רקע

לפניי בקשת התובע שכנגד (להלן: "המבקש") למתן צו מניעה זמני ולפיו ייאסר על הנתבע שכנגד (להלן: "המשיב") ו/או מי מטעמו לבצע כל פעולה של הריסה ו/או בניה ו/או פגיעה במבנה סככה המצוי בחצר ביתו של המשיב ואשר זכות החזקה והשימוש בה נמסרה כדין למבקש מכוחו של חוזה שכירות שנכרת בין הצדדים ביום 02.06.11, וזאת עד למתן פסק דין בתובענה העיקרית.

בקשה זו הוגשה ביום 02.02.13. בהחלטה מאותו מועד, נעתרה כבוד השופטת א' אריאלי לבקשה והורתה על מתן צו מניעה ארעי שיעמוד בתוקף עד ליום 03.02.13 שעה 13:00. כן הורתה כבוד השופטת אריאלי למבקש לעתור בבקשתו לבית המשפט דכאן הדן בתובענה העיקרית, אחרת יפקע הצו מאליו.

ביום 03.02.13, ובטרם פקע תוקף הצו, חידש המבקש בפניי את בקשתו למתן צו מניעה זמני. בהחלטתי מאותו מועד, הוריתי על הארכת תוקפו של הצו הארעי אשר ניתן יום קודם לכן בהתאם לתנאים המפורטים בהחלטה שם.

ביום 04.02.13 הגיש המשיב בקשה לביטול צו המניעה הזמני ותשובה לבקשה לצו מניעה זמני, אליה צורף תצהיר מטעמו לאימות העובדות המצוינות בה.

דיון בבקשה במעמד הצדדים התקיים ביום 11.02.13, במהלכו נחקרו המבקש והמשיב.

ברקע לבקשה זו עומדות תביעות כספיות הדדיות המתנהלות בתיק שבכותרת ואשר הגישו הצדדים, האחד כנגד רעהו, ועניינן בחוזה שכירות שנכרת בין הצדדים ביום 02.06.11, ולפיו השכיר המשיב למבקש את הסככה השוכנת בחצר האחורית בביתו של המשיב במושב כפר ברוך, משק מס' 36 (להלן: "הסככה" או "המושכר") למשך 5 שנים, החל מיום 02.06.11 ועד ליום 02.06.16 בתמורה לתשלום דמי שכירות בסך של 1,000 ₪ לחודש (להלן: "הסכם השכירות").

בגדר התביעה העיקרית אשר הוגשה ע"י המשיב, נטען כי המבקש אינו משלם את דמי השכירות כבר למעלה משנה מאז 11.11.11. עוד נטען, כי המבקש ביצע עבודות בניה ושיפוץ בסככה מבלי שקיבל בגינן היתר בניה כחוק, ללא שנטל את הסכמתו של המשיב לכך ובניגוד להוראות הסכם השכירות. בנוסף, עושה המשיב שימוש בלתי חוקי בסככה, שעה שבנה כלובים בסככה ובתוכם הוא מחזיק כלבים מסוכנים בניגוד לחוק, ללא גידור, שילוט, עיקור וקשירה, באופן המסכן חיי אדם ביישוב בכלל וחייהם של המשיב ובני משפחתו בפרט. כוונת המבקש להקים כלביה בתוך הסככה אף היא מהווה הפרה יסודית של הסכם השכירות אשר יועד לאחסון ציוד פרסום ומיטלטלין בלבד. בנוסף לאמור, סיפח המבקש לעצמו שטח המצוי מסביב לסככה שאינו חלק מהסכם השכירות מבלי ששילם עבורו דמי שכירות. לאור הפרות יסודיות אלו, עותר המשיב בתביעתו לביטול הסכם השכירות, לסילוק ידו של המבקש מן המושכר ולסעד של השבה כספית.

