29 ינואר 2015

1. האם התובעים זכאים לפיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור של 150% - זו השאלה המונחת לפנינו.

2. התובעים שהועסקו כנהגים בנתבעת סיימו את עבודתם עקב העברת המפעל מאזור חדרה לדרום הארץ. אין מחלוקת שעם סיום עבודתם בנתבעת, התובעים קיבלו פיצויי פיטורים בשיעור של 100%, אלא שלטענת התובעים, מר מחלב, מנהל הנתבעת הבטיח להם תשלום של 150% פיצויי פיטורים ככל שימשיכו לעבוד עד ליום המעבר או תשלום של 130% פיצויי פיטורים ככל שימשיכו לעבוד בחלק מהתקופה.

3. נציין כי מלכתחילה הוגשו תביעות של 15 תובעים שאוחדו בפנינו ואולם לנוכח העובדה שחלק מהתובעים לא התייצבו לדיון ההוכחות, וזאת ללא כל הסבר או הצדקה, תביעותיהם של 9 מהתובעים נדחו בפסק הדין שניתן ביום 13.7.2014.

לנוכח העובדה שגם התובע מס' 6 (מר אלי פוני) לא התייצב לדיון ההוכחות לשם חקירה נגדית על תצהירו וזאת ללא כל הצדקה, אנו מורים על דחיית תביעתו ללא צו להוצאות.

ואלו העובדות הרלוונטיות:

4. התובעים הועסקו בנתבעת כנהגי חלוקה במשך תקופות שונות:

התובע מס' 1 (מר סויסה יעקב) עבד בנתבעת בין השנים 1995-2011, התובע מס' 2 (מר יצחק אבו רמד) עבד בנתבעת בין השנים 1997-2011, התובע מס' 3 (מר דקל גליק) עבד בנתבעת בין השנים 2007-2011, התובע מס' 4 (מר מרדכי גליק) עבד בנתבעת בשנים 2003-2011, התובע מס' 5 (מר רחמים יעקובי) עבד בנתבעת בשנים 2007-2011.

5. הנהלת הנתבעת החליטה על העברת המפעל מאזור חדרה ליישוב שגב שלום הסמוך לבאר-שבע.

6. בתחילת שנת 2011 נודע לתובעים כי העברת הפעילות למפעל החדש בשגב שלום תתבצע בתוך מספר חודשים.

7. בין התובעים לבין מנהלי הנתבעת התנהלו מספר שיחות בעניין המעבר של המפעל וההיערכות למעבר.

8. מפעל הנתבעת בחדרה נסגר ביום 26.4.2011 או בסמוך לכך והפעילות עברה למפעל החדש בשגב שלום.

9. התובעים לא היו מעוניינים להמשיך ולעבוד במפעל החדש ולפיכך, עבודתם בנתבעת הסתיימה.

10. עם סיום עבודתם בנתבעת, התובעים קיבלו פיצויי פיטורים בשיעור של 100%.

טענות הצדדים

11. לטענת התובעים, לנוכח הידיעה על המעבר הקרב, הנהגים והתובעים בכללם החלו לנצל ימי חופשה על מנת לחפש מקום עבודה אחר.

כפועל יוצא, נוצר מחסור יומיומי בנהגים כך שחלק מקווי החלוקה לא יצאו וגרמו לקשיים באספקת הסחורה.

בעקבות שיחות של הנהגים עם מר דמתי, הממונה הישיר, נערכה פגישה בין מרבית הנהגים לבין הנהלת המפעל בנוכחות מר עוזי מחלב, מנכ"ל ובעלים של הנתבעת, מר שי אשכנזי, סמנכ"ל ומנהל תפעול, מר חיים דייג, חשב, מר ישקה חדש, מנהל השיווק ומר דמתי, מנהל העבודה.

בשיחה נשמעו טענות הנהגים לאי וודאות בקשר לעתידם ורצונם במציאת מקום עבודה חדש. מר עוזי מחלב ציין כי הנתבעת לא תוכל להמשיך בפעילותה ללא הנהגים וביקש כי הנהגים ימשיכו לעבוד עד ליום המעבר ובמקביל יחלו בחפיפה לעובדים חדשים. הנהגים, מצידם, חזרו על עמדתם לפיה הם אינם יכולים להיענות לבקשה של מר מחלב לנוכח הצורך בחיפוש עבודה.

