26 מאי 2013

התובעת (להלן גם: "העובדת") הועסקה כקופאית אצל הנתבעת (להלן גם: "המעביד"), החל מיום 23.12.08 ועד לפיטוריה מעבודתה ביום 14.1.12.

בהתאם למיקוד הדיון מיום 15.10.12, התביעות שנותר להכריע בהן הן: הפרש פיצויי פיטורים, גמול עבור עבודה בימי מנוחה שבועית וחג, ופיצויי הלנה (ר' עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 20-25, עמ' 2 שורות 9-10).

הפרש פיצויי פיטורים:

אין חולק כי לתובעת שולמו פיצויי פיטורים. אלא שלטענת התובעת שולמו לה פיצויים בסך 6,065 ₪ בעוד שלטענתה, היא זכאית להפרש פיצויי פיטורים עבור רכיב "השעות הנוספות" שלטענתה היו למעשה פיקציה והיוו כ-50% משכרה (ר' עמ' 1 שורות 21-23). במסגרת מיקוד הדיון, העמידה התובעת את תביעתה ברכיב זה על סך של 3,500 ₪ (ר' עמ' 1 שורה 23), בעוד שבכתב העדות שהגישה, העמידה התובעת את תביעתה על סך 5,986 ₪.

לטענת המעביד, לתובעת שולמו מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לה בגין תקופת עבודתה, בסך של 7,196 ₪. מטעם הנתבעת העידה הגב' אודליה סבג, המשמשת כמנהלת בנתבעת מזה מספר שנים (להלן: "גב' סבג"). גב' סבג הצהירה כי בשנת עבודתה האחרונה של התובעת, היא הועסקה 1,226.58 שעות, לפי שכר שעתי של 23 ₪ ועל כן משכורתה הממוצעת בשנת העבודה האחרונה היתה 2,350.94 ₪. אשר על כן ובמכפלת שנות עבודתה (3 שנים), זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסך כולל של 7,196 ₪ (סע' 7 לתצהיר הגב' סבג).

אי לכך, הנתבעת שיחררה לזכות התובעת את שתי קופות פיצויים בסך כולל של 7,196 ₪. האחת, בסך 6,056 ₪ מחברת אלטשולר שחם, אשר נמשכה ע"י התובעת. השנייה, בסך 1,140 ₪ מחברת הראל, אשר טרם נמשכה ע"י התובעת (ר' סע' 8 -9 ונספחים ב-ו לתצהיר הגב' סבג, ר' גם עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 8-10).

אין חולק כי התובעת עבדה בפועל "שעות נוספות" ועל כן לא מדובר ברכיב פיקטיבי, אלא כתמורה ממשית עבור עבודה נוספת. ממילא, חלק השכר ששולם עבור שעות נוספות אינו מהווה חלק מהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים.

זאת ועוד, נראה כי התחשיב שבוצע ע"י הנתבעת עולה בקנה אחד עם תלושי השכר, ומשקף נכונה את זכאות התובעת לפיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתה.

כאמור, התובעת אישרה כי קיבלה סך של 6,056 ₪ בגין פיצויי פיטורים, וכפי שאישר זאת ב"כ הנתבעת, המדובר בכספים שהיו צבורים בקופת הפיצויים בחברת "אלטשולר שחם".

כפי שציין ב"כ הנתבעת, לזכות התובעת עומד סכום נוסף בסך 1,140 ₪ בקופת הפיצויים בחברת הראל, הנתבעת הסתלקה מכל זכות באותם הכספים, והתובעת רשאית לפנות לחברת הראל לבדיקת אפשרות כדאיות משיכת אותם כספי הפיצויים.

אשר על כן, התביעה ברכיב זה נדחית.

גמול עבור עבודה בימי מנוחה שבועית וחג:

התובעת עתרה לתשלום "גמול עבור עבודה בימי מנוחה וחג" בשנים 2010-2011 ובסך כולל של 2,946 ₪.

עם זאת, במסגרת כתב העדות, אישרה התובעת כי בחודש 6/12 שולם לה סך של 2,354 ₪ בגין רכיב זה.

בתצהירה, הודתה גב' סבג כי אמנם נעשתה טעות בחישוב שכרה של התובעת והיא הציגה תחשיב מפורט באשר לזכאות התובעת להפרשים בגין שעות עבודה בימי מנוחה וחג בשנים 2010-2011 (סעיף 12 לתצהיר הגב' סבג). תחשיב זה עולה בקנה אחד עם הסכום אותו אישרה התובעת כי קיבלה בחודש 6/12.

לא מצאתי עילה לפסוק לזכות התובעת מעבר למה ששולם לה.

עם זאת, מצאתי לנכון לפסוק לזכות התובעת פיצויי הלנה בגין האיחור בתשלום הפרשי השכר כאמור. פיצויי ההלנה יהיו בגובה של 1,500 ₪, שהועמדו על סכום זה בנסיבות העניין, כאשר מחד, הנתבעת הודתה בסופו של יום בחבות, ומאידך, דומה כי ההפרשים לא שולמו במועדם בשל טעות כנה.

סוף דבר:

התביעה מתקבלת בחלקה הקטן בלבד. הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום, סך של

1,500 ₪ בגין פיצויי הלנה מופחתים.סכום זה יהיה צמוד למדד ונושא ריבית חוקית

מיום הפסקת העבודה (14.1.12) ועד התשלום בפועל.

בנוסף, התובעת רשאית בכל עת לפנות לחברת הראל לצורך בירור כדאיות ואפשרות משיכת יתרת הפיצויים בסך 1,140 ₪ העומדים לרשותה בקופה. והיה ויתברר כי לא מצויים שם כספים כהצהרת הנתבעת בביה"ד, ממילא מחוייבת הנתבעת בהשלמת פיצויי הפיטורים כחוק.

מאחר והתביעה התקבלה בחלקה הקטן בלבד, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן לבקש רשות ערעור: תוך 15 יום.

ניתן היום, י"ז סיון תשע"ג, (26 מאי 2013), בהעדר הצדדים.

חתימה