א. רקע כללי:

1. התובע הינו איש עסקים המתגורר בארה"ב. נתבע 1 הינו רואה חשבון בהכשרתו, אם כי אינו עובד במקצועו זה בשנים האחרונות. נתבע 2 נשוי לבתו של נתבע 1, ובתקופה הרלוואנטית לתובענה דנא עבד בחברת מנגו די. אס. פי. בע"מ (להלן – חברת מנגו). בין התובע לבין נתבע 1 התקיימה היכרות חברית ועסקית במשך למעלה מעשור שנים.
2. ביום 4.5.06 העביר התובע סך של 110,000 $ (ארה"ב), על פי בקשת נתבע 1, לחשבון הבנק של בתו של נתבע 1 בבנק הבינלאומי הראשון, חשבון בו היה נתבע 2 שותף, על שמו של נתבע 2 (להלן גם – ההעברה והחשבון הנעבר בבנק הבינלאומי, בהתאמה; ר' נספחים ב' ו-ג' לתצהיר התובע). ההעברה על שמו של נתבע 2 בוצעה בעקבות הידברות בעל-פה בין התובע לבין נתבע 1 ולמטרת רכישת מניות של חברת מנגו. נתבע 1 סיפר לתובע כי ממידע פנימי שקיבל מנתבע 2, שכאמור עבד בחברת מנגו, נודע לו שקיימת אפשרות לגרוף רווחים נאים באמצעות רכישה כאמור. התובע, כגרסתו, התפתה לדברי הכיבושין של נתבע 1 וביצע את ההעברה לצורך רכישת מניות של חברת מנגו.
3. אין מחלוקת כי בסופו של יום הנתבעים לא רכשו מניות של חברת מנגו בעבור התובע, ואף לא השיבו לו את סכום ההעברה. מכאן התובענה דנא, בה תובע התובע מהנתבעים את השבתו של סכום ההעברה, בצירוף ריבית והצמדה, ובסך הכל בסך של 628,905 ₪. התובענה החלה להישמע בפני כב' השופט צ' דותן ולאחר מכן הועברה למותב אחר. בסופו של דבר הראיות נשמעו לפניי. בשמיעת הראיות חלו עיכובים ניכרים בשל בעיות רפואיות של נתבע 1.
4. על פי גרסת נתבע 1, הגם שההעברה נועדה בתחילה לרכישת מניות של חברת מנגו כאמור, בדיעבד הוסכם בינו לבין התובע כי סכום ההעברה ישמש לכיסוי חוב עבר. במה דברים אמורים. ביום 15.5.97 נכרת הסכם בין חברת DeTekion Security Systems, Inc. ׁ(להלן – דיטקשן), לבין גוף ייעוץ/ייצוג בשם Milan International Trading (להלן – מילאן והסכם הייצוג, בהתאמה). התובע הינו סגן נשיא ושותף ב-15% ממניותיה של חברת דיטקשן, שעיקר פעילותה בייצור מערכות בטיחות (ר' בפרוטוקול, עמ' 15 שורה 15 ו-32), והנתבע הינו מנהלה של מילאן. לטענת נתבע 1, בסמוך לאחר ביצוע ההעברה הוברר לו כי במערך ההתחשבנות בינו לבין חברת דיטקשן הסתבר כי קיים חוב של חברת דיטקשן בשיעור סכום ההעברה ועל כן הוסכם בעל-פה בינו לבין התובע שסכום ההעברה יכסה חוב זה (להלן גם – "גרסת החוב").

ב. עיקר ראיות התובע וטיעוניו:

1. מטעם התובע העידו התובע עצמו ועו"ד רובננקו. על פי גרסת התובע, במחצית הראשונה של שנת 2006 ענייו אותו נתבע 1 בהשקעה במניותיה של חברת מנגו. נתבע 1 סיפר לתובע כי נודע לו מנתבע 2, אותו תיאר כבעל תפקיד בכיר בחברת מנגו, שלפעילותה העסקית של חברת מנגו "תהא תוך פרק זמן קצר ערך מוסף גבוה, וחברה זו תנפיק את מניותיה לציבור תוך עליית ערך מניותיה באופן ניכר" (ר' בסעיף 13 לתצהיר התובע).
2. את נתבע 2 פגש התובע בביתו של נתבע 1 ולאחר מכן אף הוזמן לחתונת נתבע 2 עם בתו של נתבע 1 (ר' בפרוטוקול, עמ' 18 שורה 8 ואילך). לגרסת התובע, ביוזמת נתבע 1 נערכה בתחילת שנת 2006 פגישה עסקית בינו לבין נתבע 2 ומר דניאל פלד, מנהל השיווק של חברת מנגו, במלון שרתון ברמת-גן (להלן – הפגישה המשולשת).
3. בפגישה המשולשת שוחח התובע עם נתבע 2 ומר פלד אודות האפשרות שיעזור לחברת מנגו לקדם את עסקיה בארה"ב. או אז יצא מר פלד לשיחת טלפון ונתבע 2 פנה לתובע ואמר לו כי אינו צריך לדאוג שכן הנתבעים "מקושרים היטב בחברת מנגו ובשל מידע פנימי שבידיעתו של קטלאן כעובד בכיר בחברה, אין ספק שכדאי לי לרכוש המניות..." (ר' בסעיף 15 לתצהיר התובע).
4. וכך תיאר התובע, במהלך חקירתו הנגדית, את חילופי הדברים בפגישה המשולשת:

ת. לא דובר שום דבר חוץ משיווק בין שלושתנו. אבל לא בין שלושתנו היה מקרה שמר פלד קיבל שיחת טלפון שהוא עזב לכמה דקות ואז שאלתי את מר קטלאן איך מסתדרים עם המניות והוא אמר שלא אדאג שהכל מסודר, השליטה בנושא זה בין מר יעקוסי והוא לבד מסודרת. משהו כזה.

