מדובר בתביעה לפיצוי כספי בגין נזק שנגרם לרכבו של התובע עקב ארוע תאונה שהתרחש בקרית חיים.

לטענת התובע, ביום 28.11.11 נסע בשדרות אח"י אילת בקרית חיים לכיוון האיצטדיון בקרית חיים וזאת בסמוך לשעה 10:00. נתיב הנסיעה היה עמוס מכוניות והתובע עמד בפקק. התובע עמד בסמוך לשער חניון המרכול שנמצא במקום.

לפתע, פגע ברכבו רכב הנתבע 1 אשר בדיוק יצא בנסיעה לאחור מחניון המרכול.

כתוצאה מכך נגרם לרכב התובע נזק של 3,744 ₪ בגין פגיעה בכנף ימנית קדמית וכן שבירת פנס ימני. ביחס לנזק הציג התובע חוות דעת שמאי מטעמו לעניין הנזק וכן נשא בעלות חוות הדעת בסך 1,103 ₪. בנוסף, צירף התובע תמונות של מקום ארוע התאונה ושרטוט בנוגע לאופן התרחשותה.

הנתבע חולק מכל וכל על טענות התובע וגרסתו לאופן התרחשות התאונה ומציג גרסה שונה.

לדבריו, אמנם עמד בכניסה לחניון המרכול ברכבו, אלא שהתובע הוא שרצה להיכנס גם הוא לחניון ופגע ברכב הנתבע. לכתב ההגנה לא צורף כל מסמך שהוא. במסגרת הדיון, הנתבע טען כי במקום היה שומר של החניון שהיה עד לתאונה. לטענתו, התובע הציע לו בו במקום להגיע להסדר כך שהתובע ישלם לנתבע סך של 600 ₪, אך הנתבע סירב מאחר ויש לו ביטוח וצריך לבדוק מה הנזק הריאלי. הנתבע לא צירף תמונות של רכבו אשר נפגע ולא טען כי דרש פיצוי כלשהו מחברת הביטוח שלו בגין הפגיעה.

לאחר שבחנתי את ראיות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע עמד בנטל הנדרש להוכחת תביעתו בנוגע לנסיבות התרחשות התאונה ולכן זכאי לפיצוי בגין הנזק שהוכח. להלן אפרט.

עיון בתמונות הנזק שנגרם לרכבו של התובע ואשר צורפו לחוות דעתו של השמאי מתיישב יותר עם גרסת התובע מאשר עם גרסת הנתבע.

רכב התובע נפגע בכנף ימנית קדמית, פגיעה הנחזית ככיפוף הפח. לא ברור מה אירע לרכב הנתבע שכן לא הוצגו כל תמונות.

לגרסת הנתבע, בעת שבא להיכנס בשערי החניון, רכב אחר עמד בנתיב היציאה הנגדי מולו ולכן עצר את נסיעתו (עמ' 3 ש' 9). באותו שלב, לשיטתו, קיבל מכה מרכב התובע.

גרסת הנתבע אינה מתיישבת עם מיקום הפגיעה ברכב התובע, שכן אילו אמנם ניצב רכב נוסף בנתיב היציאה מהחניון, אזי לא יכול היה רכב התובע לעקוף את רכב הנתבע מימין, באופן אשר עלול היה ליצור פגיעה ברכב נוסף שעמד שם ולא יכולה היתה להיגרם לו הפגיעה בכנף קדמית ימנית. לא ניתן לקבל את גרסת הנתבע לאופן התרחשות האירוע מהטעם הפשוט שמיקום הפגיעה ברכב התובע אינו מתיישב עם תיאור נסיבות התאונה על ידו. אילו אמנם התרחשה התאונה כפי גרסת הנתבע, אזי ניתן היה לצפות לנזק בחזית קדמית ברכבו של התובע ולא בצד הרכב, כפי שאירע בפועל.

זאת ועוד. התובע הינו אדם כבן 90. חרף גילו, העיד התובע במסגרת הדיון בצלילות, עמד על גרסתו כפי שהובאה הן בהודעתו לחברת הביטוח והן במסגרת התביעה, והכחיש מכל וכל את אופן התרחשות האירוע כפי שתיאר הנתבע.

בנוסף, הביא התובע את השמאי מטעמו לדיון, מר שאלתיאל, אשר הסביר את דרך חישוב עלות שכר טרחתו והביע דעתו כי אופי הפגיעה מתאים לתיאור התאונה על ידי התובע .

מנגד, גרסת הנתבע לאופן התרחשות האירוע אינה סבירה, הנתבע הסתפק בכתב הגנה דל, לא צירף כל תמונות של רכבו, אשר לשיטתו נפגע, לא פנה לחברת הביטוח שלו ואף לא טען כי נקט בכל צעד אחר במטרה לתקן את רכבו. הנתבע מסר לראשונה בדיון כי היה עד לתאונה אך לא פעל כלל לזימון העד. התנהלות זו אומרת דרשני ומחלישה את גרסתו.

לאור כל האמור לעיל, אני נותנת אמון בגרסת התובע וקובעת כי דין התביעה להתקבל.

לעניין הנזק, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 4847 ₪ עבור עלות התיקון ושכר טרחת השמאי ובתוספת הוצאות משפט בסך 500 ש"ח.

לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעים בגין הוצאות נוספות להן טוען התובע ואשר לא הוכחו בפניי.

הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום שאחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לצדדים נתונה הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה תשרי תשע"ג, 11 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.