בפני תביעתו של התובע, מר ישי חיימוב, כנגד הנתבעת, חברת פלאפון תקשורת בע"מ, על סך של 7,305.58 ₪.

טענותיו של התובע נפרשו בהרחבה בכתב התביעה, על נספחיו, ובעדותו בבית המשפט. לטענתו של התובע, בתאריך 15.08.07 חתם על חוזה עם חברת פלאפון לפיו קיבל 4 מכשירים חדשים במסלולי חיוב בהם המכשירים עצמם ניתנו לו בחינם, ללא כל עלות. לדברי התובע, החוזה נחתם בינו לבין סוכן של הנתבעת בשם מיכאל, אשר הסביר לו במפורש שהמכשירים ניתנים בחינם. עוד הוסיף התובע, כי טרם חתימת החוזה התקשר לנתבעת כדי לוודא את אמיתות הדברים ואצל הנתבעת נמסר לו כי הדברים נכונים. לדברי התובע, חרף החוזה, הנתבעת חייבה אותו בגין ארבעת המכשירים במשך 36 חודשים בסך של 4,305.58 ₪. לטענת התובע הוא התקשר מספר פעמים לנתבעת ואף הגיע למרכזי השירות שלה, ובהזדמנויות אלו הציג את עותק החוזה ודרש שיפסיקו לחייבו ואולם הנתבעת סירבה והמשיכה לחייבו, חרף העובדה שהנתבעת לא הצליחה לאתר את החוזה המקורי. התובע מסר כי כבר כשקיבל את החשבונית הראשונה הבין שהמכשירים לא ניתנים בחינם, אך סירב להצעת הנתבעת לבטל את העסקה כי רצה לעמוד על קיומה. התובע מסר כי נמנע מלתבוע את התביעה משך זמן כה רב עקב מצבו הרפואי, לגביו הגיש מסמכים (ת/1 – מסמכים המעידים על בעיה אורטופדית חריפה). התובע דורש בנוסף סך של 3,000 ₪ בגין עגמת נפש. התובע צירף לתביעה עותק מארבעת החוזים, לפיו במקום המיועד לרישום עלות המכשירים נותר חלל ריק, שלא מולא.

טענות הנתבעת נפרשו בכתב ההגנה ובעדות מטעם נציגה. לטענת הנתבעת התובע מציג העתקים של החוזה בלבד, כאשר לא מצוין בהעתקים אלו שהמחיר הנו 0 אלא המקום המיועד למחיר נותר ריק. לטענת הנתבעת, בהסכם המקורי הופיע סכום עלות המכשירים וכיתוב זה לא עבר להעתק. דא עקא, הנתבעת מאשרת שהחוזה המקורי אינו מצוי בידיה. עוד טוענת הנתבעת, כי מבירור שנערך בזמנו עם הנציג שערך את ההסכם עלה כי מחירי עלות המכשירים הובהרו לתובע כבר בעת חתימת החוזה. מכל מקום, טוענת הנתבעת, בסמוך לאחר כריתת הסכם פנה התובע לנתבעת, מספר פעמים, ובפניות אלו הובהר לו כי המכשירים לא ניתנים בחינם, הוסברה לו עלותם והוצע לו לבטל את ההסכם, אך התובע סירב. לטענת הנתבעת העובדה שהתובע פנה מיוזמתו יום לאחר חתימת החוזה מעידה לפחות על כך שתנאי העסקה אינם כפי שסבר ועל כן פעל בחוסר תום לב. עוד טוענת התובעת, כי בחלוף חמש שנים התעורר התובע והגיש תביעתו, תוך שהוא יוצר נזק ראייתי ניכר לנתבעת, שכן נמנע ממנה להעיד את הנציג שהחתים את התובע על החוזה. לטענת הנתבעת, משהובהרו לתובע תנאי העסקה הוא המשיך ופעל בחוסר תום לב. הנתבעת הגישה תיעוד שיחות של התובע עם נציגיה (נ/1).

