1. לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 20.3.2012 אשר קבעה כי אין החמרה במצבו הרפואי של המערער.

העובדות

1. המערער, יליד 1952, נפגע בתאונת עבודה ביום 21.2.1995.
2. המערער הגיש בקשה להחמרת מצב.
3. עניינו של המערער נדון בוועדות בהרכבים שונים ואף ניתנו בעניינו מספר פסקי דין.

פסק הדין האחרון שניתן בעניינו של המערער היה ביום 15.2.2012. וכך נקבע בפסק הדין (ב"ל 34606-05-11, כב' השופטת מוטולה):

"15. ....עניינו של המערער יועבר לוועדה בהרכב חדש.

הוועדה בהרכבה החדש תבחן כ"לוח חלק" את טענת המערער בדבר החמרה במצבו כתוצאה מהפגיעה בעבודה מיום 21.2.95.

הוועדה תדון אך בהחמרה הנטענת בגבו התחתון של המערער.

בין היתר, תתייחס הוועדה לממצאים שנקבעו בוועדת הנכות הכללית מיום 18.1.07.

המערער יוכל להעלות טיעוניו בפני הוועדה טרם מתן החלטתה.

16. יודגש, כי לעיני הוועדה בהרכב החדש לא יובאו החלטותיהן של שלוש הוועדות הקודמות או הפרוטוקולים של הדיונים בהן.

כמו כן, לא יובא בפני הוועדה פסק דין זה, למעט ההוראות המצוינות בסעיף 15 לעיל".

1. בעקבות פסק הדין התכנסה ביום 20.3.2012 ועדה רפואית לעררים בהרכב אחר (להלן: הוועדה) לדון בעניינו של המערער. הוועדה שמעה את טענות המערער, ביצעה בדיקה קלינית ופירטה את ממצאיה באופן הבא:

"CT מיום 11.8.11 עמדה לורדית תקינה בע"ש גבי ומותני. אין היצרות של המרווחים, אין סימנים לתמט או הרס לאורך ע"ש גבי, תעלה בקוטר תקין, מעבר גבי ומותני תקין. בגובה L3-L4 בלט דיסק עם הפרמטרים של הפצטית ולחץ על מוצא השורשים. בדיקה (כך במקור)

בדיקה אורטופדית – הליכה עם צליעה על רגל ימין ע"ש מותני ללא יישור ...(מילה לא ברורה) ללא ספזם בשרירים פאבטברליים. טווח תנועות מגיע עם קצות אצבעות עד הברכיים אך כל התנועה מבצע בגב התחתון ללא הפעלת פרקי ירכיים. בזמן ישיבה SLR 90 דו"צ (מבצע כיפוף פרקי ירכיים עם ברכיים ישרות עד 90 מעלות). מסוגל לעמוד על קצות אצבעות ועקבים בזמן שינוי תנוחה מעמידה לישיבה. הגבלה קלה בלבד בתנועת הגב התחתון. בדיקה נוירולוגית: מבנה השרירים מלא ברגליים עודף משקל משמעותי, החזרי פיקה ועקב תקינים וסימטריים משני הצדדים. הדנסקי שלילי, כח גס תקין ושווה בקבוצות השרירים השונות ברגליים. מתאר הפרעת תחושה ברגל ימין ללא פיזור שניתן למקם מבחינה נוירואנטומית. מתאר גם הפרעת חולשה בבטן ימין ובגוף בצד ימין והדבר לא ניתן לשיוך לאזור הגב המותני שהועדה אמורה להעריך כעת. לא הופקו סימני גירוי שורשי פעילים ברגליים.

בדיקת הולכה עצבית מ-7.7.05 ידיים וצוואר. הוועדה לא מתייחסת 11.8.05 אזור גבי תחתון, בדיקות הולכה תקינית. EMG שינויים שורשיים לא פעילים בפיזור שורשי מותני דו"צ בעיקר L3-S1".

