1. תיק זה הינו המשכם של הליכים משפטיים רבים שהתקיימו בין התובע, משה מרציאנו לנתבע אדגר מימון.

2. העובדות העומדת ביסוד תביעה זו:

א. בין הצדדים התנהל הליך אזרחי בבית המשפט השלום בחדרה ופסק הדין שניתן שם חייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 357,104 ₪.

ב. על פסק דין זה הגיש הנתבע ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, כאשר ללא קשר להגשת הערעור שילם את מלוא סכום פסק הדין לתובע.

ג. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו וקבע שחיובי הנתבע לתובע יעמדו על מחציתם בלבד, דהיינו סך של 178,522 ₪.

ד. מאחר והתובע קיבל ביתר סך של 178,552 ₪ פתח נגדו הנתבע תיק הוצאה לפועל שמספרו 16-06680-06-1 להשבת יתרת הכספים (להלן: "תיק נתניה").

התובע ביקש לסגור תיק זה משום שלטענתו פסק הדין בערעור לא כלל סעד אופטרטיבי של השבה אותו ניתן היה לגבות במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

רשמת ראש ההוצאה לפועל דאז, הרשמת מגי כהן נעתרה לבקשה והורתה על סגירת תיק ההוצאה לפועל והשבת כל הסכום ששילם התובע לנתבע במסגרת תיק זה.

ה. על בסיס החלטה זו פתח התובע כנגד הנתבע תיק הוצאה לפועל נוסף בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה, שמספרו 12-0534-10-79 (להלן:"תיק חדרה") על סך 58,654 ₪ להשבת הסכומים ששילם בתיק נתניה שנסגר.

הנתבע הגיש בקשה בטענת פרעתי במסגרתה ביקש לקבוע שאין לו כל חוב לתובע. התובע לא התייצב לדיון שנקבע ולכן התקבלה בקשת הנתבע וראש ההוצאה לפועל הורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל – תיק חדרה בהחלטה מיום 19.9.07.

התובע עתר לביטול החלטה זו, אולם בקשתו נדחתה. כן הגיש בקשת רשות ערעור (בר"ע 2277/07) אולם חזר בו ממנה.

ו.בין לבין ולאור החלטת כב' הרשמת כהן בתיק נתניה תיקן ביום 20.6.07 בית המשפט המחוזי את פסק דינו שבערעור והוסיף הוראה אופרטיבית המורה לתובע להשיב לנתבע את הסך ששולם ביתר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית(בש"א 8998/07).

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור (רע"א 7548/07) אשר נדחתה.

ז. לאור החלטה זו פתח הנתבע ביום 2.7.07 כנגד התובע תיק הוצאה לפועל חדש שמספרו 16-12256-07-4 (להלן:"התיק השלישי"). התובע הגיש שתי בקשות בטענת פרעתי. האחד בקשה להקטנת קרן החוב בשיעור של 58,654 ₪ בהתאם לסכומים ששולמו על ידו בתיק נתניה אשר כב' הרשמת כהן הורתה על השבתם.

בבקשה השניה טען לתיקון מועד חישוב ריבית החוב בתיק, הקטנת תשעה סכומים ששולמו אך לא דווחו ותיקון הפרשי שער הדולר שנגבו ממנו.

ביום 3.5.10 ניתנה החלטת כב' הרשמת אונגר ביטון בשתי בקשות אלה.

באשר לבקשה הראשונה להקטנת קרן החוב קבעה הרשמת כי החלטת הרשמת אינה מהווה מעשה בית דין ו/או השתק עילה שכן ניתנה במעמד צד אחד ובהעדר התייצבות התובע. כן קבעה שהסדר התשלומים שנחתם בין הצדדים היה מסויג באמירה מפורשת שהוא כפוף לכל החלטה שיפוטית שתתקבל בעניינם ועל כן אינו בבחינת השתק. על כן נקבע שניתנה הוראה לקיזוז הסכומים על פי הסכומים שבדף חשבון בתיק נתניה.

עוד קבעה שכספים שנגבו אך שולמו לרשויות המס לא יושבו לתובע בעוד שכספים שנגבו על חשבון החוב לנתבע אף אם שולמו כהוצאות ושכ"ט יש להשיב, שכן לא היה מקום לחיובים אלה בשעה שהתיק נפתח ללא כל הוראה אופרטיבית.

באשר לבקשה השניה שהגיש התובע: בכל הנוגע לחישוב מועד ריבית החוב דחתה הרשמת בקשה זו תוך הסתמכות על החלטת בית המשפט המחוזי שקבע מועדי תחילת החיובים.

בכל הנוגע להפרשי השער קבעה הרשמת שההסכם בין הצדדים קבע שהתשלום ייעשה בדולרים במזומן ועל כן יש לתקן החישוב ולהפחית מסכום החוב בתיק הוצאה לפועל 4 סכומים המצטברים לסך של 2645 ₪ המהווים הפרשי שער.

