19 אוגוסט 2015

1. האם הדימום המוחי שאירע לתובעת היה תוצאה של פגיעה בעבודה ? בשאלה זו נדרש בית הדין להכריע בהליך דנן.
2. נקדים ונבהיר כי לאחר שמיעת ההוכחות בתיק זה, ביום 7/7/14 ניתנה החלטה בדבר מינוי מומחה (נוירולוג) ד"ר יונתן גרינפלד [להלן : "המומחה"]. בהחלטה נקבעה תשתית עובדתית על יסוד הראיות שהובאו בפנינו והיא כדלקמן:
   1. התובעת ילידת 1969 עבדה כעובדת כח עזר במוסד סיעודי לקשישים.
   2. ביום 12/8/10 התובעת התכופפה על מנת להרים את נעלי הבית והגרביים של אחת המטופלות, ובעת שביקשה להזדקף חשה מכה בראשה (אין לדעת אם המכה נגרמה מפגיעה במעקה המיטה, או ממגע עם המטופלת).
   3. בסמוך לאחר הפגיעה הנ"ל, התובעת איבדה שיווי משקל, זעקה לעזרה ופונתה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים.      
3. יאמר מיד, כי בסמוך לאחר מינוי המומחה ביקש ב"כ התובעת לתקן את התשתית העובדתית שהועברה למומחה ולהוסיף עליה אמירה מפורשת יותר בדבר המכה שקיבלה לטענתו התובעת בראשה, וכן תאורים המופיעים ממילא במסמכים הרפואיים שהועברו למומחה. ב"כ הנתבע הגיבה לבקשה ובהחלטתי מיום 16/9/14 הבהרתי שעל יסוד הראיות שהובאו בפני, שעיקרן עדויות שמועה ועדויות סברה, אין אפשרות להוסיף על התשתית העובדתית כפי שנקבעה.
4. ביום 22/11/14 ניתנת חוות דעתו של המומחה אשר קבע כדלקמן:
5. "מדובר על דימום ממפרצת בעורק מוחי ובהמשך לכך ליקויים נוירולוגיים שנותרו בעקבות אירוע זה והטיפול בו.
6. אין קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובלת התובעת לבין האירוע הנדון בעבודה כמפורט במסמכים. בין אם נחבלה בראשה ובין אם לאו, אין חבלה התואמת את זאת המשוערת אשר יכולה לגרום לדמם מן הסוג שסבלה התובעת. כהערת אגב ניתן גם לציין, כי לא אחת מתארים אנשים הלוקים בדמם חד ממפרצת עורקית תחושה כאילו נחבטו בראשם, כך שאין בהכרח סתירה בין הגרסאות השונות.
7. אין כל קשר בין אירוע מן הסוג המשוער על ידי התובעת ובא כוח ובין מצבה של התובעת."
8. לבקשת ב"כ התובעת ולאחר שהתקבלה תגובת הנתבע הועברו למומחה שאלות ההבהרה הבאות:
   1. המומחה מתבקש להבהיר מה עצמת החבלה הנדרשת על מנת לגרום לקריעה של כלי דם / אירוע דימום מוחי כמו זה שאירע לתובעת, וכן להבהיר האם יתכן מצב שגם חבלה קלה / בינונית תגרום לדימום מוחי מהסוג שאירע לתובעת.
      1. בתשובתו המומחה מתבקש להתייחס להפניות הרפואיות שצורפו כנספח לבקשת התובעת שנסרקה לתיק ביום 18/12/14
      2. המומחה מתבקש להתייחס למשך הזמן שחלף מהחבלה הנטענת ועד אבדן ההכרה (מספר שניות).
   2. האם יתכן שהדימום המוחי אירע כתוצאה מכיפוף ראשה של התובעת לכיוון הרצפה באופן ששינה את לחצי הדם. המומחה מתבקש לתת דעתו למשך הזמן שחלף בין האירוע הנטען לבין אבדן ההכרה (מספר שניות).
   3. האם ניתן לומר כי אלמלא התכופפה התובעת (ואולי אף נחבטה בראשה) לא היה מתרחש הדימום המוחי בזמן בו אירע?
9. ביום 29/3/15 ניתנה תשובת המומחה כדלקמן:
10. "אין אפשרות לענות על השאלה כפי שמוצגת – שכן דימום כמו זה שאירע לתובעת אינו תוצאה של חבלה כי אם אירוע עצמוני (ספונטאני) על רקע ליקוי במבנה כלי הדם שהתבקע. דמם משני לחבלת ראש יהיה מאופיין בביטויים אחרים הן מבחינת המיקום והן מבחינת המהלך.
11. לא סביר לייחס את הדימום לכיפוף הראש. משך הזמן הקצר מצביע על כי הדמם היה האירוע הראשון שקדם להתמוטטות ואבדן ההכרה ללא כל קשר לחבלת ראש ככל שהיתה או שינוי בתנוחת הראש והצוואר.
12. לא ניתן לומר כי הדימום המוחי לא היה מתרחש בזמן בו אירע אלמלא התכופפה התובעת."
13. ב"כ התובעת טוען בסיכומיו כי היה על בית הדין לקבל את גרסת התובעת לפיה עובר לאיבוד ההכרה היא הוכתה על ידי המטופלת (תחילה סברה בטעות כי קיבלה מכה מהסנטר או מהמרפק של המטופלת ולאחר מכן גרסה כי המטופלת הכתה אותה באמצעות פחית מזון).