ש. הם עשו את המניות. אמרנו שמטרת הפגישה לראות איך משווקים מוצרים?

ת. התחלת מהאמצע. אני קיבלתי טלפון מישראל שאמר לי שיש לו קשר רציני בחברת מנגו והוא יודע שהם יוצאים להנפקה תוך 3 חודשים בערך והוא יודע את זה ישירות כי החתן שלו עובד שם ואפשר לסדר כאן קבוצת משקיעים ולהרוויח כסף. קצת חששתי מזה הוא אמר לי שהחתן שלו מארגן את הקבוצה, הוא עובד בחברה, הם יודעים מה הם עושים, החברה תצא להנפקה, אלכס תשקיע איתנו בקבוצה 110,000 $ וכולנו נהנה מהרווחים אז גם לאחר מכן שקיבלתי את נספח ב' זה מובן גם מהמסמך הזה שביקשו ממני להעביר את הכסף לחשבון של קטלאן שהוא בתמונה ומארגן את כל הקבוצה של ההשקעה.

ש. בדיוק כשפלד יצא דיברת איתו על זה?

ת. אני לא יכול לדבר איתו על זה בפני פלד. הוא עובד אצל פלד. מי מודיע על כך שחברה שהוא עובד בה יוצאת להנפקה... (ר' בפרוטוקול, עמ' 18 שורה 32 ואילך).

1. בעקבות הדברים הנ"ל, ודברי כיבושין נוספים שהשמיע נתבע 1, התפתה התובע והעביר סכום של 110,000 $ לחשבון הנעבר בבנק הבינלאומי על שמו של נתבע 2 (ר' בסעיף 20 לתצהיר התובע). לדברי התובע, לצורך זה הוא אף "שבר" תכנית חסכון ועקב כך חויב בתשלום קנס.
2. לגרסת התובע, לאחר ביצוע ההעברה חזר נתבע 1 וטען באוזניו כי מועד ההנפקה קרב ובא, וכי התובע, כבעל מניות בחברת מנגו, יהא שותף לרווחים. כאשר פנה התובע לנתבע 1 כעבור מספר חודשים וביקש למכור את חלקו, שכן נזקק לכספו, השיב נתבע 1 כי באותה העת לא ניתן למכור את המניות ועל התובע להתאזר בסבלנות (ר' בסעיף 30 ואילך לתצהיר התובע).
3. לדברי התובע, בחודש פברואר 2008 נודע לו כי השליטה בחברת מנגו נמכרה לצד שלישי, אזי הבין כי ההנפקה המובטחת לא בוצעה ואף לא תבוצע. התובע פנה אפוא לנתבע 1 על מנת לברר מה עלה בגורל מניותיו. תחילה השיב נתבע 1 כי כולם הפסידו בעסקה 35%. ואולם, כשדרש התובע שיושבו לו האחוזים הנותרים "נשבר" נתבע 1, אמר כי הוא מתבייש במעשיו והודה כי שיקר לתובע ולא רכש בעבורו מניות של חברת מנגו. לאחר מספר ימים חזר בו נתבע 1 שוב והעלה גרסאות עובדתיות חדשות.
4. לבסוף, בעקבות מכתב דרישה שנשלח על ידי ב"כ התובע הומצאה – כך לטענת התובע – "גרסת החוב", תוך איומים לסבך את התובע עם הרשויות בארה"ב על רקע הסכם הייצוג (בעניין זה ר' גם בגרסת נתבע 1, בפסקה 18 שלהלן). לביסוס "גרסת החוב" צירף נתבע 1 חשבונית של מילאן, לפיה כביכול מילאן דרשה ביום 31.3.06 סכום של 110,000 $ מחברת דיטקשן בעבור תשלום מראש לחודשים ינואר עד מרץ 2006 (להלן – החשבונית שבמחלוקת). לטענת התובע, החשבונית שבמחלוקת הינה חשבונית מפוברקת ובהקשר זה צירף מכתב שנשלח למילאן על ידי מר ג'ימס וולש, נשיא חברת דיטקשן, המציין כי מדובר בחשבונית שאינה מחייבת את חברת דיטקשן שממילא לא תשלמה (ר' נספח י"ב לתצהיר התובע).
5. מכל מקום, בשיחת טלפון מוקלטת שערך התובע עם נתבע 1 הודה זה האחרון, מפורשות, כי הוא אמנם הונה את התובע ואף ניסה – כך לשיטת התובע – "למשוך את האש אליו", בהיותו חדל פירעון, כך שלא תוטל אחריות לפתחו של נתבע 2 (ר' בסעיף 39 לתצהיר התובע); כלהלן:

התובע: אבל אני חושב, למה שיקרת אותי שנתיים?

נתבע 1: אני אגיד לך למה, אמרתי לך איך.

התובע: כן.

נתבע 1: אמרתי לך איך. אני ביקשתי, כשדיברנו על זה, זאת הייתה המטרה. כשלקחתי את זה נקלעתי לקשיים נוראיים שאני עד היום במצב נוראי, נוראי, אני לא רוצה להיכנס ולבכות ולהגיד לך את המצב שלי, כי אתה בחלק שלך פגוע גם ככה. אבל תשמע, גם החתן שלי... בכלל מסכן הוא לא יודע כלום.

....

התובע: רגע, רגע, רגע, בוא נסתכל על מה שהיה, אני רוצה שהכל יהיה על השולחן.

