בע"מ, ניתן ביום 24.3.2010 והאסמכתאות שם). כאשר העובד יוצר אצל מעסיקו חשד לחוסר מהימנות, אין לצפות כי ימתין למקרה שבו יוכל להוכיח באופן העולה מעבר לכל ספק כי חשדותיו צודקים, אלא די באבדן האמון כשלעצמו כדי לבסס החלטה על פיטורין. על בית הדין לבחון האם המעסיק פעל בתום לב והאם פעל על יסוד עובדות ונימוקים סבירים.
3. נבחן זאת:

כפי שהטעימו הנתבעות בפתח סיכומיהן, השאלה אותה עלינו לבחון איננה האם התובע גנב, מעל בכספים וכדו' אלא האם נכון מוצדק ולגיטימי כי עובד יפוטר בנסיבות שבהן מתעוררים חשדות כאלה נגדו.

החשדות הנטענים כנגד התובע היו בגין שלושה מקרים:

1. ביצוע פעולת זיכוי והחזרה של 2 קרמים, ללא החתמת הלקוחה, ונטילת כספי ההחזרה לכיס התובע. (להלן - החזרת הקרמים).
2. קבלת דבר במרמה- מוצרי me.
3. ביצוע קניות ביום שישי בניגוד לנהלים.
4. לעניין החזרת הקרמים -

אנו מוכנים להניח לטובתו של התובע, שאכן החשד בעניין זה לא הוכח בסופו של דבר. נראה כי גם הנתבעות עצמן אינן משוכנעות בכך, ולא בכדי הכתירו בסיכומיהן עניין זה כ"חשד לגניבה ולמצער פעולות בניגוד לנהלים לגבי החזר מזומן". ברם לדעתנו, אין צורך להכריע בשאלה האם החשדות הוכחו כנכונים. לטעמנו, די בעצם קיומם של החשדות, כדי שייווצר משבר אמון בין הצדדים. גם אם לא נלקח מאומה על ידי התובע, הרי שמשבר אמון כבר נבקע ביחסי הצדדים.

לעניין זה נציין כי הנתבעות, גם אם לא הוכיחו בפני בית הדין את החשד הראשוני שלהן בעניין החזרת הקרמים, הרי שאין ספק שהתייחסו לכך ברצינות, ובכלל זאת ערכו חקירה פרטית גם בסיוע החוקר ולא הסתפקו בחשד בעלמא לשם הסקת מסקנות. התייחסות זו מובנת על רקע המידע שהיה בידם אשר כשלעצמו, ניתן להבין כי עורר תהיה: מר פוליטי העיד בתצהירו שביום 29.4.11 קיבל דיווח ממחלקת הנהלת החשבונות של הסניף כי התובע ביצע "עסקת החזרה" של 2 קרמים, וזאת מספר שעות לאחר שבוצעה עסקת הרכישה המקורית (סע' 18 שם).

חשדו של מר פוליטי, כפי שהעיד בתצהירו (סע' 19), נבע מכך שחשבונית עסקת ההחזרה הראתה כי התובע ביצע עסקת החזרה במזומן, וזאת למרות שהמוצרים נרכשו בכרטיס אשראי כמה שעות קודם לכן, וכן בשל הסכום הגבוה; עסקת ההחזרה לא אושרה על ידי אחראי משמרת בניגוד לנהלי החנות; התובע לא החתים את הלקוחה על חשבונית העסקה ולא ציין את מספר הטלפון שלה; בבירור מחלקת שירות הלקוחות של הנתבעות עם הלקוחה התברר כי כלל לא החזירה את המוצרים; הקרמים שלטענת התובע הוחזרו לא נמצאו בספירת המלאי שנערכה בחנות בסמוך לאחר מכן.

אם כן , הצטברות כל הנתונים דלעיל, מהווה בסיס סביר לחשד בענין החזרת הקרמים .

יצוין כי גם מתוך העדויות שבפנינו לא התערער בדיעבד הבסיס האמור:

1. אף עדי התובע אישרו בעדותם כי במקרה של ביצוע עסקת החזרה צריך להחתים את הלקוח על כך, ויוער כי הדבר מתיישב עם ההיגיון. (ר' עדותו של רותם גסול בע' 14 ש' 28- עמ' 15 ש' 1, ועדותה של גב' כוכב בעמ' 19 ש' 16-21). גם התובע עצמו הודה בתחילת הח"נ כי פעל בניגוד לנדרש כשלא החתים את הלקוחה (ר' עמ' 4 ש' 4-12), עם זאת בהמשך חקירתו העיד התובע אחרת וטען כי למד מרוב העובדים שלא לרשום את שם הלקוח ולהחתים אותו על ההחזר במזומן (עמ' 5 ש' 28- עמ' 6 ש' 3).

ועוד העיד התובע (שם, ש' 13-14):

ש. לא הייתה לזה חשיבות שמקבלים את המבקר הפנימי ידע מי קיבל את הכסף ואת הפרטים של העסקה ושלא הייתה פה קומבינה.

ת. כל עוד לא העירו לי שזה לא תקין אני לא רואה בזה שום בעיה.

נוכח העדויות אנו מגיעים לכלל מסקנה כי התובע היה מודע כי עליו להחתים את הלקוח, הדעת נותנת כאמור, כי יש טעם לדרישה, ועל אף כל זאת, הוא נמנע מכך וציפה כי "יעירו לו". עדותו בענין זה משקפת התנהלות אשר כשלעצמה יש בה בכדי להצדיק חוסר נחת ופגיעה באמון כלפיו מצידו של המעסיק .

