נגד

צד שלישי רצף תעשיות מוצרי בנייה בע"מ

בפני תביעה כספית שהועמדה על סך של 75,000 ₪, לפיצוי התובעת בגין אספקת מרצפות פגומות, לטענת התובעת, ופיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה בשל כך.

1. בחודש 10/09 רכשה התובעת מהנתבעת 1 (להלן: "עאסי סנטר") 90 מ"ר אריחי גרניט פורצלן מסוג טיטניום המיובאים מאיטליה באמצעות הנתבעת 2 (להלן: "רצף"), לצורך ריצוף קומת הכניסה בבית מגורים חדש בו התעתדה לעבור לגור, זאת בעלות של 17,500 ₪ בצרוף מע"מ.

אומר כבר עתה כי על אף טענות רצף בסיכומיה בדבר אי הצגת מסמכי העסקה, שוכנעתי מהעדויות שנשמעו, לרבות הודאה של נציג רצף בעדותו, כי המרצפות אכן נרכשו ע"י התובעת מעאסי סנטר, וכי זו רכשה את המרצפות מרצף אשר ייבאה אותן מאיטליה.

2. לאחר יישום האריחים והתקנת ריהוט שחלקו קובע לרצפה, התחוור לתובעת כי הצבע שבשולי חלק מהאריחים דהוי יחסית לצבע שבמרכזם.

התובעת פנתה לעאסי סנטר ששלחה נציג מטעמה לביקור בדירת התובעת ובחינת תלונתה. ביום 9.4.2010, בעקבות הביקור פנה מנהל עאסי סנטר, מר עאסי חנא (להלן: " חנא") בכתב לרצף כדלקמן:

" לכבוד רצף
תלונה / בעיה
אני מבקש דחוף טיפול בבעיה אצל הלקוחה נטלי אלגרבלי ( קרית מוצקין) אוסישקין 6 א'
0506255870

כל הריצוף מראה בצדדים

נראה השתקפות נראה מלוכלך כל הזמן.
לתאם עם הלקוחה לבדיקה דחוף " (כך במקור – פ.ל.)

3. בעקבות זאת שלחה רצף נציג מטעמה לבחון את האריחים ובחלוף פרק זמן שמשכו לא ידוע במדויק שלחה רצף את מר שמואל תמיר, מנהל שירות הלקוחות בחברה (להלן: "תמיר") בלווית נציג החברה האיטלקית, ממנה מייבאת רצף את האריחים, לביקור נוסף.

4. לאחר דין ודברים בין הצדדים לאחר אותם ביקורים, הסכימה רצף לספק לתובעת אריחים חדשים במקום האריחים המורכבים בביתה ללא עלות נוספת.

התובעת דחתה את ההצעה בשל העובדה כי נזקיה עולים בהרבה על עלות האריחים עצמם שכן החלפתם כרוכה בעלויות נוספות.

5. משלא הגיעו הצדדים לעמק השווה, הוגשה תביעה זו בה נתבעים, בנוסף לעלות רכישת אריחים חדשים גם עלויות פירוק האריחים, פינוי הפסולת, עבודות ריצוף ותיקוני טיח וצבע בעלות משוערת של כ – 25,000 ₪; פירוק והרכבה של ריהוט קבוע בעלות משוערת של כ – 7,000 ₪.
עלות ריצוף וחומרי עבודה בעלות משוערת של כ – 20,000 ₪.
עלות שהיית המשפחה בבית מלון בזמן עריכת התיקון בעלות משוערת של כ – 25,000 ₪, וכן פיצוי בגין אובדן ימי עבודה ועוגמת נפש בסך של 3,000 ₪.

6. עאסי סנטר הגישה הודעה צד שלישי כנגד רצף בטענה כי כל סכום שהיא תחויב בו על רצף לשאת בו, שכן רצף היא יבואנית האריחים ו/או יצרנית שלהם ואחראית לטיבם.

