ערעור על החלטת כב' הרשם, בה נדחתה בקשת המערערת להטיל עיקול זמני על נכסי המשיב.

1. המשיב הועסק על-ידי המערערת כסוכן מורשה להפצת מוצריה. יחסי הצדדים תמו לאחר שהמערערת הודיעה למשיב על ביטול חוזי ההפצה שחתמה עמו בשל טענה להפרתם על-ידו. המשיב חלק על זכותה של המערערת לבטל את ההתקשרות עמו וטען שזו נעשתה ללא עילה כדין. על כן הגיש ביחד עם ארבעה אחרים שערבו לחובותיו כלפי המערערת תובענה כספית נגדה. בתביעה העיקרית התלויה ועומדת בת"א (חד') 38402-01-12 נדרשה המערערת לשלם למשיב ולתובעים הנוספים סך של 579,498 ₪ לאחר שמסכום החוב הכולל המיוחס למערערת קיזזו התובעים שם 220,509 ₪. המערערת הגישה תביעה נגדית לתשלום סך של 486,411 ₪.

2. ביום 24.4.2012 הגישה המערערת בקשה למתן צו עיקול זמני על נכסי המשיב עד לסכומה של התביעה שכנגד. בקשתה נדחתה בהחלטת כב' הרשם ש' רומי מיום 24.4.2012. על החלטה זו נסב הערעור שלפני. הערעור התברר על דרך של הגשת טיעונים בכתב.

3. שני הצדדים הרחיבו את היריעה מעל ומעבר לדרוש להכרעה בערעור. איני נדרשת בשלב זה של הבירור אלא לטענות שעניינן בהחלטת כב' הרשם לדחות את בקשת המערערת ליתן סעד זמני של עיקול על נכסי המשיב.

4. דין הערעור להידחות. כמה טעמים לכך.

ראשית, המסכת העובדתית הניצבת ביסוד התביעה שכנגד, כמו גם ביסוד תביעת המשיב, סבוכה וטעונה בירור לגופה. לסברתה של המערערת כי די בתצהיר שצורף לבקשה על-מנת לספק ראיה לכאורה למכלול טענותיה אין יסוד. כנגד פרשנות המערערת למסכת העובדתית שהוצגה בתביעה הנגדית ובבקשה ניצבת פרשנות המשיב שעליה נסמכת תביעתו שלו. מדובר בטענות סבוכות ומורכבות ואין די בתצהיר של המבקשת הפנימית אצל המערערת כדי לספק את היסוד הנדרש של ראיות לכאורה.

שנית, דומה שהמערערת מבקשת לרתום את העגלה לפני הסוסים. בשלב זה טענתה למרמה מצד המשיב אינה אלא טענה גרידא והיא טעונה בירור והוכחה לגופה. כאשר בעל-דין מעלה בהליך אזרחי טענה בעלת משמעות פלילית או מעין-פלילית מדקדקים עמו בכמות ובאיכות הראיות שעליו להביא לשם הוכחת הטענה [ע"א 3546/10 מישאלי נ' קליין, פסקה 14 (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 18.4.2012); ע"א 3725/08 חזן נ' חזן, פסקה 31 (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 3.2.2011); ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מו(1) 589 (1986); ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(4) 253, 257 (1984); ע"א 359/79 אלחנני נ' רפאל, פ"ד לה(1) 701, 711 (1980)]. הדבר משליך גם על כמות ואיכות הראיות שעל המערערת להביא בשלב מקדמי זה, ברמה של ראיות לכאורה, לתמיכת הבקשה. גם מבחינה זו אין די בתצהיר שצורף לבקשה ובנספחיו.

שלישית, צדק כב' הרשם בקביעתו שהמערערת ביקשה להיבנות מיחסיה עם מפיצים אחרים לצרכי הבקשה דנן. טענותיה בהתייחס לאותם מפיצים אחרים עוברות כחוט השני בבקשה ובתצהיר שניתן לתמיכתו. אלא שעניינם של מפיצים אחרים לחוד ועניינו של המשיב לחוד. מבוקשה של המערערת, העולה ומבצבץ בין השיטין, לגזור גזירה שווה מהתנהלות מפיצים אחרים להתנהלות המשיב נטולת יסוד, ודאי בשלב זה של בחינת הראיות לכאורה.

רביעית, יסוד ההכבדה לא הוכח על-ידי המערערת די הצורך. זאת ועוד, עצם העובדה שבידי המשיב נכסים מן הסוג שביחס אליהם התבקש עיקול זמני אינה עולה בקנה אחד עם טענתה כי ללא עיקול זמני על נכסיו יקשה עליה להיפרע ממנו, אם תתקבל תביעתה ובסופו של יום המשיב הוא שיחוב כלפיה בתשלום.

לבסוף, אין לראות מה טעם העלתה המערערת טענה בדבר הליכים חלופיים שהיה ביכולתה לנקוט (ר' סעיף 42 לכתב הערעור). הבקשה למתן צו עיקול זמני נבחנת על-פי ההליך שהגישה המערערת בפועל, לא על-פי הליך אחר שהיא בחרה להימנע ממנו. ההמחאות שמסר המשיב ושאותן ביטל אינן נבחנות במנותק ממסכת הטענות הניצבות לבירור והכרעה בהליך העיקרי, טענות הכוללות גם טענת קיזוז מצד המשיב ביחס לסכומי ההמחאות.

5. על כן בדין דחה כב' הרשם את הבקשה למתן צו עיקול זמני ואין מקום להתערב בהחלטתו. לא למותר לשוב ולהזכיר מושכלות יסוד:

שהצו הזמני, שניתן מעצם טבעו, שלא על יסוד ראיות מלאות, עשוי לפגוע שלא כדין בקניינו של הנתבע, בעוד שהסעד הסופי ניתן לאחר בירור מלא של זכויות בעלי-הדין; גברה ההכרה שבתי-המשפט נדרשים ליתר זהירות לעומת העבר במתן צווים זמניים, וכמו בסוגיות אחרות, נדרשים עתה בתי-המשפט לערוך איזון בין האינטרס של התובע שהנתבע לא יכשיל בתקופת הביניים שעד למתן פסק-הדין את ביצועו, לבין האינטרס של הנתבע שזכות קניינו לא תיפגע יתר על המידה על יסוד תשתית ראייתית בלתי מלאה [...].

[ר' רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3) 789, 799 (1997)]. איזון זה מוליך בענייננו לתוצאה של דחיית הבקשה.

6. הערעור נדחה. אין צו להוצאות.

המצאה לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ד אלול תשע"ב, 11 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.