הערעור בתמצית:

בפנינו ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער בת"פ 22834-09-11 בבית משפט השלום בקריות (כב' סגן הנשיא השופט ד"ר מ. ארגמן) (להלן: "בית משפט קמא").

בית משפט קמא הרשיע את המערער על פי הודאתו בעבירות אלימות ובעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וגזר עליו עונש של 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בנוסף הורה בית משפט קמא על הפעלת עונש של מאסר מותנה בן 10 חודשים שנגזר על המערער וכן על הפעלת עונש מאסר מותנה נוסף בן 6 חודשים התלוי כנגד המערער. נפסק כי עונשי המאסר המותנה יופעלו בחופף זה לזה ובמצטבר למאסר שנגזר על המערער, כך שסה"כ ירצה המערער 40 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו. בנוסף נגזר עליו עונש של 12 חודשי מאסר מותנה למשך שלוש שנים על העבירות שבביצוען הורשע.

כפי שיובהר, דינו של הערעור להידחות.

פסק דינו של בית משפט קמא:

המערער הורשע על פי הודאתו, לאחר שחזר בו מכפירתו ולאחר שכתב אישום תוקן במסגרת של הסדר טיעון בעבירות של תקיפה וגרימת חבלה ממשית בצוותא, עבירה לפי סעיף 380 + סעיף 29(ב); עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380; עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 ועבירת איומים לפי סעיף 192, הכול לפי חוק העונשין התשל"ז - 1977.

על פי העובדות בהן הודה, תקף המערער ביחד עם נאשם נוסף בגיר (להלן: "הבגיר") וביחד עם נאשם שהועמד לדין בנפרד שהוא קטין (להלן: "הקטין") את המתלונן 1 וגרם לו לחבלות של ממש וכן איים עליו. בהמשך הגיע למקום המתלונן 2 שניסה למנוע את המשך האלימות כלפי המתלונן 1. המערער תקף את המתלונן 2 באגרוף, הפילו לרצפה ובהמשך, ביחד עם הקטין, המשיך להכות במתלונן 2. יצוין כי הודאתו של המערער בכתב האישום המתוקן הייתה לאחר ששני המתלוננים העידו בפני בית המשפט.

בהמשך הגיעו למקום אנשי משטרה. המערער ניסה למנוע משוטרת לזהותו ולעכבו לחקירה. בהמשך נעצר המערער. יצוין כי הקטין נעצר אף הוא.

בטרם טיעון לעונש הורה בית משפט קמא כי יוגש תסקיר של שירות המבחן בעניינו של המערער. שירות המבחן הגיש תסקיר במסגרתו סקר את הרקע האישי והמשפחתי של המערער, תוך התייחסות לעברו הפלילי. בסיכומו של התסקיר המליץ שירות המבחן לבית המשפט להעדיף הליכי שיקום על פני ענישה. המלצתו של שירות המבחן הייתה להאריך עונשי מאסר מותנה ברי הפעלה שעמדו לחובתו של המערער, להעמידו בפיקוח של שירות המבחן לתקופה של שנתיים ולהטיל עליו לבצע עבודות של"צ בהיקף של 240 שעות.

בית משפט קמא דחה את המלצתו של שירות המבחן לאחר שסבר כי כבר ניתנו למערער הזדמנויות להשתקם ואלו לא הועילו. בית משפט קמא גם סבר כי מאחר והמערער הורשע בעבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין ממילא יש חובה לגזור עליו מאסר בפועל וכפועל יוצא מכך גם יש להפעיל את המאסרים המותנים ברי ההפעלה התלויים כנגד המערער.

בסיכומו של דבר גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים שפורטו לעיל.

להשלמת התמונה יצוין כי הבגיר הנוסף שהועמד לדין הודה בפתח משפטו, בטרם נשמעו עדים. בית משפט קמא גזר עליו עונש של שמונה חודשי מאסר מותנה וכן גזר עליו לשלם קנס כספי בסכום של 3,000 ₪ שישולמו בשישה תשלומים. על הקטין שנדון בנפרד נגזר עונש של מאסר מותנה. לא הוגש ערעור על עונשם של הנאשמים האחרים.

כאמור, הערעור מופנה כנגד חומרת העונש.

תמצית נימוקי הערעור:

נימוקי הערעור פורטו בהודעת הערעור ובפרוטוקול הטיעון בפנינו. בתמצית מלין המערער על הפער בענישה בין העונש שנגזר עליו לבין העונש שנגזר על הבגיר ועל הקטין שהיו שותפים למעשים המפורטים בכתב האישום. בנוסף מלין הוא על הפער שבין המלצות שירות המבחן לבין העונש שגזר עליו בית משפט קמא, כמפורט לעיל.