7. אציין כי ההליכים בתיק התארכו בין היתר לאור העובדה כי התביעה לא נתמכה בחוות דעת מטעם התובעת, ורק בישיבה המקדמית מיום 12.2.13 ביקשה התובעת לצרף חוות דעת מטעמה, ולאחר קבלת רשות בית המשפט אכן צרפה את חוות דעתו של מר שטיינר לפיה האריחים שהותקנו בביתה פגומים (חוות דעת שטיינר הוגשה וסומנה ת/2). לפי קביעתו של שטיינר קיימת בהרת והבדל בגוון כדוגמת מסגרת טלויזיה סביב היקף המרצפת. מאחר שהליקוי לא נמצא באותה עוצמה סביב כל מרצפת, ואין דוגמה חוזרת בין המרצפות עצמן, הגיע המומחה לכלל מסקנה כי קיים פגם בייצור המרצפת (סעיף 3.1 לת/2). המומחה מטעם התובעת אמד את נזקי התובעת הכוללים פירוק והרכבה של האריחים הפגומים כולל רכישת אריחים חדשים ולרבות פירוק והרכבה של רהיטים מקובעים ותיקוני טיח וצבע, בסך של 64,350 ₪.

8. כנגד חוות דעת זו הגישו הנתבעות במשותף חוות דעת מומחה מטעמן, מר רונן שטרנברג, ((להלן: "שטרנברג"), חוות הדעת סומנה נ/3), אשר קבע כי האריחים תקינים לחלוטין. הוא לא מצא כתמים על האריחים וקבע כי אמנם מרקם האריחים אינו אחיד, אך אי האחידות נובעת מההדפסה על גבי האריח כחלק מעיצוב המשטח המרוצף בדומה למוצג בחנות (סעיפים 2-4 לנ/3).

9. לאור הקוטביות בין חוות דעת הצדדים מונה מר חיים משה ממכון התקנים כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"). בחוות דעתו מצא המומחה כי קיים ליקוי במרצפות שכן קיימים הפרשי גוון לאורך פאות האריח הנובעים בסבירות גבוהה מפגם בייצור הנובע מליטוש לא אחיד לאורך הקצוות, כאשר ליקוי זה בא לידי ביטוי עקב ותוך השימוש היום יומי באריחים (סעיף 3 לבמ/1 – חוות דעת המומחה).

המומחה קבע בחוות דעתו כי עבודת הריצוף של האריחים בוצעה באופן תקין ודחה את טענת התובעת בדבר קיום הפרשי גוון בין אריחים סמוכים. המומחה ציין כי הפרשי הגוון התגלו על ידו בקושי ויזואלי, ורק לאחר שהתובעת הפנתה את תשומת ליבו לכל אחד מהם. המומחה מצא כי פיזור האריחים בהם נמצא אותו הפרש גוון וכמותם הזניחה יחסית מעידים על כך שאין מקורם בפגם כלשהו בייצור.

באשר לטיפול בפגם שנמצא על ידו (אותו הפרש גוון לאורך פאות האריחים) הציע המומחה שתי אפשרויות לטיפול:
האחת, הדבקה של אריחי ריצוף חדשים בעלות ממוצעת של 15,750 בצירוף מע"מ.
השניה, פירוק האריחים וריצוף מחדש בעלות ממוצעת של 21,850 ₪ (ללא עלות האריחים עצמם).
בחקירתו חזר בו מומחה מאפשרות ההדבקה של אריחי ריצוף חדשים (עמ' 21 לפרוטוקול שורה 16), כך שנותרה האפשרות של ריצוף מחדש עם אריחים חדשים.

המומחה קבע בחוות דעתו כי לאור העובדה שמדובר בבית דו קומתי, וחרף אי הנוחות הרבה הכרוכה בדבר, אין צורך בפינוי הדירה וניתן לחיות בקומה העליונה למשך זמן מלאכת הריצוף אותה ניתן להשלים בחמישה ימים לכל היותר (עמ' 12 לבמ/1). גם בחקירתו עמד על דעתו כי אין צורך בפינוי הדירה חרף אי הנוחות (עמ' 21 לפרוטוקול שורות 23 – 31 וכן עמ' 22 שורות 1-6).

10. לצערי, חקף נסיונותי לקדם הסדר של התביעה, הדבר לא צלח ולא ניתנה הסכמת רצף לניהול ההליך בהתאם להוראות סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, ולפיכך התקיימה ישיבת הוכחות שבה נשמעו עדי הצדדים וכן נחקרו מומחה התובעת, שטיינר, ומומחה בית המשפט, משה. חוות דעתו של שטרנברג הוגשה תוך ויתור ב"כ התובעת על חקירתו.