או אז מר מחלב הודיע כי נהג שיישאר עד ליום המעבר יקבל פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור של 150% ונהגים שיעזבו קודם, ככל שיתקרבו למועד סיום העבודה במפעל יקבלו פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור של 130%.

הנהגים ובכלל זה התובעים דרשו ממר מחלב להעלות את הבטחתו על הכתב ואולם מר מחלב טען כי אין צורך בכך מאחר ומדובר במילה שלו.

התובעים המשיכו לעבוד עד ליום המעבר כדי לקבל את הפיצויים המוגדלים.

12. הנתבעת מכחישה את טענת התובעים בדבר הבטחה של מר מחלב לתשלום פיצויי פיטורים מוגדלים.

לטענתה, פעילות הנתבעת לא נפגעה לפני או אחרי המעבר לדרום ולא הורגשה היעדרות של הנהגים, בין היתר, לנוכח העובדה שבמפעל בחדרה הועסקו 120% ממספר הנהגים הדרוש (55 נהגים על 32 משאיות). באחת הישיבות התקופתיות בין הנהגים לבין הנהלת הנתבעת שהתקיימה בחודשים ינואר או פברואר 2011, הנהגים שאלו לגבי המעבר הצפוי לדרום. במסגרת הישיבה, מר מחלב הודיע לנהגים כי הם זכאים לסיים את העבודה בנתבעת לאלתר תוך קבלת פיצויי פיטורים מלאים. בפגישה מאוחרת יותר שנערכה עם מספר נהגים ובכלל זה התובעים, הובטח לנהגים כי אם יישארו לאחר סגירת המפעל בחדרה והמעבר מפעל החדש בדרום ויעבירו חפיפה לנהגים החדשים בדרום, הם יקבלו בונוס בשיעור של 50% משכר חודש מאי 2011 וכך היה הלכה למעשה.

עדויות הצדדים

13. התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם והנתבעת הגישה תצהירי עדות ראשית מטעם מר עוזי מחלב, מנכ"ל ובעלים של הנתבעת, מר שי אשכנזי, מנהל המפעל בחדרה, מר חיים דייג, חשב הנתבעת ומר יעקב חדש, מנהל מחלקת השיווק של הנתבעת.

התובעים ועדי הנתבעת נחקרו בפנינו בחקירות נגדיות.

דיון והכרעה

14. נקדים אחרית לראשית ונציין כבר עתה כי התובעים לא הוכיחו שניתנה להם הבטחה מחייבת לתשלום פיצויים מוגדלים וזאת מהנימוקים המפורטים להלן.

15. גרסת התובעים בנוגע לתוכן ההבטחה של מר מחלב הייתה רצופת סתירות.

כך למשל, במכתב הדרישה שנשלח לנתבעת על ידי ב"כ התובעים מיום 27.12.2011 אין אזכור ו/או דרישה לפיצויי פיטורים מוגדלים.

בכתב התביעה נטען כי בחודש אפריל 2011 הובטח לתובעים שכל עובד שיחליט שלא לעבור לפעילות בדרום יקבל פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור של 150%. התובעים הסתמכו על הבטחה זו והחליטו לקבל את הפיצויים המוגדלים ולא לעבור לדרום הארץ ולנתק את משפחותיהם ממרכז חייהם (סעיפים 6-7 לכתבי התביעה).

לעומת זאת, בתצהירי התובעים תוכן ההבטחה השתנה לחלוטין, כך שמר מחלב הבטיח תשלום של 150% פיצויי פיטורים לנהג שישאר עד ליום המעבר ותשלום של 130% פיצויי פיטורים לנהג שיעזוב בסמוך למועד המעבר (סעיף 14 לתצהירים).

במסגרת החקירות הנגדיות העלו התובעים שלל גרסאות בנוגע לתוכן ההבטחה ומכל מקום, גם לגרסת התובעים ההבטחה של מר מחלב לתשלום של 150% לא נאמרה בהקשר מפורש וברור של פיצויי פיטורים.