1. עדי התובע הודו (אם כי לא ידעו לציין כלל ברור בענין זה - דבר שיכול להצביע על חוסר בהירות בנהלי הנתבעת) כי צריך לקבל אישור של אחראי משמרת על החזרת כספים במזומן (ר' עדותו של גסול בנוגע לסכומים מעל 300 ₪ בעמ' 15 ש' 14-16, ועדותה של כוכב בעניין זה בעמ' 19 ש' 27-28), וגם התובע עצמו הודה בתחילת הח"נ כי נדרש אישור אם רוצים להחזיר סכום כזה (עמ' 4 ש 13-14). אלא שבהמשך דבריו נתן התובע הסבר לשאלה מדוע ניתן ההחזר ללקוחה במזומן בעוד היא שילמה באשראי (עמ' 4 ש' 20 – 25):

ש. זאת אומרת זה נראה לך טבעי שבנאדם יקנה בכרטיס אשראי ויקבל חזרה במזומן. אני אומר לך שזה בניגוד מוחלט לנוהלים וגם אם זה לא היה בנהלים במקרה כזה צריך לזכות אותך בכרטיס אשראי.

ת. זה לא בניגוד לנהלים. אם יש לי כרטיס אשראי שהמסגרת שלו 1,000 ₪ וקניתי מוצר ב- 500 ₪ וקיבלתי החזר של 500 ₪ נסגרת לי מסגרת האשראי. הרבה אנשים לא רוצים שתיסגר להם מסגרת האשראי. הם לא צריכים להיענש. לא ידעתי איך היא קנתה.

הסבר זה מופרך - כיצד החזר במזומן יש בו כדי להשפיע על מסגרת האשראי של הלקוח? אדרבה החזר כספי לתוך מסגרת האשראי הוא דווקא הפעולה שתמנע את החזרת מסגרת האשראי. ואולם ההסבר המופרך כשלעצמו אינו ליבת העניין אלא חוסר האמינות העולה מתוכו, וכן העובדה כי עצם מתן הסבר שכזה מעורר ספק באשר לשיקולים שהפעיל התובע ובעקיפין על מידת מחויבותו להוראות ההנהלה. ספק זה מתקיים גם אם נקבל טענתו של התובע כי הנהלים עצמם לא היו לגמרי ברורים וחד משמעיים.

מהנימוקים הללו ברי כי היה מקום להתרעמות הנתבעת כנגד התנהלותו של התובע בענין זה, בין בשל חשד לגניבה ממש ובין באשר התובע לא פעל על פי הנדרש ממנו , לטעמה.

1. הוא הדין גם באשר למקרים הנוספים שבהם נחשד התובע, ולמשקלם המצטבר של כלל המקרים:

לעניין מוצרי me -

כאמור, התובע נחשד בהתנהלות לא תקינה בעניין מבצע העידוד של הנתבעת למכירת מוצרי me. במסגרת זו שילם התובע מכיסו לעובדת בשם ריקי בתמורה למתן ספח המכירה שריקי ביצעה, וזאת כדי לזכות בבונוס שניתן ע"י הנתבעת רק בגין מכירת 5 מוצרים (לאחר שכבר מכר בעצמו 4 מוצרים). התובע אישר כי כך נהג, ואולם לשיטת התובע אין נהלים שאוסרים זאת ומכל מקום ישנה אפליה של הנתבעות ביחס שניתן לו בגין מעשה זה, כאשר לעובדת ריקי לא נעשה דבר בגין כך. הנתבעות טענו כי זהו מעשה שאיננו תקין, המנוגד לתכלית המבצע לעידוד המכירות (שעבורו ניתן הבונוס), וטענת האפליה דינה להידחות – כיוון שריקי לא הייתה עובדת החנות, וריקי לא זו שביצעה את ההונאה. איננו מוצאים צורך להיזקק לטענות בעניין זה אלא אך ורק להתנהלותו של התובע עצמו. לעניין זה נאמץ את ההגדרה שנתנה לה הנתבעת: "הקומבינה שעשה התובע עם מכשיר הסרת השיער me" . ברור כי כאשר ניתן בונוס על מנת לעודד כל עובד למכור יותר מוצרים, "איחוד כוחות" של שני עובדים כדי לקבל הבונוס שאף אחד מהם לא זכאי לו כשלעצמו, הוא פגום. זוהי התנהלות שכאשר מהווה חלק מנימוקי פיטורים אין לומר כי מדובר בנימוק בלתי ענייני לפיטורים.

1. לעניין ביצוע קניות ביום שישי -

אף הבעיה שהוצגה בכך שהתובע ביצע קניות ביום שישי (שאין חולק כי מדובר בקניות שביצע העובד בחנות ממוצרי החנות, ולא קניות מחוצה לה), מחזקת את הרושם כי הצטברות המקרים הביאה למשבר אמון בין הצדדים שהיווה גורם לפיטורים. מתמלול שיחת הבירור עולה שהתובע הודה מיד כשנשאל על כך שפעל בניגוד לנהלים וכי ביצע קניות ביום שישי (עמ' 8 ש' 5-12 לתמלול).

כמו כן במהלך שיחת הבירור אוזכר עניין נוסף של ספירת או אי ספירת סחורות שבוצעה על ידי התובע (עמ' 27 ש' 17 ואילך לתמלול), והתובע בתגובה עונה "אנחנו דיברנו על זה שאנחנו לא נעלה את זה יותר, את הסיפור הזה של הספירת סחורה" (ש' 25-26 שם).

אם כן אירוע החזרת הקרמים על רקע פגמים אחרים בהתנהלותו של התובע, מצביעים על כך שהיה מקום לאבדן האמון אשר לטענת מר פוליטי חש כלפי התובע, ומשכך החלטה על פיטורין בנסיבות אלה מבוססת על עובדות ענייניות שנשקלו בתום לב.

