בענין : בקשה לביטול פסק דין מיום 5.11.12

1. החלטה זו ניתנת לאחר עיון בבקשה מיום 7.2.13 , בתגובה מיום 11.3.13 ובבקשה להארכת מועד

מיום 18.3.13 , אותה אני רואה כתשובת המבקשים לתגובת המשיבה , כאמור בהחלטתי מיום

18.3.13 .

2. ביום 21.5.12 הגישה המשיבה נגד המבקשים תביעה על סכום קצוב ע"ס 11,608 ₪ בגין אגרת

שילוט עבור שמונה שלטים שהוצבו בנכס ברח' המרגנית 1 בנשר בשנים 2007 עד 2011 .

3. ביום 8.7.12 נמסר כתב התביעה למבקשים . המבקשים טוענים כי שכרו את שירותיו של עו"ד

ראמי עזאם ( להלן "ראמי") לשם הגשת בקשת רשות להתגונן ואף שילמו לו שכר טרחה בשיק

ע"ס 1,200 ₪ . טענה זו נתמכה בחשבונית מיום 1.8.12 , שצורפה לבקשה .

המבקשים מסבירים כי סברו שראמי יגיש עבורם בקשת רשות להתגונן ולכן נדהמו לקבל

את פסק הדין שניתן בהעדר . לאחר שפנו לראמי , אמר ראמי כי הבקשה לא הוגשה בטעות וכי

יפנה לבית המשפט כדי לבטל את פסק הדין . לאחר שראמי הפסיק להשיב לפניותיהם פנו

המבקשים ביום 6.2.13 ( במקור – 6.2.12 – נ.ז.) ואז גילו כי ראמי לא הגיש מטעמם כל מסמך ,

לרבות יפוי כח . למחרת גילוי זה הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין . במקביל פנו המבקשים

בתלונה נגד ראמי ללשכת עורכי הדין .

4. המשיבה טוענת כי טענות המבקשים הן במישור היחסים בינם לבין ראמי ואין בהן כדי להוות

טעם מיוחד המצדיק הגשת בקשה לביטול פסק דין באיחור של למעלה מחודשיים .

מנגד מפנים המבקשים לסמכותו הרחבה של הרשם לפי ס' 90 לחוק בתי המשפט להאריך

מועדים גם ללא טעם מיוחד .

לאחר ששקלתי טענות הצדדים בענין זה , אני קובע כי יש הצדקה להאריך את המועד

להגשת הבקשה עד למועד הגשתה בפועל .

מדובר במבקשים שאינם מיוצגים , אשר מעלים טענה מפורטת לפיה נפגעו מרשלנות של עורך

דין . אין זה המקום לברר את טענות המבקשים נגד ראמי , שאינו צד להליך . עם זאת , לא

נסתרה טענת המבקשים לפיה נתנו אמון בראמי ולכן לא הגישו את הבקשה במועד .

התנהלות המבקשים לוקה ברשלנות ממשית , שכן לאחר שגילו כי לא הוגשה בקשת רשות

להתגונן במועד היה עליהם להקפיד ולפקח על פעולותיו של ראמי ולפעול בעצמם כדי למנוע

כל פגיעה נוספת בזכויותיהם . עם זאת , לא ניתן לומר כי ההסבר שנתנו לאיחור אינו סביר

במידה המצדיקה דחייתו .

המבקשים צודקים בטענתם לפיה סמכותו של הרשם להאריך מועדים אינה מותנית בקיומו

של טעם מיוחד . כמו כן , הפסיקה ריככה את הדרישה לטעם מיוחד כאשר מדובר באיחור

בביצוע פעולה שנועדה לפתוח בפני המבקש את שערי בית המשפט . לכן , הדרישה לטעם

מיוחד הינה מקלה בבקשה לביטול פסק דין לעומת הדרישה במסגרת בקשה להארכת

מועד להגשת ערעור .

5. באשר לטענות ההגנה , אני סבור כי יש למבקשים אפשרות לשנות את תוצאת פסק הדין

לאחר שמיעת טענות שני הצדדים .

המבקשים טוענים כי לפי ס' 83(ד) לחוק העזר לנשר (שמירת הסדר והניקיון ) התשנ"א

1991 ( להלן "חוק העזר") אגרת שלט תשולם בידי מציג השלט או בידי מי שגרם להצגתו .

לפיכך נטען כי כל השלטים נשוא התביעה לא הוצגו על ידם אלא ע"י שוכרי הנכסים

ואילו מיעוט השלטים הוצגו ע"י חברה בשליטתם . מנגד טוענת המשיבה כי מי שרשום

בפנקסי המשיבה אינו חברה אלא עסק ששמו "על הדרך פרי וירק " , באמצעות המבקשים

באופן אישי .

הכרעה בין הטענות מחייבת בירור ראשוני במסגרת חקירה נגדית של המבקשים בשלב

הרשות להתגונן . כך בפרט , כאשר בכתב התביעה לא נאמר דבר לגבי המקור החוקי

להגשת התביעה .

כיוון שעיקר טענות ההגנה של המבקשים פורטו במסגרת התשובה לתגובה , אליה לא

יכולה היתה המשיבה להתייחס במסגרת התגובה , לא מצאתי הצדקה ליתן למבקשים

רשות להתגונן .

6. על כן , אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 5.11.12 .

אני מחייב את המבקשים לשלם למבקשת הוצאות בגובה הפקדון .

המזכירות תעביר את הפקדון שהפקידו המבקשים בסך של 1,000 ₪ למשיבה באמצעות בא

כוחה .

המבקשים יגישו בקשת רשות להתגונן לא יאוחר מיום 14.5.13 .

ככל שלא תוגש בקשה שכזו , בכוונתי לראות את הבקשה להארכת מועד מיום 18.3.13

כבקשת רשות להתגונן ולקבוע דיון בבקשה במעמד הצדדים בהתאם לתפוסת יומני .

ניתנה היום, ד' אייר תשע"ג, 14 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.