כך למשל, התובע מס' 1 (מר יעקב סויסה) העיד בחקירתו הנגדית שמר מחלב לא הזכיר את המילים פיצויי פיטורים, אלא הבטיח שמי שיעזור יקבל 150 אחוז (בעמ' 12 ש' 4-7, ש' 25-27, עמ' 13 ש' 1-2 לפרוטוקול) וכלשונו:

ש. מה אמרת?

ת. שככה אתה עוזב אותנו והוא אמר חבר'ה כל מי שיעזור לי ויילך איתי עד הסוף אתן לו את ה 150%.

....

"ש. מה עוזי אמר שמבטיח לתת 150 אחוז פיצויים?

ת. הוא אמר אתם תעזרו לי אני מעביר המפעל לשם ותלמדו את החדשים את הקו, גם איך לחלק סחורה ולמכור ומי שיעזור יקבל 150 אחוז. במילים האלה.

ש. צמד המילים פיצויי פיטורים לא שמעת?

ת. לא דיבר על פיצויי פיטורים."

באופן דומה, גם התובע מס' 3 (מר דקל גליק) העיד בחקירתו הנגדית שמר מחלב אמר שמי שישאר איתו עד הסוף יקבל 150% מבלי להתייחס לפיצויי פיטורים (בעמ' 23 ש' 7-26 לפרוטוקול) וכדלקמן:

"ש. נסה להזכר מה המילים שעוזי אמר.

ת. שמי שרוצה עכשיו יכול ללכת יקבל את המגיע לו 100%, מי שיישאר איתי עד הסוף יקבל 150% עד הסוף הכוונה לעזור להעביר ציוד עד שהחדשים ילמדו את העבודה. אמרנו לו גם שאנחנו רוצים הכל בכתב ואמר לא (צ"ל לנו – א.ר.) מילה שלי אין לכם מה לדאוג ומי שיגיע עד הסוף יקבל 150% ואדאג לכל אחד ואחד מכם.

ש. הוא דיבר על 130%?

ת. אני זוכר שאמר 150%.

ש. אתה זוכר את המילים פיצויים מוגדלים?

ת. זוכר שאמר שמי שישאר איתי עד הסוף יקבל 150%.

ש. מה זה 150%?

ת. מהפיצויים על כל מה שאני אמור לקבל, על כל הזמן שעבדתי.

ש. איך הבנת זאת?

ת. שאמר תעזרו לי להעביר את כל הציוד וכל המשאיות ומי שיהיה איתי עד הסוף יקבל 150%.

ש. אני אומר שחלק מהעובדים קיבלו 150% על משכורת חודש מאי מי שנשאר עד הסוף?

ת. לנו אמר שמי שיישאר עד הסוף יקבל 150% על כל הפיצויים שלו, על כל התקופה שעבד, מי שיישאר איתי עד הסוף יקבל 150% מהפיצויים שהוא צריך לקבל, לא זוכר שאמר שנקבל 150% על משכורת אחרונה.

ש. הוא אמר 150% פיצויי פיטורים?

ת. לא זוכר אם אמר את המילים פיצויי פיטורים. הוא אמר יקבל 150% ממה שאתה אמור לקבל בכולל. הוא אמר בן אדם שיישאר איתי עד הסוף יקבל 150% ממה שהוא צריך לקבל."

ובהמשך חקירתו הנגדית מר דקל גליק חוזר ומצטט את מר מחלב שאמר שמי שיישאר איתו עד הסוף יקבל 150% (עמ' 25 ש' 9-14 לפרוטוקול):

"ש. מדוע בתצהירך בסעיף 14 כתוב 130% ובעדות שלך היום לא הזכרת את זה?

ת. אני זוכר שאמר לנו 150%, ה 130% לא זכור לי.

ש. קראת את התצהיר לפני שחתמת עליו?

ת. קראתי.

ש. למה לא תיקנת.

ת. אני זוכר שאמר 150%, מי שיישאר אתי עד הסוף."

