מבוא

1. בפני תביעה כספית בגין נזקי רכוש אשר על פי הנטען, נגרמו כתוצאה מתאונת דרכים אשר התרחשה ביום 04.04.12 (להלן: "התאונה") עת נהגה ברכב של התובע אשתו, ג' מירב עמר (להלן: "נהגת התובע").
2. בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו היה התובע בעליו ו/או המחזיק של רכב מסוג הונדה סיוויק מ.ר. 80-430-67 (להלן:" רכב התובע").
3. הנתבע 1 היה בזמנים הרלוונטיים לתביעה היה בעליו ו/או המחזיק ו/או הנהג ברכב מסוג טויוטה מ.ר 37-779-70 ( להלן: "רכב הנתבעים").
4. הנתבעת 2 הינה חברה לביטוח בע"מ, אשר בזמנים הרלוונטיים לתובענה דנן הייתה המבטחת של רכב הטויוטה בפוליסת ביטוח ברת-תוקף.
5. הנתבע 3 הינו עובד אצל הנתבע 1 ומי שנהג ברכב הנתבעים, (להלן:"נהג הנתבעים").
6. הצדדים חלוקים הן באשר לשאלת האחריות לתאונה, והן בשאלת הנזק.
7. על פי הנטען בכתב התביעה, במועד הרלוונטי לתאונה, כאשר התקרב רכב התובע אל כיכר, מכיוון מזרח לכיוון מערב, ובמרחק של 15 מטר מהכיכר, הגיח רכב הנתבעים מכביש חקלאי ובמקום לפנות ימינה, החליט ברגע האחרון להמשיך ישר בכיכר, ובעשותו כן, חסם את נתיב נסיעתו של רכב התובע, ופגע בו בחלקו הקדמי. (להלן: "התאונה").
8. הוסיף התובע וטען כי, בשיחה עם נהג הנתבעים ומנהלו, נטען כי נהג הנתבעים איחר לעבודה, ובשל העובדה כי אינו מכיר את הדרך, "פספס" את הפניה וגרם לתאונה.
9. התובע טוען כי כתוצאה מהתאונה, נגרמו לרכבו הנזקים המפורטים בכתב תביעתו, והוא עותר, אפוא, כי בית המשפט יחייב את הנתבעים בתשלום הנזקים הנטענים, כמפורט בכתב התביעה.
10. בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את אחריותם לאירוע התאונה הנטען, ואת סך הנזקים הנטענים על ידי התובע.
11. לטענת הנתבעים, במועד התאונה, נסע הנהג שלהם בכיכר, ולקראת יציאתו התפרצה נהגת התובע עם רכב התובע לתוך הכיכר, ופגעה בחלקו האחורי ימני של רכב הנתבעים.
12. עוד טענו הנתבעים, כי נהגת התובע לא נתנה זכות קדימה לרכב הנתבעים, אשר נסע בתוך הכיכר, ופגעה בו שעה שהחל נהג הנתבעים לצאת מהכיכר.
13. עוד טענו הנתבעים כי מיקום הנזקים ברכבי הצדדים מחזקים את גרסת הנתבעים ושוללים גרסת התובע והנהגת מטעמו.
14. הנתבעים עותרים לדחיית התביעה, תוך חיוב התובע בהוצאות.

דיון והכרעה

1. בדיון אשר התקיים בפניי ביום 04.11.2012 התייצב התובע בעצמו, נהגת התובע ,נציגי הנתבעים, ונהג הנתבעים ביום התאונה.
2. כאמור, בדיון בפניי העידה נהגת התובע כבר בשלב זה אציין כי עדותה של הנהגת לא הותירה עליי רושם אמין. בחקירתה התגלו סתירות מהותיות, כפי שיובא להלן.
3. אף שבכתב התביעה צוין כי כ 15 מטר טרם הגיע רכב התובע לכיכר, הגיח רכב הנתבעים ופגע בו, אלא שבעדותה בפניי טענה נהגת התובע כי "הייתי בתוך הכיכר הוא בא מאד מהר ופגע בי בחזית הרכב ועף לכיוון הדשא. אני הייתי בכיכר.." (עמ' 2 ש' 6-7). ובהמשך: "אני נכנסתי לכיכר והתכוונתי לנסוע לבית שאן" (עמ' 2 ש' 9). בחקירתה הנגדית חזרה נהגת התובע וציינה כי הייתה בתוך הכיכר (עמ' 2 ש' 19) ורק לאחר מכן נהג הנתבעים נכנס לכיכר. עדותה זו אינה מתיישבת עם נסיבות התאונה כפי שתוארו בכתב התביעה.
4. בנוסף, בחקירתה של נהגת התובע, לא ידעה לציין היכן נפגע רכב הנתבעים (עמ' 3 ש' 2-3), על אף שתיארה באופן מפורט את נסיבות התאונה, להן טענה.
5. יתרה מזאת, נהגת התובע ניסתה להדגיש כי נהג הנתבעים היה אמור לפנות ימינה לכיוון מעוז חיים, ואף העידה כי היא ראתה אותו מאותת ימינה, וזאת במטרה להוכיח כי נהג הנתבעים החליט ברגע האחרון להמשיך ישר בכיכר, אך ניסיון זה לא צלח ולהלן אסביר. אם אכן נהג הנתבעים אותת ימינה והיא ראתה אותו טרם כניסתה לכיכר, הרי היה על נהגת התובע להמתין, ולא להיכנס לכיכר, עד שנהג רכב הנתבעים ישלים את פנייתו. הרושם המתקבל מעדותה של נהגת התובע הוא, כי היא ראתה אותו מאותת, סברה כי הוא יפנה ימינה, ולא המתינה עד שישלים את הפנייה, ונכנסה לתוך הכיכר. חשוב להדגיש כי נהג הנתבעים טען כי הוא לא אותת ימינה, וייתכן כי נהגת התובע, אשר ידעה כי נהג הנתבעים עובד במעוז חיים, סברה כי הוא אמור לפנות ימינה, על אף שלא אותת, ונכנסה לכיכר לא פנויה.
6. מנגד, העיד בפניי נהג הנתבעים אשר ציין כי ביום התאונה, נסע בתוך כיכר אשר הייתה פנויה, ומשהחל לצאת מהכיכר, הגיע רכב התובע במהירות ופגע בו (עמ' 4 ש' 7-8). חקירתו הנגדית של נהג הנתבעים לא הצביעה על סתירות כלשהו בגרסתו. עדותו של נהג