דיון והכרעה

11. לאחר עיון בכתבי הטענות, בתצהירי הצדדים, בחוות הדעת המונחות בפני ובסיכומי הצדדים, ועל אף טענות "מן הגורן ומן היקב" שהעלתה רצף, לרבות כאלה העומדות בניגוד מוחלט לעדות הנציג מטעמה בפני, כפי שיצויין להלן, נחה דעתי כי יש לקבל את התביעה כנגד עאסי סנטר לפיצוי התובעת על נזקיה, ובהמשך לכך לחייב את רצף בהודעה לצד ג' כלפי עאסי סנטר.

12. בפתח הדיון אסיר מעל דרכי את טענתה של רצף ביחס לדחיית התביעה כנגד עאסי סנטר וכנגד רצף בשל העובדה כי לא הוצגו מסמכי הרכישה. הודאתו של חנא בחקירתו כי התובעת רכשה בחנותו את האריחים מושא התובענה (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 24-23) די בה כדי להביא לדחיית הטענה ככל שהתביעה נוגעת לעאסי סנטר.

ביחס לרצף, נדמה כי הטענה שלא הוכח כי האריחים נקנו מרצף, מעבר לכך שמתעלמת מעדותו של חנא (סעיף 4 לנ/1) עומדת בסתירה לעדותו של מר שמואל תמיר נציג רצף (להלן: "תמיר") אשר בעמ' 15 בשורה 31 מציין מפורשות "אנו מכרנו לעאסי לא ללקוחה", ופעם נוספת בעמ' 17 שורה 1 "אני מוכר אותם (את האריחים – פ.ל.) באמצעות הנתבעת 1".

צר לי שב"כ רצף, על אף דברים ברורים אלו ועל אף אישור רצף להחלפת המרצפות בחדשות (מבלי שיש בכך הודעה בעצם קיום הפגמים כפי שאפרט להלן), ממשיך לטעון בסיכומיו כי לא הוכח שהאריחים נקנו ע"י עאסי סנטר מרצף, והדבר תואם במידה רבה את התנהלות רצף לאורך כל ההליך, אשר בנימוקים פרוצדוראליים כאלה ואחרים, אליהם אתיחס גם בהמשך, מנסה לחמוק מאחריותה לפגמים שהתגלו באריחים שהיא ייבאה.

13. טענה נוספת, ועיקרית של רצף, כנגד חיובה כלפי התובעת (עוד קודם לדיון בשאלת קיום הפגמים באריחים) הינה הטענה כי התובעת לא הצביעה על עילת תביעה כנגדה שכן ביססה את תביעתה, כעולה, כך נטען מסעיפים 17 ו-18 לכתב התביעה, על הוראות חוק המכר וחוק הגנת הצרכן, שאין להן כל תחולה במערכת היחסים שבין התובעת לרצף, שכן התובעת לא התקשרה עם רצף בעסקת מכר, ולא חלים ביניהם יחסי לקוח-צרכן.

אין בכוונתי לקבל את טענת העדר היריבות בינה לבין התובעת, מהטעמים שהעלתה רצף שכן עיון בכתב התביעה מעלה באופן ברור כי התובעת פרטה את רכיבי עילת תביעתה, במובן זה שציינה את "תפקיד" כל אחד מהנתבעים בשרשרת אספקת האריחים, ציינה כי באריחים התגלה פגם אשר לאחר גילויו אף הציעה רצף סוג של "פיצוי", וטענה, בסעיף 17 כי "הנתבעות 1 ו-2 חייבות לפצות אותה בגין נזקיה...בשל אחריותם לכך שהאריחים אותם רכשה התובעת ממיטב כספה פגומים".

נכון שבהמשך אותו הסעיף מפנה התובעת להוראות חוק המכר, ובסעיף 18 אף מפנה להוראת סעיף 31א' לחוק הגנת הצרכן, אולם אין בהפנייה כזו כדי למנוע מהתובעת להסתמך על כל עילה שעובדותיה בוססו בכתב התביעה, בין אם חוזית ובין אם נזיקית.

