<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערערת עו"ד איילה אורן

המשיב ובא כוחו עו"ד עין-צבי

פרוטוקול

ב"כ המערערת: חוזרת על הודעת הערעור.

ב"כ המשיב: קראתי את הודעת הערעור שנסובה על שלושה חלקים בגזר הדין, אחד על 22 החודשים שנגזרו בגין התיק הנוכחי, השני הוא ביחס לצבירת וחפיפה של המאסרים המותנים שהופעלו והשלישי הוא באופן צבירת המאסרים המותנים שכבר הופעלו למאסר שהוטל בגין התיק הזה. אני סבור שבסופו של דבר לא נפלה טעות בגזר דינה של כב' השופטת דסקין.

כב' השופטת דסקין השיתה בגין התיק הזה 22 חודשי מאסר. בתיק זה ישנן נסיבות אחרות מהפרשייה כולה, ממה שהצלחתי לראות גזרי דין שניתנו בפרשה הזו, ועליהם לא הוגש ערעור, אני לא מצליח להבין את ביקורת המערער. מציג שני גזרי דין. במקרה אחד נדון הנאשם בגין חמישה מקרים ל-16 חודשי מאסר ועוד 8 חודשי מאסר על תנאי שהופעלו, חופף ומצטבר נדון על 22 חודשי מאסר. במקרה השני נדון הנאשם בגין 5 עסקאות ל-18 חודשי מאסר ללא הפעלת מאסר על תנאי.

לעניין היקף האישומים – לו הייתה ניגשת אליו הסוכנת עוד כמה פעמים ככל הנראה היה מספק לה סמים. במה דברים אמורים? כמו שבית משפט רואה גם בכתב האישום המתוקן באישום הראשון מדובר בסוכנת שהיא הייתה חברה או בת בית של אחותו של המשיב, אותה חני נזרי גם היא הייתה נאשמת באותה פרישה בגין עבירות תיווך שם נדונה ל-7 חודשי מאסר בגין 4 אישומים של תיווך, היא הייתה בת בית, מפנה לאישום השביעי לעובדה הראשונה. זה לא גורע מהעובדה שהנאשם מכר לה סמים שהיו ברשותו, אבל זה לא המצב של השניים האחרים, שהם כמפיצי סמים מחפשים אנשים שאולי מפילים אותם לרשת הסמים. מדובר במי שפנתה אליו בהכירה את אחותו. שלושה משמונת האישומים הם מכירות שמכר לבני משפחתו. אישום ראשון מכירה לאחותו, אותו דבר האישום האחרון הוא האישום ה-11, וכן באישום השביעי, הוא מכר לאחיינו. זה יותר קל במובן זה שלא מדובר במי שעומד ברחוב ומחלק לצרכנים סמים. ביחס לאחותו וביחס לאחיין, אנו מדברים בחשיש. גם המדינה בפרשה הזו עשתה אבחנה בין סמים קשים לחשיש.

נתחיל מזה שכל המקרים בהם סיפק לסוכנת סמים היו בעקבות פנייה של הסוכנת אליו. גם ביחס לסמים שהוא מספק, בכל האישומים בנוגע לסוכנת הסמים שהמשיב מספק לה הם סמים קלים – חשיש וקנאביס. היא מבקשת ממנו סמים קשים, ואז הוא הולך ומתווך בינה ובין מי שמוכר את הסמים הקשים. בכולם הסמים הקשים לא נמצאים ברשותו. אז נכון שהוא תיווך. האדם הזה חי את עולם הפשע והסמים שנים. הוא חי את החיים האלה שלא ברצותו או שכן ברצותו, והוא יודע שחברה של אחותו מבקשת להשיג סמים אז הוא יודע לאן לגשת. כשאנו מדברים על לגדוע את שרשרת הפצת הסם, אנו מדברים על אותם אנשים שמפיקים את הרווח.

