בפניי תביעה כספית.

התביעה היא על סך 18,063 ₪.

התביעה מורכבת ממס' ראשי נזק כעולה מסעיף 4 לכתב התביעה.

הנזק העיקרי הוא בגין חיוב בגין מנוע ועבודה ששולמו לנתבעת, בסך של 6,780 ₪.

סכומים אחרים הם בעבור חלקים מסוימים, בדיקת תקינות וגרירה ובנוסף תובע התובע 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

עיקר הטענות בתביעה עם זאת עניינם בטענות המועלות ע"י התובע בהקשר לחיובו בגין מנוע ועבודה ששולמו לנתבעת בסך 6,780 ₪.

הנתבעת מכל מקום בכתב הגנתה הכחישה את טענות התובע וטענה בין השאר, כי התובע מצא מנוע זול יותר וזה היה המניע לדרישת הפסקת העבודה על ידו.

לטענת הנתבעת, ישנה אחריות של היצרן/היבואן על כל חלק המורכב ברכב למשך 3 חודשים, כך שאם היה ליקוי כלשהו במנוע שסופק לתובע על ידה, חסה המוסך תחת אחריות היבואן.

התובע לא הפקיד שיקים אצל הנתבעת והנ"ל הסכימה לוותר לו על חובה, העיקר לסיים את העניין. עדיין נותר חוב 3,472 ₪ והגם שלא הוגשה תביעה שכנגד ניתן להבין את טיעוניה אלה של הנתבעת על דרך של קיזוז או פסיקה של הוצאות, ככל שהתביעה תדחה.

הצדדים השכילו, לאור גודלו של התיק ואופייה של התביעה, לסיים אותה במסגרת ק.מ. מורחב אשר שימש דיון סופי ובנסיבות אלה ניתן גם פטור ממחצית שנייה של אגרת בימ"ש.

קדם משפט מורחב זה התקיים בתאריך 27.11.13 ובמהלכו נחקר התובע, נחקר מר שפיגל נציג הנתבעת ובנוסף נחקר מר שי חלווה אשר הובא לעדות ע"י התובע ואשר הינו הגורם אליו פנה התובע לצורך התקנת מנוע אחר.

עדותו של שי חלווה חשובה בנסיבות העניין והנ"ל העיד בין השאר כדלקמן:

"נכון שלא ניתן לדעת כמה קילומטראז' עושה מנוע מיבוא. אם הקונה רוצה לדעת כמה קילומטראז' עשה המנוע אי אפשר לדעת, אבל אפשר בתור בעל מקצוע לבדוק בתוך המנוע איך הוא נראה בפנים ולאחר הנעה לבצע בדיקת לחץ הפוך". עוד העיד: "אחרי שמרכיבים את המנוע חייבים לבצע הנעה של הרכב ונסיעה לבדוק אם הרכב לא מתחמם. יום למחרת צריך להסתכל גם אם המנוע לא מתחמם והוא בסדר. לשאלתך האם צריך לבצע 1,000 קילומטר עד שיודעים שהמנוע תקין, אני אומר שלא. ביהמ"ש אומר לי שהתובע מיהר והגיע אלי יום לאחר ההתקנה ולא המתין כדי לראות שהמנוע בסדר, אני עונה שהמנוע לא היה מסתדר גם בעוד מאה שנה אם הוא לא היה תקין באחת הבוכנות היה רינג שלא תקין. אבל אני גם אמרתי לתובע שמן הסתם ראוי לחזור למי שתיקן את הרכב ולסיים את הפרשה בצורה מסודרת".

דהיינו, ניתוח עדותו של העד, שניתן לראות בעדותו כעדות של בעל מקצוע מציין, כי המנוע לא הותקן כמו שצריך, שכן אחד הרינגים מהשלושה לא היה תקין ועל פי עדותו של העד ניתן היה לבדוק זאת על ידי בדיקת "לחץ הפוך", עם זאת העד מאשר לביהמ"ש, כי המליץ במפורש לתובע לקחת את הרכב חזרה לאיפה שתיקן וזו הדרך הראויה.