14. כפי שהובאה ההלכה בסוגיה זו בע"א 7183/13‏ אסתר ברק נ' דלתא קפיטל גרופ בע"מ (12.7.15):

"כיום מקובל עלינו כי כאשר התובע הציג את כל העובדות המגבשות את עילת התביעה, אין תביעתו נדחית "רק משום שלא נתן לעילה את ה'כותרת המשפטית' המתאימה ולא הפנה לחוק שממנו נובעת זכות תביעתו" (ע"א6157/08 אסמאעיל נ' מילאדי, פסקה 10 (5.9.2011)), שכן "לא הכותרת המשפטית לעילת התביעה היא הטעונה הבהרה והתייחסות מבראשית בכתב התובענה, אלא העובדות המקימות עילה כזו" (ע"א 794/86 החברה המרכזית לשכון ולבנין בע"מ נ' פינק,פ"ד מד(1) 226, 230 (1990) (ההדגשה הוספה– ע' פ')). בהקשר זה יפה תקנה 74(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי,התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), הקובעת: "מותר להביא בכתב טענות כל הוראת דין שהטוען מתכוון להסתמך עליה, אך אין בעל דין מנוע מהסתמך על הוראת דין כאמור מחמת שלא הביא אותה בכתב טענותיו". על פועלה של תקנה זו עמד בית משפט זה וקבע כך:

"סעיף זה מעניק מעין 'פטור' לתובע, אשר איננו נדרש לפרט בכתב התביעה את הוראות הדין עליהן הוא מסתמך. הפסיקה הבהירה ש'פטור' זה הוא רחב: התובע איננו נדרש להפנות בכתב התביעה לסעיף קונקרטי בחוק, ואף איננו חייב לפרט בכתב התביעה את העילה המשפטית שעליה מתבססת תביעתו [...] בד בבד, הדין מורה כי על התובע לציין בכתב התביעה את הסעד המבוקש על ידו, וכן לפרט את כל העובדות המהותיות המרכיבות את עילת התביעה (תקנות 9(5), 9(7), 14(ב))" (ע"א8845/12 רום נ' זאבי, פסקה5 (25.11.2014) (להלן: עניין רום) (ההדגשות במקור – ע' פ')).

הכלל הוא, אפוא, כי אזכורה של הוראת דין בכתב התביעה הוא בגדר רשות ולא חובה, להוציא המקרה של הפרת חובה חקוקה (תקנה 74(א) לתקנות; ע"א9422/06 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' BTR Environmental Limited, פסקה י"ט (17.1.2010); ע"א 11900/05 אלומות חולון בע"מ נ'לחם חי בע"מ, פסקה 4 (19.6.2007); ע"א 6064/93 מימסב חברה למילוי מיכלי סודה ביתיים בע"מ נ' סודהגל בע"מ, פ"ד נו(3) 35, 44 (1996)). על כן, ככל שלפני בית המשפט עמדה מערכת עובדתית מסוימת, רשאי הוא לפסוק על פי נימוקים משפטיים שונים מאלה שהועלו בתביעה, "ובלבד שהתמונה נובעת מן הראיות שהיתה לצדדים ההזדמנות להידרש אליהן" (רע"א7288/12 רוזן נ' אברמוביץ, פסקה י"א (23.10.2012))."

15. מכאן עולה, מקל וחומר, שאין באזכור סעיפי חוק מסויימים ע"י התובעת בתביעתה לשלול אפשרות להסתמך על הוראות חוק אחרות, כל עוד המערכת העובדתית הנדרשת לצורך החלת הוראת דין אחרת בוססה בראיות.

אלא שלמרות כל האמור לעיל, בבואי לבחון את עילת התביעה כפי שבוססה כנגד רצף, מוצאת אני כי צודקת רצף בטענתה כי לא בוססה עילה כלשהי המקימה יריבות בין התובעת לבין רצף. התובעת, לאורך ניהול ההליך, לרבות בסיכומיה, לא העלתה טענה כלשהי המקימה עילה במישור הנזיקי אשר יש בהן להצביע על אחריות רצף כיבואנית לפגמים בייצור, ומשכך אין מקום שבית המשפט בפסק דינו ישים טענה בפי התובעת ויבסס עילה שכלל לא נטענה על ידה.

יתכן שבנסיבות הענין ניתן היה לבסס עילת רשלנות ואף להטיל את נטל הראיה כי לא התרשלה על כתפי רצף מכוח הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין, אולם בהעדר טיעון בכיוון זה ע"י התובעת לא נדרשה רצף להתגונן או לטעון בסיכומיה כנגד עילה כזו, ולפיכך אין מקום לחייבה כלפי התובעת מכוחה.

במקרה הנדון אין לכך משמעות יתירה, שכן מסקנתי בהמשך הינה כי החיוב שמצאתי שיש להטילו על כתפי עאסי סנטר כלפי התובעת, יועבר אל כתפי רצף מכוח עסקת המכר שבין שתיים אלו. מכאן, שרצף תימצא אחראית (בעקיפין) לפגם באריחים, ולנזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מכך, גם באם לא בוססה עילת תביעה ישירה של התובעת כלפיה.