היה או לא היה

1. כפי שצוין משבר אמון בין מעסיק לעובד הוא סיבה עניינית ומוצדקת לפיטורים, ובפרט לאור מארג יחסי העבודה אשר בבסיסו מחייב נאמנות. על כן, בענייננו, ככל שזהו המניע לפיטורים, הרי שהפיטורים היו כדין. אלא שהתובע טען כי הפיטורים נעשו שלא בתום לב וכי המניע האמיתי שעמד מאחורי הדברים הוא רומן שנרקם בין מר פוליטי לנטלי שבעטיו הוא פוטר, וזאת על מנת שהוא, התובע, לא יהווה אבן נגף לרומן זה, בשל כך שטרם פיטוריו ניהל הוא עצמו רומן עם נטלי.
2. ראשית דבר, טענו הנתבעות כי מדובר בהרחבת חזית אסורה, הואיל ועניין זה הועלה לראשונה בתצהיר התובע ולא אוזכר כלל בכתב התביעה . אכן כבר מטעם זה יש לדחות את הטענה. לא זו אף זו, העובדה כי טענה "זועקת" שכזו לא הועלתה בכתב ההגנה יש בה כדי להצביע על מידת המשקל שנותן לה אף התובע עצמו, ועולה החשש שמא לא הובאה אלא בדיעבד על מנת לתת חיזוק לטענות הלא מבוססות שבכתב התביעה.
3. גם לגופם של דברים אנו סבורים כי טענה זו של התובע לא הוכחה ודינה להידחות. ראשית טענה זו הוכחשה מכל וכל על ידי מר פוליטי (ר' עמ' 35 ש' 5- 7). גם נטלי עצמה שנצרכה לבוא ולהעיד בענין זה, הכחישה שהיה רומן בינה לבין מר פוליטי (עמ' 36 ש' 25 – 26). גם גב' כוכב זקן, שהעידה מטעם התובע, אמרה כי לא ראתה את נטלי בקשר רומנטי עם פוליטי (עמ' 20 ש' 2 – 3). אף התובע עצמו הודה בעדותו כי לא ראה את נטלי מקיימת עם פוליטי קשר לא תקין (עמ' 10 ש' 15 – 16).

למעשה אין בידי התובע כל ראיה ישירה שהיא לקיומו של קשר כזה. לפיכך הוא מבקש לשכנענו שמתוך כך שנטלי קודמה על ידי מר פוליטי, עלינו להסיק כי בהכרח יש ביניהם רומן. ואולם קידומיה של נטלי אינם מחייבים כלל את המסקנה ה"מתבקשת" על ידי התובע, אודות קיומו של רומן - בהעדר כל ראיה אחרת לכך.

יותר מכך, לגופו של ענין , לא הצליח התובע להראות שלא הייתה הצדקה עניינית לקידומה של נטלי. בעניין זה יש לציין כי מן העדויות עולה כי נטלי שמשה ועודנה אחראית משמרת בחנות, אותו תפקיד בו שימשה בטרם הגיעה לסניף זה של הנתבעות (ר' עדותה של נטלי שלא נסתרה בעמ' 35 ש' 23-29) כך שלמעשה המשיכה בכל התקופה הרלוונטית באותו תפקיד. מעבר לכך "קידומיה" השונים הנטענים היו נקודתיים או זמניים בלבד: כך את תפקיד "נאמנת שירות" היא קיבלה כי עובדת אחרת בשם סיון לא חפצה בכך (עמ' 37 ש' 4-7), ואת ההצעה לתפקיד סידור העבודה היא קיבלה מהמנהל המסחרי בחנות, עמי, ואילו מר פוליטי כלל לא פנה אליה בעניין זה (עמ' 36 ש' 29-31). יתרה מכך, משכורתה לא השתנתה גם לאחר שקיבלה תפקידים אלו (ר' עדותו של פוליטי שלא נסתרה בעמ' 34 ש' 22-23), ומר פוליטי הסביר כי היו סיבות טובות לכך שדווקא היא זו שקיבלה את התפקידים (עמ' 34 ש' 18-23):

ש.למה לא הצעת את התפקידים האלה לאנשים אחרים.

ת.נטלי עובדת אצלי שנתיים וחצי או שלוש. אני צריך מישהו כשאני מחליט על תפקיד שאני מעביר תפקיד עם אחריות, אני צריך מישהו יציב שעובד אצלי לאורך זמן, לכן נטלי מאוד התאימה לי לדברים האלה, ידעתי שאין לה תוכניות היא לא סטודנטית היא עובדת משרה מלאה וזאת הסיבה שהיא קיבלה את זה. אין פה שום קידום ואם תבדוק המשכורת של נטלי לא השתנתה נשארה אותה משכורת.

עוד יש לציין כי גם העדה מטעם התובע, גב' כוכב העידה על כך שנטלי הייתה עובדת טובה מאד (עמ' 20 ש' 24-25),

אם כך, לא ביסס התובע כלל טענתו כי נטלי קודמה בשל קשריה הרומנטיים הנטענים עם מר פוליטי.

משלא הוכח חוסר הצדקה עניינית בקידומיה הנטענים של נטלי, משלא הוכח קשר כלשהו בינם לבין קיום רומן עם מר פוליטי, אשר אף הוא לא הוכח, הרי שהטענה למניע בלתי ענייני מטעם הנתבעת לפיטורי התובע- כדי לסלקו מלהפריע לרומן, נופלת אף היא. משכך חוזרת ועומדת מסקנתנו המקורית לפיה בהתקיים הטענות והחשדות שהיו לנתבעת כנגד התובע, הרי שאין לומר כי פיטוריו לא נעשו מטעמים עניינים המעוגנים בעובדות. משכך לא זכאי התובע לכל פיצוי בגין "פיטורין שלא כדין".