כך גם, התובע מס' 5 (מר רחמים יעקובי) העיד בחקירתו הנגדית שמר מחלב אמר לנהגים שיקבלו את 150% והוא אינו זוכר שמר מחלב התייחס לפיצויי פיטורים (עמ' 27 ש' 26-27, עמ' 28 ש' 1-2 לפרוטוקול):

"ש. אתה זוכר שהמילים פיצויי פיטורים נאמר בפגישה הזו?

ת. זוכר שאמר תקבלו את ה 150%, את המילה פיצויים או לא לא זוכר.

ש. אתה לא זוכר שאמר פיצויי פיטורים.

ת. לא זוכר."

אמנם, התובע מס' 2 (מר יצחק אבו רמד) העיד בחקירתו הנגדית שמר מחלב אמר שהנהגים יקבלו פיצויים מוגדלים של 150% ואולם התקשנו ליתן אמון בגרסתו של מר אבו רמד וזאת לנוכח העובדה שמר אבו רמד טען שההבטחה לפיצויים מוגדלים ניתנה לכל מי שלא יעבור לעבוד בדרום הארץ (עמ' 20 ש' 6-21 לפרוטוקול). גרסתו של מר אבו רמד כאמור אינה מתיישבת עם גרסתם של יתר התובעים.

לא נעלם מעינינו שגם התובע מס' 4 (מר גליק מרדכי) העיד שמר מחלב הבטיח לשלם 150% פיצויי פיטורים ואולם עדותו של מר מרדכי גליק לא הייתה עקבית. מר מרדכי גליק העיד בתחילה שמר מחלב הבטיח שיתן לנהגים 150% מבלי להתייחס לפיצויי פיטורים ורק בהמשך חקירתו הנגדית לאחר שנשאל במפורש לגבי פיצויי פיטורים הוא העיד שאינו זוכר מי אמר את המילים פיצויי פיטורים ובהמשך חקירתו הנגדית העיד שמר מחלב דפק על השולחן ואמר 150% פיצויי פיטורים (עמ' 16 ש' 4-21 לפרוטוקול).

16. נציין עוד כי בניגוד לנטען בתצהירי התובעים, למעט התובע מס' 5 (מר יעקובי רחמים), התובעים אינם זוכרים שניתנה הבטחה לתשלום של 130% פיצויי פיטורים (חקירתו הנגדית של התובע מס' 2 בעמ' 21 ש' 9-13 לפרוטוקול; חקירתו הנגדית של התובע מס' 3 בעמ' 23 ש' 12-13, עמ' 25 ש' 9-14 לפרוטוקול; חקירתו הנגדית של התובע מס' 4 בעמ' 17 ש' 4-13 לפרוטוקול).

17. כך גם, לטענת התובעים, ההבטחה לתשלום פיצויי פיטורים מוגדלים נולדה על רקע מחסור בנהגים בחודשים הסמוכים למעבר. זאת, לנוכח היעדרויות של נהגים רבים לצרכי חיפוש עבודה חלופית.

המחסור בנהגים גרם לכך, שמידי יום, חלק מקווי החלוקה לא יצאו ואספקת הסחורה נפגעה (סעיפים 8-10 לתצהירים).

טענה זו נסתרה בחקירותיהם הנגדיות של התובעים כמפורט להלן.

כך למשל, התובע מס' 1 (מר סויסה יעקב) העיד בחקירתו הנגדית כי כלל לא חיפש עבודה לפני המעבר לשגב שלום (בעמ' 9 ש' 26, עמ' 10 ש' 1-10 לפרוטוקול) וכדלקמן:

"ש. כמה זמן לפני שהמפעל נסגר התחלת לחפש עבודה?

ת. לא חיפשתי עבודה, עד הדקה האחרונה שהייתי עוד איתו, לא זוכר באיזה תאריך סיימתי, אנו העברנו לו את המשאיות לשגב שלום, היינו אחרונים וגם הוא ביקש מאיתנו שנלמד את הנהגים של שגב שלום את הקו ואת הכל והמשכתי עד ליום עצמאות.

ש. מוזר שאתה אומר שלא חיפשת עבודה כי בתצהיר אתה אומר שכן חיפשת עבודה?

ת. לפני שהוא סגר חיפשתי עבודה?