ומכאן לשאלה המרכזית – האם קיימים פגמים שמקורם בייצור באריחים שסופקו לתובעת?

16. לשאלה זו סבורתני כי התשובה חיובית.

אינני סבורה, כטענת התובעת (עליה ביססה בתחילה תביעתה) שקיימת הודאה של רצף כי האריחים פגומים בכך שרצף הסכימה לפצותה באריחים חדשים (סעיף 7 לת/1). אמנם נכון כי חנא מעאסי סנטר תמך במידה מסוימת בטענה זו של התובעת בעדותו כאשר אישר שנציגי רצף אישרו באוזניו כי "יש בעיה" (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 18-19), אולם אין לראות בדברים אלו משום "הודאת בעל דין" בקיום הפגמים המחייבת את רצף שכן הודאה זו לא נעשתה בכתב, וגם אין בעדות חנא לבסס במה בדיוק הודתה רצף בפניו, והמילים "יש בעיה" רחבות מספיק לכלול מספר אפשרויות ולא בהכרח הודאה בקיום הפגמים.

גם לעובדה שרצף הציעה, במהלך המגעים שהיו בין הצדדים, להחליף את המרצפות באחרות, אין ליתן משמעות של "הודאה" בקיום הפגמים. תמיר בעדותו, שהיתה מתפתלת מעט יש לומר, אישר כי רצף הציעה את החלפת האריחים. אולם הוא עמד על דעתו כי הצעה זו לא באה בשל הכרה בקיום הפגמים, אלא טען כי מדובר ב"מחווה שירותית" של רצף כלפי עאסי סנטר, לקוחתה לאורך זמן, ובמסגרת היחסים המסחריים בין הצדדים. תמיר עמד בחקירתו על הטענה כי המרצפות תקינות וכי המומחים שקבעו אחרת טועים (עמ' 15 לפרוטוקול שורה 11). הסברו של תמיר להצעה שהעלתה רצף היתה כדלקמן:

" ש. אתה מכחיש שאתם הצעתם לה פיצוי?
ת. אני לא מכחיש. אנו עובדים עם מר עאסי. הוא היה לקוח שלנו. הוא פנה אלינו וחשוב לנו לשמר את הלקוחות ואנו בשביל העסק והעבודה המשותפת וכדי למנוע מחלוקות, אנו הצענו פיצוי. אני לא יודע את הסכום המלא. זה מר קרמר.
ש. הצעתם לספק לה 90 מ"ר מאותו דגם ללא חיוב.
ת. זה אני אומר עכשיו. זה ברור.
ש. אם אין פגם, למה אתה מפצה?
ת. זה לא פיצוי. זה חנא עאסי. אנו מכרנו לעאסי לא ללקוחה. אנו מתנהלים מול עאסי. הכל היה למענו של עאסי. אנו הסכמנו לתת ריצוף ללא חיוב. היתה התנהלות בין קרמר לבין נטלי. אני לא נקבתי בכלום. אני יודע שאני אכן מודע לכך שהסכמנו ליתן ריצוף ללא חיוב. עושים את זה לפעמים גם כשאין בעיות לפעמים משיקולים שיווקיים.
ש. אמרת שאתה לא יודע על שום פיצוי ועכשיו אתה משנה את דבריך.
ת. אני לא קורא לזה פיצוי כי זה לא בכסף " (עמ' 15 שורות 24- 32, עמ' 16 שורות 4-1).

בהמשך חקירתו מודה תמיר כי הבחין בפגם לו טוענת התובעת "ראיתי על מה שהלקוחה מדברת, על הילה מסויימת בפאת האריחים. זה על פי היצרן, זו סדרת ייצור. ייתכנו הבדלי גוון קלים בין סדרת ייצור אחת לשניה" (עמ' 16 לפרוטוקול שורות 15-14). לטענת תמיר, וזו טענתה של רצף בסיכומיה חרף קביעת מומחה בית המשפט, אין מדובר כלל בפגם אלא שזו דוגמת האריחים, כדברי תמיר: "זה מאופיין בסדרה הזו וזה חלק מהטקסטורה של הסדרה הזו" (עמ' 16 שורה 17).

