המבקשים הגישו המרצת פתיחה במסגרתו ביקשו להצהיר כי המטלטלין המצויים בביתם שייכים להם ולא לבנם, מאור כהן ("החייב"). בהמשך הוסיפו וביקשו כי יוצהר כאמור גם ביחס לבן נוסף שלהם, אורן כהן – הוא המשיב 5.

התובענה הוגשה לאחר שהוצא צו לעיקול המטלטלין.

לטענת המבקשים החייב אינו מתגורר עמם מזה שש שנים וכל המטלטלין נרכשו מכספם ושייכים להם.

אשר לשאלת מקום מגוריי החייב – עדותו של המבקש 1 בעניין זה עוררה סימני שאלה. מעדותו ומתשובותיו לשאלות ב"כ המשיבה 3 הסתבר כי שוטרים שבאו לבית המבקשים בחודש מאי 2012 לצורך ביצוע צו הבאה שהוצא כנגד החייב, מצאו את החייב בבית המבקשים. בהמשך, כאשר הובא החייב לדיון בפני רשמת ההוצאה לפועל, העיד הלה, בנוכחות המבקש 1, ובניגוד לטענת המבקשים דהיום, כי הוא מתגורר בבית המבקשים. בפי המבקש 1 לא היה הסבר של ממש לדברים. המבקשים אף לא הביאו כל ראייה ממשית בדבר מקום מגוריו הנטען של החייב ואף החייב עצמו לא הובא על ידם לעדות אף שמעדות המבקש 1 עלה כי המבקשים נמצאים עמו בקשר. במצב דברים זה קשה לקבל את גרסת המבקשים כי החייב לא מתגורר עמם.

עם זאת, גם אם נניח כי החייב מתגורר עם המבקשים וכי הדבר מקים את החזקה הקבועה בס' 28(א) לחוק ההוצאה לפועל, לפיה יש לראות במיטלטלין שעוקלו ככאלה השייכים לחייב, הרי שבנסיבות העניין שוכנעתי כי המבקשים עמדו בנטל המוטל עליהם להראות כי המיטלטלין שפורטו בבקשה שייכים להם ולא לחייב.

אמנם, המבקשים לא הציגו קבלות המעידות על רכישת המיטלטלין שפורטו. אולם, הסבריו של המבקש 1 בעניין זה כי מדובר במיטלטלין ישנים, שנרכשו לפני שנים וכי בשל כך אין בידי המבקשים קבלות בקשר עם רכישתם הוא הסבר סביר. עיון ברשימת המיטלטלין מגלה כי מדובר ברכוש לא רב ושאינו חריג. על פני הדברים מדובר ברכוש שאינו חדש אלא כזה הנרכש מעצם טיבו במהלך השנים ואשר משמש את משק הבית.

משכך – סבורני כי דין התביעה להתקבל, הן ביחס לחייב והן ביחס לבנם האחר של המבקשים – המשיב 5, שלגביו לא נטען שהוא מתגורר עם המבקשים.

ניתן בזה סעד הצהרתי לפיו המיטלטלין המצויים בדירת המבקשים ברח' נהר הירדן 68 בבית שמש ואשר פורטו ברשימה שצורפה כנספח לתובענה, הם בבעלות המבקשים ואינם שייכים לחייב או לבנם האחר – המשיב 5.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, ה' חשון תשע"ג, 21 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.