1. השאלה העובדתית המרכזית המתעוררת בהליך זה היא האם אירע לתובע אירוע תאונתי בעבודתו, ביום 28.8.11 ומה נסיבותיו.

2. התובע עבד כמנהל מוסך בחברת או. פי. אס. אי.

על פי גרסת התובע, ביום 28.8.11, בשעה 15:00 לערך, תוך כדי ביצוע העבודה, הוא נדרש להעמיס צמיגים במוסך לעגלה נגררת של רכב. במהלך הרמה של אחד הצמיגים, גבו של התובע "נתפס" ללא יכולת להתיישר. התובע סבר שהכאבים יחלפו, אך לאחר שלושה ימים שלא יכול היה עוד לשאתם, הוא פנה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים תל השומר.

3. מטעם התובע נשמעה עדותו וכן עדות אשתו, עדותו של צ'אלי וונדיפראו, חברו לעבודה שנכח בעת העמסת הצמיגים על העגלה (להלן – צ'אלי), מר אילן קוריאל, מנהלו הישיר של התובע (להלן – קוריאל) ומר יעקב אדמון, שהוא בעל העסק שהגיע למקום העבודה על מנת לאסוף את הצמיגים שהתובע העמיס על העגלה הנגררת (להלן – אדמון).

4. לאחר שעיינתי בתיעוד הרפואי, ובמיוחד זה הסמוך לאירוע הנטען ובחנתי את העדויות שנשמעו כנגד הראיות שהוצגו, הגעתי למסקנה כי לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי ביום 28.8.11. להלן יפורטו הנימוקים למסקנה זו.

5. תחילה אתייחס לגרסתו של התובע.

בטופס התביעה לדמי פגיעה (צורף לכתב ההגנה, נחתם על ידי המעסיק ביום 2.10.11), נרשם תיאור הפגיעה: "בזמן העמסת צמיגים במוסך לעגלה נגררת של רכב, ננעל לי הגב ללא יכולת להתיישר".

התובע נחקר בסניף המטפל, ביום 25.3.12, ולהלן תיאור האירוע בלשונו (ההדגשה הוספה – ד.ו.):

"יום אחד ב 28/8/11, אני וצ'אלי היינו לבד במוסך כי הוצאתי את יתר העובדים לעבודות חוץ, או שלא היו באותו מקום, וכל יומיים שלושה מתאסף אצלנו כמות של צמיגים, של מכוניות שאנו מחליפים להם את הצמיגים. ובאותו יום, נדמה לי שזה היה ביום שלישי, התקשרתי לפנצ'ר מאכר שיבוא, יאסוף את הצמיגים, הוא בא אליי למוסך, אוסף את כל הצמיגים, לוקח אליו לפנצ'ריה, מתקן שם ומחזיר אליי את כל הצמיגים לאחר התיקון. אותו יום התקשרתי לפנצ'ר, למאיר, מ'צמיגי המהיר', ואכן הוא בא לאחר שעה פלוס מינוס. אבל זה לא מאיר שבא, אלא אבא שלו יעקב, הוא שהגיע והוא בן אדם מבוגר. הוא בא עם רכב עם עגלה נגררת שעליה מעמיסים את הצמיגים, ובדר"כ שהוא מגיע, מאיר הזה, הוא עושה את העבודה לבד, אבל כשאבא שלו בא, הוא אדם מבוגר, הוא לא אדם צעיר, אז יצא צורך כזה שהייתי חייב לעזור לו. אז אני וצ'אלי העמסנו את הצמיגים לעגלה, כאשר יעקב האבא של מאיר על העגלה ואני וצ'אלי למטה, מעבירים לו את הצמיגים, מרימים לו את הצמיגים מהרצפה לעגלה. כל אחד מרים צמיג בנפרד, צ'אלי מהצד שלו ואני מהצד שלי. ואחרי הצמיג השלישי או השני, הרגשתי קליק בגב וזהו. הם עשו את העבודה לבד, אני הלכתי וישבתי בפינה מול המחשב במוסף ותוך כדי גררתי את רגל שמאל ככה... וחשתי שמשהו לא בסדר בגב, אבל לא התייחסתי לזה ברצינות, עד סוף היום. ..."

בחקירתו הנגדית בבית הדין התובע מסר גרסה אחרת, לפיה עד שהוא נפגע בגבו, גם צ'אלי וגם אדמון העמיסו יחד אתו צמיגים על העגלה: "לפי מה שאני זוכר, עד שנפגעתי כל אחד מהם הרים צמיג לבד. ... כשאני הפסקתי לעזור להם אז הם הרימו יחד מיד אחד כל צד. לפני כן, כל אחד הרים צמיג בנפרד וזרק לעגלה." (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 21-23).

כלומר, בניגוד לגרסה המוקדמת, לפיה התובע וצ'אלי העמיסו את הצמיגים ואדמון היה על העגלה וקיבל מהם את הצמיגים, בבית הדין מסר גרסה לפיה שלושתם העמיסו את הצמיגים על העגלה.