17. בסוגייה מרכזית זו, הנוגעת לשאלה האם ה"ליקוי" שנראה באריחים הינו בבחינת "פגם" או שמא מדובר בדוגמת האריחים, מעדיפה אני את חוות דעת מומחה בית המשפט על פני עדותו של תמיר, שמעבר להיות אינטרסנטית בעליל הרי שלא הצטיינה בעקביותה ותמיר הותיר בפני רושם של מי שמנסה להתנער מאחריות שיש לרצף למוצרים שהיא מייבאת.

18. מעמדה של חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט
הפסיקה ביחס למעמדה של חוות דעתו של מומחה שמונה מטעמו של ביהמ"ש עקבית וקובעת כי לחווה"ד של מומחה ביהמ"ש יש מעמד מיוחד ועדיף, וכי דרך כלל ביהמ"ש יטה לאמץ את חוות הדעת הנ"ל, אלא אם ימצאו נימוקים כבדי משקל לא לעשות כן:

"משממנה ביהמ"ש מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לביהמ"ש נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיוק, סביר להניח שביהמ"ש יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין לא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד-שקילת אמינותו מסורה לביהמ"ש ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה ביהמ"ש לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן." (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן בע"מ נ' רבי (23.4.1990)).

על דרך השגרה, לא יטה בית המשפט להתערב בקביעות המופיעות בחוות דעת מומחה מטעם בית משפט, אך בהיותו הפוסק האחרון, רשאי ואף חייב בית המשפט להעביר תחת שבט ביקורתו את חוות דעתו של המומחה, שכן עדות המומחה מטעם בית המשפט אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות, ולכן רשאי בית המשפט לסטות, במקרים מסוימים, באופן חלקי או מלא, ממסקנות המומחה. כך למשל רשאי בית המשפט לסטות מחוות הדעת כאשר, למשל, עולה ממכלול הראיות, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על עובדות בלתי מהימנות (ראה: ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170 (1993); ע"א 1188/92, הועדה המקומית נ' ברעלי, פ"ד מט(1) 463 (1995); ע"א 974/91 עמיד חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' הועדה לתכנון ובניה זמורה, פ"ד נ(5) 104 (1997); ע"א 8361/10 יוסף נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (29.5.11)).

19. ככל שרצתה רצף לסתור את קביעת מומחה בית המשפט כי הפרשי הגוון בפיאות האריחים הינו בגדר פגם בייצור, ולשכנע כי מדובר ב"דוגמא" של האריחים מאותה סדרת ייצור, היה על רצף, לכל הפחות, להציג בפני המומחה או בפני בית המשפט, דוגמאות אחרות של אותה סדרת ייצור, המעידים על כך שאכן האריחים הנמכרים תחת אותה סדרה, הם כאלה שמראש ובמכוון יש בהם שינויי גוון בפאות האריחים. קביעת שטרנברג בחוות דעתו (סעיף 3 למסקנותיו) כי ניתן להבחין בדוגמא זו גם באריחים נוספים המצויים באולם התצוגה, נשארה קביעה בעלמא שלא נתמכת בכל ראיה (אפילו לא בתמונות), ראיה שאמורה להיות בהישג ידה של רצף.

העובדה שהתובעת בחרה לוותר על חקירת שטרנברג אין בה להביא למסקנה כי כל האמור בחוות דעתו מקובל עליה, אלא רק כי בנסיבות שנוצרו ולאור חוות דעתו של מומחה בית המשפט אשר קבע בניגוד לשטרנברג כי קיים ליקוי באריחים, לא מצא ב"כ התובעת כל טעם בחקירה כזו.

20. מעבר לכך, טענת תמיר כי נציגי היצרן מאיטליה שבאו לבקר בדירה נוכחו לדעת שאין מדובר בפגם אלא בדוגמת האריחים (סעיף 8 לנ/2) נותרה אף היא בגדר טענה בעלמא שכן לא הוצג מסמך כלשהו שנערך בעקבות אותו ביקור ולא הובאה עדות של אותם נציגי יצרן.

21. לאחר בחינת מלוא טיעוני רצף לא מצאתי כל סיבה לסטות מחוות דעתו של מומחה בית המשפט, חיים משה, ולהעדיף על פניה את חוות דעתו של שטרנברג או את דעתו של תמיר עצמו כי הליקוי שנראה במרצפות איננו ליקוי כלל ועיקר, אלא חלק מדוגמת האריחים.