ש. אני מפנה אותך לסעיפים 7-9 לתצהירך. אני מבין מסעיפים אלו שבגלל שכל הנהגים חיפשו עבודה כולל אותך התחלתם לממש ימי חופש ולהגיע לראיונות עבודה וזה מה שיצר מה שאתה טוען בסעיף 10 לתצהיר חוסרים בנהגים. כתבת שהחלטתך לבצע חיפוש אחר עבודה חדשה וכעת אמרת שלא חיפשת אז מה נכון?

ת. לא חיפשתי כל עוד עבדתי."

ובהמשך חקירתו הנגדית (בעמ' 11 ש' 17-23 לפרוטוקול), מר סויסה העיד כי לא היו בעיות בעבודה ו/או בחלוקת הסחורה:

"ש. אתה מספר שאף אחד מהנהגים לא חיפש עבודה לפני שהמפעל נסגר?

ת. לא יודע.

ש. אני אומר לך שאף אחד לא חיפש ובגלל שאף אחד לא חיפש העבודה התנהלה כרגיל לא היו בעיות בעבודה עד שהמפעל עבר?

ת. נכון, עד לרגע האחרון עבדנו איתו.

ש. בעיות בחלוקת סחורה לא היו?

ת. חס וחלילה לא היו. עבדנו עוד יותר שעות, נסענו לשדרות להביא סחורה."

גם התובע מס' 2 (מר אבו רמד) העיד בחקירתו הנגדית כי לא חיפש עבודה וכי המפעל עבד באופן רגיל וללא בעיות באספקת הסחורה (בעמ' 19 ש' 14-19 לפרוטוקול):

"ש. כמה זמן לפני שהמפעל נסגר התחלת לחפש עבודה?

ת. לא קיבלתי כלום, חיכיתי עד לרגע האחרון ואח"כ קיבלתי דמי אבטלה. לא חיפשתי עבודה.

ש. אתה יודע אם נהגים אחרים חיפשו?

ת. אין לי מושג

ש. אתה אומר שהמפעל עבד כרגיל, לא היו בעיות?

ת. המפעל עבד רגיל. לא היו בעיות באספקת הסחורה ובחלוקה."

התובע מס' 3 (מר דקל גליק) העיד בחקירתו הנגדית שלפני סגירת המפעל הוא לא חיפש עבודה ולא ידוע לא על בעיה בחלוקת הסחורה (עמ' 22 ש' 24-27 לפרוטוקול):

"ש. כמה זמן לפני שהמפעל נסגר התחלת לחפש עבודה?

ת. לא חיפשתי כלל.

ש. האם ידוע לך על בעיה בחלוקת הסחורה לפני שנסגר המפעל?

ת. לא".

ערים אנו לכך, שבהמשך חקירתו הנגדית מר דקל גליק העיד שאצלו לא נוצרה בעיה באספקת הסחורה אבל בהתייחס לכלל העבודה בנתבעת, היו הרבה נהגים שלא הופיעו לעבודה ושהיו קשיים באספקת הסחורה (עמ' 24 ש' 6-26, עמ' 25 ש' 1-3 לפרוטוקול) ואולם התרשמנו שעדותו של מר דקל גליק הייתה מגמתית ומכל מקום, כפי שהוא עצמו העיד, כל המשאיות יצאו לחלק סחורה, גם אם היו עיכובים בשעות הבוקר. (עמ' 24 ש' 19-21 לפרוטוקול).

באופן דומה, התובע מס' 4 (מר מרדכי גליק) העיד בחקירתו הנגדית שלא נעדר מהעבודה לצרכי חיפוש עבודה (בעמ' 14 ש' 23-27, עמ' 15 ש' 1-5 לפרוטוקול):

"ש. כמה זמן לפני שהמפעל נסגר התחלת לחפש עבודה?

ת. לא זוכר, כמה חודשים.

ש. אתה זוכר שחיפשת עבודה?

ת. חיפשתי ככה.

ש. שלחת קורות חיים?

ת. לא, התעניינתי

ש. היית בראיון עבודה?

ת. התעניינתי מעיתונים, התקשרתי ואמרו שיחזרו אליי.

ש. לא הלכת לשום ראיון עבודב?

ת. לא."

