בתאריך 5.5.12, בדרך פרויד שבחיפה, ארעה תאונת דרכים בין רכב התובע 1, הנהוג על ידי בנו, התובע 2 (להלן: "התובע") ובין רכב הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), הנהוג על ידו והמבוטח על ידי הנתבעת 1.

הנני נותנת אמון מלא ומוחלט בכל דברי עדותו של התובע לעניין אופן קרות התאונה וקובעת כי זו קרתה כאשר הנתבע ומי שישב לידו ברכב התקוטטו ביניהם תוך כדי הנסיעה.

כתוצאה מכך, הנתבע, שנסע בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים, סטה ימינה אל עבר הנתיב הימני בו נסע התובע ופגע ברכבו.

כן הנני נותנת אמון בדברי עדותם של התובע ואמו, על כך שאביו של הנתבע הגיע למקום התאונה לאחר שזו קרתה, שמע את פרטי האירוע, קיבל על עצמו את האחריות של בנו לתאונה וביקש מהתובע כי לא יפעיל את הביטוח והוא יפצהו על כל נזקיו.

הנני דוחה מכל וכל את גירסתו של הנתבע ואת עדותו על אשר התרחש, בקובעי כי העיד שקר בביהמ"ש.

הנתבע אף לא זימן לעדות מטעמו את מי שישב לידו בעת קרות התאונה ואת אביו, שהגיע למקום מיד לאחר התרחשותה.

הימנעותו מלעשות כן, מצביעה על כך כי הנתבע ידע שאותם עדים לא יתמכו בגירסתו ולא יאשרוה.

זאת ועוד, גם אם הייתי מקבלת את כל דברי עדותו של הנתבע כמהימנים עליי – הייתי קובעת כי הינו אחראי לאירוע התאונה.

כל זאת, כאשר הנתבע אישר כי נסע בנתיב השמאלי וסטה ימינה, כאשר הינו רואה את רכב התובע נוסע מאחוריו בנתיב הימני וכאשר אינו נותן לביהמ"ש כל נתון באיזה מרחק היה רכב התובע מאחוריו, עת החל הנתבע בסטייתו.

כל שאמר הנתבע הוא כי היה זה "מרחק סביר" לביצוע הסטיה.

ברם, מעצם קרות התאונה עולה כי אף לגירסתו של הנתבע עצמו, בעת שסטה ימינה, חסם את אפשרות המשך דרכו של רכב התובע, הנוסע באותו נתיב.

נציג הנתבעת 1 טען כי סימני הנזק שברכבים אינם מתיישבים עם טענות התובע בדבר אופן אירוע התאונה.

לקביעתי, אין ממש בטענה זו.

כל זאת, כאשר הנתבעים לא המציאו כלל לביהמ"ש את תצלומי הנזקים ברכב הנתבע ולא נתנו כל נתון אובייקטיבי אחר לעניין זה, כך שלא ניתן כלל לבדוק אם יש בסימני הנזקים שבשני הרכבים כדי ללמד על אופן קרות התאונה.

בנסיבות אלה כולן, הנני קובעת כי הוכח שהנתבע נהג ברכבו בחוסר זהירות וברשלנות, סטה שלא כדין מהנתיב השמאלי ימינה אל עבר רכב התובע ופגע בו.

בשולי פסק דיני זה, הנני לציין כי לנתבע 2 לא היתה כל הגנה הראויה להישמע בביהמ"ש.

הוכח כי בתאונה נגרמו לרכב התובעים הנזקים בסך של 3,515 ₪ וירידת ערך בסך של 659 ₪, כעולה מדו"ח השמאי שלא נסתר.

כן נשא התובע בשכ"ט השמאי בסך של 650 ₪.

בסה"כ 4,824 ₪.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעים, במאוחד ובמיוחד, לשלם לתובעים, במאוחד ובמיוחד, את הסך של 4,824 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כן הנני מחייבת את הנתבעים, במאוחד ובמיוחד, לשלם לתובעים, במאוחד ובמיוחד, את הסך של 2,000 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה.

אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה.

מזכירות ביהמ"ש תמציא עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ג, 14 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.