בפני תובענה כספית על סך 120,399 ₪ (31,684$), שעניינה עסקת יהלומים.

התובע (להלן – יצחק) והנתבע (להלן – חיים) הם סוחרי יהלומים.

יצחק טוען בכתב התביעה את הטענות הבאות: חיים והוא רכשו יהלומים לשם מכירתם וחלוקת רווחים. לשם כך השתמשו ב"פתקי ממורנדום" (להלן – ממורנדום). הממורנדום כולל פירוט של תאריך מסירת היהלומים, ערכם ועוד. העתק של 4 פתקי ממורנדום צורף לכתב התביעה. לטענת יצחק, מספר יהלומים ניתנו לחיים לצורך מכירתם, אך הלה לא מכרם, לא השיבם ולא שילם בגינם תמורה. לפיכך, יצחק עותר להשבת היהלומים בעין או להשבת שווים.

חיים מכחיש, בכתב ההגנה, את החוב הנטען ומבקש לדחות את התובענה מנימוקים שונים. לטענת חיים, דווקא יצחק הוא שחייב לו כספים. ביחס לממורנדום מיום 29.11.05 טוען חיים, שחלה עליו התיישנות וכי בחינה מדוקדקת מלמדת, כי הכספים שולמו במלואם. ביחס לממורנדום מיום 2.8.2006 טוען חיים לחלוף זמן משמעותי ומכחיש שקיבל לידיו את היהלום וכן שמדובר בחתימתו. לחלופין טוען חיים, ששילם עבור האבן אך לא קיבל לידיו את הממורנדום. באשר לממורנדום מיום 14.12.2006 טוען חיים, כי חתימתו היא רק לצד יהלום מסוים שהוחזר כעולה ממורנדום מיום 2.7.2007. באשר ליתר היהלומים לא מצויה חתימה ויתכן שהפרטים הוספו לאחר מכן על ידי יצחק. באופן דומה החוב בסך 2,960$ ללא חתימתו ולא ברור לטענתו באיזו אבן מדובר.

דיון

לאחר שבחנתי את חומר הראיות ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין התובענה להידחות במלואה.

תובע הוא הנושא בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ואילו על הנתבע לשאת בנטל השכנוע לגבי היסודות העובדתיים של טענות ההגנה (י' קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, 2003, עמ' 1508). הכלל הבסיסי הוא, ש"המוציא מחברו עליו הראיה" ובתחילת המשפט נטל הבאת הראיות רובץ על הנושא בנטל השכנוע (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ). התובע לא עמד בנטלים אלו. לא בנטל הבאת הראיות ולא בנטל השכנוע.

במקרה דנן, היה על יצחק לפרט במדויק את מהות העסקה, כיצד בוצעה בפועל ההתקשרות בין הצדדים, באילו יהלומים עסקינן, מי בעליהם, מתי נרכשו על ידו וכיצד שולמה התמורה. זאת לצד הצגת ראיות חיצוניות לעדותו או מסמכים נוספים זולת פתקי הממורנדום, המצויים במחלוקת ביחס למשמעות הכתוב בהם וכן ביחס לתוקפם. משלא עשה כן, יש לדחות את התובענה.

יצחק טען, שחיים רכש או ייצר את היהלומים בישראל, הגיע עמם לניו יורק. בניו יורק הציע חיים ליצחק לרכוש את מחצית שווי היהלומים ולאחר מכירתם יתחלקו השניים ברווחים. בכתב התביעה טען יצחק, שאינו יודע מה עלה בגורל היהלומים ואילו בסיכומיו ציין, שחיים מכר את היהלומים אך לא העביר לו את התמורה בגין מכירתם.

הראייה שסיפק יצחק לצורך הוכחת טענותיו היא ארבעת פתקי הממורנדום (ת/1-ת/4). לטענתו, העובדה שפתקים אלו נותרו בידיו היא הוכחה לכך, שחיים לא שילם את חובו. אמנם עולה מעדות הצדדים התייחסות לממורנדום כאל מקור או סוג של הסכם, המלמד על קיומה של עסקה. אלא שבפי חיים שלל טענות הנוגעות למשמעות העולה מפתקי הממורנדום וכן לתוקפם.

לטענת חיים, פתקי הממורנדום משוללי תוקף משום שמדובר בהסכם קצר טווח. בהקשר זה הצביע חיים על חלוף הזמן המשמעותי ועל כך שלפחות בנוגע לת/1 הנושא תאריך של 29.11.2005 חלה התיישנות. ביחס לחלק מהפתקים ציין חיים, שאין מדובר בחתימתו ואף לא בכתב ידו. ביחס לת/1 טען, שתוכנו מצביע על כך שהכספים הושבו במלואם, זאת בניגוד לפרשנות שנתן יצחק לאמור בו ולפיה הסכומים הנקובים בממורנדום זה, מצביעים על כך שיצחק שילם את חלקו עבור היהלום (ראו עדות יצחק בעמ' 8 לפרוטוקול).