ובהמשך חקירתו הנגדית מר מרדכי גליק העיד שאף אחד מהנהגים לא נעדר ללא אישור מהעבודה וחלוקת הסחורה לא נפגעה (עמ' 15 ש' 22-26 לפרוטוקול).

גם תובע מס' 5 (מר יעקובי רחמים) העיד בחקירתו הנגדית שלא נעדר מהעבודה לצרכי חיפוש עבודה (בעמ' 26 ש' 16-24 לפרוטוקול):

"ש. כמה זמן לפני שהמפעל נסגר התחלת לחפש עבודה?

ת. חודשיים לפני כן התחילו שמועות שהמפעל הולך להסגר, שאלתי אם נכון ואמרו לי שכן, אני המשכתי לעבוד בחודשיים האלה, אני חיפשתי דרך חברים.

ש. לא שלחת קורות חיים?

ת. לא.

ש. לא הלכת לראיונות עבודה?

ת. לא.

ש. נעדרת מהעבודה לצורך חיפוש עבודה?

ת. לא."

ובהמשך חקירתו הנגדית, מר יעקובי העיד כי לא היתה בעיה בחלוקת הסחורה לפני הפגישה עם מר מחלב (עמ' 27 ש' 6-7 לפרוטוקול).

לפיכך, אנו קובעים שהתובעים לא חיפשו עבודה במהלך תקופת עבודתם בנתבעת וכפועל יוצא הם לא נעדרו מהעבודה בסמוך למעבר וזאת לצרכי חיפוש עבודה.

בנוסף, כפי שעולה מעדויות התובעים, לא היו בעיות בחלוקת הסחורה בסמוך למועד המעבר ועבודת הנהגים התבצעה באופן סדיר ללא תקלות מיוחדות.

18. זאת ועוד, הנתבעת טענה כי במפעל בחדרה הועסקו כ -120% ממספר הנהגים הדרוש, כ -55 נהגים שעבדו על 32 משאיות, כך שהיעדרות של מי מהנהגים לא השפיעה על פעילות הנתבעת (סעיף 7 לתצהירו של מר מחלב וסעיף 6 לתצהירו של מר אשכנזי).

התובעים אישרו בחקירתם הנגדית את הנתונים שהוצגו על ידי הנתבעת (חקירתו הנגדית של התובע מס' 2 בעמ' 19 ש' 5-8 לפרוטוקול; חקירתו הנגדית של התובע מס' 3 בעמ' 22 ש' 16-19 לפרוטוקול; חקירתו הנגדית של התובע מס' 4 בעמ' 14 ש' 17-18 לפרוטוקול וחקירתו הנגדית של התובע מס' 5 בעמ' 26 ש' 8-11 לפרוטוקול).

לפיכך, אנו מקבלים את גרסת הנתבעת לפיה לנוכח מצבת הנהגים ביחס למספר המשאיות, גם אם היו נהגים שנעדרו מהעבודה בסמוך לתקופת המעבר, היעדרותם לא השפיעה על מהלך העבודה התקין.

מהאמור עולה כי גרסת התובעים בדבר המניע של מר מחלב להבטיח לנהגים שימשיכו לעבוד עד ליום המעבר פיצויי פיטורים מוגדלים – לא הוכחה.

19. יתר על כן, במסגרת הדיון מיום 25.12.2013 שהתקיים לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, ביקשו התובעים ארכה על מנת להגיש תצהיר נוסף מטעמו של מר דמתי, מנהל העבודה/הלוגיסטיקה בנתבעת והממונה הישיר על התובעים. חרף העובדה שניתנה לתובעים ארכה לצורך הגשת תצהירו של מר דמתי, כפי שהתבקש על ידם, בסופו של יום, לא הוגש תצהיר מטעמו של מר דמתי ואף לא התבקש לזמן את מר דמתי לעדות באמצעות בית הדין. כך גם, במהלך חקירתו הנגדית של התובע 1 (מר סויסה יעקב) הוא העיד שמר עמוס חסון, נהג ששמש כמעין נציג של הנהגים בפני מר מחלב, ביקש ממר מחלב לקבל בכתב את ההבטחה לתשלום 150% פיצויי פיטורים (עמ' 12 ש' 4-11 לפרוטוקול). מר עמוס חסון ואחיו, מר יורם חסון שגם עבד בנתבעת, לא הגישו תביעה ואף לא זומנו לעדות מטעם התובעים.

