בפני | כב' השופט אברהם טל, אב"ד – סג"נ כב' השופטת זהבה בוסתן כב' השופט צבי דותן | ||
המערער | חיים חננאל | ||
נגד | |||
המשיבה | מדינת ישראל |
פסק דין |
1. בפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ש' דקל נוה), בה הורשע המערער בעבירת איומים, ונדון לחמישה חודשי מאסר על תנאי.
כתב האישום
2. המערער והמתלוננת היו בני זוג, לא נשואים, ולהם שתי בנות.
בכתב האישום נטען כי בתאריך 5/3/10 נתגלע ויכוח בין המערער למתלוננת. באותן נסיבות, איים המערער על המתלוננת בכך שאמר לה "אני אתן לך אגרוף, אני אהרוג אותך". אחת הבנות (קטינה) התערבה בויכוח לטובת המתלוננת, ואז תקף אותה המערער בכך שהכה בידו במצחה. העבירות שיוחסו למערער בכתב האישום הן איומים ותקיפה.
הכרעת הדין של בימ"ש קמא
3. ביהמ"ש קמא קבע כי הן המתלוננת והן שתי הבנות העידו שהמערער איים על המתלוננת שייתן לה אגרוף, וכי עדויותיהן אמינות עליו, והוא מעדיף אותן על עדותו של המערער. לפיכך קבע כי הוכח איום זה שכן אמירת המערער למתלוננת כי ייתן לה אגרוף, תוך קירוב אגרופו לפניה, מהווה איום כהגדרתו בחוק העונשין.
ביחס לאיום כי יהרוג את המתלוננת, קבע ביהמ"ש קמא כי איום זה לא הוכח למעלה מכל ספק סביר, ועל כן זוכה המערער מחלק זה של כתב האישום.
ביחס לעבירת התקיפה כלפי הבת הקטינה, זיכה ביהמ"ש קמא את המערער, בנימוק שקמה לו הגנת "זוטי דברים".
סיכומו של דבר, המערער הורשע בעבירת האיומים על המתלוננת בלבד, בכך שאמר לה כי ייתן לה אגרוף, תוך קירוב אגרופו לפניה.
טענות המערער
4. (א) נפלו סתירות בין גירסת המתלוננת במשטרה, לעדותה בבית המשפט, ולגירסתה בהליך שהתנהל בין הצדדים בביהמ"ש לענייני משפחה.
(ב) המתלוננת אינה בוחלת באמצעים ומוסרת גירסה שונה בכל מקום על מנת לקדם את מטרתה שהיא סילוק המערער מהדירה ודחיית דרישתו לקבל חלק בה.
(ג) לאור הסתירות בין גירסאותיה השונות של המתלוננת, לא ניתן לקבל את גירסתה המפלילה כמהימנה.
(ד) אין מקום לבסס את ההכרעה על עדותיהן של בנותיה של המתלוננת, שהרי הן מתגוררות עימה, ולא יכולות למסור גירסה שונה משלה, מחשש שיבולע להן.
(ה) מהראיות עולה כי דיבור בשפה בוטה לא היה זר לצדדים. המערער אוים משך תקופה ארוכה על ידי המתלוננת כי היא "תעיף אותו מהבית". המערער אף הוכה ע"י בנה של המתלוננת וחברו. המתלוננת עצמה דחפה אותו ואיימה שתוציא אותו מהבית ושהוא "ייצא קרח מכל הכיוונים".
(ו) על רקע מצב דברים זה, אמירת המערער כי הוא ייתן למתלוננת אגרוף מתגמדת לעומת התנהגותה כלפיו במהלך השנים ובסמוך לאותו ויכוח. על כן יש לזכות את המערער מחמת "הגנה מן הצדק" או "זוטי דברים".
טענות המשיבה
5. (א) ביהמ"ש שמע את העדויות, התרשם מהן כפי שהתרשם, קבע ממצאי מהימנות, ואין מקום להתערב בהכרעתו.
(ב) לא ניתן לומר כי מי שמאיים על אשתו או בת זוגו באלימות, התנהגותו היא בגדר זוטי דברים. בעבירות אלמ"ב אין מקום לטענת זוטי דברים.