נתבע 1: ...אני אמרתי שהוא הולך לקנות מניות. עכשיו, אני את הכסף הזה רציתי למניות, היות ולא הצלחתי להכניס אותם לשם, הוא (נתבע 2 – ש.א.) לקח מאבא שלו כדי להשלים את החבילה, לא היה לו איך להשלים. הוא לקח מאבא שלו ומשתי חברים כדי להשלים. ואני, הוא לא ידע בכלל שאתה בפנים. הוא בכלל לא היה לו מושג. כלום, שום מושג (ר' תמליל השיחה, נספח ה' לתצהיר התובע, עמ' 2 שורה 23 ואילך. ההדגשות הוספו).

ובהמשך הדברים:

התובע: ישראל, ישראל, שנתיים אני באמצע המשחק הזה ביקשתי ממך בוא נמכור את החלק הזה, אמרת לי לא, אי אפשר למכור, אני...

נתבע 1: לא היה לי כסף אלכס, אם היה לי הייתי אומר לך טוב, בוא אני אתן לך את זה, זה לא היה שם בכלל. אלכס זה לא היה שם. תחשוב בדיעבד מה שאני אומר לך היום.

התובע: ישראל איך אני יכול להאמין לך היום שכבר שנתיים אתה אומר לי ש, שאמרת לי דברים אחרים לגמרי. ישראל,

נתבע 1: אבל בן אדם היה במצב נוראי, במצב של טביעה. אתה לא צריך להבין, אתה צריך להבין שהייתי במצב של טביעה, אני טובע. בן אדם טובע מציל את עצמו, נאחז בכל אחד כדי לא לטבוע. זה מה שאני רוצה שתבין, אתה חבר, זה לא שעברתי, כאילו שלקחתי ממישהו זר הוא היה מרגיש אה, אם אתה חושב תגיד לי את זה באמת, אם אתה חושב (שם, עמ' 4 שורה 1 ואילך. ההדגשה הוספה).

1. יתר על כן, בהמשך השיחה המוקלטת הציע נתבע 1 לתובע להחזיר את חובו, בהסדר תשלומים (ר' תמליל השיחה, נספח ה' לתצהיר התובע, עמ' 6), אך אפילו בכך לא עמד נתבע 1.
2. התובע הוסיף וטען כי פגש בנתבע 2 ביום 3.4.08, בתערוכה שהתקיימה בעיר לאס וגאס, ושוחח עמו (להלן – השיחה בתערוכה בלאס וגאס). בשיחה זו, שאף היא הוקלטה על ידי התובע, הודה נתבע 2 כי אמנם רכש מניות של חברת מנגו בסך של מעל מאתיים אלף דולר. נתבע 2 לא אישר כי סכום זה כלל גם את סכום ההעברה, אלא טען שהוא-עצמו השקיע סכום של כשמונים עד מאה אלף דולר ואת היתרה קיבל מנתבע 1 (ר' תמליל השיחה, נספח ח' לתצהיר התובע, עמ' 2-1). נתבע 2 לא הכחיש כי, בסופו של דבר, ממכירת מניות חברת מנגו הוא (נתבע 2) קיבל סך של 127,000 $, אך הלין על כך שיצא בהפסד בשל שינוי שער ההמרה של הדולר ביחס לשקל.
3. עוד העיד, מטעם התובע, עורך-הדין גיורא רובננקו, ב"כ התובע אשר שלח את מכתב ההתראה לנתבעים ביום 13.4.08. על פי גרסתו, בתגובה למכתב ההתראה התקשר נתבע 1 למשרדו ביום 16.4.08. נתבע 1 שוחח עם עו"ד רובננקו וביקש ממנו להודיע לתובע "כי כדאי לו מאוד לא להגיש נגדו או נגד קטלאן תביעות כספיות ושאם אלכס הקר יהין לתבוע אותם, כתוצאה הוא לא יהסס 'לסבך' את מר הקר באופן אישי בארה"ב באופן שעלול להרוס את עסקיו" (ר' בסעיף 4 לתצהיר עו"ד רובננקו).
4. עו"ד רובננקו סירב לדבריו לבקשה זו, ואמר לנתבע 1 כי כעורך-דין אינו נוהג להעביר הודעות כאלה, שיש בהן משום איומים מרומזים, ונתבע 1 מתבקש לשלוח את הדברים בכתב. כך הסתיימה השיחה אך נתבע 1 לא שלח מסמך בכתב למשרד עו"ד רובננקו (ר' גם בפרוטוקול, בעמ' 14).

ג. עיקר ראיות הנתבעים וטענותיהם:

1. מטעם הנתבעים העידו הנתבעים עצמם. נתבע 1 אישר, הלכה למעשה, את עיקר גרסת התובע, אם כי עמד על "גרסת החוב"; וכדבריו בתצהירו:

11. במהלך שנת 2006 נודע לי מהנתבע מס' 2 כי קיימת אפשרות להשקעה בחברת מנגו, אשר עפ"י הנתונים ככל הנראה תישא רווח נאה בתקופת זמן קצרה באופן יחסי וזאת ע"י רכישת מניות אשר, ככל הנראה, יונפקו לציבור ע"י חברת מנגו.

12. אני ידעתי כי הנתבע מס' 2 מבקש לרכוש מניות לעצמו וכי הוא מעניין בכך בני משפחה וקרובים אחרים, בכדי לארגנם יחד להעמדת סכום הכסף שהיה דרוש לשם רכישת המניות, בסך של 205,000 $.

...

14. לפיכך הצעתי לתובע כי ירכוש אף הוא מניות בחברת מנגו עם הנפקתם, ע"מ שגם הוא יכול להנות מרווח נאה בזמן קצר באופן יחסי כאמור.

15. התובע הסכים להצעתי וביקש להעביר את סכום הכסף כאמור. מכיוון שבתקופה זו נקלעתי לקשיים כלכליים, והיה חשש כי סכומי כסף אשר יועברו לחשבון הבנק שלי בבנק מרכנתיל סניף בת ים יעוקלו, ביקשתי מבתי גב' הילה קטלאן כי את סכום הכסף יעביר התובע לחשבונה, אשר ישמש כחשבון להעברת הכסף בלבד ואשר ממנו הוא יוצא בהקדם.