התובע בחר שלא לעשות כן.

ועוד העיד העד: "אחרי שבוע וחצי או שבועיים התקנתי לתובע מנוע אחר. זה עלה 4,700 ₪ כולל התקנה. כשהתקנתי את המנוע אצלי היה המנוע הישן של התובע. הוא ביקש ממני לשמור אותו".

על פי סיכומי התובע, נקבע על ידי המוסך המורשה י.ש. מוסכי הגליל בע"מ (אותו מוסך שמר שי חלווה הינו אחד מבעליו) נמצא חד משמעית שהמנוע שהרכיב הנתבע או מי מטעמו אינו תקין.

התובע טוען, כי פנה לנתבעת עם תוצאות בדיקת המנוע ממוסך י.ש. וההסכמה היתה, כי המוסך יחליף את המנוע ואולם, בפועל לא היתה הסכמה להחזיר לתובע את מלוא הסכום ששילם והוא נאלץ לחתום על מסמך שחרור הרכב בעל כורחו בכפייה ובלחץ על שחרור הרכב.

לטענת התובע בסיכומיו, הותקן לו מנוע משומש, אשר מלכתחילה לא היה תקין ובלתי ראוי לשימוש. משנדרש לתקן את התקלה סירבה הנתבעת לעשות כן.

התובע נדרש היה לנסוע 1,000 קילומטר לשם בדיקת תקינות המנוע ורק אח"כ להגיע לבדיקה חוזרת.

התובע דורש את החזר מלוא הסכום ששילם במזומן ובתוספת נזקים נוספים המצוינים על ידו.

הנתבעת בסיכומיה טוענת, כי מעולם לא הובטח לתובע כי המנוע עשה 5,000 קילומטר בלבד.

שולמה מקדמה ע"י התובע בסך 2,400 ₪ בלבד וסוכם כי היתרה תשולם בסוף הטיפול.

השיקים שנתן התובע לא עברו את האישור הנדרש ולכן לא שוחרר הרכב. רק לאחר שנתקל התובע בסירוב אשראי החל בהאשמות כלפי התובע. הוסבר לתובע שיש לבצע "הרצה" של 1,000 קילומטר למנוע ואם יש לו בעיה יש לו אחריות מלאה למנוע.

רק ביום 15.3.12 שילם לבסוף התובע את יתרת חובו באמצעות שיקים של אשתו אך שיקים אלו לא נפדו והוצגו בפני ביהמ"ש.

השיקים לטענת הנתבעת מעולם לא הופקדו, לא שולם בגינם מאומה, לא במזומן ולא בשום דרך אחרת.

לעניין הטענות כלפי המנוע – היה על התובע לנהוג כפי שהורתה לו הנתבעת לעניין נסיעה של 1,000 קילומטר לצורך "הרצה" ואם היתה בעיה היא חלק מתנאי אחריות היבואנים.

הנתבעת חולקת על עדותו של שי חלווה, אשר בו היא רואה עד "מטעם", דהיינו עד לא נטראלי וטוענת, כי בדו"ח שהוגש על ידו, לחץ הפוך מראה כי שלושת הרינגים עדיין לא סגורים, דבר שמצביע על כך שלמעשה עדותו המקצועית שנויה במחלוקת.

עוד היא מפנה לכך, שאפילו חלווה הסביר לתובע, כי ראוי לחזור למוסך שתיק את הרכב ולסיים את הפרשה בצורה מכובדת.

לטענת הנתבעת, כל רצון התובע היה לסחוט את המוסך.

היתה לו אחריות מלאה של המוצר והטיפול.

החלפת מצמד הרכב וכבל המצמד מזכים את המוסך בשכר מלא.

השיקים של התובע מעולם לא הופקדו והנתבע הסכים לוותר על חובו של התובע על מנת להימנע מבזבוז זמן ועלויות כספיות נוספות.

עדות התובע לא היתה מהימנה ונמצאו בה סתירות.