באה אליו הסוכנת כחברה של אחותו ומבקשת ממנו אתה סמים, הוא לא ראה מכך רווח, הוא רואה את זה כאילו היא מציגה את עצמה בתור אישה מוכה שהתדרדרה לסמים, והוא רואה אותה במצוקתה, רואה שזה עוזר לו וחושב שאולי זה יעזור לה, הוא ראה בסמים כפתרון לכל הבעיות. יש הבדל בין מי שעושה את זה לשם הפקת רווח לבין מי שעושה את זה בתור עזרה למי שנמצא לידו. ועל כך יש מקום לערוך אבחנה בינו ובין הסוחרים האחרים, אך גם ללא האבחנה אנו נמצאים באותה רמת ענישה. לכן במובן הזה אין הבדל ממשי בין מי שמכר חמש פעמים ובין מי שמכר שמונה פעמים. היה עושה 20 פעמים אז היה מקבל פי 3? עד גבול מסוים יש לגידול במספר משמעות, ובוודאי שהדבר הוא לא לינארי.

לגבי הפעלת המאסרים על תנאי – לחובת המשיב שלושה מאסרים מותנים, 10 חודשים, 12 חודשים ו-5 חודשים. ראשית המערערת מתייחסת לעברו הפלילי של המשיב, ואין ספק שהוא מכביד, אין ספק שהמשיב היה בתוך עולם הסמים. אין ספק שאם התיק הזה היה מצורף הוא לא היה מקבל תנאי נוסף. כשאנו מדברים על אדם שעדיין משתמש בסמים ולא עבר הליך טיפולי, להשית עליו עוד מאסר על תנאי ולומר שיש לחובתו מספר מאסרים על תנאי, מזכיר את הלכת בית משפט עליון ביחס למאסרים מותנים. האם יעלה על הדעת שעבירה אחת של סחר בסם תפעיל 27 חודשי מאסר מותנה? הטענה בעניין זה היא אותה טענה. הרי לא יעלה על הדעת שאדם בהיותו מכור לסמים כל פעם מקבל את המאסר בגין התיק, צריך מידה של הלימה בין העבירה שמפלילה לבין התנאים שמופעלים. סעיף 45 לחוק העונשין אמנם מדבר על הפעלת מאסרים, שברירת המחדל להטיל מאסרים כשהם מוטלים בחופף זה לזה. אני סבור שבנסיבות אלה היה מקום לחפיפה החלקית.

הראש האחרון של הערעור זו טענת המדינה שהמאסרים המותנים היו צריכים להיות מופעלים כולם במצטבר למאסר שהוטל. המחלוקת היא חודשיים. כלומר בית המשפט חפף חודשיים מהמאסר. ומה הנימוקים של בית המשפט? מפנה לגזר הדין, עוד טרם לכך מפנה לתסקיר. ניתן תסקיר בעניינו של המשיב שלא מסתיר דבר. המשיב מסביר על מצוקתו, מסביר על השימוש שלו בסמים, ושירות המבחן (מפנה לפסקה האחרונה) במהלך די חריג, הרי הוא רואה שמונה אישומים של סחר בסמים, וממליץ לשלבו עכשיו טרם גזר הדין בקהילה טיפולית. ובית משפט קמא אומר – אני מוצא שלא לשלוח אותו לאפיק הטיפולי.

מפנה גם ליתר הנסיבות האישיות של המשיב. המשיב מטפל בילדים. 36 חודשי מאסר, שהם שלוש שנים, וגם בהתחשב בגילו של המשיב, זה לא פרק זמן קצר.

אפנה לעוד נקודה – בערעור פלילי על גזר דין 38929-03-12, בית המשפט הופנה לגזר דין של אחר בשם עדל צופי, שנדון לעונש של 22 חודשי מאסר בפועל (מצטט).

בתיק שם בית המשפט אמר שראש רשת הפצת הסמים, כהגדרתה של המדינה, קיבל 22 חודשי מאסר שכללו הפעלת 2 מאסרים מותנים. צריך לגזור איזושהי גזירה מראש רשת הפצת הסמים. אנו מדברים על מי שנדון ל-36 חודשים.

ב"כ המערערת: מגישה גיליון הרשעות קודמות של המשיב, שחובק הרשעות רבות, מאסרים רבים. סך הכל כ-18 שנות מאסר בפועל בילה המערער בכלא.