1. מצאנו לנכון, לסיום פרק זה, להביע תמיהה, בלשון המעטה, על הדרך בה נקט התובע, כאשר לראשונה בתצהירו בחר להעלות טענות בהינף קולמוס אשר יש בהן משום פגיעה בשמם הטוב של המעורבים, וללא שגם, לשיטתו, יש לו ראשית ראיה לכך, למעט סברה בלבד. אין דומה שיחת רכילות לניהול הליך בפני ערכאה שיפוטית, ולא כל סברה רכילותית, ככל שאף זו הייתה קיימת, ראויה שתהפוך לטענה משפטית, ובמיוחד כאשר לטענה זו השלכות על שמם הטוב של צדדים אחרים. ודאי צריך להיזהר מלאחוז בידו סברות רכילותיות שכאלה כנגד אחרים מי שבידו האחרת מנופף בדגל הפגיעה בשמו הטוב שלו בשל לשון הרע.

פרסום לשון הרע

1. בסיכומים מטעמו טען התובע כי תביעתו ברכיב זה מבוססת על שני פרסומים: האחד – שיחת הבירור שנעשתה בחדרו של מר פוליטי הממוקם במרכז החנות, אל מול כל עובדי המקום ואל מול הלקוחות. השני – שיחות שקיים מר פוליטי עם גב' כוכב (ועם נטלי- טענה שבפועל נזנחה אחר כך), וככל הנראה עם עובדים נוספים בסמוך לאחר שיחת הבירור, בהן שאל את אותם עובדים אם ראו סכומי כסף במזומן אצל התובע. נבחן להלן "פרסומים" אלו, ראשון – ראשון, ואחרון - אחרון.

שיחת הבירור

1. התובע טען כי האופן בו נערכה השיחה מהווה פרסום אסור של לשון הרע. נטען על ידי התובע כי ידוע לכל עובדי סופר-פארם שכאשר אתה נקרא לשיחה עם החוקר - הרי שאתה גנב (סעיף 10 לתצהיר). לכן השיחה שהתקיימה באמצע המשמרת, אל מול עיני העובדים והלקוחות, בחדרו של מר פוליטי, הממוקם במקום מרכזי בחנות, עולה כדי "פרסום" כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע. התובע הוסיף כי ניתן היה לערוך את השיחה בדיסקרטיות, במתחם הנהלת החשבונות של הנתבעות, הנמצא שתי קומות בלבד מתחת לחנות בה עבד. עוד הוסיף התובע, כי בעקבות כך שעזב את החנות באמצע יום העבודה, השמועות כי הוא אינו אלא גנב התפשטו כאש בשדה קוצים, ודיבתו יצאה והתפשטה לכולי עלמא.
2. הנתבעות טענו מנגד כי: התובע נקרא לשיחה בדרך הרגילה שבה נקראים למשרדו של המנהל, היינו באמצעות מערכת הכריזה, בלי שהדבר עורר חשד של העובדים ואף לא חשד של התובע עצמו; השיחה התקיימה בחדר סגור ובדיסקרטיות, ודווקא קיום השיחה במקום אחר היה מעורר את חשדם של העובדים האחרים; לא הייתה אפשרות מעשית לקיים את השיחה במתחם הנהלת החשבונות של החברה; התובע הוא שסיפר לחבריו לעבודה על שיחת הבירור ולא מר פוליטי; השיחה אינה מהווה פרסום לפי חוק איסור לשון הרע; לנתבעות עומדות ההגנות הקבועות בחוק.
3. נקדים אחרית לראשית ונאמר כי איננו מקבלים את טענות התובע בעניין זה. לדעתנו אין מדובר בפרסום אסור של לשון הרע, ומכל מקום עומדות לנתבעות ההגנות הקבועות בחוק, הכול כמפורט להלן.
4. התובע נקרא לשיחת הבירור במערכת הכריזה. קריאה זו, כפי שהעיד מר פוליטי, היא הדרך הרגילה שבה נקראים עובדי החנות למשרדו (סעיף 22 לתצהירו), על כן אין לראות בעצם הקריאה לשיחה, הגם שנעשתה בפומבי, פרסום אסור. זאת בפרט שגם התובע עצמו העיד על כך שלא חשד במאומה כאשר נקרא לשיחה (ר' סעיף 4 לתצהיר התובע, וכן עדותו בח"נ עמ' 8 ש' 23-30). להפך, אופן הקריאה שאינו חריג , דווקא היטיב עם התובע.

התובע טען שכאשר מנחם נמצא בסביבה הרי שברור וידוע לכל עובדי החנות כי העובד שנקרא לשיחה עימו - הוא גנב (ר' סעיפים 17 -18 לסיכומי התובע). ברם כבר מעדותו דלעיל, כי לא חשד במאומה טרם השיחה, למדים אנו כי אין תימוכין לכך שהימצאותו של מנחם גורמת באופן רפלקטיבי לעובדים להבין כי ישנו חשד לגניבה. התובע אמנם העיד כי לא ידע על הימצאותו של מנחם בטרם נכנס לחדרו של מר פוליטי (עמ' 9 ש' 8-9), אך העיד שכאשר נכנס לחדר מיד זיהה אותו (שם, ש' 10). אם תאמר כי היות והתובע לא ראה את מנחם אין מכך ראיה ביחס לעובדים אחרים שכן ראו את מנחם, נשיב כי העובדה שהתובע הגיע לחדר מבלי שראה את מנחם מעלה ספק רב אם בכלל היו יתר העובדים מודעים להמצאו בחדר. התובע לא הביא כל ראיה לכך שמי מן העובדים האחרים באותה עת ראה את מנחם. מכאן שסביר לא פחות להניח כי העובדים בכללם כלל לא ידעו, כפי שהתובע לא ידע, כי מנחם שם.

מכל מקום, התובע העיד כי גם כשראה את מנחם – ולמרות זאת - לא התעורר אצלו כל חשד ובתחילת השיחה "הייתה לו הרגשה טובה" (עמ' 8 ש' 27-28). אם כן, לא "כל העובדים", ובכלל זה גם לא התובע, מבינים שכשמנחם בחדר מדובר בחשד לגניבה.