6. בהתייחס לעדותם של צ'אלי ושל אדמון, שהם שני העדים לארוע התאונתי הנטען, יש לציין כי עדותו של צ'אלי בבית הדין היתה כללית ומעורפלת, העד לא זכר פרטים רבים ולא ידע להשיב על שאלות שנשאל ביחס לפרטי האירוע, כך שאין לתת לאמור לה משקל רב (ר' החל מעמוד 6 לפרוטוקול, שורה 30 עד עמוד 7, שורה 28).

עוד ראוי לציין כי בניגוד לגרסת התובע, צ'אלי מסר גרסה שונה בפני החוקר (ביום 27.2.12, נ/2), לפיה: "היינו עובדים פה מרימים צמיגים עם הג'אנטים ולמחרת הוא אמר - הרמתי צמיגים וכואב לו וממש לא רחוק אח"כ הוא עשה ניתוח וכולנו היינו מופתעים. אני לא זוכר בדיוק אבל למחרת הוא אמר".

צ'אלי אישר שהרים יחד עם התובע צמיגים, כאשר אדמון הגיע למוסך, אך חזר על כך שהתלונות על כאבי גב מפי התובע באו רק ביום המחרת ולא בזמן העמסת הצמיגים. מתשובותיו לא עולה כל תיאור התואם את גרסת התובע (לפיה גבו של התובע "נתפס" במהלך העמסת הצמיגים):

"ש. אמרת שאהרון סיפר לך שכואב לו הגב יום למחרת, הלא כן?

ת. כן. הוא אפילו לא יכול להתיישב.

ש. כלומר אהרון הגיע יום למחרת לעבודה?

ת. הוא סיפר לי פה שכאב לו הגב. אמר לי את זה סתם ככה שכואב לו הגב.

ש. כשהרמתם את הצמיגים אהרון אמר לך משהו?

ת. לא.

ש. אהרון לא סיפר לך שכואב לו משהו אחרי שסיימתם להרים את הצמיגים?

ת. באותו זמן לא.

ש. ובאותו יום?

ת. נראה לי שלמחרת אל תתפוס אותי בזמן."

7. לסיכום האמור ביחס לעדותו של צ'אלי ומהדברים שמסר לחוקר, המסקנה היא שעדותו בבית הדין לא היתה מהימנה ואילו מהדברים שמסר לחוקר, סמוך לאירוע התאונתי הנטען, עולה שבזמן שהתובע הושיט עזרה לאדמון בהעמסת הצמיגים, צ'אלי לא היה עד לאירוע שבו "הגב נתפס" ורק למחרת התובע התלונן בפניו על כאבי גב ותו לא. דברים אלה אינם מתיישבים עם גרסת התובע וכאשר הם באים מפי אחד העדים לאירוע הנטען, הם פוגמים במהימנות גרסתו של התובע.

8. לעומת עדותו של צ'אלי, אדמון העיד שהתובע דווקא צעק מכאב בעת העמסת הצמיגים (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 15-20). לעומת זאת, חלק אחר של עדותו אינו מתיישב עם גרסת התובע. בעוד שגם התובע וגם צ'אלי טענו ששניהם העמיסו את הצמיגים, אדמון העיד שרק הוא והתובע עסקו בכך. על פי עדותו, תחילה אדמון פרק צמיגים מתוקנים שהביא בעגלה ולאחר מכן התובע עזר לו להעמיס צמיגים אחרים על העגלה. אדמון גם הדגיש במפורש שצ'אלי אמנם התקרב כדי לעזור בהעמסת הצמיגים, אך התובע השיג אותו ובסופו של דבר צ'אלי רק התבונן מהצד (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 27-33). כמו כן, אדמון מסר – שוב, בניגוד לגרסת התובע, שרק התובע העמיס את הצמיגים ולא הוא.

9. לאור הסתירות שלעיל בעדותם של שלושת הנוכחים בעת האירוע הנטען, אני סבורה שהתובע לא עמד בנטל השכנוע להוכחת האירוע התאונתי מיום 28.8.11. לא נשמעה גרסה אחת קוהרנטית מפי שלושת העדים לאירוע הנטען ולמעשה כל אחד מהם מסר גרסה שונה, שאינה מתיישבת עם גרסת חברו.

בנסיבות אלה, איני סבורה שעדותם של אשת התובע או של הממונה עליו, קוריאל, יכולה לסייע, באשר מדובר במי שלא נכחו באירוע עצמו, והם מעידים על דברים שהתובע מסר להם. מעבר לכך, יש לראות באשתו של התובע כעדה המעוניינת בתוצאת ההליך וגם מסיבה זו אין מקום לתת משקל רב לעדותה.

10. זאת ועוד, גם התיעוד הרפואי הסמוך ליום 28.8.11 אינו תומך בגרסתו של התובע וממנו עולה תמונה עובדתית שונה.