לעניין חוות הדעת הרפואית טוען ב"כ התובעת כי חוות הדעת מבוססת על התשתית העובדתית המוטעית שקבע בית הדין ולכן אין מקום לאמץ אותה.

1. אין בידי לקבל את טענות ב"כ התובעת.
2. בהעדר עדי ראיה, הטענה בדבר קיומו של אירוע חבלתי נשענת על השערה של התובעת בלבד אשר חוותה תחושה של מכה בראשה (מבלי שיכלה לתאר את מקור החבלה, פרט להשערתה שהמטופלת הכתה אותה באמצעות סנטרה / מרפקה / פחית מזון). דא עקא שיש קושי ליישב את ההשערה של התובעת, עם העובדות שבפני בית הדין.

המומחה הבהיר כי במסמכים הרפואיים אין אינדיקציה לחבלה חיצונית כלשהי בגולגולת של התובעת, ואף הבהיר, כי במקרים מסוג זה, של דימום ממפרצת לעיתים קרובות המטופל מתאר תחושה של "מכה בראש" כך שלא ניתן ללמוד מתחושתה הסובייקטיבית של התובעת על קיומו של אירוע חבלתי.

כך או כך, המומחה קובע כי גם אילו הייתה חבלה הרי שלא היה בה לגרום לפגיעה מסוג זה שאירע לתובעת שכן לפי מיטב ידיעתו ונסיונו המקצועי אירוע דימום ממפרצת איננו תוצאה משנית של חבלת ראש אלא אירוע שמתרחש באופן ספונטני.

המומחה הוסיף והבהיר בחוות דעתו כי איננו רואה קשר סיבתי בין הדימום במפרצת לבין חבלת ראש ככל שהיתה או ההתכופפות רגעית של התובעת לכיוון הרצפה (מה גם שאירוע ההתכופפות כשלעצמו איננו אירוע תאונתי).

1. כידוע, המומחה הרפואי שמונה על ידי בית הדין הוא "האורים והתומים" המאיר את עיני בית הדין בתחום שמעבר לידיעתו השיפוטית. מדובר במומחה בלתי תלוי, ובית הדין יטה לאמץ את מסקנותיו אלא בהתקיים סיבה בולטת לעיין שלא לעשות כן.
2. בנסיבות העניין אינני סבורה כי יש להמנע מאימוץ חוות הדעת משום העדר איזכור של ספרות רפואית בחוות הדעת של המומחה. המומחה, בהיותו "בלתי תלוי" מוחזק כמי שחוות דעתו נשענת על ספרות רפואית ענפה כמו גם על ניסיון מקצועי שנצבר במהלך שנות עבודתו, והדעת נותנת כי יוכל להפנות לספרות רפואית, בפרט כאשר מדובר במושכלות יסוד.
3. ב"כ התובעת לא הצביע על מקור רפואי כלשהו (אף לא כזה שניתן למצוא במקורות הפתוחים לציבור באינטרנט) שיש בו לסתור, ולו לכאורה את חוות דעתו של המומחה, לפיה אין קשר סיבתי בין הדימום במפרצת שאירע לתובעת לבין עבודתה. בנסיבות עניין איננו סבורים כי יש הצדקה לסטות מחוות דעתו הרפואית של המומחה ולפיכך אנו מאמצים אותה.
4. לנוכח האמור לעיל התביעה נדחית. בשים לב למהות העניין אין צו להוצאות.
5. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין. ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ד' אלול תשע"ה, (19 אוגוסט 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.