ח. על החלטות אלה הוגש ערעור ע"י הנתבע לבית משפט השלום בנתניה. (עש"א 37534-0510) כב' השופטת ציגלר קבעה בהחלטה מיום 9.1.12 לאחר שדנה בהרחבה בטענות הצדדים ואף בהליכים שקדמו לו שיש מקום לקבל הערעור בכל הנוגע להחלטה הראשונה שכן החלטת רשם ההוצאה לפועל בתיק חדרה המורה על סגירת התיק הינה מעשה בית דין באופן שאינו מאפשר לתובע לשוב ולהעלות טענה זו. משכך מנוע התובע מלתבוע את השבת הכספים ששילם. עם זאת אין בכך כדי לשנות המסקנה שאליה הגיעה ראש ההוצאה לפועל לפיה יש לקזז הסכומים ששולמו ע"י התובע לנתבע שכן אין מחלוקת שהתובע שילם סכומים על חשבון החוב ועל כן לא ייתכן שלא ניתן לקזזם מגובה החוב התיק.

עוד קבעה השופטת שאכן בתיק נתניה שולמו כספים וכי יש לקחתם בחשבון במסגרת ההתחשבנות שכן הרשמת כהן הורתה ביום 10.4.07 על סגירת תיק נתניה והשבת הכספים ששולמו במסגרת הפעולות שבוצעו בו. כן קבעה שיש לערוך הבחנה בין חובת ההשבה שנקבעה בתיק נתניה ושהדיון בה הסתיים לבין בירור אמיתי של גובה החוב בין הצדדים, שכן העובדה שקיים מעשה בית דין אינה פוגעת בשאלה הבסיסית שהיא כמה כסף חייב התובע לנתבע. ומה דינם של הכספים שכבר שולמו.

ט. על החלטה זו הוגשה רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רע"א 13191-02-12). ע"י הנתבע. בהחלטה שניתנה ביום 10.2.12 נקבע שאין כל מקום לקבלת הערעור וכי מסקנות בית המשפט קמא הינן נכונות.

3. התובע הגיש תביעתו זו על סך 99,894 ₪ כאשר לטענתו זהו הסכום שנגבה ממנו ביתר על ידי הנתבע ועל כן עליו להשיבו.

4. דיון משפטי:

הנתבע טוען ראשית למעשה בית דין על פיו מנוע התובע לתבוע תביעתו זו. אין מחלוקת שקיימת החלטה ברורה של השופטת ציגלר לפיה קיים מעשה בית דין בכל הנוגע לתיק חדרה, ומשכך מנוע התובע מלתבוע השבה על הסכום ששילם. עם זאת קבעה היא בהחלטתה שמן הראוי לאפשר קיזוז סכומים ששילם התובע בגין חובו לנתבע.

אף בית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור שהוגשה קבע שאומנם החלטת ראש ההוצאה לפועל בתיק חדרה משמעה שאין הנתבע חייב להשיב לתובע סכומים ששילם לו, אם זאת אין בה כדי לאיין את חובת הנתבע לקזז את הסכומים ששילם על חשבון החוב בהתאם.

בתביעה זו מבקש התובע למעשה החזר הסכומים ששילם בהתאם להחלטות השיפוטיות כפי שציינתי לעיל. משכך סבורני שלא קיים כל מעשה בית דין שכן פועל הוא בהתאם להנחיות כב' השופטת ציגלר שקבעה שיש מקום לברר מהו גובה החוב האמיתי כיום של והאם אכן נותר התובע חייב כספים לנתבע שכן אין זה ייתכן שכספים ששולמו במסגרת התחשבנות כוללת בין הצדדים לא יילקחו בחשבון והם ייבלעו ו/או ייעלמו כאילו ההליך שהתקיים והתשלומים ששולמו מכוחו לא באו לעולם.

5. עוד אציין שהנתבע הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל מעשה בית דין. הבקשה נדחתה על ידי בהחלטה מיום 15.7.12 שכן התובע הגיש תביעתו המסתמכת על השבה הן מכח החלטות שיפוטיות וכן מכח חובת תום הלב ודיני החוזים. על החלטה זו לא הוגשה כל רשות ערעור, ועל כן עומדת היא בעינה בכל הנוגע לדחיית התביעה בטענת מעשה בית דין.

6. לגופו של ענין טוען הנתבע שלא ניתן להגיש תביעה זו שכן הינה תביעת קיזוז למעשה. איני סבורה כך, התביעה הינה להשבת סכומים ששולמו ביתר בהתאם להחלטות שיפוטיות ברורות שקבעו שיש לערוך התחשבנות כוללת בין הצדדים ולבחון האם אכן שולמו כספים ביתר על ידי התובע לנתבע אשר אותם יש להשיב.

7. הנתבע טוען לאשם תורם ומניעות מצדו של התובע שכן התובע הוא שהביא לכך שנאלץ לפתוח תיק הוצאה לפועל לגביית החוב, שכן אם היה פועל בתום לב ובהגינות ומחזיר את מחצית הכספים לאחר שערכאת הערעור קבעה שעליו לעשות כן לא היה צורך בהליכי הוצאה לפועל.

