1. השאלה העומדת לדיון היא האם התובעת נפגעה בעבודה ביום 16.10.11.

2. התובעת עבדה בתקופה הרלוונטית בחברת "שבח" בתפקיד מטפלת בקשישים.

3. לטענת התובעת, היא נפגעה בעבודה בזמן שהוציאה לטיול קשישה בה טיפלה ואשר היתה רתוקה לכסא גלגלים.

4. לאחר ששמענו את התובעת, לא שוכנענו בגרסתה והגענו למסקנה כי דין התביעה להדחות. להלן נפרט את הנימוקים למסקנה זו.

5. למעשה, אין לתובעת גרסה אחת בדבר התאונה, אלא היא מסרה מספר גרסאות. בטופס בל 250 (ת/1) נרשם: "בעת טיול עם הקשישה המטופלת שלה, ב.ח. באחוזה 126 רעננה, דחפה את כסא הגלגלים של הקשישה". רושמת המסמך, גב' כהן שהיתה מזכירה בחברת "שבח" באותה תקופה, העידה שהיא תיארה את האיבר שנפגע ולא את התאונה. על פי עדות זו, אין בתיאור המופיע בטופס בל 250 לסייע.

6. גרסתה הראשונה של התובעת נמסרה בטופס התביעה לדמי פגיעה שבו נרשם: "בעת דחיפת כסא הגלגלים חשתי כאב חזק בעמוד השדרה בגב התחתון." כלומר, פעולת הדחיפה של כסא הגלגלים היא שגרמה לכאבי הגב. גרסה זו לא עמדה בחקירתה הנגדית של התובעת. כפי שיתואר להלן, התובעת סבלה גם בעבר מכאבי גב ונזקקה עקב כך לזריקות.

7. בפני החוקרת (נ/3) התובעת מסרה כך:

"ש. האם היה משהו חריג שגרם לך לכאב הגב?

ת. הסחיבה של הכסא גלגלים לאורך זמן בעבודה אותה גרם לי לכאבי גב, אין משהו אחד ספציפי שקרה ביום אחד. אני זוכרת שהלכתי איתה כשבוע, חודש עבדתי איתה, רק בשבוע האחרון שזה קרה הלכתי איתה לטייל בכסא גלגלים וכל הזמן הזה כאב לי הגב."

ובהמשך:

"ש. מדוע את קושרת את המקרה של הגב לעבודתך?

ת. כי זאת העבודה שלנו. זה חלק מהעבודה היום יומית. עם קשיש ב – 20 ₪ לשעה. זה חלק מהעבודה וזה מה שגרם לי להחמרה בגב."

כלומר, התובעת לא תיארה אירוע תאונתי אלא נזק מצטבר כתוצאה משגרת טיולים עם הקשישה, תוך הובלתה בכסא גלגלים, כאשר המועד שנרשם כמועד הפגיעה הוא למעשה המועד בו החלו כאבי הגב שבעטיים פנתה לטיפול רפואי.

8. גרסה נוספת נמצאת בתצהיר עדות ראשית של התובעת (סעיף 4) ולפיה ביום 16.10.11 התובעת לא יכלה לעבור לצד השני של הרחוב עקב צפיפות מכוניות ומדובר באזור שיש בו עליה. לכן התובעת היתה צריכה להתאמץ בדחיפת כסא הגלגלים ולהרים את הכסא עם הרגל, על מנת שתוכל לרדת מהמדרכה ולעבור למדרכה השניה. על פי גרסה זו, התובעת אמנם חשה בכאב, אך המשיכה לעבוד ורק בשעות הערב הכאבים התחזקו והתחילו להקרין לרגל.

9. הנה כי כן, גרסתה של התובעת לאשר אירע ביום 16.10.11 עברה שינויים ונוספו לה פרטים דווקא ככל שחלף הזמן מאז התאונה ועד הדיון בבית הדין. לאור זאת, מתעורר קושי ממשי לקבל את גרסת התובעת.

10. זאת ועוד - עדותה של התובעת לא היתה מהימנה. כך לדוגמה, התובעת העידה בחקירתה הנגדית שלפני האירוע לא סבלה מכאבי גב (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 8-11). עדות זו אינה מתיישבת עם הרישומים הרפואיים שהוצגו, לפיהם "התקף ראשון של כאבי גב תחתון היה בשנת 2005 ואז לדבריה היתה מאושפזת – עברה CT עמ"ש מותני אשר הדגים בלט דיסק קטן L-4 – L-5." (נ/4). על פי רישום אחר (נ/1), בשנת 2010 התובעת הופנתה לקבלת זריקות לטיפול בהחמרת כאבי גב.

טענתה של התובעת לפיה "זה בכלל אין שום עניין לזה" (עמוד 6, שורה 22) אינה ברורה ויש לראות בה כניסיון של התובעת לאבחן בין כאבי הגב מהם סבלה לפני התאונה הנטענת ובין הכאבים לאחריה. ברם, אין ראיה שתצדיק להבחין בין השניים.

11. התובעת טענה בבית הדין שהודעתה בפני החוקרת מטעם הנתבע (נ/3) ניתנה תחת השפעת כדורים ומשום כך אין לקבל את האמור שם. איננו מקבלים טענה זו ממספר סיבות. ראשית, אין ראיה לכך שמדובר בתרופות שמטשטשות עד כדי גרימת בלבול או טשטוש אצל המטופל. שנית, התובעת העידה בבית הדין שגם בזמן החקירה הנגדית היא תחת השפעת כדורים (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 27-30), ומתעוררת השאלה – שנותרה ללא מענה – מדוע יש להעדיף את עדותה המאוחרת של התובעת על פני עדותה המוקדמת, אם בשני המקרים התובעת נטלה כדורים שיש בהם להשפיע על צלילותה.

בנוסף, עיינו בהודעת התובעת (נ/3) ולא מצאנו שום אזכור של נטילת כדורים מטשטשים או אחרים. התובעת אמנם בחרה להוסיף דברים מפיה בסיום החקירה, אך לא הזכירה כלל את התרופות, אלא הוסיפה ש"...העדות שלי מבולבלת בתאריכים כי אני לא זוכרת כ"כ הכל בע"פ אבל זה שזה קרה מהעבודה זה בוודאות." (שם בסוף החקירה, עמוד 5, שורות 12-13).

נוסף לאמור לעיל, התובעת אישרה בחקירה הנגדית את מרבית הפרטים שנרשמו בהודעה לחוקרת (ר' עמוד 8 לפרוטוקול). בנסיבות אלה אנו מתקשים לראות כיצד דווקא בחלק של תיאור התאונה נרשם תיאור שבדיעבד נאמר עליו שאינו נכון.

12. לאור כל האמור לעיל אנו דוחים את טענת התובעת לפיה אין ליתן משקל לנ/3.

13. לסיכום, כאשר לא היו עדים לתאונה הנטענת, כאשר התובעת מסרה מספר תיאורים שונים לגבי הקשר בין העבודה ובין כאבי הגב ולגבי קרות האירוע, כאשר עדותה של התובעת לא היתה מהימנה ולא התיישבה עם הרישומים הרפואיים, לא שוכנענו בקיומה של התאונה הנטענת.

14. סוף דבר – התביעה נדחית.

כמקובל בהליכים מתחום הבטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ח' אייר תשע"ד, (08 מאי 2014), בהעדר הצדדים.