א. התובע פנה לראשונה למיון תל השומר ביום 31.8.11 ובמסמך חדר המיון (נ/5) נרשמו הדברים הבאים (ההדגשה הוספה – ד.ו.):

"בן 53, כאבי גב מזה 3-4 ימים שמקרינים לרגל שמאל.

3 ימים כאבי גב תחתון ← לרגל

קשה לקום בבוקר

בשעה 0430 לחצים בחזה הקרנה ליד שמאל המשיכו 2 דקות +הזעה ללא קוצר נשימה. לא קשור למאמץ ...אותר .... מיפוי לב לפני שנתיים והיה תקין"

בתיאור זה אין כל אזכור של אירוע בעבודה ולכאורה ניתן היה לראות בו "אנמנזה שותקת", אלמלא ההערה שנרשמה: "לא קשור למאמץ", שהיא תיאור פוזיטיבי, ככל הנראה בתשובה לשאלה שנשאל התובע. מכל מקום, התיאור אינו כולל כל עובדה הקשורה לגרסתו העובדתית של התובע במסגרת ההליך בבית הדין.

ב. התובע שב ופנה לבית החולים תל השומר לאחר מספר ימים. בטופס קבלה למיון תל השומר, מיום 1.9.11 (נ/3) נרשמו הדברים הבאים (ההדגשה כאן ובהמשך במקור – ד.ו.):

"בן 53, פניה חוזרת למיון עקב כאבי גב מזה 4 ימים שהחלו כשהתכופף לשרוך את הנעל עם החמרה ביומיים האחרונים, מקרינים לרגל שמאל ללא קשר למאמץ, ללא יכולת לישון. בייעוץ אורתופדי במיון טופל באטופן, רוקסט ואסיבל אך ללא הטבה. ..."

ברישום זה, הסמוך ביותר לאירוע התאונתי הנטען, אין כל אזכור של אירוע תאונתי, לעומת זאת ישנו אזכור של פעולה שגרתית (התכופפות לשם שריכת הנעל) שבעקבותיה החלו כאבי גב. כלומר – התיאור העובדתי אינו תואם את האירוע שהתובע תיאר במסגרת ההליך בבית הדין.

ג. בעמוד השני של טופס הקבלה למיון, בו נרשמה בדיקת היועץ האורתופדי, נרשמו הדברים הבאים:

"בן 53, מזה שבוע וחצי כאבי גב תחתון מקרין לרגל שמאל, שלשום לאחר שהתכופף קדימה חד כאב חד ולאחריו הקרנת כאב לשתי הרגלים, יותר לשמאל, ומאז בקושי נותן שתן."

מדובר בתיאור תלונות הדומה לדברים שנרשמו מפי התובע בעת קבלתו הראשונית למיון, כפי שתואר לעיל (התכופפות קדימה).

ד. ראוי להעיר כי הגם שהעמוד הראשון של נ/3 (טופס הקבלה למיון) נחתם על ידי ד"ר ששון וד"ר לנדאו, בדיקת היועץ נעשתה על ידי ד"ר רוזנפלד (? החותמת אינה ברורה) אדוארד. היינו רופאים שונים ראו את התובע ובשתי הזדמנויות שונות נרשמה גרסה עובדתית שאינה מתיישבת עם גרסת התובע בבית הדין, עובדה שאינה תומכת בסברא שנפלה טעות ברישום הנ"ל.

ה. תיאור עובדתי דומה נרשם גם במכתב השחרור (נ/4): "התקבל בשל אצירת שתן. כאבי גב מזה שבוע טרם קבלתו. יממה וחצי טרם קבלתו החמרה בכאבים לאחר התכופפות."

ו. תיאור כללי של פגיעה בעבודה התואם את גרסת התובע בבית הדין מופיע בתיעוד הרפואי בנוסח הבא: "ב 28/8/11 במהלך העבודה הרים גלגלי רכב וחש 'קליק' בגב והחל למשוך את רגל שמאל". תיאור זה מופיע בתיעוד הרפואי רק לאחר שניתנה בידי התובע תעודה ראשונה לנפגע בעבודה (התעודה ניתנה ביום 11.10.11 וצורפה לתצהיר עדות ראשית של התובע; הרישום שצוטט לעיל מופיע לכל המוקדם רק כחודש לאחר מכן, בביקור מיום 9.11.11).

ז. התובע נשאל מדוע גרסתו לארוע בעבודה ביום 28.8.11 לא נרשמה על ידי הרופאים והסבריו אינם משכנעים (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 12-22).

11. סוף דבר – לאור כל המתואר לעיל, לא שוכנעתי בגרסת התובע בדבר קיומו של אירוע תאונתי ביום 28.8.11.

12. התביעה נדחית.

כמקובל בהליכים מתחום הבטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג אב תשע"ד, (19 אוגוסט 2014), בהעדר הצדדים.