לאחר בחינת עדויות הצדדים וסיכום טענות הצדדים, אני נותן בזאת את פסיקתי:

אני נותן אמון לאחר ששמעתי את עדותו של התובע, כי שילם לנתבעת את הסך של 6780 ₪ במזומן ובשיקים. לא התרשמתי , כי התובע פעל בחוסר תום לב מול המוסך בעניין הסכומים שטען כי שילם ובעניין זה עדותו היתה אמינה וסבירה. לא התרשמתי מקיום חוב של התובע כלפי הנתבעת שלא הוכיחה טענה זו בראיות ואף לא הגישה תביעה שכנגד.

זו למעשה עיקר תביעתו של התובע, הטענה ששילם עבור המנוע ועבור עבודות נוספות הקשורות במנוע את הסכום האמור, ובפועל לא זכה לקבל תמורה, שכן המנוע לא היה תקין והוא נאלץ לפנות למוסך אחר שם שילם בגין מנוע סך של 4200 ₪.

עדותו של מר שי חלווה, אשר הנתבעת ביקשה בסיכומיה לטעון שאין לתת בה אמון בהיותו "עד מטעם" ובעל אינטרס במשפט, נדחית על ידי. עדותו היא הבסיס לקבלת התביעה ונתתי בה אמון מלא. על פי עדותו המקצועית שלא נסתרה, לא הותקן המנוע כמו שצריך והיה בלתי תקין ובנסיבות אלה התובע הוכיח את תביעתו.

אלא שלא הבנתי מה אצה היתה לתובע הדרך, וכך העיד גם מר חלווה, היה לתובע לפנות למוסך אחר, יכול היה לפנות למוסך הנתבעת והבעייה היתה יכולה להיפתר שכן היתה אחריות.

דיני הנזיקין עוסקים "בהשבת מצב לקדמותו" אך מרכיב "הקטנת הנזק" החל על הניזוק התובע הוא מרכיב שאין להקל בו ראש במיוחד בתביעה מעין זו. הוכח במשפט כי התובע יכול היה לפנות לנתבעת והמנוע או שהיה מוחלף או שהיה מאפשר לנתבעת לפתור את הבעיה, שכן המנוע כפי שהסביר נציג הנתבעת מר שפיגל, חוסה תחת "אחריות יצרן" התובע לא נתן הסבר מספיק לאי הפניה לנתבעת ולא נתתי אמון כי נציגי הנתבעת לא היו מטפלים כפי שמצופה מפנייתו. לא ברור גם מה עלה בגורל "המנוע הישן" שאילו היה מוחזר לידי הנתבעת מן הסתם ניתן היה להחליפו או לפעול כנגד היצרן על מנת להקטין את הנזקים.

אשר על כן ובשים לב להערותי דלעיל, אשר עולות בקנה אחד גם עם עדותו של מר חלווה שנתתי בה אמון ואשר האיץ בתובע לא למהר ולרכוש אצלו מנוע למרות שזה האינטרס שלו, תוך פניה לנתבעת על מנת לפתור את הבעיה, אינני סבור שיש לקבל את עמדת התובע לשיפוי מלא על סכומים ששילם לנתבעת. אינני סבור גם שזהו התיק הנכון לפסוק לתובע לאור הערותי דלעיל עוגמת נפש והסכום המבוקש על ידי התובע בתביעה זו הינו לא פחות מ- 10,000 ₪ ברכיב נזק זה.

אני פוסק לתובע לאור הערותי דלעיל ולאור התרשמותי מהראיות, סך גלובלי של 5000 ₪ בלבד וזאת בגין רכיב המנוע והעבודות בלבד.

לסכום זה אני מורה להוסיף את אגרת בימ"ש ראשונה ששולמה על ידו וכן הוצאות ששולמו לעדים (העד חלוואה) וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 1000 ₪ + מע"מ. לא מצאתי לנכון לפסוק סכומים נוספים.

סכומים אלה תשלם הנתבעת לתובע באמצעות ב"כ תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן בזה פטור ממחצית שניה של אגרת בימ"ש.

ניתן היום, ו' שבט תשע"ד, 07 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.