הימנעות מהבאת עדותם של מר דמתי ומר עמוס חסון פועלת לחובת הנתבעים וזאת בהתאם להלכה הפסוקה לפיה כאשר נמנע בעל דין מהבאת ראיה רלבנטית המצויה בהישג ידו, בהיעדר הסבר סביר, המסקנה המתבקשת היא כי לו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו ולכן ניתן לזקוף אותה לחובתו [ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 614-615 (1993), וההפניות שם].

לכך נוסיף כי מצאנו תימוכין לעמדת הנתבעת בעצם העובדה שמתוך 55 נהגים שעבדו בנתבעת בתקופה הרלוונטית הוגשה תביעה מטעמם של 15 נהגים בלבד ולדיון ההוכחות התייצבו רק 5 תובעים.

20. מנגד, גרסת הנתבעת הייתה עקבית ואחידה ועדותם של עדי הנתבעת הייתה מהימנה עלינו.

מר מחלב העיד כי במסגרת ישיבה תקופתית מתוכננת עם הנהגים שהתקיימה בחודשים ינואר או פברואר 2011 רוב הנהגים דיברו ושאלו על המעבר לדרום. הנהגים העלו חשש שאם ימצאו עבודה ויתפטרו לפני המעבר הם לא יקבלו פיצויי פיטורין. מר מחלב הודיע לנהגים כי גם נהג שיתפטר לפני יום המעבר יקבל פיצויי פיטורים ואף היה מוכן להעמיד לנהגים הלוואה בגובה פיצויי הפיטורים כדי להפחית את החשש של הנהגים כי לנתבעת אין כסף לשלם פיצויי פיטורים לכל הנהגים (סעיף 5 לתצהיר ועמ' 32 ש' 21-25, עמ' 33 ש' 1-4 לפרוטוקול).

מר אשכנזי ששמש כמנהל המפעל בחדרה בתקופה הרלוונטית העיד שמר מחלב לא התחייב לתת פיצוי מעבר לפיצויי פיטורים כחוק וכי בישיבה השוטפת עם הנהגים נאמר שמי שרוצה לעזוב לטובת עבודה אחרת יקבל את פיצויי הפיטורים כחוק (סעיף 5 לתצהיר, עמ' 35 ש' 6-12 לפרוטוקול). נציין כי במועד חקירתו הנגדית, מר אשכנזי כבר לא עבד בנתבעת ועל כן, אנו נותנים משקל לעדותו. גם מר חדש, מנהל השיווק בנתבעת העיד כי בפגישה התקופתית, מר מחלב הודיע כי יאפשר לנהגים לעזוב מיידית תוך קבלת פיצויי פיטורים מלאים כחוק (סעיף 5 לתצהיר, עמ' 14-24 לפרוטוקול).

מר מחלב העיד שבפגישה שנערכה מאוחר יותר עם מספר נהגים הובטח לנהגים כי אם יישארו לאחר סגירת המפעל בחדרה והמעבר מפעל החדש בדרום ויעבירו חפיפה לנהגים החדשים בדרום, הם יקבלו בונוס בשיעור של 50% משכר חודש מאי 2011 (סעיף 8 לתצהיר, עמ' 32 ש' 21-23, עמ' 33 ש' 18-21 לפרוטוקול).

עדותו של מר מחלב נתמכה בעדותו של מר דייג, חשב החברה ובפרט באופן שבו הנתבעת התנהגה בזמן אמת על ידי תשלום תוספת של 50% למשכורת חודש מאי 2011 לנהגים שעבדו במהלך אותו חודש בדרום והכשירו את הנהגים החדשים (סעיף 7 לתצהירו של מר דייג).

21. לאור כל האמור לעיל, לא שוכנענו שניתנה לתובעים הבטחה מחייבת לתשלום של 150% פיצויי פיטורים.

22. אשר על כן, התביעה נדחית.

התובעים ישאו בהוצאות הנתבעת בסך של 8,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

23. ערעור בזכות לבית-הדין הארצי בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ה, (29 ינואר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.