יצויין כי מנחם העיד (ועדותו לא נסתרה) שהוא מגיע לחנויות הרשת לצרכים שונים ולא רק כדי לחקור עובדים (סע' 19 לתצהירו וכן בח"נ עמ' 40 ש' 2-11 וכן תצהירו של מר פוליטי בסעיף 22א).

על כן כבר מטעמים אלה, יש לדחות את טענת התובע אשר לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח ולו כי הפרסום נבע דווקא מנוכחותו של מנחם בפגישה במשרד עם התובע.

1. עדי הנתבעות העידו כי השיחה עצמה התקיימה בחדר סגור ובאופן שלא ישמע הנאמר מחוץ לכותלי החדר (סע' 20 לתצהיר מנחם, סע' 22 לתצהיר פוליטי, ור' עדותו בעמ' 29 ש' 10-18). למעשה גם התובע לא חלק על כך שהעובדים לא שמעו את אשר קרה בחדר (ר' סעיף 2.3.10 לכתב התביעה), אך טען שהסיקו כי התובע הואשם בגניבה מ'הנסיבות החיצוניות'.
2. כאשר מתעוררים חשדות כנגד עובד, הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק מאפשרת לו לברר את החשדות האלו. עם זאת, ברי כי צריך לתת את הדעת על האופן שבו נערך הבירור. במקרה הנוכחי הוזמן התובע לבירור במשרדו של מנהל החנות באמצעות כריזה, שהיא הנוהג המאפיין אליבא דשני הצדדים, קריאה לעובד מכל סיבה שהיא - ולפיכך ודאי אין בכך פגם. מקום זה הוא מקום מתאים ורלוונטי לעריכת בירור כזה. מר פוליטי אף העיד שבדרך כלל שם נערכות שיחות מעין זו (עמ' 29 ש' 30).
3. התובע טען כי ניתן היה לערוך את הבירור במתחם הנהלת החשבונות של הנתבעות, שנמצא 2 קומות בלבד מתחת לחנות, שם הייתה נערכת שיחת הבירור בדיסקרטיות. ברם מעדות פוליטי הובהר כי אין בהנהלת החשבונות חדר ריק שבו ניתן היה לערוך את השיחה, ונדרש לצורך כך להוציא ממקומן 3 עובדות של הנהלת החשבונות, דבר שוודאי היה מעורר ביתר שאת את חשדם של שאר העובדים (ר' עדותו עמ' 29 ש' 19-22). גם אחד מעדי התובע, רותם גסול, מחסנאי, אישר שיושבות שם פקידות (ר' עדותו בעמ' 14 ש' 10-17) ועל אף שהוא מחסנאי טען שלא יודע מה קורה בחדר הנוסף - זוהי עדות לא אמינה וממנה עולה בכל מקרה כי בפועל אכן לא היה זה פתרון פרקטי .לאור האמור מקובלת עלינו עמדת הנתבעות כי השיחה נערכה במקום רלוונטי ובאופן ראוי, ולכן אין לראות באופן שבו התקיימה השיחה פרסום אסור של לשון הרע.
4. דומנו כי ככל שהייתה חרושת שמועות שהתפתחה בעקבות שיחת הבירור, היה זה התובע, אם לא התובע לבדו, זה שגרם לה.
5. ראשית יוזכר כי אליבא דמר פוליטי, הנתבעת והוא בכלל זה , לא סיפרו דבר לעובדים- עדותו בענין סבירה ומהימנה ואף לא נסתרה. מאידך:

התובע בחר מיוזמתו לצאת לביתו ולא להמשיך לעבוד עד סיומה של המשמרת, התובע לא נדרש לעשות כן: בסעיף 9 לתצהירו הוא אומר "פניתי אל ביתי" ולא נאמר כי נדרש לעשות כן על ידי מישהו. גם בסעיף 7 לתצהירו הוא כותב "פשוט רציתי רק לברוח משם". התובע גם לא ביקש להישאר עד סוף המשמרת כדי למנוע הבכתו. בחירתו לעשות כן אף שיתכן שהיא מובנת מבחינה רגשית לאור הטלטלה שעבר בשיחת הבירור, הייתה צעד בולט ויוצא דופן בין העובדים, ויתכן כי היא עצמה שעוררה התעניינות ואפשרה חרושת שמועות. ויודגש שוב– אף לא אחד מעדי התובע, שעבדו בחנות העיד על כך שראה את מנחם בסניף. התובע בחר להעיד עדים שלא עבדו כלל במשמרת שבה התקיימה שיחת הבירור (ר' עדותו של רותם גסול שהגיע לסניף רק בשעה 15:00, והעובדים במקום הם שמספרים לו על כך שמנחם היה - עמ' 13 ש' 4-19. וכן עדותה של גב' כוכב, שהגיעה לחנות רק בשעה 16:00 – עמ' 17 ש' 13-22).

1. למעלה מכך - התובע עצמו העיד כי סיפר ביוזמתו על השיחה לנטלי מיד כשיצא מן החנות (עמ' 11 ש' 15-23) ואף פירט באוזני כוכב זקן אודותיה מיד בסמוך לכך (עמ' 11 ש' 28- עמ' 12 ש' 1). למקרא האמור בסעיף 3 לתצהירה, דומה כי הדברים נאמרו לה מפי התובע ולא מפי אחרים - כך למשל היא לא סיפרה כי התובע הלך הביתה באמצע המשמרת - לו היו העובדים מספרים לה את ההתרחשויות, היה ענין זה בולט לעיניהם לא פחות מאשר הפגישה עם מנחם- ובוודאי בהצטברם, והיו לכן מציינים אותו בפניה.