המשיבה עותרת לדחות את הערעור. ב"כ המשיבה טוענת כי העונש שנגזר הוא עונש ראוי המשקף ענישה הולמת לחומרת העבירות. בכל הנוגע לפערי הענישה, מציינת המשיבה כי בית המשפט אבחן בין הנאשמים הבגירים, כאשר למערער, להבדיל מהבגיר השני, עבר פלילי מכביד. לבגיר האחר לא היה עבר פלילי כלל. בכל הנוגע לקטין הדין מורה על מדיניות ענישה שונה. יצוין עוד כי גם לקטין לא היה עבר פלילי. בהתאם לא ניתן לגזור במקרה זה גזירה שווה מהעונשים שנגזרו על האחרים בנוגע למערער. עוד טוענת ב"כ המשיבה כי לא היה מקום לאמץ את המלצות שירות המבחן, ובהתאם עותרת היא להשאיר את גזר הדין בעינו.

דיון והכרעה:

דין הערעור להידחות.

אין חולק כי אכן קיים פער בין העונש שנגזר על המערער ובין עונשם של הנאשמים האחרים. אלא שלא ניתן לגזור גזירה שווה מעונשם של הנאשמים המעורבים במקרה למערער שבפנינו. נעיר לעניין זה כי בטיעון לעונש לא התבקש בית משפט קמא ללמוד מעניינו של הנאשם הבגיר האחר לעניינו של המערער. יתכן כי טוב היה עושה בית משפט קמא לו הבהיר בגזר דינו את הפער שבין עונשם של שני הבגירים. העדר ההתייחסות לפער בענישה במסגרת גזר דינו של המערער הזמין את טיעוניה של ב"כ המערער. ואולם לגופם של דברים לא נפל פגם בתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא.

כפי שהובהר בטיעוני ב"כ המשיבה בפנינו וכפי שעולה מעיון בעניינם של הנאשמים האחרים– הנאשמים האחרים אכן הורשעו, ואולם יוחסו להם עבירות פחותות מאלו שיוחסו למערער. מעבר לכך, הבגיר שהועמד לדין עם המערער הודה בפתח משפטו, בטרם נשמעו עדים. לבגיר לא היה עבר פלילי כלל, בעוד שלמערער 4 הרשעות קודמות ב-11 תיקים שונים שאוחדו. מכאן שלא ניתן לגזור גזירה שווה בין השניים.

כך גם בנוגע לקטין. מעבר לפער שבין שיקולי ענישתם של קטינים ובגירים, כקבוע בחוק, לקטין לא היה עבר פלילי וגם הוא הודה בפתח משפט. מכאן שגם בעניינו לא ניתן לגזור גזירה שווה לעניינו של המערער.

לא מצאנו גם פגם בהחלטתו של בית משפט קמא שלא לאמץ את המלצות שירות המבחן. כלל הוא כי המלצות שירות המבחן אינן מחיבות את בית המשפט השוקל מכלול של שיקולים ששירות המבחן אינו אמון עליהם. בית משפט קמא לא התעלם מהמלצות שירות המבחן, אלא שסבר כי למערער כבר ניתנו הזדמנויות לשיקום שלא נוצלו. בנסיבות אלו, ובשים לב לעונשי המאסר המותנה שלא היוו עבור המערער גורם מרתיע, סבר בית משפט קמא כי הגיעה העת ליתן עדיפות לשיקולי ההלימה וההגנה על הציבור מפני התנהגותו של המערער על פני שיקולי השיקום. לא מצאנו בנימוקיו פגם המצדיק את התערבותנו בתוצאה אליה הגיע.

נעיר עוד כי חלק מהעונש שנגזר על המערער הינו בדרך של הפעלת מאסרים מותנים שהיו ברי הפעלה. חסד נעשה עם המערער כאשר עונשי המאסר המותנה הופעלו בחופף זה לזה. הכלל הוא כי עונשי מאסר מותנה יופעלו במצטבר וכאמור הקל בית משפט קמא עם המערער כאשר הפעיל את העונשים בחופף זה לזה, הגם שהופעלו במצטבר למאסר שנגזר בגין העבירות בהן הורשע המערער.

נזכיר כי אין די בכך שניתן להגיע לתוצאה אחרת כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט הדן בערעור בגזר דינו של בית משפט קמא [ע"פ 9507,9590/11 שני סביליה נ' מדינת ישראל (וערעור שכנגד) (ניתן ביום 4.4.12)]. הלכה ידועה היא כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב ולשנות מגזר הדין שניתן בערכאה הדיונית, אלא רק במצבים חריגים שבהם נפלה טעות בגזר הדין, או כאשר גזר הדין חורג במידה קיצונית מרף הענישה הראוי והנוהג במצבים דומים [ע"פ 8404/11 רומן אסיאלוב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 12.6.12)]. אין זה המקרה שבפנינו.

בהביאנו את אמות המידה שנקבעו בפסיקה, סבורים אנו כי אין עילה להתערבות בגזר דינו של בית משפט קמא, המביא בחשבון את טיב המעשים שבביצועם הורשע המערער ואת עברו הפלילי המכביד. לא מצאנו בנסיבות אלו עילה להתערב בגזר הדין. הערעור נדחה.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ג, 11 אוקטובר 2012, במעמד הצדדים ובאי כוחם.