דיון והכרעה
6. בית המשפט קמא בחן את כל העדויות ביסודיות, וקבע בפיסקה 9 להכרעת דינו כי עדויות המתלוננת ושתי הבנות היו סדורות, קוהרנטיות, לא נסתרו בחקירה הנגדית, היו מהימנות ואותנטיות, והוא נתן בהן אמון מלא. באשר לעדות המערער קבע ביהמ"ש קמא בפיסקה 35 כי עדותו בביהמ"ש היתה שונה באופן מהותי מעדותו במשטרה, וכן כי גירסתו הינה גירסה כבושה (פיסקה 37). הסתירות בגירסאות המתלוננת, שהמערער בהודעת הערעור מפנה אליהן, חלקן אינן מהוות סתירות כלל, אלא נעוצות ביכולת ניסוח ואופן התבטאות של המתלוננת (עמ' 54, ש' 6 – 7 להכרעת הדין), ומכל מקום, וגם את זאת קבע ביהמ"ש קמא, כל הסתירות, שהמערער מתייחס אליהן, אינן מתייחסות כלל לאירוע נשוא כתב האישום, אלא ליחסים בין הצדדים, היינו, לזכויות בדירת המגורים, ליחסים הזוגיים המשפחתיים, לאירועים שאירעו בעבר, וכדומה (ראה פיסקאות 10, 17 להכרעת הדין).
איננו רואים כל עילה או הצדקה להתערב בקביעות אלה של ביהמ"ש קמא, שהן נכונות ומעוגנות בחומר הראיות.
כך גם ביחס לטענה כאילו הבנות לא יכלו למסור גירסה שונה מזו של המתלוננת, שמא יבולע להן. ביהמ"ש דחה בצדק טענה זו (ראה פיסקה 22), בקובעו כי לא התרשם שהבנות העידו כפי שהמתלוננת כפתה עליהן, אלא הן העידו על מה שראו עיניהן.
עובדה היא, שהבנות אכן מסרו, ביחס לעבירת האיומים, גירסה שונה מגירסת המתלוננת, ומטעם זה זוכה המערער מאותו חלק של כתב האישום שייחס לו איום כי יהרוג אותה (ראה פיסקה 30).
לסיכום, אנו סבורים כי צדק ביהמ"ש קמא, בקביעות העובדתיות שקבע בכרעת הדין.
7. לעומת זאת, אנו סבורים כי היה ראוי לקבל את הסייג של "זוטי דברים", לפי סעיף 34י"ז לחוק העונשין שמותנה בקיומם של ארבעה תנאים מצטברים: טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי.
8. באשר ל"טיב המעשה", מדובר במקרה דנן באלימות מילולית ברף הנמוך שכן המערער איים שיתן לה אגרוף ולא מעבר לכך.
9. "נסיבות המקרה" הוגדרו ע"י כב' השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן כאופן ביצוע המעשה, ותנאי הזמן והסביבה שבהם אירע (ראה ת"א (י-ם) 105/02 ניר נ' מסע אחר פס"מ תשס"ג (3) 433, בעמ' 451), והיינו מוסיפים – גם הרקע למעשה.
בענין זה נציין כי מדברי המערער במשטרה בהודעותיו ת/1 ות/2 ובעדותו בביהמ"ש עולה, שבני הזוג היו מסוכסכים ביניהם, על רקע רצונה של המתלוננת להיפרד מהמערער ועל רקע תביעה שהוא הגיש נגדה לפירוק שיתוף ביחס לדירת מגוריהם. היא אמרה לו לא פעם, כי תגרש אותו מהבית. כשבועיים לפני האירוע נושא כתב האישום, היא איימה עליו במילים "יהיה פה רצח, יהיה פה רצח". היה גם מקרה שבנה של המתלוננת הכה את המערער. המתלוננת יצרה פרובוקציות מכוונות נגד המערער, והיו ביניהם מריבות קולניות.