...

18. בהתאם לסיכום שבין תובע לביני, הועבר על ידי התובע בתחילת חודש מאי שנת 2006, לחשבון הבנק הבינלאומי, סכום הכסף בסך של 110,000 $. סכום זה הוצא מחשבון הבנק הבינלאומי פחות מחודשיים לאחר מכן, בחודש יוני 2006...

19. כאמור העברת הכסף נעשתה ע"ס הסכמה שביני לבין התובע בלבד, כשלנתבע מס' 2 אין כל ידיעה ו/או כל קשר אחר להעברת סכום כסף זה לחשבון הבנק הבינלאומי, ולהוצאתו ממנו בסמוך לאחר מכן.

20. בסמוך לאחר העברת סכום הכסף התברר לתובע ולי, כי במערך ההתחשבנות שבנינו, קיים חוב של דיטקשן אלי שהינו במהותו כגובה הסכום אשר הועבר על ידי התובע לנתבע, דהיינו סך של 110,000 $.

21. לפיכך הוסכם בין התובע לביני כי סכום הכסף הנ"ל בסך של 110,000 $, אשר הועבר כאמור ישמש לפירעון חוב דיטקשן... בהתאם הועברה חשבונית על ידי לתובע עבור דיטקשן על סכום זה (החשבונית שבמחלוקת – ש.א.), כפי שהיה הדבר מזה שנים רבות בינינו...

...

24. לסיכום אבקש להבהיר כי סכום הכסף אשר הועבר אלי, דרך חשבון הבנק הבינלאומי הראשון של בתי הגב' הילה קטלאן, הוצא מחשבון זה בסמוך לאחר מכן, כאשר מאידך סכום כסף אשר ניתן על ידי כהלוואה לא נפרע, כאשר התובע ואנוכי סיכמנו כי העברת סכום כסף זה מכסה חוב של דיטקשן אלי ולא דובר לאחר מכן וממילא לא בוצעה כל רכישה של מניות עבור התובע... (ר' בתצהיר נתבע 1).

1. נתבע 1 הוסיף וטען, כי הסכם הייצוג – שנכרת כאמור בין חברת דיטקשן למילאן (ר' בפסקה 4 דלעיל) – היה הסכם פיקטיבי. הלכה למעשה, מילאן לא נתנה שירותים כלשהם לדיטקשן, וההסכם נועד אך ורק להונאת רשויות המיסים בארה"ב; וכדבריו:

...אותה Milan International Trading אשר התובע הציג הסכם בין דיטקשן לבינה... לא היתה ולא נבראה אלא בפיסת הנייר עליו נחתם "הסכם" זה ובחשבוניות הפיקטיביות אשר הועברו לו. הכתובת שעל גבי ההסכם והחשבוניות הינ(ה) כתובת ביתי בתקופה זו. ממילא לא היו כל "שירותים" שנתנה חברה זו כביכול למאן דהו ובכלל זה לדיטקשן וכאמור כל מטרת מילאן הינה הוצאת החשבוניות הפיקטיביות לתובע (ר' בסעיף 8 לתצהיר נתבע 1).

1. בחקירתו הנגדית חזר נתבע 1 על גרסתו הנ"ל בעניין הסכם הייצוג, כדלקמן:

ש. אתה מכיר את ההסכם הזה?

ת. לא. אפילו לא קראתי אותו. ראיתי את הנייר אך לא קראתי, לא ערכתי אותו ולא מכיר את הסעיפים של(ו). אני לא זוכר מתי ראיתי, אני זוכר שיום אחד אלכס הביא לי אותו לפני כמה שנים.

ש. לפני שהוגשו תצהירי העדות?

ת. בוודאי.

ש. ההסכם לא נחתם בסוף?

ת. לא. לא יודע למה לא. אותי זה לא עניין בכלל. ההסכם הזה נעשה על פי בקשתו של ג'ים וורש אם איני טועה בשמו (צ"ל וולש – ש.א.), שהוא שותפו של אלכס בדיטקשן שרצה לעשות מסמך שישמור עליו למקרים שהפדרל יעלו עליהם בביקורת, זה מה שהוא ביקש (ר' בפרוטוקול, עמ' 28 שורה 24 ואילך).

