1. קבלן בשם שלום, (להלן:"שלום") בנה את ביתם של הנתבעים: מר יצחק אברון (להלן:"הנתבע") וגב' רנה אברון (להלן:"הנתבעת"). בתביעה זו, תבעה התובעת את שלום על נזקים שגרם לרכושה בזמן הבניה וכן תבעה את שני הנתבעים האחרים (אשר יקראו להלן ביחד:"הנתבעים") בדמי השתתפות בבניית גדר משותפת המפרידה בין חצרות הצדדים.

התובעת תבעה בתביעה זו את שלום מבלי לציין את שמו המלא, אלא הגדירה אותו כך:"קבלן הבניה שלום (הגר בירושלים).

כמובן, שאין תובע רשאי להגיש תביעה ללא ציון שמו המלא של הנתבע וללא ציון כתובת מקום מגוריו, ברם לכך כבר אין נפקא מינה, משום שבפתיחת הדיון הודיע הנתבע ששלום נפטר ובעקבות כך, ביקשה התובעת למחוק התביעה נגד שלום.

כתוצאה ממחיקת התביעה נגד שלום – עומדת ההכרעה במשפט זה בין התובעת ובין שני הנתבעים האחרים.

2. התובעת הגישה תביעה זו, לחייב הנתבעים לשלם לה סך של 27,618 ₪, הכולל בחובו, מחצית מעלות בניית הגדר בסך של 27,153 ₪ בתוספת סך של 466 ₪ שכ"ט שמאי.

ואלו הן העובדות עליהן סומכת התובעת את תביעתה:

א. א) התובעת בנתה את ביתה, בטרם בנו הנתבעים וחויבה לפי החוק להקים גדר משותפת כתנאי לקבלת טופס 4 ולכן, החליטה התובעת לבנות הגדר באורך 31.210 מטר רץ והעלות מומנה על ידי התובעת בלבד.

מספר שנים לאחר מכן, החלו הנתבעים לבנות ועם תחילת הבניה, הודיעה התובעת לנתבעים, שיהיה עליהם להשתתף בעלויות הגדר המשותפת. הנתבעים הבטיחו לבדוק העניין ובמקביל יכניסו התשלום.

ב) הנתבעים לא השיבו בעניין התשלום ולכן, נוהלו שיחות בין הצדדים והיות והנתבע עבד בחו"ל הובטח לתובעת, שעם חזרתו ארצה יוסדר העניין.

התובעת ראתה בדחיות הנתבעים התחמקות מתשלום, אך באחד הימים שלח הנתבע לתובעת שיק ע"ס 5,000 ₪ ללא שום פירוט או תחשיב וציין שתשלום זה כתנאי לגמר השתתפות בבניית הגדר.

התובעת לא פרעה את השיק, משום שהיא ביקשה מהנתבע לשלם את כל המגיע לה ולא תשלום חלקי.

3. הנתבעים סבורים, שתביעת התובעת מופרכת וכל ניסיונה של התובעת להוציא מהם כספים שלא כדין.

עוד טוענים הנתבעים, שהם רכשו את המגרש כאשר גדר ההפרדה נבנתה בפועל, אך בכל זאת, לאחר שהנתבעים ערכו בדיקת עלות הציעו לשלם לתובעת סך של 5,000 ₪ - מחצית מאותה הערכה שהם קיבלו והנתבעים אף העבירו לתובעת שיק על הסך הנ"ל, אך התובעת סירבה לפרוע אותו.

4. לאחר שבנחתי את נסיבות המקרה ואת טענות הצדדים, אני קובע כדלקמן:

א. חסד עשו הנתבעים עם התובעת, על כי הסכימו לשלם לתובעת הסך של 5,000 ₪, אך מאחר והתובעת סברה, שעליה לקבל את הסכום שהיא תבעה בתביעה – החליטה שלא לפרוע השיק ולהמשיך לדרוש את הסכום הנתבע בתביעה זו.

ב. א) למעשה, התובעת אינה חולקת על טענת הנתבעים, שאת הגדר בנתה זמן רב בטרם בנו הנתבעים את ביתם ולפי טענת הנתבעים, נבנתה הגדר אף בטרם רכשו את המגרש ולכן, היוצא מכך הוא, שבעת שהנתבעים רכשו את המגרש הם כבר מצאו גדר בנויה לפי טעמה ולפי צרכיה של התובעת.