לעומת זאת, במסגרת התביעה שכנגד טוען המבקש, כי המשיב הוא זה אשר מפר את הסכם השכירות על מנת לסלקו מהמושכר וליהנות לבדו מההשקעה שהשקיע המבקש במושכר. נטען כי המשיב החל במסע של התנכלויות כלפי המבקש על מנת לסלקו מהמושכר לאחר שזה האחרון השקיע בשיפוץ המושכר והשבחתו מאות אלפי שקלים. המשיב היפר את הסכם השכירות, שעה שניתק את המים והחשמל מהמושכר, מנע מהמבקש את הגישה למושכר ומהאפשרות לעשות בו שימוש וליהנות ממנו, הסיג גבול לשטח המושכר וכיוצ"ב. נטען כי הפרות אלה הסבו למבקש נזקים כבדים ומנעו ממנה שימוש, הלכה למעשה, במושכר אף ששולמו למשיב דמי שכירות עבור 6 חודשי שכירות. עוד נאלץ המבקש לפנות את מיטלטליו מהמושכר ולהעבירם למקום אחסון אחר תוך שנשא בעלויות הכרוכות בכך. בעקבות מעשיו אלה, הגיש המבקש נגד המשיב תלונה במשטרה בגין היזק במזיד לרכוש והשגת גבול פלילית ואף עתר לביהמ"ש בבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת.

המבקש התגונן מפני התובענה העיקרית וטען, כי עפ"י תנאי הסכם השכירות הוא רשאי להחזיק כלבים בסככה. עוד נקבע בהסכם, כי המבקש יבצע שיפוצים במושכר על חשבונו ובהתאם לשיקול דעתו וצרכיו זאת לאור מצבה הישן והמוזנח של הסככה. עוד הוסכם, כי בסיום השכירות יוותר השיפוץ במושכר וזאת כנגד הסכמת המשיב להפחית את דמי השכירות. נטען כי המשיב נזקק במהלך השכירות לשטח נוסף מעבר למושכר וכי המשיב הסכים להרחבת שטח המושכר בכפוף לתשלום נוסף בסכום של 200 ₪ לחודש. באשר לדמי השכירות, נטען כי המבקש שילם מראש במעמד חתימת הסכם השכירות עבור שלושת החודשים הראשונים של השכירות, ובהמשך שילם גם עבור שלושת החודשים הבאים, ובסה"כ 6 חודשי שכירות. ברם, המשיב לא הנפיק לו חשבונית בגין התשלומים הללו. לעניין עבודות השיפוץ, טוען המבקש כי אלה בוצעו בידיעתו ובהסכמתו המלאים של המשיב ובהתאם להוראות הסכם השכירות.

בגדר התביעה שכנגד עותר המבקש לאכיפת הסכם השכירות ולקיום הוראותיו וכן לסעד של פיצויים בגין הוצאות הובלה ואחסון הציוד במקום אחסון חלופי, וכן פיצויי קיום בגין שלילת האפשרות מן המבקש לעשות שימוש במושכר. לחלופין, עותר המבקש לחיוב המשיב בהשבת מלוא הכספים שהושקעו על ידו במושכר.

טענות המבקש

בנימוקי הבקשה לסעד זמני, נטען כי ביום 02.02.13 נודע למבקש כי המשיב מתעתד להרוס יום למחרת באמצעות טרקטור וציוד הנדסי את הסככה והתכולה שבה ואשר מוערכים ע"י המבקש במאות אלפי שקלים, אף שהחזקה והשימוש בסככה נמסרו לידי המבקש כדין מכוחו של הסכם השכירות. נטען, כי על כוונותיו של המשיב למד המבקש מביקור שערך בסככה בבוקרו של אותו יום בו הוגשה הבקשה, במהלכו הבחין המבקש כי בשטח מצויים טרקטור וכלי עבודה הנדסיים. כן פגש המבקש במקום קבלן ובן זוגה של בתו של המשיב, ושניהם מסרו לו כי שירותיו של הקבלן נשכרו ע"י המשיב להריסת הסככה, וזאת חרף קיומו של הליך משפטי תלוי ועומד אשר אמור להכריע בגורל הסכם השכירות שנכרת בין הצדדים. עוד הוברר למבקש, כי מועד תחילת עבודות ההריסה נקבע לשעות הבוקר המוקדמות של יום המחרת.