1. ברוח זו נטען גם בסיכומים מטעם הנתבעים כי מערכת היחסים בין חברת דיטקשן לבין התובע היתה כזו שבה נתבע 1 "'הלבין' כספים של דיטקשן ע"י הוצאת חשבוניות פיקטיביות" (ר' בסעיף 66 לסיכומי ב"כ הנתבעים). עם זאת, לא ניתן כל הסבר – לא בגרסת נתבע 1 ואף לא בסיכומים מטעם הנתבעים – מדוע השתתף נתבע 1 במערכת יחסים בלתי חוקית שכזו ומה הרוויח ממנה, בפרט נוכח טענת נתבע 1 כי החשבוניות היו פיקטיביות.
2. באשר לחשבוניות שהנפיקה מילאן טען נתבע 1, במהלך חקירתו הנגדית, כי מדובר במסמכים אותם הוא ערך בעצמו, במחשב, תוך שימוש בתוכנת word (ר' בפרוטוקול, עמ' 27 שורה 16 ואילך). באשר לחשבונית שבמחלוקת הכחיש נתבע 1 כי שלח אותה רק לאחר שקיבל מכתב התראה מב"כ התובע, כשנתיים ויותר לאחר המעשה. נתבע 1 אמנם הודה כי בסמוך לקבלת מכתב ההתראה הוא שלח מכתב למר וולש בדרישה לתשלום בעבור החשבונית שבמחלוקת, אך לטענתו הוא עשה כן גם בסמוך למועד הוצאתה (שם, בעמ' 33).
3. כאמור, מטעם הנתבעים העיד גם נתבע 2. על פי גרסתו, בחודש דצמבר 2005 – בהיותו כבן 26 שנים (ר' בפרוטוקול, עמ' 38 שורה 4) – הוא החל לעבוד בחברת מנגו כעובד במשרה בדרג זוטר בלבד. שבועות מספר לאחר שהחל לעבוד כאמור, אמר לו נתבע 1 כי התובע מגיע לארץ מארה"ב. נתבע 1 אמר לנתבע 2 כי התובע עוסק, כמו חברת מנגו, במוצרי אבטחה, ועל כן כדאי לנתבע 2 להיפגש עמו על מנת שיעזור לו לפתח קשרים בחו"ל.
4. נתבע 2 ביקש אפוא ממר פלד, שהיה מנהל מכירות בכיר בחברת מנגו, להתלוות אליו לפגישה עם התובע על מנת להציג בפניו את חברת מנגו, על מגוון יכולותיה ופתרונותיה בנושאי האבטחה. עם זאת, נתבע 2 הדגיש כי "...לא שוחחתי עם מר הקר על 'מניות בחברת מנגו' לא בשיחה זאת (הפגישה המשולשת – ש.א.) כמו גם לא בכל שיחה אחרת" (ר' בסעיף 8 לתצהיר נתבע 2).
5. לטענת נתבע 2, רק מספר חודשים לאחר הפגישה המשולשת נודע לו כי אחד הבעלים של חברת מנגו ביקש למכור את מניותיו בחברה בסך של 410,000 $. מדובר היה ב"מחיר מציאה" ועל כן נתבע 2 ביקש לרכוש בעצמו מניות. לגרסתו, מר פלד ומר אורן פלדמן ביקשו לרכוש מניות במחצית הסכום האמור והציעו לו (לנתבע 2) לרכוש את היתרה, בסך של 205,000 $.
6. לדברי נתבע 2, מכיוון שלא היה ברשותו סכום כסף כזה הוא עניין קרובי משפחה וחברים על מנת להקים קבוצת רכישה; וכדבריו בתצהירו:

12. בסופו של דבר הרכבתי קבוצה שכללה, מלבדי, שני חברים שלי: יפתח בן שלמה ודן יצחק בר יהודה אשר רכשה מניות (ב)סכום של 205,000 $ וכן רכשה קבוצה נוספת ה"ה דניאל פלד ואורן פלדמן רכשה מניות בסכום זהה.

13. כאמור רכשנו את המניות במנגו מכספים שלנו בלבד ולמר הקר אין כל יד ורגל בכך...

14. למרבה הצער השקעה זו לא עלתה יפה, החברה הפסידה, הגיעה למצב של סף פשיטת רגל ובסוף שנת 2007 נאלצנו למכרה לאינפיניטי קרן הון בהפסד של כ-35% (ר' בתצהיר נתבע 2).

1. הגם שנתבע 2 הכחיש כי השתמש בכספו של התובע לרכישת המניות, הוא לא פירט בתצהירו את המקור לכספים בהם השתמש לרכישת המניות. בחקירתו הנגדית העלה נתבע 2 גרסה שונה באשר להרכב קבוצת הרכישה – שהפעם כלל גם את אביו ואחיה של אשתו, וכן את אחותו של חברו דן – והוסיף פרטים אודות מימון ההשקעה, שלא הופיעו בתצהירו, כלהלן:

ש. הקבוצה שלך ברכישה היתה אמורה לשלם 205,000 דולר?

ת. כן. עבור מחצית מניות ואופציות.

ש. כמה מתוכם שולמו מכספך?

ת. השקעתי 75,000 דולר שלי, 65,000 דולר של אבי ו-15,000 דולר של אח של הילה. סה"כ 155,000 דולר ובנוסף דן ואחותו השקיעו ביחד 28,000 דולר ויפתח 22,000 דולר, כולם חברים שלי, חברי ילדות. דניאל פלד ואורן פלדמן חלקו את מחצית המניות הנוספות (ר' בפרוטוקול, עמ' 35 שורה 6 ואילך. יוער, כי במקום אחר דיבר נתבע 2 על סכום של 400,000 ₪ שאביו העביר לו לצורך רכישת מניות, ר' שם, בעמ' 37 שורה 5 ואילך, ובמקום נוסף טען כי היה לו כסף להשקיע מתוך כך שקיבל פיצויים בסך של יותר מ-300,000 ₪ בתביעה "על פציעה קשה", ר' שם, בעמ' 38 שורה 28).