ב"כ המשיב: בתסקיר שירות המבחן המליץ על טיפול ובית המשפט לא נעתר לבקשה. המשיב ביוזמתו ובכוח הדל שעומד לרשותו כאסיר, פעל וחרף ההתנגדות הוא שולב בהליך טיפולי בין כתלי הכלא. הוא נקלט בכלא חרמון בהליך טיפולי. אני ביקשתי לקבל עדכון מכלא חרמון על הפרטים מאחר שבקשתי לקבלת תסקיר נדחתה בדיון הראשון שבו הופעתי. ביקשתי לקבל עדכונים ומחודש אוגוסט אני רודף אחריהם כדי לקבל דיווח על מצבו ועד היום לא נעניתי. הוא מצוי בתהליך טיפולי, כיום בכלא צלמון.

ב"כ המערערת: חוזרת על הודעת הערעור. המאסרים המותנים שהיו תלויים ועומדים, סך הכל מדובר על 27 חודשים. בית המשפט השית 22 חודשים, חפף את המאסרים על תנאי כך שנדון המערער בסך הכל רק ל-36 חודשים. מדובר באדם שהורשע בסחר בסמים בכמויות שונות. יש מכלול שיקולים שמלמדים שבית משפט קמא שגה בהשיתו עונש קל. הזמינות שלו לסוגים שונים של הסחר מלמדת על מעורבות עמוקה בתחום הסמים, כפי שעולה מעברו המכביד ביותר ומתסקיר שירות המבחן. מדובר במי שהתפרנס מעבירות סחר. הרישום הפלילי שלו כולל עשרות הרשעות בעבירות רבות. בילה 18 שנות מאסר בין כתלי הכלא. בית המשפט שגה בכך שחפף את המאסרים המותנים אלה ואלה ולמאסר שהשית, בניגוד לסעיף 58 לחוק ולפסיקה, ומבלי שיש נסיבות חריגות המצדיקות לקולא את חפיפת המאסרים המותנים, אלא להיפך. זה היה מקרה מובהק להפעלת המאסרים המותנים במצטבר למאסר שהושת.

חברי ציטט מערעור בעניין מוחמד על זגילה, שבו הכביד בית המשפט עונש מאסר בפועל, שם היו גם מאסרים מותנים ולאחר חפיפת המאסרים המותנים הוא נדון ל-32 חודשי מאסר בפועל ובית המשפט קיבל את הערעור על קולת העונש וקבע שהוא ירצה 54 חודשי מאסר בפועל.

מפנה לאדם שהורשע בשני אישומים של סחר בסמים ובסיוע לסחר. מדובר בעבירות בסמים מסוג חשיש, ללא מאסרים קודמים, נדון ל-10 חודשי מאסר בפועל.

מפנה לפסק דין בעניין מוחמד חידאז'י, 4 מקרים של סחר בסמים, קוקאין והרואין במשקל נמוך, ללא מאסרים קודמים, נדון ל-18 חודשי מאסר בפועל.

עדנן אבו טיר נון ל-13 חודשי מאסר בפועל על עבירה אחת של סחר בסמים, הרואין בכמות קטנה מאוד.

מבקשת לקבל את הערעור ולהחמיר בעונשו של הערעור באופן משמעותי ולהפעיל את המאסרים המותנים באופן מצטבר זה לזה.

ב"כ המשיב: חברתי הפנתה לע"פ זגילה וטענה ביחס אליו שבתיק שם בית המשפט כאן החמיר את העונש ל-54 חודשי מאסר. הדבר לא מדויק. בית המשפט כאן, ביחס למאסר אחר שהוטל על המשיב שם, שהוא נדון כבר ל-30 חודשי מאסר, קבע שגזר הדין בעניין הסמים, 24 חודשים ממנה יהיו במצטבר. זה מה שעשה בית המשפט כאן. בית משפט קמא קבע שרק 10 חודשים יצטברו למאסר קודם שהוא מרצה.

המשיב כאן, עם 36 חודשי מאסר "זכה" לגזר דין הכי חמור שהיה בפרשה עד כה.

ראש רשת ההפצה קיבל 22 חודשי מאסר.

חברתי דיברה על זמינות. הזמינות היא לא דבר שמענישים בגינו. הסחר והפעילות בסמים הוא הדבר שמענישים בגינו. הזמינות של המשיב לסמים הקשים היא בהיותו חי את החיים הללו אבל הוא לא זה שלוקח את הסמים ומוכר בעצמו. הוא הולך עם אותה סוכנת לאותו מקום שבו הוא מקבל את הסם ונותן לה.