48. ואולם אף אם אכן היו עובדים במשמרת בה נערכה שיחת השימוע אשר ראו את מנחם, וכן שהתובע שהה עמו בחדר לשיחה, הכירו את מנחם, ואף הניחו מכאן שיש חשדות לגניבה כנגד התובע, הרי יחד עם זאת, ברי כי התובע אף הוא לא הסתיר את הדברים ופרט באוזני חבריו את שקרה (ראו עדותו של רותם גסול- עמ' 13 ש' 21 ואילך, ועדותה של גב' כוכב בעמ' 17 ש' 23-26 ועמ' 18 ש' 7 ואילך). אם כן, התובע היה שותף פעיל בפרסום אודות השיחה ותוכנה (גם אם עצם קיומה נודע לעובדים ששמעו או שראו שנקרא לחדרו של מר פוליטי). בנסיבות אלה ספק אם יש ליחס לנתבעת את ה"פרסום".

49. מכל מקום, אף אם אכן עצם עריכת הפגישה במשרדו של מר פוליטי בנוכחות מנחם, היא שגרמה להפצת הידיעה כי הוא נחשד בגניבה, על בית הדין לשקול האם יש מקום להגדיר ארוע זה בגדר פרסום לשון הרע.

1. בעניין גולבצ'וב (תא"מ 12724-07-10 שגיא גולבצ'וב נ' פז חברת נפט בע"מ, ניתן ביום 19.6.12), בו נחשד עובד באי סדרים כספיים, קבע בית המשפט כי אין חובה לאמת את החשדות שלגביהן נחקר העובד, אלא יש לבחון האם סביר בנסיבות כאלו שהמעסיקה תערוך בירור עם העובד בקשר לכך, ותשובתו של בית המשפט לכך - חיובית, ובלשונו:

"איני רואה מדוע לא יוכל מעביד לברר עם עובד, או מדוע לא יוכל לקוח לברר עם ספק, חשד שיש לו ביחס למתן השירות או ביצוע העבודה.

....

העובדה כי הצגתן של שאלות או בקשה למתן הסברים אינה בהכרח נעימה או נוחה לנמען, וסביר כי אף יהא בהן כדי לגרום לעוגמת נפש, זו או אחרת, אינה הופכת, מניה וביה, את השואל למי שהפר את הוראות הדין".

בהמשך הטעים בית המשפט את הדברים הבאים:

"למעלה מכך, הצגת טענות כלפי התובע עצמו על ידי הנתבעת, אינה מהווה פרסום, יהא תוכנן של הטענות אשר יהא.

למעלה מן הנדרש, וככל שלכך מכוון התובע בתביעתו, הרי שאציין כי איני מוצאת שניתן לראות בעצם נוכחותו של יותר מאדם אחד, במסגרת העימות עם התובע, כפרסום, כמשמעותו של מונח זה בהוראות חוק איסור לשון הרע. מדובר בזרוע של הנתבעת, אשר ביצעה את אותו עימות, לצורכי הנתבעת, במסגרת משרדי הנתבעת, ועל ידי אותם גורמים האמונים על כך, ועל ידם בלבד.

קבלת טענתו של התובע בעניין זה משמעה כי כל בירור/שיחה/הדברות של מעביד עם עובד, צריך שתהא על ידי אדם בודד אחד, יהא תפקידו אשר יהא. איני סבורה כי לכך התכוון המחוקק, או כי טענותיו אלו של התובע , מצאו ביטוין במסגרת פסיקתו של בית המשפט".

הדברים יפים מכוח קל וחומר לעניינו, שבו טענת התובע אינה כנגד עצם עריכת הבירור ותוכנו, אלא על האופן והמיקום שבו הוא נערך. וכך קבע בית המשפט שם:

"לשון הרע משמעותו, בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, פרסום אשר עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג, לבזותו בשל מעשים התנהגות או תכונות המיוחסים לו, לפגוע במשרתו או בעסקו וכיוצא באלו.

עצם ידיעתו של אדם על כוונת המעסיק לבצע פעולה זו או אחרת, לצורך בירור חשד, שהועלה על ידו באשר לדרך התנהלותו של עובד, אין בה כדי הוצאת לשון הרע". (ההדגשה הוספה)

ובעניין בסקין (ס"ע 40846-01-11 איגור בסקין - אפגד, חברה לעבודות הנדסה ובנין בע"מ, ניתן ביום 4.11.12), קבע כב' הש' יוחנן כהן:

"קבלת עמדתו של התובע, עשויה להוביל למצב בו מעביד אשר מבקש לקיים בירור בדבר התנהלות של עובדו ויבצע בירור עימו ועם עובדים נוספים, יהא חשוף לתביעת לשון הרע בגין אותו בירור ואנו סבורים שאין לנו לתת לכך יד.

מכלל האמור הגענו למסקנה כי בבירור שערכה התובעת לא היה פרסום לשון הרע ולפיכך דין התביעה ברכיב זה להידחות".

אף אנו בדעה כי אין לקבל את הטענה שעצם זימונו של התובע באופן שנסקר לעיל לברור חשדות כנגדו על ידי המעביד הוא במקרה דנן פרסום לשון הרע, וזאת גם אם עובדים אחרים ידעו כי פגישה בנוכחות מנחם משמעה בדיקת חשד בגניבה.

מכל האמור מתבקשת המסקנה כי כלל אין מדובר ב"פרסום" כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע, משמדובר בנסיבות העניין בבירור לגיטימי של המעביד ביחס לחשדות המתעוררים אצלו ביחס לעובד, אשר נעשה באופן ובמקום סביר.

1. למעלה מן הצורך, גם אם התובע היה מוכיח שאכן מדובר בפרסום אסור של לשון הרע, הרי שעומדות לנתבעות ההגנות הקבועות בחוק, במסגרת הוראות סעיף 15(3) ו-15(7) לחוק איסור לשון הרע, בהן נקבע כך:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם .. הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: ...