1. נתבע 2 הדגיש כי הגם שפגש בתובע בשתיים או שלוש תערוכות אבטחה גדולות בחו"ל ושוחח עמו, התובע לא הזכיר ו"לו ברמז או בעקיפי עקיפין" את עניין הכספים שהעביר לחשבון הנעבר בבנק הבינלאומי וממילא לא טען כי העברת הכספים נעשתה לצורך רכישת מניות של חברת מנגו (ר' בסעיפים 16-15 לתצהיר נתבע 2).
2. נתבע 2 הוסיף וטען כי השיחה בתערוכה בלאס וגאס הוקלטה בעת שהיה מסביבו (של נתבע 2) קהל והוא קיבל אנשים בדוכן החברה אותה ייצג, כך שלא שמע היטב את דברי התובע ולא היתה לו אפשרות להתייחס באופן רציני לשאלותיו (ר' בסעיף 17 ואילך לתצהיר נתבע 2). עם זאת, מתמליל השיחה עולה שהתובע דווקא טען בפני נתבע 2 כי העביר לו סכום של 110,000 $ וזאת בהקשר לרכישת מניות חברת מנגו (ר' תמליל השיחה, נספח ח' לתצהיר התובע, בעיקר בעמ' 1 שורה 23 ואילך).
3. לבסוף טען נתבע 2 כי לא היה ואיננו מעורב בניהול החשבון הנעבר בבנק הבינלאומי. לגרסתו, את כל ענייניו הכספיים הוא נהג לנהל, ועדיין הינו מנהל, בחשבון בבנק הפועלים בע"מ. לדבריו, החשבון הנעבר הינו חשבון של אשתו, אשר הוא (נתבע 2) הצטרף בו כשותף בסמוך למועד חתונתם, אך הוא אינו עוקב אחריו ואינו מעורה בנעשה בו כלל. לטענת נתבע 2, על ההעברה דנא למד מאשתו רק לאחר מעשה והיא אמרה לו שמדובר בטובה שעשתה לאביה, נתבע 1, אשר ביקש כי החשבון ישמש באופן חד פעמי להעברת הכספים לידיו (ר' בסעיף 22 ואילך לתצהיר נתבע 2).
4. כשנתבקש נתבע 2, במהלך חקירתו הנגדית, להסביר מדוע לא הביא את אשתו כעדה באשר לטענותיו האמורות, הוא השיב כלהלן:

לא מספיק שאלכס שאני בקושי מכיר אותו משרבב אותי לתביעה שלא קשורה אליי, מסבך אותי בהוצאות שלא קשורות אליי אתה רוצה שאערבב את אשתי בזה? (ר' בפרוטוקול, עמ' 38 שורה 23).

ד. דיון והכרעה:

1. לאחר ששמעתי את עדויות העדים שהעידו לפניי – התובע, עו"ד רובננקו והנתבעים – והתרשמתי מהן, וגם עיינתי במסמכים ובמוצגים שהוגשו מטעם הצדדים, אני מעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעים. לא מדובר בהכרעה המבוססת על התרשמות מהעדויות גרידא אלא בהכרעה המבוססת על מכלול רחב של שיקולים, אשר יפורטו להלן.
2. עדותו של התובע הינה אמנם בבחינת עדות יחידה של בעל דין, כמשמעותה בהוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן – פקודת הראיות), שכן עדותו של עו"ד רובננקו התייחסה אך ורק לעניין עובדתי מסוים ושולי יחסית. יחד עם זאת, לעדות התובע נמצא סיוע במספר היבטים, כפי שיפורט בהמשך, ועל כן הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות בדבר חובת בית המשפט לפרט מדוע הסתפק בעדות זו אינן חלות עליה (לעניין משמעות דרישת ה"סיוע" שברישא להוראות סעיף 54 לפקודת הראיות ר' י' קדמי, על הראיות, (מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע-2009), חלק שלישי, עמ' 1432-1430).

(1) התביעה נגד נתבע 1:

1. עניינו של נתבע 1, על פני הדברים, הינו פשוט למדי. כאמור, נתבע 1 הודה כי התובע העביר לו את סכום ההעברה, בסך של 110,000 $, באמצעות החשבון הנעבר בבנק הבינלאומי. נתבע 1 הודה עוד, כי ההעברה נעשתה לצורך רכישת מניות של חברת מנגו בעבור התובע, כפי שהוסכם בין השניים על סמך הצעתו של נתבע 1. לבסוף הודה נתבע 1, כי בפועל לא נרכשו מניות בעבור התובע וכי כספו של התובע לא הושב לו.
2. בנוסף, בשיחה המוקלטת שערך התובע עם נתבע 1 (ר' תמליל השיחה, נספח ה' לתצהיר התובע), הודה זה האחרון כי הטעם לאי השבת סכום ההעברה היה נעוץ בקשייו הכלכליים בלבד ואף הציע להשיב לתובע את כספו בתשלומים, דבר שלא עשה (ר' בפסקה 13 דלעיל ואילך). ממילא חבותו של נתבע 1 להשבת סכום ההעברה לתובע הינה ברורה, שכן בהתנהלותו האמורה הפר הסכמה חוזית ברורה ומפורשת שנכרתה ביניהם.
3. למרבה התמיהה, על אף הודאתו המפורשת בשיחה המוקלטת הנ"ל בחר נתבע 1 להתעלם ממנה כליל בתצהירו – ואף לא טרח להכחישה – ובמקום זאת העלה את "גרסת החוב" ואף צירף את החשבונית שבמחלוקת. בנסיבות אלה, על פני הדברים קשה לקבל את "גרסת החוב" ועל כן ההתייחסות אליה להלן הינה כמעט למעלה מן הצורך.
4. מעבר לאמור לעיל "גרסת החוב", כשלעצמה, אינה גרסה סבירה ואין מקום לקבלה. ראשית, התובע הינו בעלים של 15% בלבד ממניותיה של חברת דיטקשן ובכל מקרה בעל אישיות משפטית שונה ונפרדת הימנה. בנסיבות אלה, אין כל היגיון בטענת נתבע 1 כי התובע ביקש שכספו הפרטי ישמש לכיסוי חוב נטען של חברת דיטקשן, ונתבע 1 אף לא גיבה טענה מרחיקת לכת זו בראיות כלשהן מעבר לטענתו בדבר הסכמות בעל-פה.
5. שנית, על פי גרסת נתבע 1, מילאן מעולם לא העניקה כל שירות לדיטקשן, והחשבוניות שהוציאה לטובתה היו חשבוניות פיקטיביות במהותן. בנסיבות אלה – כאשר נתבע 1 טען כי החשבוניות רק נערכו לצורך ענייני המיסוי של חברת דיטקשן (ר' בפרוטוקול, עמ' 29 שורה 1 ואילך), ולא בעבור מתן שרות כלשהו (שם, עמ' 28 שורה 16) – לא רק שלא ברור מדוע ישלם התובע את החוב הנטען מכספו הפרטי אלא שאף לא מובן כיצד נוצר החוב הנטען מלכתחילה, כאשר לגרסת נתבע 1 מילאן לא העניקה כל שירות לחברת דיטקשן; והכל בסכום נכבד שלמרבה המקריות הינו בדיוק בשיעור סכום ההעברה שהעביר התובע לצורך רכישת מניות חברת מנגו. בהקשר זה יודגש עוד, כי נתבע 1 לא טרח לפרט בתצהירו כיצד ומתי נוצר החוב הנטען, ובמקום אחר אף טען – גם כן ללא הסבר של נסיבות ומועד – כי מדובר ב"הלוואה" (ר' בסעיפים 20 ו-24 לתצהיר נתבע 1, בפסקה 18 דלעיל).
6. שלישית, החשבונית שבמחלוקת על פניה מעוררת תמיהות וקשה ליתן לה משקל ראייתי של ממש. מעבר לכך שהחשבונית שבמחלוקת הינה מסמך שנתבע 1 ערך בעצמו במחשב – אשר מועד הכנתו לוט בערפל, ומבוקש בו בדיעבד תשלום מראש דווקא – הרי שמדובר בחשבונית לתקופה שבגינה כבר הוציאה בזמנו חברת דיטקשן חשבונית אחרת על סכום שונה, הדומה בשיעורו לסכום ששולם למילאן בעבור תקופות אחרות. יתר על כן, בעוד שביתר החשבוניות שהוצאו לחברת דיטקשן נתבקשה העברת הכספים לחשבון הבנק של התובע בבנק מרכנתיל, דווקא בחשבונית שבמחלוקת נתבקשה העברת הכספים לחשבון הנעבר בבנק הבינלאומי ועל שם בתו של נתבע 1 (ר' במוצגים ת/1 ות/2).
7. הנה כי כן, הוכח לפניי כדבעי כי נתבע 1 קיבל מהתובע סכום של 110,000 $ לצורך רכישת מניות של חברת מנגו, וזאת על פי הסכמה חוזית מפורשת ביניהם. נתבע 1 הפר את התחייבויותיו החוזיות כלפי התובע ואף לא השיב לו את כספו, ו"גרסת החוב" שהעלה בדיעבד אינה סבירה, אינה קונסיסטנטית, אינה מתיישבת עם הודאתו המפורשת של נתבע 1 בשיחה המוקלטת שערך עם התובע וממילא אין בה כדי לפטור את נתבע 1 מחובתו לפי דין להשיב לתובע את כספו.