חברתי הפנתה לגזרי דין אחרים בפרשה ששם היו מספר מצומצם יותר של אישומים ונדונו ל-13 חודשי מאסר או 10 חודשי מאסר.

מפנה למסמכי שיקום של המשיב במאסרו הנוכחי.

התסקיר מציין כאילו בשנת 2009 המשיב עבר הליך טיפולי. הדברים לא מדויקים ולא נכונים. המשיב מעולם לא היה בהליך טיפולי בין כתלי הכלא. תמיד היה באגפים נפרדים. צריך להבין את המאמצים שעשה כדי להתקבל לטיפול.

<#6#>

פסק דין

המשיב הורשע על פי הודאתו בת"פ 50836-05-12 (בית משפט השלום ברמלה) בעבירות של סחר ותיווך בחשיש וקוקאין שעשה לסוכנת משטרתית מוסווית, חברה של אחותו ומבאי ביתו, נושא 8 אישומים ונידון ל-22 חודשי מאסר בפועל ולהפעלה בחופף ובמצטבר של 3 עונשי מאסר על תנאי בני שנה, 10 חודשים ו-5 חודשים שהיו תלויים ועומדים נגדו, כך שעליו לרצות 3 שנות מאסר בפועל.

כמו כן נידון המשיב ל-10 חודשי מאסר על תנאי ו-6 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין ונפסל מלנהוג לתקופה של שנה בפועלך ושנה על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, הוכרז כסוחר סמים וחולט טלפון נייד בסכום של 5,800 ₪.

הערעור מכוון כלפי קולת עונש המאסר בפועל והמערערת טוענת בהודעת הערעור ובטיעוניה בפנינו כי שגה בית משפט קמא כשלא נמתן את המשקל הראוי לחומרת העבירות בהן הורשע המשיב, בריבוי העבירות ובכך שמדובר בסחר בחשיש ובקוקאין במספר הזדמנויות, דבר שמלמד על נגישותו של המשיב לסמים.

כמו כן טוענת המערערת כי שגה בית משפט קמא כאשר הפעיל את שלושת המאסרים על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגד המשיב כשחלקם חופף זה את זה וכאשר הפעיל אותם כאשר הם מצטברים בחלקם וחופפים בחלקם לעונש המאסר שהטיל עליו בגין העבירות נושא גזר הדין, וזאת בניגוד לאמור בסעיף 58 לחוק העונשין ולהלכה הפסוקה.

לטענת המערערת, שגה בית משפט קמא כאשר נתן משקל מכריע לנסיבותיו האישיות של המשיב ולהתרשמות שירות המבחן לפיה הוא מגלה עייפות מאורח החיים העברייני ומבקש לערוך שינוי כמתואר בתסקיר שירות המבחן שהיה בפני בית משפט קמא ושצורף להודעת הערעור.

עוד טוענת המערערת כי בית משפט קמא לא נתן משקל משמעותי לעברו הפלילי המכביד של המשיב, שריצה כ-18 שנות מאסר מאחורי סורג ובריח, רובן בגין עבירות סמים וכאשר בצע את העבירות נושא גזר הדין כאשר עונשי מאסר על תנאי תלויים ועומדים נגדו מבלי להרתיעו.

לטענת המערערת, העונש שהושת על המשיב לא תואם את הענישה שהושתה על נאשמים אחרים בפרשה, כמפורט בסעיף 16 להודעת הערעור.

ב"כ המשיב טוען כי עונש המאסר בפועל לתקופה כוללת של 3 שנים הוא עונש מאסר ההולם את התנהגותו של המשיב נושא גזר הדין ומתחשב במידה הראויה בכל הנסיבות לחומרה ולקולא, לרבות עברו הפלילי של המשיב.

באשר לנסיבות ביצוע העבירות, טוען ב"כ המשיב כי מדובר במי שמכר סם לחברה של אחותו ובמקרים מסוימים גם לאחותו ולאחיינו, שהיו ידועים לו כמכורים לסמים.

באשר להפעלת עונשי המאסר על תנאי, טוען ב"כ המשיב כי הפעלתם בדרך שהופעלה על ידי בית משפט קמא, זה כלפי זה וביחס לעונש המאסר שהוטל בגין העבירות נושא גזר הדין, היא הפעלה מוצדקת מאחר ועונשי המאסר על תנאי הם לתקופות ארוכות, כאשר מדובר במי שמכור לסמים כמו המשיב.