(3) הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר;

....

(7) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגותו או אפיו של הנפגע בענין שבו הנאשם או הנתבע ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, והפרסום היה מוצדק על ידי היותו ממונה כאמור;"

הואיל ודחינו בדיוננו בראש הפרק הקודם את הטענה כי נסיבות פיטורי התובע וקיום שיחת הבירור אינם בתום לב, הרי שמתקיימת דרישת הסף לקיומן של ההגנות על פי סעיף 15, וכעת נבחן אותן לגופן.

1. במקרה דנא, למעביד יש זכות להגן על עניין אישי שלו, וכאשר מתעורר חשד לאי סדרים כספיים, גניבות וכדו', רשאי המעביד לערוך בירור בנושא, וככל שמדובר ב"פרסום" הרי שהוא חוסה תחת כנפי הוראת 15(3). כך למשל נקבע בעניין גולבצ'וב כי "קיים אינטרס ציבורי ברור כי מעביד יהא רשאי להגן על עניין אישי שלו, או להביע דעתו באשר להתנהגותו של התובע, כאשר הוא הממונה עליו והפרסום נעשה לצורך ובמסגרת זאת". לכן, במקרה הנוכחי עומדת הגנה זו לנתבעות.
2. גם ההגנה הקבועה בהוראה 15(7), יפה לענייננו. הנתבעות, שהן הממונות על התובע בחרו לערוך שיחת בירור עימו. גם אם אין מדובר בעובדות (מפני שהחשדות טרם הוכחו במועד קיום השיחה), הרי שהדברים באים בגדרי הבעת דעה.

על הרקע שבו יש לבחון בירור סוגיות משמעת וכיוצא בהן על ידי מעסיק אל מול העובד ר' פסק הדין בעניין ס"ע 20822-04-10 אבידן - פלאפון תקשורת בע"מ, מיום 19/08/2012, שם נקבע כי:

"... יש לזכור כי במקום עבודה מתנהלים באופן שוטף חיים שלמים. במסגרת זו, לא כל הערה, צריכה להיות בגדר פרסום אסור של לשון הרע. ...

לא ניתן להתעלם מההקשר התעשייתי של התנהלות הצדדים. במקום עבודה יש בדרך כלל היררכיה. ... מטבע הדברים לממונה יש סמכות לקבוע הוראות ולהעיר לעובד על מעשים. יש עליו חובה לפקח על העובד. חוזה העבודה כולל כחלק ממנו את סמכותו של המעביד, לפקח על העובד וחובתו של העובד לציית. הממונה עשוי להעיר לעובד על התנהלות, וליתן לו הוראות. לא נוכל לקבל את הטענה שכל הערה או הוראה הינה בגדר פרסום לשון הרע אסור. הפרקטיקה המקובלת וההקשר התעשייתי הינם ראויים."

באותו ענין אף נקבע כי עריכת שיחה עם חבריו לעבודה של עובד שבפוטר על מנת להסביר את נסיבות פיטורי עובד, אף שכרוך בכך פרסום לשון הרע על אותו עובד, מוגנת באשר "העניין אינו עניין רכילותי, אלא מדובר כאמור בעניין שלו שני פנים - האחד כדי לכוון את התנהלותם המקצועית הראויה (כיצד עליהם לנהוג) והפן השני לשתף ולהקהות את תחושת השרירותיות. יש לזכור כי חברי הצוות שעבדו עימה ראו את צורת התנהלותה של התובעת ולכן חשוב היה לשתפם במהלך על ידי מסירת המידע".

למעביד, כממונה על העובד, ישנה זכות להביע עמדה, ולפעול כנדרש כאשר הוא חושד בעובד במעשה לא תקין. במסגרת זו, עריכת בירור היא לגיטימית, כל עוד זה נעשה במגבלות הסבירות הנדרשת לשם כך. על כן, בעניננו כאשר התעוררו חשדות כנגד התובע, אך סביר הוא כי הנתבעות יערכו שיחת בירור עם התובע, ומשקבענו כי האופן והמיקום שבו נעשתה השיחה היו ראויים בנסיבות העניין, הרי שעומדת לנתבעות ההגנה הקבועה בהוראה 15(7) לחוק.