נכונה טענת רצף כי המומחה לא קבע שהאריחים אינם עומדים בתקן מבחינת ספיגות, עמידות בשחיקה, עמידות בכימיקלים ועמידות בחומצות, אולם המומחה קבע מפורשות כי הפרשי הגוון, שלטעמו לא היו נראים בעת הנחת האריחים, הופיעו לאחר זמן קצר ונראו לעין, והם נובעים מליטוש לא אחיד לאורך קצוות האריחים.

המומחה בחקירתו לא סטה מחוות דעתו, ובוודאי שאינו יכול לחוות דעתו בדיעבד, באם המרצף הבחין בשוני בגוון בעת הנחת האריחים אם לאו. לטעמו, עצם העובדה שהאריחים הונחו באופן מלא ללא שהתעוררה בעיה בעת הנחתם מעידה כי המרצף לא הבחין בבעיה, שכן באם היה מבחין בו, חובה היה עליו לעצור את המשך הריצוף או להחריג את אותם אריחים בהם היה קיים שוני הגוון.

אין כל דרך לקבוע, כטענת רצף בסיכומיה, כי ה"פגם" באריחים היה ניתן להבחנה קודם להנחתם. כפי שתיארה התובעת בעדותה, היא הבחינה בשינויי הגוון לאחר שנכנסה להתגורר בבית לאחר סיום השיפוץ, דהיינו זמן מה לאחר הנחת המרצפות. התובעת לא צריכה היתה להעיד את המרצף עצמו, שכן הוכחת הטענה כי ניתן היה להבחין באותו "פגם" בעת ההנחה, מוטל על הנתבעות ולא על התובעת.

גם העובדה שנמצאה מרצפת עם סימנים דומים באחת האריזות (כפי שציין שטיינר בחוות דעתו, עמ' 11 סעיף 5), והעובדה ששטיינר אישר כי לדעתו הפגם היה "טבוע במרצפות" ולא נוצר כתוצאה משימוש (עמ' 25 שורות 19-21) אין בהן לפגום כהוא זה במסקנת מומחה בית המשפט כי מדובר בפגם שמקורו בייצור.

22. טענת רצף בסעיף 56 לסיכומיה כי העובדה שמדובר בפגם ה"טבוע" במרצפת מחייב אחת משתי מסקנות: או שזו דוגמת האריח שהוזמן ולפיכך אין מדובר כלל בפגם, או שמדובר בפגם הניתן לזיהוי בקלות בעת הנחת המרצפות (ולפיכך יש לייחס לתובעת או למרצף מטעמה, אשם עצמי בשיעור של 100%), נדחית על ידי מכל וכל.

ראשית, כפי שציינתי לעיל, ככל שרצתה רצף להוכיח כי מדובר בדוגמת האריח צריכה היתה היא להוכיח זאת, והדבר לא נעשה על ידה. המומחה לא היה צריך "להטריח" עצמו לאולם התצוגה של רצף כל עוד לא התבקש לעשות כן, וככל שרצף היתה מעונינת, באמת ובתמים, כי מרצפות דומות מאותה סדרה ייבדקו לא היתה כל מניעה כי תבקש מהמומחה, באמצעות בית המשפט, לעשות כן.

שנית, הטענה כי ניתן היה להבחין בפגם בעת הנחת המרצפות לא הוכחה בדרך כלשהי. אף אחד מהמומחים שהעידו לא אישר זאת, אלא היפוכו של דבר.

שלישית, ובעיקר, קיימת גם אפשרות שלישית, שהיא זו שהוכחה בפני, באמצעות חוות דעת מומחה בית המשפט שלא נסתרה, כי במרצפות קיים פגם כתוצאה מליטוש לא אחיד של פאות האריחים. לא ניתן להבחין בפגם זה אלא לאחר שהאריחים הונחו ומתחיל השימוש בהן, שאז מתבלט השוני בברק שבין פאות חלק מהאריחים לבין האחרות, והפגם נהיה "נראה לעין" ומותיר את הרושם, כפי שהתרשם גם חנא בביקורו, כי המרצפות נראות מלוכלכות.

23. לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי הוכח שקיים פגם באריחים שמקורו בליטוש לא אחיד של פאות האריחים. משכך, קיימת אי התאמה של הממכר לזה שהזמינה התובעת, והיא זכאית לפיצוי על מלוא הנזקים שנגרמו לה בגין אותה אי התאמה, הנובעים מהצורך בהחלפת הריצוף הקיים וכל ההוצאות הנובעות מכך, לרבות פיצוי בגין נזק לא ממוני.