בהמשך בפרק "סיכום ומסקנות" קבעה הוועדה כך:

"מבחינה אורטופדית הועדה דוחה את הערר וקובעת שאין החמרה. הועדה עיינה בפרוטוקול של נכות כללית מיום 18.1.07 ומציינת שתוצאות הבדיקה הגופנית של הועדה כיום תואמים לנכות בשיעור 10% שכן נמצאה הגבלה קלה שמקנה 10% לפי סעיף 37(7)א'. לפי בדיקה גופנית של הועדה בנכות כללית לא צוינו ולא תוארו טווחי תנועות בע"ש מותני אלא מצוין רק שיתוף פעולה לקוי ולא ברור על סמך אלו נתונים נקבעה הנכות הנ"ל.

מבחינה נוירולוגית הועדה לא מצאה חסר של סימני חסר עצבי בבדיקה קלינית שניתן ליחס לע"ש מותני ולכן אין נכות נוירולוגית. כאמור בתוצאות בדיקה חשמלית מ-2005, בבדיקה קלינית לא נמצאו סימנים של הפרעה מגבילה. כיון שהועדה התבקשה לפי פסק דין מיום 15.2.12 להתייחס רק לע"ש מותני וכיון שלא הוצגו מסמכים התומכים לבעיות הסוגרים. הועדה מנועה מלדון בתלונות אלו".

לסיכום קבעה הוועדה כי "אין החמרה" במצבו הרפואי של המערער.

1. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

טענות הצדדים

1. המערער טען כי בפני הוועדה הוצגו מסמכים רפואיים המצביעים על החמרה במצבו הרפואי. המערער טען כי מהשוואת ממצאי בדיקת C.T מיום 6.8.2011 (נספח ג'22 לכתב הערעור) לממצאי בדיקת ה- EMG משנת 2005 (נספח 3'ב לנימוקי הערעור) עולה כי קיימת החמרה במצבו הרפואי. עוד טען המערער כי קביעת הוועדה בתחום נכות כללית לפיה נכותו בגין הפגיעה בעמוד שדרה מותני היא בשיעור 20% מהווה קביעה חלוטה בהתאם לפסק הדין מיום 22.3.2010 (מש/1) ולכן קביעת הוועדה לפיה נכותו היא בשיעור 10% בלבד מנוגדת לאותה קביעה חלוטה. המערער הוסיף וטען כי וועדות רבות דנו בעניינו ולא ביצעו את הוראות פסקי הדין ולכן ביקש כי בית הדין יקבע שנכותו בגין הפגיעה בע"ש מותני היא בשיעור 20% לפי סעיף ליקוי 37(7)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות) ויפעיל את תקנה 15 בעניינו.
2. מנגד טען המשיב כי לא נפלה טעות משפטית בעבודת הוועדה וכי הוועדה ביצעה את הוראות פסק הדין כלשונן.

הכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להידחות, כמפורט להלן.
2. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה^[1]. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן^[2].
3. הלכה היא כי כאשר מוחזר עניין לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הוועדה ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין^[3].
4. פסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה הורה לוועדה לדון כ"לוח חלק" בטענות המערער בדבר החמרה בגבו התחתון ולהתייחס לממצאים שנקבעו ע"י הוועדה בתחום נכות כללית. כאמור, מצאתי כי הוועדה ביצעה את הוראות פסק הדין, ואבאר.

הוועדה שמעה את תלונות המערער, עיינה במסמכים הרפואיים, ביצעה בדיקה אורטופדית ונוירולוגית של המערער ופירטה את ממצאי הבדיקות.

בתחום הנוירולוגי: הוועדה דנה בממצאי בדיקת ה- C.T שבוצעה ביום 1.8.2011^[4] ובממצאי בדיקת ה-EMG משנת 2005 וקבעה כי בבדיקה הקלינית שביצעה למערער לא נמצא חסר עצבי שניתן לשייכו לעמוד השדרה המותני. בנסיבות אלו קבעה הוועדה כי לא קיימת למערער נכות נוירולוגית.