(2) התביעה נגד נתבע 2:

1. עניינו של נתבע 2 שונה מעניינו של נתבע 1, שכן עיקר חילופי הדברים בין הצדדים נעשו בין נתבע 1 לבין התובע. נתבע 1 אף חזר והדגיש, שוב ושוב, כי לנתבע 2 לא היתה כל מעורבות בהסכמות שנערכו בינו לבין התובע, הגם שלטענת התובע הדברים נאמרו נוכח העובדה שנתבע 1 הינו חדל פירעון ויקשה על התובע להיפרע ממנו.
2. יחד עם זאת, כפי שצוין בפסקה 32 דלעיל יש להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעים, דהיינו: גם על פני גרסת נתבע 2. וכפי שעולה מגרסת התובע, נתבע 2 היה מעורב באופן מלא בסוד העניינים, ואף שכנע את התובע – במסגרת חילופי הדברים שנערכו ביניהם במהלך הפגישה המשולשת – כי אין לתובע מה לחשוש מההשקעה במניות חברת מנגו (ר' בפסקאות 8-7 דלעיל).
3. לגרסתו זו של התובע נמצאו תימוכין של ממש בשני ההיבטים הבאים:

ראשית, סכום ההעברה הועבר לחשבון בנק שנתבע 2 שותף בו, ההעברה נעשתה מפורשות על שמו של נתבע 2 והכסף שהה בחשבון האמור תקופה של קרוב לחודשיים ימים (ר' גם בת/4). קשה אפוא לקבל את גרסת נתבע 2 כי לא ידע אודות העברת סכום כה נכבד על שמו.

שנית, גרסתו של נתבע 2, לפיה כביכול מעולם לא דיבר עם התובע בעניין רכישת מניות של חברת מנגו, וכי התובע מעולם לא אמר לו כי העביר לו (לנתבע 2) כספים לצורך רכישת מניות כאמור, עומדת בניגוד מוחלט לדברים שנתבע 2 אמר בשיחה המוקלטת עם התובע. בשיחה זו נתבע 2 אמנם לא הודה בטענת התובע כי העביר לו סכום של 110,000 $, אך גם לא הביע פליאה יוצאת דופן על הטענה – כפי שהיה מתבקש אם לא היו דברים מעולם – ואף שוחח עם התובע בקשר לרכישת מניות חברת מנגו (ר' בפסקה 29 דלעיל). אין צריך לומר, כי מדובר בסתירה מהותית וחזיתית, שיש בה כדי להעיב על מכלול גרסתו של נתבע 2.