שיחת הטלפון

1. התובע טען כי שיחת הטלפון שבוצעה לגב' כוכב מהווה הוצאת דיבתו (ר' סע' 11-13 לתצהיר התובע), והוסיף כי: "מי לידנו כף יתקע כי דוד לא שוחח עם עוד עובדים נוספים רבים בנתבעות ושאל אותם האם ראו כספים כאלה ואחרים אצל התובע, למעשה, סביר יהיה להניח כי דוד, כפי ששוחח טלפונית עם כוכב, שוחח עם עוד עובדים רבים אחרים והמשיך להוציא את דיבתו של התובע" (סע' 29 לסיכומי התובע).
2. הנתבעות טענו כי מדובר ברחבת חזית אסורה; כי לא הוכח כלל שהתקיימה שיחה בין מר פוליטי לכוכב; כי מסקנת התובע על שיחות נוספות שקיים מר פוליטי מופרכת; ומכל מקום עומדת לנתבעות ההגנה הקבועה בסעיף 15(7) לחוק.
3. ראשית נתיחס לטענת הנתבעות (שפורטה ברחבה בפרק ו'(1) לסיכומים) כי מדובר בהרחבת חזית האסורה על פי דין, וזאת כיוון שטענה זו לא בא זכרה בכתב התביעה של התובע. אכן הדבר לא נטען בתביעה ואולם טעמיו של התובע (שפורטו בסעיף 27 לסיכומי התשובה שלו) לכך שיש לקבל הרחבת חזית זו מקובלים. התובע טען כי הנתבעות קיבלו לידן את תצהירה של גב' כוכב, שם פירטה גב' כוכב את אירוע שיחת הטלפון הנטען על ידה, ואילו המצהיר מטעם הנתבעות, מר פוליטי, לא התנגד לכך בהזדמנות הראשונה, אלא התייחס לגופם של דברים בתצהירו (ר' סע' 47 לתצהיר פוליטי). התובע הוסיף שגם במסגרת החקירה הנגדית לא העלו הנתבעות טענה להרחבת חזית אלא העלו זאת רק בסיכומים, ולמעשה הנתבעות הסכימו מכללא להרחבת החזית האמורה. נציין כי התובע עצמו בתצהירו טען כי מדובר בהוצאת דיבה, כך בסעיף 11 לתצהירו בהתייחסו לשיחה הנטענת בין מר פוליטי לגב' כוכב אומר התובע "דוד המשיך ורמז לכך שאני גנב והמשיך להוציא את דיבתי", לאור זאת נדחית טענת הנתבעות בענין זה.
4. יחד עם זאת, אנו סבורים כי לגופם של דברים לא הוכחו טענות התובע בעניין זה. מר פוליטי העיד כי מעולם לא פנה לגב' כוכב ושאל אותה האם ראתה את התובע מחזיק כסף מזומן (ר' סעיף 47 לתצהירו). פוליטי לא נחקר על כך בח"נ. עם זאת עדותה של גב' כוכב בעניין זה הייתה לא סדורה ולא אמינה. בתצהירה ציינה כי אירוע זה היה בסמוך לשיחת הבירור. ואולם בתחילת הח"נ אמרה כוכב כי מר פוליטי התקשר אליה שבוע - שבועיים אחרי שעזבה את העבודה, שהייתה במקביל למועד שיחת הבירור שנערכה לתובע (עמ' 19 ש' 1- 13): וכשנשאלה:

ש. אם דוד לא זוכר שיחה כזאת.

ת. אין לי מושג.

בהמשך החקירה, כשעומתה עם העובדה שעזבה את העבודה בחנות בחלוף למעלה מחודש ממועד שיחת הבירור,(ומכאן נובע כי השיחה נערכה כחודש וחצי לאחר מכן) לא ידעה לתת תשובה ברורה (עמ' 20 ש' 30 - עמ' 21 ש' 14).

בהקשר זה מקובלת עלינו עמדת הנתבעות כי כלל לא סביר והגיוני שמר פוליטי יערוך עמה שיחה כזאת, בחלוף זמן כה רב מהמועד שבו נערכה שיחת הבירור לתובע, ולאחר שהתובע כבר פוטר ואף היא עצמה אינה עובדת, ואם אכן היה מבקש מר פוליטי לערוך שיחה כזאת, היא הייתה נערכת בסמוך למועד שיחת הבירור, עוד בתקופה שבה עבדה גב' כוכב בחנות.

על כן אנו דוחים את גרסתה של כוכב, שאינה אמינה עלינו, וקובעים שקיום השיחה לא הוכח.

כמו כן, טענת התובע כי מר פוליטי דיבר עם עובדים נוספים – דינה להידחות. בהקשר זה יצוין כי בתצהירו טוען התובע כי נטלי עצמה נשאלה בעניין זה, ואולם נטלי כלל לא נחקרה בעניין, דבר המצביע על מידת המהימנות שיש ליחס לגרסה כולה. בעניין זה מקובלים עלינו נימוקי הנתבעות כי זוהי השערה בעלמא, שלא הוכחה, ולפיכך היא נדחית.

עגמת נפש

1. טוען התובע, כי בגין עגמת הנפש המרובה אשר גרמו לו הנתבעות, נסיבות פיטוריו, הפגיעה בשמו הטוב ובמעמדו המקצועי הרי שיש לפצותו לכל הפחות ב- 50,000 ₪.
2. פסיקת פיצוי בגין עגמת נפש נתונה לשיקול דעתו של בית הדין, ועליו לנהוג בריסון במקרים כאלו. כמו כן, אין חובה לפסוק פיצויים אף במקרה בו הוכח כי נגרם נזק שאינו ממוני. (ר' דב"ע נ"ה/33-3 יצחק כהן - שופרסל בע"מ, עבודה ארצי, כח (1), 39; דב"ע נ"ג/99-3 משרד החינוך - מ"י נ' דוד מצגר, פד"ע כ"ו 563; דב"ע מ"ד/107-3 הלפרט מלכה נ' סמינר לגננות ולמורות "בית יעקב", עבודה ארצי, יח (1) 38; עב 1373/99 מיכאלי אברהם נ' מדינת ישראל - משרד האוצר (באר שבע), 22/11/2005).

כפי שקבענו לעיל, בפיטורי התובע ובאופן שבו נעשו - לא נפל פגם, ומשכך אנו סבורים שאין מקום לקביעת פיצוי ברכיב זה.

סעד של פרסום התנצלות

1. משקבענו כי לא פורסם על ידי הנתבעות לשון הרע כמשמעותו בחוק, אין מקום לתת סעד זה.

מעמדה של נתבעת 2

1. משהגענו לתוצאה האמורה לפיה נדחתה תביעת התובע על כל רכיביה, איננו נצרכים להידרש לשאלת הקשר המשפטי בין התובע לנתבעת 2 בהעדר נפקות לעניין זה.

סוף דבר

1. התביעה נדחית על כל רכיביה.

משנדחתה התביעה, ולאור הנסיבות המפורטות לעיל, והמסקנות אליהן הגענו אנו סבורים כי יש מקום להשית על התובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 7,000 ₪, שאם לא ישולמו תוך 30 יום יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, ג' כסלו תשע"ד, (06 נובמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.