התובעת אינה מציינת בכתב התביעה באיזו שנה בנתה את הגדר, אך מעדותה בבית המשפט עולה, שהגדר נבנתה בשנת 2002- 2003, כאשר הנתבעים כלל לא היו שם, אלא הנתבעים הגיעו שנתיים לאחר בניית הגדר. (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 4- 5)

ב) טעמה וצרכיה של התובעת, לבניית הגדר, באים לידי ביטוי בכתב התביעה עצמו, שכן התובעת מציינת בכתב התביעה, שהיא בנתה את הגדר משום שהיא בנתה ראשונה במקום ומשום שהיא חויבה לפי החוק להקים גדר כתנאי לקבלת טופס 4.

עוד מציינת התובעת, שהיא נאלצה לבנות גדר – כפי שנבנתה- היות והקרקע באזור חולית והייתה חייבת לבנות גדר מאד עמוקה בנויה מבטון וחיזוקים ובטיחותית כדי שלא תתמוטט וכך ובאופן כזה בנתה התובעת את הגדר לפי תנאי השטח והדרישות שנדרשה וכך בנתה הגדר על דעת עצמה, מבלי שתהא לנתבעים מעורבות כלשהי או מבלי לשתף את הנתבעים בהחלטה על טיב הגדר, על אורכה על צורת הבניה וכל כיוצא בזה, שכן – כאמור- כאשר נבנתה הגדר, טרם רכשו הנתבעים את המגרש במקום.

ג. התובעת דורשת בתביעה זו סכומי כסף מהנתבעים, מבלי שהתובעת תצרף מסמך כלשהו ומבלי שהתובעת תוכיח הסכומים המוגזמים אותם מציינת בכתב התביעה. התובעת מאשרת שאין בידיה מסמך בעניין עלות הגדר, אך מציינת שהיא תובעת לפי העומק של הגדר. (עמ' 2 לפ',ש' 10)

גם טענה זו לא הוכחה ובוודאי שלא הוכח אותו סכום המפורט בכתב התביעה.

ברי לי, מדוע לא היה בידי התובעת לצרף מסמך כלשהו הקשור לבניית הגדר, שכן הגדר נבנתה לפני שנים רבות – שנת 2002- 2003 וברור שמאז אין לה מסמכים, אך אם הנתבעים הגיעו לשטח שנתיים לאחר מכן, מדוע המתינה התובעת להגשת התביעה עד שנת 2012?

5. כפי שכבר צוין לעיל, לא הייתה כל הצדקה להגשת תביעה זו והיה על התובעת לקבל את הסכום שהציעו הנתבעים, והיות והעובדות מצביעות על כך, שהתובעת בנתה את הגדר בטרם רכשו הנתבעים את המגרש והיות והנתבעים כלל לא היו שותפים להחלטותיה של התובעת בכל הקשור בבניית הגדר והיות והגדר נבנתה לאור הצרכים המיוחדים ולאור הדרישות שנדרשה התובעת על ידי נותני טופס 4, הרי שהיה על התובעת לשקול היטב את רצונם של הנתבעים, בכל זאת להשתתף באותו סכום שהציעו לתובעת.

רק משום הגינותם של הנתבעים, שבכל זאת הציעו לתובעת – גם באמצעות עורך דינם- לקבל הסכום אותו הם שלחו אליה, רק משום כך ועל מנת שהתובעת לא תצא בחסרון כיס, אני מחליט לחייב את הנתבעים 1, 2, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובעת סך של 5,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

החיוב בריבית והפרשי הצמדה הוא מהיום ולא מיום הגשת התביעה, משום שהנתבעים הציעו לתובעת זה מכבר סכום זה והיא סירבה לקבלו.

לאור הנסיבות ולאור הנימוקים שפורטו לעיל ובמיוחד לאור האמור ברישא לסעיף 5 הגעתי למסקנה, שלמעט הסכום הנ"ל אין מקום לחייב הנתבעים בהוצאות נוספות.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום 17.10.12 (א' בחשוון התשע"ג) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.