פסק דין 1. ערעור לפי סעיף 14 לחוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד - 1994, על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 16.4.12 (להלן ובהתאמה – החוק, הועדה). הועדה שמעה את תלונות המערערת ובתה (אשר התייצבה יחד עימה) וכן את טיעוני בא כוחה. הועדה בדקה את המערערת בתחום הדרמטולוגי ובתחום הנפשי, עיינה בחוות דעת של ד"ר גולדברגר (מומחה בפסיכיאטריה) וקיבלה אותה באופן חלקי. הועדה קיבלה את הערעור בשני התחומים הרפואיים וקבעה למערערת 18% בתחום הדרמטולוגי, לפי סעיף 77 לרשימת הליקויים (במקום 15% שנקבעו על ידי הדרג הראשון) וכן 25% נכות לפי סעיף 34(א) 3-4 (במקום 5% שנקבעו על ידי הדרג הראשון). 2. לטענת המערערת, לא היה מקום לקבוע נכות מותאמת בתחום הדרמטולוגי ויש לקבוע כי המערערת סובלת מהתקרחות מלאה. בתחום הנפשי, הוועדה לא התייחסה כנדרש לחוות הדעת שהמערערת הציגה (ד"ר גולדברגר). 3. לטענת המשיבה, הועדה פעלה כדין והחלטות הועדה ניתנו לאחר בדיקה של המערערת ותוך הנמקה מלאה. לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה ואין מקום להתערב בה. 4. מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי דין הערעור להדחות. להלן הנימוקים למסקנה זו: א. על פי הדין, התערבותו של בית הדין בהחלטות הועדה מוגבלת לטעות משפטית בלבד (סעיף 14(ב) לחוק ור' גם בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה: ע"ע (ארצי) 1393/01 מדינת ישראל – מיראכור, 9.10.02). כפי שיפורט להלן, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה. ב. החלטת הועדה בתחום הדרמטולוגי – 1. בנושא זה הועדה קבעה כך: "התקרחות נרחבת על רקע עור אטרופי דק מאוד דבוק לרקמות שמתחתיו, בפועל יש שיער מועט בעיקר בחלק אוקסיפיטלי, לא נצפו גידולי עור בדיקת הפנים והצואר ללא ממצא העיד על נזק קרינתי. הנכות התואמת היא 18% לפי ס' 77 חלקי, נכות זו אמורה לשקף את הנזק הקרינתי הנרחב." 2. על פי ההלכה הפסוקה, הועדות הרפואיות הפועלות על פי החוק, מוסמכות לקבוע אחוזי נכות בין 0% ל – 20% לפי היקף "חוסר שיעור" באזור ההצטלקות ו"פרשנות זו מתחייבת מן הייחודיות של חוק הגזזת והיא משרתת את תכליתו להעניק פיצוי כלשהו למי שנפגע בפגימה בה אנו עוסקים." (ע"ע (ארצי) 1363/04 מדינת ישראל – בן אור, 2.8.05). 3. לאור האמור לעיל, לא נפלה טעות בהחלטת הועדה אשר קבעה כי הממצא של
"שיער מועט בחלק אוקסיפיטלי" מצדיק קביעת נכות של 18%. יוזכר כי הנכות המקסימלית בגין חוסר שיעור כללי (בשונה מחוסר שיעור אזורי), היא של 20% (סעיף 77 לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956, ור' בפירוט בע"ע 1363/04 הנזכר לעיל). ג. החלטת הועדה בתחום הנפשי - 1. הועדה שמעה את תלונות המערערת, באמצעות בתה שתרגמה את דבריה. המערערת נבדקה על ידי הועדה והועדה סיכמה נושא רפואי זה כך: "מדובר באישה שהוקרנה בילדותה נגד גזזת עם השלכות דרמטולוגיות קשות. כתגובה לזה, השתנתה כל צורת חייה. בדיכאון מתמשך חרדתי – תגובתי. מידי פעם מבקרת אצל פסיכיאטר, אין מידע על טיפול תרופתי רצוף, מקבלת מדי פעם תרופות אסטו ובעבר תרופות אחרות כולל אנטי פסיכוטיות. הועדה עיינה בחוות דעת 18/2/12 מד"ר גולדברגר ומקבלת אותה באופן חלקי. כיוון שלא מלוא ההסתמנות הנפשית קשורה בטיפול הגזזת אלא נובע ממצב גופני קשה. נכות לפי סעיף 34(א) 3-4 25%." 2. מהחלטת הועדה עולה כי היא נסמכת הן על בדיקת המערערת, הן על תיעוד רפואי שעמד בפני הועדה והן על האמור בחוות הדעת של ד"ר גולדברגר. מאחר שהערכת הנכות וקביעת סעיף הליקוי המתאים היא נושא רפואי המצוי בסמכות הועדה, ומאחר שהועדה התייחסה לכלל החומר שעמד בפניה ואף נימקה מדוע היא מקבלת את מסקנת ד"ר גולדברגר רק באופן חלקי, אין להתערב בהחלטת הועדה. 3. ביחס להנמקת הועדה לקבלת חוות הדעת בחלקה ("כיוון שלא מלוא ההסתמנות הנפשית קשורה בטיפול הגזזת אלא נובע ממצב גופני קשה"), יש להבהיר כי על פי פרוטוקול הועדה, המערערת אף סובלת מהפרעה רטינלית שאינה קשורה לטיפולי הגזזת (סעיף 9 לפרוטוקול הועדה). 4. בשולי הדברים יש להעיר כי חוות הדעת שהמערערת הציגה נוסחה בלשון כללית ולא ברור מדוע נותן חוות הדעת הגיע למסקנה המפורטת שם. יוזכר כי על פי ההלכה הפסוקה, לוועדה שיקול דעת עצמאי והיא אינה כבולה לאמור בחוות הדעת שהוגשה לה. ד. בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה, המצדיקה את התערבות בית הדין. 5. סוף דבר – הערעור נדחה. מאחר שעסקינן בהליך מתחום הבטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. | 