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועדויותיהם, ולאחר שעיינתי במסמכים, באתי לכלל מסקנה כי התובע הצליח לעמוד בנטל הראיה והשכנוע וביסס את הטענה כי בחוזה שנחתם עמו הובטחו לו ארבעת המכשירים בחינם. התובע הציג את עותק החוזה ובו אין רישום במקום המיועד לעלות המכשירים, בעוד שיש רישום בכתב יד במקומות אחרים. מנגד, הנתבעת לא הציגה את החוזה המקורי, כך שטענותיה אינן מגובות במסמכים. בנוסף, התובע העיד על האופן בו נחתם החוזה וניתן למצוא חיזוק לגרסתו ברישומי הנתבעת עצמה, לפיהם כבר מראשית הדרך טען התובע כי הוסכם בחוזה שהמכשירים יינתנו ללא עלות.

משכך, זכאי התובע, לכאורה, להשבת הכספים ששילם לנתבעת בגין המכשירים, סך של 4,305.58 ₪.

עם זאת, יש לזקוף לחובת התובע מספר התנהגויות פסולות, אשר יש בהן כדי להקטין במידה ניכרת את הפיצוי המגיע לו. ראשית, הפר התובע את חובת תום הלב בקיום החוזה. אין חולק כי כבר בשלב מוקדם ביותר הודע לתובע כי מבחינת הנתבעת מדובר בטעות והמכשירים אינם ניתנים בחינם וכי הוא יחויב בעלותם. כמו כן, הוצע לו לבטל את העסקה. חרף זאת, התובע סירב והמשיך להשתמש במכשירים ביודעו כי הוא מחויב בגינם, וזאת במשך כל 36 החודשים בהם שילם עבור המכשירים. לטעמי, מדובר בהתנהלות חסרת תום לב בקיום חוזה.

שנית, התובע הפר את חובת הקטנת הנזק והתנהל באופן רשלני שהעצים את נזקיו. שעה שנודע לתובע כי הנתבעת אינה מכירה בהסכם וממשיכה לחייבו במלוא עלות המכשירים, היה על התובע להקטין את נזקיו ולפעול להפסקת החיוב. לתובע ניתנה, כאמור, ההזדמנות לבטל את העסקה, אך הוא סירב. התובע יכול היה לבטל את העסקה ולתבוע את הנתבעת בגין הפרת החוזה לאחר מכן, אך הוא בחר לסיים את מלוא התשלום בגין המכשירים ורק לאחר מכן לתבוע את הנתבעת. על כן אני סבור, כי החלק הארי של נזקיו של התובע נוצר כתוצאה מרשלנותו שלו ומאי קיום חובתו להקטין נזקיו. אינני מוצא לקבל את טענותיו של התובע לפיהן לא יכול היה לפעול במשך כל התקופה בשל מצבו הבריאותי, הן מכיוון שהתובע כן פעל מול הנתבעת באותה התקופה ובקלות יכול היה לבטל את ההסכם והן מכיוון שבעיותיו הרפואיות לא היו כאלו שמנעו ממנו כל יכולת פעולה על פני תקופה כה ארוכה (הנתבע היה מאושפז לתקופות ממוקדות בשנת 2008).

שלישית, בשיהוי הניכר בפעולתו הסב התובע נזק ראייתי של ממש לנתבעת, בכך שמנע ממנה את היכולת המעשית להעיד את הנציג שהחתימו על תנאי העסקה. כאמור לעיל, לא מצאתי ממש בהסבריו של הנתבעת לשיהוי הניכר בהגשת התביעה, ואני סבור כי חרף בעיותיו הרפואיות יכול היה הנתבע להגיש תביעתו הרבה קודם לכן.

אשר על כן, בשקלול הדברים אני סבור כי עיקר הנזק שנגרם לתובע נובע דווקא ממעשיו ומחדליו שלו עצמו.

משכך, מצאתי לקבוע כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,000 ₪ בגין הפרת החוזה ובגין התשלומים ששילם לנתבעת. תשלום זה יבוצע בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבעת, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני קובע כי על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות בסך של 300 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבעת, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום המלא בפועל.

רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר.

ניתן היום, כ"ט אלול תשע"ב, 16 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.