עיון בגזר הדין של בית משפט קמא מעלה כי הוא אמנם התייחס בחומרה לעבירות הסמים שבצע המערער, כאשר לאלה נוספה העבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו כאשר נתפס המשיב בכף הוא זרק את החשיש שהיה ברשותו מעבר לגדר.

בית משפט קמא לא התעלם גם מעברו המכביד של המשיב ומכך שריצה עונשי מאסר בפועל לתקופה של 18 שנה, מרבית חייו הבוגרים.

בית משפט קמא נתן דעתו גם לחלקו המרכזי של המשיב בפרשה ואכן מדובר במי שמלא חלק נכבד במכירת הסמים לסוכנת המשטרתית המוסווית, גם אם לא מכר במישרין את הקוקאין, הרי ידע למי לפנות על מנת שיספק את הסחורה לסוכנת ואילו לגבי החשיש - הרי זה היה נמצא בחזקתו המיידית והוא סיפק אותו מיד לסוכנת המשטרתית.

נאמר כבר עתה כי איננו רואים נסיבה מקלה בכך שהמשיב מכר בחלק מהמקרים את החשיש לקרובי משפחה שכן בכך פגע פגיעה נוספת בבריאותם, גם אם השתמשו בסמים קודם לכן.

בית משפט קמא אמנם לא קיבל את המלצת שירות המבחן לאפשר למשיב לעבור הליך טיפולי בקהילה טיפולית מחוץ לכתלי בית הסוהר, שכן בכל מהלך השנים שבהם השתמש המשיב בסמים ומוכר אותם הוא לא נרתם להליך טיפולי, גם לא במסגרת בית הסוהר, כפי שהוא נרתם להליך טיפולי במהלך מאסרו הנוכחי בכלא חרמון ולאחר מכן בכלא צלמון, על פי התעודות שהוצגו בפנינו.

חרף התחשבות בית משפט קמא בנסיבות לחומרה וגם כאשר אנו לוקחים בחשבון, כפי שלקח בית משפט קמא, את נסיבותיו האישיות של המשיב כמתואר בתסקיר שירות המבחן ואת הנסיבות לקולא, לרבות הודאתו של המשיב, הרי עונש המאסר לתקופה של 22 חודש בגין ריבוי עבירות של מכירה ותיווך בחשיש וקוקאין ובהתחשב בעבר הפלילי, סוטה ממדיניות הענישה הראויה ומצדיק התערבותה של ערכאת ערעור.

כך גם החלטת בית משפט קמא להפעיל את עונשי המאסר על תנאי בחופף ובמצטבר לעונש המאסר שהטיל על המשיב בגין העבירות נושא גזר הדין מצדיקה התערבותה של ערכאת ערעור לאור הכלל לפיו עונש מאסר על תנאי המופעל ירוצה במצטבר לעונש המאסר המוטל בגין העבירה שהפעילה אותו אלא אם קיימות נסיבות חריגות שלא לעשות כן, אשר אינן קיימות במקרה שלפנינו.

מאחר וערכאת ערעור איננה ממצה את הדין עם נאשם שהחליטה להחמיר בעונשו, איננו מתערבים בדרך הפעלת עונשי המאסר על תנאי זה ביחס לזה, כפי שהופעלו על ידי בית משפט קמא, ואנו קובעים כי עונשי המאסר על תנאי המופעלים יהיו לתקופה כוללת של 16 חודש, כפי שקבע בית משפט קמא.

לאור כל האמור לעיל, אנו מטילים על המשיב בגין העבירות נושא גזר הדין 30 חודשי מאסר בפועל.

אנו מפעילים את עונשי המאסר על תנאי לתקופה כוללת של 16 חודש כך שיצטברו כולם לעונש המאסר בפועל של 30 חודש שירצה המשיב בגין העבירות נושא גזר הדין.

סך הכל ירצה המשיב 46 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו, 30.3.11.

יתר חלקי גזר הדין בת"פ 50836-05-11 (בית משפט השלום ברמלה) יעמדו בתוקפם.

<#3#>

ניתן והודע היום י"א כסלו תשע"ג, 25/11/2012 במעמד ב"כ הצדדים והמשיב.