05 פברואר 2015

התובעת (להלן גם: "העובדת") הועסקה במשרד דב הלבץ ושות', רואי חשבון (להלן:

"המעביד") תקופה של 72 חודשים ועד ליום 15.12.11 (יום עבודה אחרון בפועל), לפי "משכורת חודשית קובעת" בסך 3,450 ₪.

העובדת עותרת לחיוב המעביד בתביעות כדלקמן:

1. "פיצויי פיטורים".
2. "פיצוי בגין פיטורים שלא כדין".
3. "דמי נסיעות".
4. "פיצוי בגין אי הפרשות מעביד לפנסיה".

"פיצויי פיטורים"

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, כיצד הסתיימה עבודתה של התובעת. האם בנסיבות של פיטורים או התפטרות?

בתביעה ל"פיצויי פיטורים" נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח את פיטוריו, וכי הוא מצוי בתוך מסגרת הזכאים לפיצויי פיטורים מכוח החוק. היסוד העיקרי שבסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג –1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), הוא שהעובד "פוטר". ודוק, נטל השכנוע לעניין קיום כל התנאים שבסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים , הינו על העובד, שהרי הוא "המוציא מחברו" (ר' דב"ע נו/269-3ד"ר איסר מזר נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, עבודה ארצי, כרך ל(1) 57,והאסמכתאות שם).

לפיכך, אם בסופו של הדיון מאוזנות כפות המאזניים, הרי טענתו של העובד תידחה

(ר' דב"ע נו/269-3 לעיל).

הלכה היא,כי יסוד פיטורים או התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי, אשר אינו משתמע לשני פנים, לכוונתו להביא את יחסי העבודה הקיימים בין השניים לידי סיום (דב"ע ל/1-3 זמל הרמן נ'דואיב גילה, עבודה ארצי,כרך ג(1),11). נציין, כי אף אחד מבין הצדדים לא נקט פעולות פורמאליות לעניין סיום יחסי העבודה. במצב דברים זה, עלינו ללמוד על נסיבות סיום יחסי העבודה, בעיקר מהתנהגות הצדדים בפועל, שהיא בעיקרה מצב עובדתי. עלינו לאמוד את ההתנהגות של הצד אשר לו מייחסים את הכוונה להביא את יחסי העבודה לידי סיום, אשר אינו מותיר כל ספק לגבי הכוונה להביא את יחסי העבודה לידי סיום.

לפיכך יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות, ומהן להסיק את המסקנה,ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה (דב"ע ל/18-3 נח בנצילוביץ נ' "אתא",חברה לטכסטיל בע"מ, פד"ע ב',עמ'41).

אין חולק כי החל מיום 15.12.11 שהתה התובעת בתקופות מחלה. לגרסת התובעת, במהלך חודש 2/12 הודיעה היא למעביד על עובדת היותה בהריון (סעיף 11 לתצהיר התובעת, עמ' 5 ש' 33). ביום 27.2.12 שלח המעביד לתובעת מכתב (נספח ד לתצהיר הנתבע) ובו נרשמו, בין היתר הדברים הבאים:

"... צר לי שאינך עונה לטלפונים מהמשרד. (ניסינו אין ספור פעמים לדבר עימך

הן כדי לדרוש בשלומך והן לצורך בירורים בתיקים שלך). התנתקות זו שלך

מהמשרד באופן פתאומי וללא העברת חומר מסודרת גורמת למשרד וללקוחות

נזקים כבדים וכן מהווה הפרת משמעת קשה וחריגה.

התנתקות זו גובתה באופן חלקי בלבד באישורי רופא כמתחייב בחוק, ויתרת

היעדרותך (אשר עומדת סה"כ על למעלה מחודשיים ימים) לא גובתה בכל הסבר

או אישור. בתקופה שהחלה ב-18 בדצמבר 2011, ועד היום- המצאת אישורי מחלה

על ימים ספורים בלבד, ובשאר התקופה פשוט לא הופעת לעבודה תוך הפרת

משמעת בוטה וחריגה, ללא הסבר או גיבוי על ההיעדרות, באופן שלמעשה למעלה

מחודשיים ימים הקשר עמך נותק למעט כאשר הינך שולחת את אישורי המחלה

החלקיים.