גם מן העדויות האחרות בתיק מצטיירת תמונה דומה: המתלוננת העידה שלאורך כל השנים היו ויכוחים, "ברוגזים", לא מדברים זה עם זה. כל יום היו ויכוחים ומריבות בבית. היא מזכירה שיחה ביניהם, שבה אמרה לו שהוא יוצא מהבית, דחפה אותו, ואמרה לו שבסוף ייצא קרח מכל הכיוונים. היא אישרה כי במשך חמש שנים היא איימה עליו ש"תעיף" אותו מהבית. היא גם אישרה שהיה אירוע שבו הבן שלה הכה את המערער והבת, יפית, העידה שהאוירה בבית היתה מאד לא נעימה והיו צעקות, קללות ומריבות.
ביחס לאירוע נושא הרשעת המערער, העיד המערער כי הוא התחיל בויכוח פעוט שבו המתלוננת אמרה לו "מה אתה נוגע לי בקפה", התפתח לויכוח קולני סביב הדירה והתביעה שהמערער הגיש, כל מבוקשה של המתלוננת היה להוציאו מהבית והיא גם אמרה לו "זה יהיה הסוף שלך".
10. אנו סבורים כי כאשר זה הרקע ואלה הן הנסיבות, וכאשר תוך כדי ויכוח קולני ביניהם, שבו המתלוננת אמרה "זה יהיה הסוף שלך" (פרו', עמ' 34) והוא איים עליה "אני אתן לך אגרוף", ענין זה מתגמד לעומת הצעקות, המריבות, השפה הבוטה שהיתה נהוגה ביניהם, והתנהגותה של המתלוננת כלפיו במהלך השנים ובסמוך לאותו ויכוח.
על כך שיש מקום להביא בחשבון גם את התנהגותו של המתלונן ראה למשל בע"פ (ת"א) 2125/94 יובל בן ארי נ' מ"י, שם הביא ביהמ"ש בחשבון את העובדה "כי המתלוננת בפרשה זו היתה רחוקה מלהיות טלית שכולה תכלת" (שם, בפיסקה 8 לפסה"ד). וכן ת"פ (י-ם) 2492/06 מ"י נ' תור יהושפט (בפיסקה 11) שם הובאה בחשבון העובדה שהמתלונן גם הוא התנהג באופן בלתי ראוי, התגרה וחירחר מדון.
11. באשר ל"תוצאותיו" של המעשה, היינו, מידת הפגיעה בקורבן (ר' ניר נ' מסע אחר, שנזכר לעיל). המערער לא תקף ולא פגע במתלוננת פיזית, ולא נגרמה לה כל פגיעה שהיא.
12. ובאשר ל"אינטרס הציבורי", שהוא, עפ"י הפסיקה, התנאי המכריע לתחולת הסייג של "זוטי דברים" (ע"פ 807/99 מ"י נ' עזיזיאן פ"ד נ"ג (5) 747, בעמ' 762, ע"פ 7829/03 מ"י נ' אריאל הנדסת חשמל בפיסקה 25), השאלה שעל ביהמ"ש לשאול את עצמו היא "האם מעשה העבירה הצמיח מידה מינימלית של סכנה לציבור. תשובה שלילית תחייב את המסקנה, שהשפעתו של המעשה על החברה היא כה מזערית, עד שאין זה ראוי להכתים את מבצעו בהרשעה פלילית" (פס"ד אריאל הנ"ל, בפיסקה 26).
אנו סבורים כי איומו של המערער "אני אתן לך אגרוף", על רקע היחסים העכורים והדיבורים הבוטים בין בני הזוג, לא הצמיח מידה מינימלית של סכנה לציבור.
יתר על כן, "הבסיס הרעיוני אפוא בבסיס ההגנה של זוטי דברים הוא, שלא כל פגיעה בערך חברתי מוגן ראויה להטלת אחריות פלילית בגינה, אלא רק פגיעות משמעותיות" (ניר נ' מסע אחר, בעמ' 449).
במקרה שבפנינו, בוודאי לא ניתן לומר, כי היתה פגיעה משמעותית בערך החברתי המוגן ע"י עבירת האיומים שהוא ההגנה על שלוות נפשו, ביטחונו, וחירות פעולתו של הפרט.