אכן יש ממש בטענה זו , שכן בערעור נקבע שפסק הדין יעמוד על מחציתו. העובדה שהתובע בחר שלא להשיב הסכום, מאחר ולטענתו לא היתה כל הוראה אופרטיבית לעשות כן, היא שגרמה לכך שנפתח תיק הוצאה לפועל כנגדו. מנגד השופטת ציגלר קובעת בהחלטתה באופן ברור וחד משמעי שהיתה מוטלת חובה על הנתבע לדווח על תיק נתניה במסגרתו נגבו כספים לטובתו על בסיס אותו הליך, שכן חובת הדיווח חלה גם על קבלת כספים דרך לשכת ההוצאה לפועל גם בתיק קשור אחר.

אכן, מבחינת ההגינות המתחייבת על בעל דין לקיים הליכים בתום לב ולא ברור מדוע לא דיווח הנתבע על תשלומים שהתקבלו אצלו ועל כן אף הנתבע לא בחל ידו בצלחת כנאמר, ואף הוא התנהג שלא בחוסר תום לב ובהגינות.

אף בית המשפט המחוזי במסגרת החלטתו בבקשת הרשות לערער שהגיש הנתבע קבע שהיה על הנתבע לדווח ולהקטין את החוב בתיק ההוצאה לפועל בכל סכום ששולם לו על ידי התובע על חשבון החוב, כאשר חובה זו נובעת גם מעקרון ההגינות וחובת תום הלב.

עוד קבע בית המשפט המחוזי שקבלת הרשות ערעור משמעה יהיה שלא ניתן לקזז את הכספים ששילם התובע לנתבע וכי תוצאתה תהא שהנתבע יקבל כספים בסכום העולה על גובה החוב.

8. מהאמור לעיל עולה שהיה ברור הוא שהתובע שילם כספים מעבר לחובו לנתבע ועל כן למעשה נקבע על ידי שתי ערכאות שיש להשיב סכומים אלה.

9. לאור האמור לעיל סבורני שאכן קיימות החלטות ברורות ומפורשות הן של השופטת ציגלר והן של בית המשפט המחוזי מכוחן יש מקום לברר האם אכן שילם התובע סכומים ביתר לנתבע מעבר למחצית סכום פסק הדין כאשר יש מקום להורות על השבת סכומים ששולמו ביתר.

10. מהו הסכום ששילם התובע ביתר?

מתצהיר הנתבע עולה שהתובע למעשה שילם את כל סכום תיק ההוצאה לפועל בתיק נתניה, לאחר שננקטו נגדו הליכי פש"ר נגדו. דהיינו למעשה מחצית סכום פסק הדין הושבה לנתבע בהתאם להחלטות, זוהי תמצית פס"ד הראשון שהתקבל בערעור לפיו חובת תובע בתשלום מחצית סכום פסק הדין.

11. התובע הגיש תביעתו בסך של 99,894 ₪ . בסיכומיו מפנה התובע לדו"ח שהגיש לבית המשפט מלשכת ההוצאה לפועל המפרט העברת הסכומים, אשר ממנו למד שהסכום שהעביר לנתבע הינו 66,756.25 ₪. לסכום זה יש להוסיף לטענתו פיצוי על מכירת הרכב.

הנתבע מנגד טוען שהסכום שהועבר לבא כוחו הינו 36,001 ₪ כאשר מסכום זה יש להפחית סך של 1485 ₪ בגין החזר הוצאות תפיסת רכב. עוד טוען שאין כל מקום לחייבו בריבית שנקבעה במסגרת תיק ההוצאה לפועל, אלא לכל היותר ריבית בהתאם לחוק.

12. באשר לסכום: סכום החוב נומינלית הינו סך של 36,001 ₪. האם יש מקום לפסוק הפרשי הצמדה וריבית כפי שנקבעו בתיק ההוצאה לפועל?

לאור קביעותי לעיל באשר לתום ליבו של התובע ואשמו התורם אשר הם שגרמו בסופו של יום לפתיחת תיק ההוצאה לפועל סבורני שיש מקום לפסוק הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הסכומים כפי ששולמו כל אחד במועדו, ולא לפסוק הפרשי ההצמדה והריבית כפי שנפסקים במסגרת תיק הוצאה לפועל.

באשר להחזר בגין תפיסת רכב, אכן סכום זה שולם לעו"ד מימון ב"כ הנתבע ולא הועבר כלל לנתבע כעולה מן המסמכים ומשכך אין כל מקום להשיבו.

בכל הנוגע לפיצוי בגין תפיסת הרכב, התובע לא טען זאת כלל במסגרת כתב תביעתו המסתמך אך ורק על הסכומים שנגבו ביתר בתיק ההוצאה לפועל. משכך ומאחר וזוהי הרחבת חזית לא אוכל להתייחס לראש נזק זה בפסק דיני.

13. לאור כל האמור לעיל על התובע להמציא פסיקתא לחתימה לפי שיערוך כל סכום ממועד תשלומו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק. כן ישלם הנתבע אגרת בית המשפט כפי ששולמה על ידי התובע. עוד ישלם שכ"ט עו"ד בגובה 6,000 ₪.

ניתן היום, ג' סיוון תשע"ד, 01 יוני 2014, בהעדר הצדדים.