1. לא זו אף זו. נתבע 2 לא מסר גרסה ברורה, קל וחומר אחידה, בעניין הדרך בה הוא רכש את חלקו במניות חברת מנגו, וזאת הן בהקשר להרכב קבוצת הרכישה שלטענתו הקים והן בהקשר של מקורות המימון של הכסף שנדרש לרכישת המניות. בתצהירו התייחס נתבע 2 לקבוצה שכללה, חוץ ממנו, שניים מחבריו בלבד, ולא התייחס כלל למקורות המימון. לעומת זאת, בתגובה לאחת הבקשות הגיש נתבע 2 מספר מסמכים המתיימרים להסביר את מקור הכספים שבהם השתמש לרכישת המניות, אך לא זו בלבד שאין בהם הסבר למלוא הסכום אלא שהם עומדים בניגוד לדברים שאמר בעדותו בבית המשפט.
2. אמנם בעדותו לפניי הרחיב נתבע 2 בעניין מקור הכספים אך הציג גרסה חלקית, בלתי אחידה ובלתי ברורה, אשר כללה – רק בחקירתו החוזרת של נתבע 2 – גם טענה כי מקור הכספים הוא בזכייה בתביעת פיצויים, שפרטיה המדויקים לא צוינו. נוכח אי בהירות זו טען ב"כ הנתבעים בסיכומיו כי "אנו נמצאים בנקודה בה לא ידוע מהיכן הועברו שאר הכספים, אך ברור כי הם של הנתבע מס' 2 וקבוצתו..." (ר' בסעיף 55 לסיכומיו); אך פשיטא שבטיעון זה אין משום הוכחה שמקור הכספים הוא אכן בקבוצה האמורה. זאת ועוד: בעדותו לפניי סיפר נתבע 2 על הרכב שונה של קבוצת הרכישה מההרכב שתיאר בתצהירו. נתבע 2 העיד, כי הרכב קבוצת הרכישה כלל – בנוסף לשני החברים אותם ציין בתצהירו – גם את אביו של נתבע 2, את אחיה של אשתו ואת אחותו של חברו דן (ר' בפסקה 27 דלעיל).
3. לא זו אף זו, נתבע 2 נמנע מלזמן לעדות את העדים הרלוואנטיים לגרסתו. נתבע 2 לא זימן לעדות את מי מחברי קבוצת הרכישה הנטענת והוא אף לא זימן לעדות את אשתו, אשר לפי גרסתו רק ממנה נודע לו, ובדיעבד, על העברת הכספים לחשבון הנעבר בבנק הבינלאומי, הגם שעדותו אודות הדברים שאשתו אמרה לו הינה בבחינת עדות מפי השמועה.
4. כידוע, "כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ר' ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, 760 (1980)).
5. במקרה דנא נתבע 2 נמנע מלהביא מי מהעדים החיוניים הנ"ל – שלכאורה היו בהישג ידו, שכן אף לא נטען שלא ניתן היה לזמנם – אשר היו יכולים לתמוך בשני היבטים מהותיים של גרסתו ולאמתם, דהיינו: (א) טענת נתבע 2 כי לא ידע על העברת הכספים לחשבון הנעבר בבנק הבינלאומי, חרף העובדה שדובר בחשבון בו הוא היה שותף ושההעברה נעשתה על שמו; (ב) טענותיו (השונות) של נתבע 2 בדבר מקור הכסף לרכישת מניות חברת מנגו בסכום של 205,000 $. בנסיבות אלה – בפרט נוכח עדותו של התובע והמסמכים אותם הציג – יש להפעיל את הכלל הפסיקתי הנ"ל במלוא משקלו לחובת נתבע 2.
6. הנה כי כן הוכח לפניי כי נתבע 2 היה שותף מלא ומודע להתקשרותו של נתבע 1 עם התובע לצורך השקעה ברכישת מניות חברת מנגו. לא זו בלבד שנתבע 2 היה מודע למהלכיו של נתבע 1, אלא שהוא הצטרף למאמצים לשכנע את התובע להשקיע את כספו במניות חברת מנגו בדברים אותם אמר לתובע במסגרת הפגישה המשולשת. בנוסף, נתבע 2 קיבל לחשבון בנק שבשליטתו את כספי ההעברה, שלבקשת נתבע 1 נעשתה כזכור על שמו של נתבע 2. נתבע 2 היה אפוא שותף להתקשרות ההסכמית-חוזית שבין התובע לבין נתבע 1 ובנסיבות אלה – משקיבל לידיו את כספי ההעברה אך לא פעל בהם בהתאם להסכמות החוזיות ובמקום לרכוש מניות לתובע רכש מניות לעצמו ו/או לאחרים – מוטלת גם עליו האחריות להשיב לתובע את הכספים שהתובע העביר לו.

ה. סוף דבר:

1. אשר על כן ולאור כל המקובץ התובענה נגד שני הנתבעים מתקבלת בזה.
2. בשולי הדברים לא למותר להעיר כי עניינו של התובע אינו יכול לעורר אהדה נוכח העובדה שעל פי הראיות, לרבות גרסתו-הוא, בהתקשרותו עם הנתבעים ביקש התובע לגרוף לכיסו רווח קל תוך ניצול מודע של "מידע פנימי" (ר' בסעיף 15 לתצהיר התובע). יחד עם זאת, לא נטען לפניי כי מדובר בהתקשרות חוזית פסולה כאמור בהוראות סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. אף אם טענה כאמור יכולה היתה להתקבל, עניין שלא נדון לפניי, בכל מקרה ייתכן שבנסיבות העניין היה בית המשפט מורה על השבה במסגרת הוראות סעיף 31 לחוק הנ"ל. לפיכך, התנהלותו האמורה של התובע תילקח בחשבון אך בפסיקת הוצאות על הצד הנמוך.
3. הנתבעים ישלמו אפוא לתובע, יחד ולחוד, את הסכום הנקוב בכתב התביעה, בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים לתובע, יחד ולחוד, הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בסכום כולל של 45,000 ₪.

התשלומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום.

הפיקדון שהפקיד התובע בהתאם להחלטת כב' השופט דותן מיום 4.4.09 יושב לידיו.

ניתן היום, ‏יום שישי ג' אלול תשע"ג, ‏09 אוגוסט 2013, בהיעדר הצדדים.