גובה הנזק

24. הנתבעות לא חלקו על קביעת גובה הנזק הישיר ע"י מומחה בית המשפט ואינני מוצאת מקום לסטות מקביעותיו באשר לגובה הנזק (למעט לצורך הבאתם לערכים של מועד מתן פסק הדין שכן חוות הדעת ניתנה בחודש 1/14).

התובעת, לעומת זאת, חלקה על קביעת המומחה בדבר האפשרות להתגורר בבית בעת ביצוע החלפת האריחים וזאת לאור הוראות התקן הקובעות כי קיים איסור דריכה למשך 3 ימים לאחר הנחת האריחים, וגם לאחר ימים אלו יש להרשות תנועה מועטה של אנשים עד חלוף 7 ימים ממועד ההנחה, ואילו העמסת משאות, כגון ריהוט, יש להמנע ממנה למשך 14 יום ממועד ההנחה.

משכך חולק ב"כ התובעת על קביעת המומחה כי ניתן לסיים את החלפת האריחים ב-5 ימים, וטוען כי יש להתחשב בכך שמעבר לאותם 5 ימי עבודה, תהא קיימת מגבלה נוספת של 3 ימים, דהיינו סה"כ 8 ימים בהם לא ניתן יהא לעשות כל שימוש בקומה התחתונה, וגם למשך תקופה נוספת יש לעשות בקומה זו שימוש מוגבל, דבר שהתובעת ומשפחתה יתקשו בו עד מאוד, בין היתר לאור העובדה כי לתובעת ילדים צעירים.

25. לאחר בחינת חוות דעת המומחה ועדותו, וכן לנוכח המגבלה המשמעותית שיש בביצוע העבודה בעת שהמשפחה שוהה בבית, אני סבורה כי יש להעמיד את נזקי התובעת על הסכומים הבאים:

א. החזר עלות האריחים (כמבטאות את שווי רכישת אריחים חדשים) – סך של 20,650 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום.

ב. עלות העבודות הכרוכות בביצוע הריצוף מחדש בהתאם להערכת מומחה בית המשפט – סך של 25,565 ₪ (21,850 בצירוף מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 21.1.14 ועד היום.

ג. פיצוי בגין הנזק הלא ממוני (הכולל גם פיצוי בגין שהות בבית בזמן ביצוע העבודות בהתאם לקביעת המומחה) – סך של 10,000 ₪.

אמנם התובעת בתביעתה תביעה בגין נזק לא ממוני סך של 3,000 ₪ בלבד, אולם הסכום הנפסק על ידי בסעיף זה הינו ביחס לשני ראשי נזק הכלולים בתביעה (סעיפים 19(ד)-(ה)).

סוף דבר

בתביעה העיקרית

לאור האמור בסעיף 15 לעיל, אני מחייבת את הנתבעת 1 לפצות את התובעת במלוא הנזקים המפורטים בסעיף 25 לעיל, בצירוף:

• החזר אגרה ששולמה (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלום כל חלק ממנה ועד היום);
• הוצאות המומחה מטעמה וחלקה בשכ"ט מומחה בית המשפט (כנגד קבלות ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ועד היום);
• שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה כנגד נתבעת 2 נדחית ללא צו להוצאות נוכח העובדה כי לנתבעת זו לא נגרמו כל הוצאות שלא היתה נושאת בהן לנוכח הגשת ההודעה כנגד צד שלישי.

בהודעה לצד שלישי

אני קובעת כי האריחים שסופקו ע"י הצד השלישי לנתבעת 1 לקו באותה אי התאמה שקבעתי כי קיימת בהם, ולפיכך על הצד השלישי לשפות את הנתבעת 1 במלוא הסכומים שהיא חויבה בהן כלפי התובעת, בצירוף הוצאות משפט, בגין ההודעה כנגד צד ג', בגובה האגרה ששילמה הנתבעת 1 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלום כל חלק ממנה ועד היום, וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בגינה.

התשלום ע"י הצד השלישי יבוצע בתוך 30 יום ממועד קבלת דרישת הנתבעת 1, אליה יצורפו מסמכים המעידים על ביצוע התשלום לתובעת בהתאם להוראות פסק הדין, שאם לא כן יישאו חיובי הצד השלישי הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ו, 07 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.