הנתבעים הותירה עליי רושם אמין והנני נוטה לקבלה.

1. זאת ועוד, עדותה של נהגת התובע אינה מתיישבת עם הנזקים ברכבים המעורבים בתאונה. עדותה של נהגת התובע כי נהג הנתבעים הגיע לכיכר "במהירות ענקית" (עמ' 3 ש' 30), אינה מתיישבת עם הנזקים ברכב התובע, שככל ואכן מהירותו של נהג הנתבעים הייתה מופרזת, אזי הנזקים אמורים להיות גדולים בהרבה ממה שאירע בפועל.
2. זאת ועוד, גרסתה של נהגת התובע כי רכב הנתבעים המשיך ישר בכיכר במקום לפנות ימינה בפתאומיות ופגע ברכב התובע בחזית, אינה מתיישבת עם הנזקים ברכב הנתבעים, אשר נפגע בחלקו האחורי הימני כפי שעולה בתמונות שצורפו בפניי, (נ/3 , נ/4), מה גם שנהגת התובע לא ידעה לומר בוודאות בחקירתה בפניי, היכן נפגע רכבם של הנתבעים.
3. מנגד, גרסתו של נהג הנתבעים לפיה נהגת התובע פגעה ברכבו עת החל לצאת מהכיכר, מתיישבת עם הנזקים ברכב התובע, והן עם הנזקים ברכב הנתבעים, אשר כאמור ניזוק בחלקו האחורי ימני.
4. נוסף על האמור לעיל, לא הצליח התובע להוכיח כי התובע התכוון לפנות ימינה בכיכר, והמשיך ישר ברגע האחרון, ובכך גרם לתאונה. על אף שהתובע ציין כי דיבר עם מנהל נהג הנתבעים ו/או מי ממקום עבודתו, אשר טען באוזניו כי נהג הנתבעים טעה היות ואינו מכיר את הדרך, ואף ניסה להשמיע לי קלטת שבסופו של יום לא הושמעה לבית המשפט, אלא שהתובע נמנע מזימון המנהל ו/או האחראי הנ"ל לדיון, כאשר הימנעות זו נזקפות לחובתו של התובע, בכל הקשור להוכחת נסיבות אירוע התאונה.
5. מצופה מהתובע כמי שחפץ בהוכחת תביעתו והנסיבות שהובילו לתאונה, לדאוג כי עדים אלו, אשר יש באפשרותם לתת עדות בלתי אמצעית לקרות אירוע התאונה, יתייצבו לדיון כדי לתמוך בגרסתו.
6. הריני לציין עוד כי, מעיון בתמונות הרכבים המעורבים בתאונה, עולה כי תיאור התרחשות התאונה כפי שזו הובאה על ידי נהגת התובע, אינה מתיישבת עם אופי הפגיעה ברכבים. בהנחה שהתאונה נגרמה כפי שתוארה על ידי נהגת התובע, ובמהירות שתוארה על ידה, כאשר היא כבר הייתה בתוך הכיכר ונהג הנתבעים התפרץ לתוך הכיכר, היינו צריכים לראות נזק ברכב התובע, החל מאמצע צד שמאל ועד הסוף, וברכב הנתבעים בחזית של רכבם מה שאין המצב כך. הנזק ברכב התובע הינו בפינה הקדמית השמאלית איפה הפנס השמאלי, ואילו ברכב הנתבעים הנזק באזור הגלגל האחורי ימני מה שמתיישב יותר עם טענת הנתבעים כי רכבם היה כבר בתוך הכיכר, ונהגת התובע היא זו שהתפרצה לכיכר לא פנויה.
7. לא זו אף זו, לאור טענתה של נהגת התובע, נהג הנתבעים נהג "במהירות ענקית", ואם המצב אכן היה כך, הנזק בשני הרכבים אמור להיות גדול בהרבה מהנזקים שקרו בפועל, כפי שעלו בחוות דעת השמאים מטעם הצדדים, ואין המצב כך.
8. לאור המקובץ לעיל, ולאחר שבחנתי טענות וראיות הצדדים לגופם של דברים באשר לאירוע הנטען, לרבות גרסת הנהגים, באתי לכלל מסקנה, כי התובע לא הצליח להרים את נטל השכנוע, בדבר קרות אירוע התאונה.

סוף דבר

1. לאור האמור לעיל, ומשלא הצליח התובע להרים את נטל ההוכחה בדבר אחריות הנתבעים להתרחשות התאונה, הריני מורה על דחיית התביעה.

על אף התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' חשון תשע"ג, 05 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.