עולה אפוא, כי ישנה מחלוקת בדבר המשמעות העולה מהכתוב בממורנדום, שהוצגו כראייה. יתירה מכך, אף אם אקבל את הנקוב בממורנדום כמות שהוא, עדיין לא ניתן לשלול את האפשרות שמדובר במסמכים, שאבד עליהם הקלח בשל חלוף זמן משמעותי. זאת מבלי להכנס לעובי הקורה בכל הנוגע לטענות חיים לפיהן תוקף הממורנדום הוא של שנה בלבד.

טענת ההגנה ביחס לחתימות מזוייפות לא נסתרה. אמנם, יצחק ציין בדיון שגרפולוג מטעמו בחן את החתימות שבמחלוקת. אולם, לשאלה מדוע לא צורפה חוות הדעת לגבי אמיתות החתימות השיב יצחק כך: "אף אחד לא שאל אותי, אני לא מבין בזה. עוה"ד שלי היה באותו זמן בחו"ל ואני הבאתי עו"ד אחר. אני לא מבין בחוקים" (עמ' 7 לפרוטוקול). ובמקום אחר עלה, כי אמנם גרפולוג קבע שמדובר בכתב ידו של חיים "אבל לא נתנו את חוות הדעת כי חסרות לו חתימות מקור בלתי מוכחשות ולכן לא נתנו חוות דעת" (עמ' 9 לפרוטוקול).

זאת ועוד, ככל שהתובע חפץ להתבסס על פתקי הממורנדום בתביעתו היה עליו לכל הפחות להסתייע בראיות חיצוניות שיאששו את טענותיו. אולם, לא היו בידיו לא תמונות של היהלומים נשוא העסקאות או עדים לעסקאות הנטענות. כפי שעולה מעדות יצחק: "לא מצלמים יהלומים... מצלמות אין לנו, וגם אז לא היה מקובל מצלמות כמו היום... אין לנו עדים, אנחנו עושים את העסקאות האלה באופן שיגרתי. פתקים חותמים" (עמ' 7 לפרוטוקול). בהמשך ציין יצחק במענה לשאלה, האם בידיו אישור או הוכחה לכך שהיהלומים נרכשו על ידו, כי "יש לי הוכחות שהאבן שלי אין בעיה" ולפיכך נשאל:

ש. למה לא צירפת את ההוכחה?

ת. אף אחד לא ביקש.

ש. למה לא צירפת חוות דעת לגבי שווי היהלומים?

ת. אף אחד לא ביקש (עמ' 7, 8 לפרוטוקול).

לטענת יצחק, בידיו הוכחות למכביר, אך הוכחות וראיות לא הוצגו. לפיכך, אין מנוס מדחיית טענותיו. מסקנה זו מתחזקת נוכח העובדה, שיצחק לא המציא כל ראיה לכך, שפנה לחיים במהלך השנים בנוגע לרווחים שלטענתו נמנעו ממנו. נהפוך הוא, עולה מהכתובים וכן מהאמור בדיון, שבין הצדדים התנהלו הליכים כאלה ואחרים, בין היתר, גם בבורסה ליהלומים. כך עולה מחקירתו הנגדית של התובע:

ש. אם זה ככה אז למה לא הגשת את התביעה בבורסה, שם מתנהלים הליכים בעניינים אלה?

ת. גם בבורסה הגשתי תביעות נגדו, זה חלק אחר לגמרי, זה לא שייך לעסקאות האלה.

בעיה לא היתה לנו עד שגם בבורסה נוצרה בעיה שהוא התחיל להגיד שהוא לא מכיר את האבנים האלה. הוא אמר לי לך וקילל אותי, אז הלכתי לבית משפט. לקחתי עו"ד כי אני גר בארצות הברית, אבל לא ידעתי שאני צריך להופיע כל פעם, כל נסיעה לוקחת לי 5,000 אלף דולר (עמ' 6 לפרוטוקול).

בסיכומיו מציין יצחק, שהסיבה בגינה לא פנה לבורסה לצורך בירור טענותיו נובעת מכך, ש"הנסיעות יקרות" (ס' 6 לסיכומיו) ומשום שתקנות הבורסה הן משנת 2008 ואילו העסקאות הן מהשנים 2005-2007.

סוף דבר

לאור כל האמור, התובענה נדחית במלואה.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מיום 1.10.14 ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ' אלול תשע"ד, 15 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.