אנו סבורים כי במקרה דנן, ונוכח האמור לעיל, אין אינטרס ציבורי בכך שהמערער יורשע בשל ענין פעוט זה, ובייחוד לאחר שבני הזוג נפרדו, ומאז המערער אינו גר בבית ואינו בקשר עם המתלוננת.
13. ניתן להצביע על מקרים חמורים מן המקרה שבפנינו, בהם נתקבלה הגנת "זוטי דברים" (ראה למשל רע"פ 7433/05 פלוני נ' מ"י, ע"פ (מרכז) 27179-04-11 רועי לוי נ' מ"י), לרבות בעבירת איומים, במקרה שבו האיום היה: "יום אחד נתלה אותך", ללא ספק איום חמור מזה שהשמיע המערער שבפנינו (ת"פ (י-ם) 2492/06 מ"י נ' יהושפט).
14. איננו מקבלים את טענת המשיבה כי בעבירות אלמ"ב אין מקום להגנת זוטי דברים אלא יש להתייחס לכל מקרה עפ"י נסיבותיו ובהתאם לתנאים שנקבעו לתחולתו של הסייג (ראה לדוגמה את רע"פ 7433/05 פלוני נ' מ"י הנ"ל, ע"פ 27179-04-11 רועי לוי נ' מ"י הנ"ל, ות"פ (י-ם) 5647/07 מ"י נ' אלטל).
15. עוד נציין כי בפרשת מ"י נ' אריאל הנדסת חשמל (שם, בעמ' 148) נקבע שבין מכלול השיקולים בשאלה אם עסקינן בזוטי דברים אם לאו, ניתן לשקול גם את נסיבותיו האישיות של העושה.
במקרה שבפנינו, למערער עבר פלילי ישן מאד (העבירות האחרונות הן משנת 1994), ולא רלוונטי, ותאריך מחיקת כל העבירות מהמירשם הפלילי הוא 22/11/12. במלים אחרות, לולא ההרשעה בתיק מושא ערעור זה, היה למערער מירשם פלילי "נקי" לחלוטין. איננו סבורים כי ראוי שבשל ההרשעה בתיק זה יישא המערער עמו רישום פלילי עד שנת 2029.
16. לבסוף נזכיר את ע"פ 4874/95 משה שלמה נ' מ"י (לא פורסם, נזכר וצוטט ע"י כב' השופט סטרשנוב בע"פ (מחוזי ת"א) 2125/94 יובל בן ארי נ' מ"י, [פורסם בנבו]), שם זוכה הנאשם בביהמ"ש המחוזי מעבירת אינוס, אך הורשע בעבירה של תקיפה בכך שמשך את המתלוננת בכתפה ואחז בידיה בניגוד לרצונה.
בביהמ"ש העליון זוכה המערער מעבירת התקיפה בשל "זוטי דברים". ביהמ"ש העליון קבע כי "העבירה בה הורשע המערער היא פעוטה ביותר, ונכנסת לגידרם של זוטי דברים, ואין ספק כי לא היה מוגש כתב אישום בגינה אלמלא האישומים האחרים, שמהם זוכה המערער".
דברים אלה נכונים ומתאימים גם למקרה שבפנינו, באשר אין לנו ספק כי לא היה מוגש כתב אישום נגד המערער, לו היה מדובר רק באיום "אני אתן לך אגרוף".
17. לסיכום, אנו מקבלים את הערעור, ומזכים את המערער, בשל "זוטי דברים", מאיומים כלפי בת זוגו.
ב"כ המערער יודיע למערער.
ניתן והודע היום י"א טבת תשע"ג, 24/12/2012 במעמד ב"כ המשיבה וב"כ המערער עו"ד גיל גבאי.
אברהם טל, סג"נ אב"ד | זהבה בוסתן, שופטת | צבי דותן, שופט |
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
25/12/2012 | פסק דין מתאריך 25/12/12 שניתנה ע"י אברהם טל | אברהם טל | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
מערער 1 - נאשם | חיים חננאל | גיל גבאי |
משיב 1 - מאשימה | מדינת ישראל | רונית עמיאל, מירי רוט ברומר |