בתחום האורטופדי: הוועדה ביצעה בדיקה קלינית ופירטה את ממצאיה ואת טווחי התנועות של המערער. הוועדה קבעה כי לא קיימת החמרה במצבו הרפואי של המערער מן הטעם שממצאי הבדיקה הקלינית מצביעים על הגבלה קלה בעמוד שדרה מותני המקנה נכות בשיעור 10% בלבד לפי סעיף לליקוי 37(7)(א) לתקנות.

הוועדה אף התייחסה לקביעת הוועדה בתחום נכות כללית מיום 18.1.2009 וציינה כי אותה וועדה לא פירטה בפרוטוקול את טווחי התנועה בעמוד שדרה מותני ולכן לא ברור על יסוד אילו ממצאים נקבעה למערער נכות בשיעור 20%. אציין, כי עיון בפרוטוקול הוועדה בתחום נכות כללית מעלה כי אכן לא פורטו בו טווחי התנועות של המערער פרט לכך שצויין כי "על שולחן הבדיקה מתיישב כשגבו זקוף ורגליו ישרות אך בעמידה מפגין אי יכולת להתכופף כלל. SLR מימין בזוית של 60-70 מעלות....". אי לכך, התייחסות הוועדה להחלטת הוועדה בתחום נכות כללית ברורה ומנומקת ולא מצאתי כי נפל פגם משפטי בעבודתה.

בנסיבות העניין, ביצעה הוועדה את הוראות פסק הדין. הוועדה דנה כ"לוח חלק" בטענות המערער בנוגע להחמרה בגבו התחתון והתייחסה לקביעת הוועדה בתחום נכות כללית. החלטת הוועדה מנומקת וברורה ולא מצאתי כי נפל פגם משפטי בעבודתה.

1. לעניין טענת המערער לפיה קביעת הוועדה הרפואית בתחום נכות כללית היא קביעה חלוטה, אציין כי אכן מדובר בקביעה חלוטה בתחום נכות כללית אולם אין לקביעה זו כל השלכה בנוגע לשיעור נכותו בתחום נפגעי עבודה. שכן, כידוע ייתכן מצב שבו וועדות רפואיות שונות יגיעו למסקנות שונות בכל הנוגע למצבו הרפואי של נפגע ואין בכך פגם משפטי^[5]. אוסיף, כי בפסק הדין מיום 22.3.2010 (מש/1) נכתב במפורש שהכלל הוא ש"אין קביעות של ועדה רפואית הפועלת מכח אחד הפרקים של חוק הביטוח הלאומי מחייבות ועדה רפואית הפועלת מכח פרק אחר של אותו חוק (דב"ע 97/87 – 01 אוזנה נ' המוסד)". אי לכך, אין כל פגם משפטי בכך שהוועדה הגיעה למסקנה שונה מהוועדה בתחום נכות כללית בנוגע לשיעור נכותו של המערער בהסתמך על ממצאי הבדיקה הקלינית ועל המסמכים הרפואיים שהוצגו בפניה.
2. בנסיבות העניין, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה.
3. סוף דבר – הערעור נדחה.

משמדובר בנושא סוציאלי, אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ב חשון תשע"ג, 28 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.

1. עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999). ↑

2. עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 22.6.2006). ↑

3. דב"ע (ארצי) נא/29 – 01 פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160; עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי – המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 8.1.2008). ↑

4. יצוין, כי הבדיקה בוצעה ביום 1.8.2011 ותאריך הדפסת תוצאותיה הוא 6.8.2011, כך שמדובר באותה בדיקה אליה כיוון המערער בטענותיו. ↑

5. דב"ע (ארצי) מה/204 – 01 כפיר – המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, ). ↑