ממעשים אלה עולה כי התפטרת מעבודתך על ידי זניחתה.

יחד עם זאת, כצעד של רצון טוב, ניתנת לך הזדמנות להשמיע בפני כל הסבר

להיעדרותך הממושכת ביום ה 1.3.2012 בשעה 10:00 במשרדי. בטרם ינקטו

צעדים כמתחייב מהמצב".

התובעת טוענת כי בעקבות המכתב, היא יצרה קשר טלפוני עם הנתבע וביקשה לשוב לעבודתה בהקדם, בהיותה בהריון, אלא שהנתבע סירב להשיבה לעבודתה ובכך למעשה פיטר אותה (סעיף 12 לתצהיר התובעת, עמ' 6 ש' 10-12, 27-30).

בבית הדין העידה התובעת: "לשאלתך- אני לא אמרתי לו שיפטר אותי בגלל ההפסקה שאני חייבת לאכול, אני משיבה: אני אמרתי לו שאם הוא רוצה לפטר אותי על סמך ההפסקות שאני לוקחת, אז אמרתי לו שאני מסכימה. ..." (עמ' 7 ש' 20-22)

לטענת המעביד, התובעת היא שזנחה את עבודתה ובכך למעשה התפטרה, עת נעדרה מעבודתה תקופה ממושכת, בעוד שהמציאה למעביד אישורי מחלה חלקיים בלבד בגין תקופת העדרותה. ראיה נוספת לכך, היא העובדה שהתובעת החלה לעבוד אצל מעביד אחר/חדש ביום 1.3.12, המועד בו טענה כי פוטרה מעבודתה.

אשר להכרעתנו- כאמור, אין חולק כי החל מאמצע חודש 12/11 נעדרה התובעת מעבודתה, בעוד שהמציאה למעביד אישורי מחלה חלקיים בלבד ובדיעבד. באותו מכתב של יום 27.2.12 אנו מוצאים ככוונה של המעסיק לסיים את עבודתה ולראיה, התובעת זומנה לשיחת "שימוע" ביום 1.3.12. התובעת בחרה שלא להתייצב לישיבת השימוע שנקבעה לה, ותחת זאת העדיפה להתחיל לעבוד ביום 1.3.12 אצל מעסיק חדש. ממילא אנו מוצאים כי יש לראות את הפסקת עבודתה, כמוסכמת על הצדדים וכמעשה של פיטורים מוסכמים.

אשר על כן, אנו קובעים כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך של 20,700 ₪ (72/12

* 3,450 ₪).

"פיצוי בגין פיטורים שלא כדין":

בנסיבות כאמור לעיל, כאשר מצאנו כי פיטוריה של העובדת נעשו בהסכמתה, כאשר התובעת לא התייצבה לישיבת השימוע אליה זומנה, אין התובעת זכאית לדרוש פיצוי בגין העדר שימוע ו/או פיטורים במהלך הריון; ולפיכך, דין תביעתה לפיצוי בגין "פיטורים שלא כדין", להידחות.

"דמי נסיעות":

התביעה לדמי נסיעות מתקבלת. המעביד לא הכחיש כי לא שולמו לתובעת דמי נסיעות בגין התקופה הנטענת. אשר על כן, זכאית התובעת לסך של 1,870 ₪, כפי שנתבע על ידה.

"פיצוי בגין אי הפרשות מעביד לפנסיה":

התביעה ברכיב זה נזנחה (ר' עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 13).

סוף דבר:

התביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 20,700 ₪ כפיצויי פיטורים וסך של 1,870 ₪ דמי נסיעות; כל זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה (21.5.12) ועד התשלום בפועל.

בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות (חלקיות) של ההליך הנוכחי (הואיל והתביעה התקבלה חלקית בלבד) ותשלם לתובעת סך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כהוצאות שכ"ט עו"ד.

זכות ערעור: תוך 30 יום.

ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ה, (05 פברואר 2015), בהעדר הצדדים.