המבקש טוען, כי בנסיבות העניין התקיימו כל התנאים הדרושים למתן הסעד הזמני המבוקש. נטען כי צו המניעה נחוץ על מנת לשמור על המצב הקיים עד לבירורן של התביעות ההדדיות אשר נסובות סביב הסככה ועלות שיפוצה. הריסת הסככה תסכל את התביעה שכנגד ותשלול מהמבקש את מימוש הסעד העיקרי והסופי המבוקש במסגרת התובענה שכנגד, לרבות אכיפת הסכם השכירות.

עוד טוען המבקש, כי הצביע על קיומה של זכות לכאורית לקבלת הסעד הזמני המבוקש, באשר הוכח כי עומדת לו זכות להחזיק ולהשתמש בסככה מכוח הסכם השכירות שנכרת בינו לבין המשיב ואשר תוקפו למשך 15 שנה. לטענת המבקש, המשיב מונע ממנו לעשות שימוש סביר בסככה חרף תשלום חלקי של דמי השכירות ועבודות השיפוץ והבניה שהשקיע המבקש בסככה בהתאם להוראות הסכם השכירות, והכל במטרה לנשל את המבקש מכספי ההשקעה בסככה.

המבקש טוען, כי המשיב הודה, בריש גלי, הן בבקשתו לביטול צו המניעה והן במהלך עדותו, כי במועד הגשת הבקשה נכח בשטח קבלן לבחינת הצעות מחיר ראשוניות לבניית בית עבור בתו של המשיב במשק. עוד התברר במהלך הדיון, כי המשיב הכין והגיש תכנית בניה בפני הועדה לתכנון ובניה שאשרה את התוכנית המפורטת. עיון בתוכנית (מב/2) מעלה, כי על גביה צוין כיתוב בכתב יד "סככה להריסה", באופן המלמד על כוונה ברורה, אמתית וממשית של המשיב להרוס את הסככה.

נטען כי המשיב נמנע מלהביא לעדות את האנשים אשר נכחו במקום ביום הגשת הבקשה, כגון הקבלן, בתו של המשיב ובן זוגה, על מנת להפריך את גרסת המבקש בדבר כוונת המשיב להרוס את הסככה. בנסיבות אלו, הימנעותו של המשיב מהזמנת עדים רלוונטיים, תיזקף לחובתו.

כן הוכיח המבקש, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, שכן הנזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן הצו הזמני כמבוקש - הריסת הסככה - עולה לאין ערוך על הנזק, אם בכלל, שייגרם למשיב באם יישאר צו המניעה על כנו. המשיב לא טען, וממילא לא הוכיח, כי ייגרם לו נזק אגב השארת הצו הזמני בעינו.

לסיום מדגיש המבקש, כי הסעד הזמני המבוקש הינו מצומצם ביותר, שכן הוא מופנה כלפי הסככה בלבד, כך שאין בהותרתו על כנו כדי למנוע מן המשיב לעשות שימוש ביתר שטח החצר של ביתו המצוי בבעלותו.

טענות המשיב

המשיב מתנגד לבקשה וטוען, כי יש להורות על דחייתה על הסף.

לטענתו, המבקש בא לפתחו של בית המשפט בידיים לא נקיות ובחוסר תום לב תוך שהוא מעלים מעיני בית המשפט עובדות מהותיות שלו הובאו לידיעת ביהמ"ש לא היה נעתר לבקשה. המבקש לא גילה, כי הוא מפר את הסכם השכירות ברגל גסה ובוטה, שעה שאינו משלם את דמי השכירות כבר למעלה משנה. עוד עושה המבקש שימוש בסככה שלא למטרה לה נועדה השכירות, היינו אחזקת כלבים מסוכנים תחת שימוש במושכר לצרכי אחסון ציוד פרסום.

עוד טוען המשיב, כי יש לדחות את הבקשה אף לגופה.

לטענתו, אין לו כל כוונה לבצע מהלך חד צדדי ולהרוס או לפגוע בסככה בהיותה עומדת כעת במרכזו של סכסוך משפטי שנטוש בין הצדדים והמתנהל בין כותלי ביהמ"ש. המשיב מודה, כי התייצב במקום קבלן כדי לבחון הצעות מחיר ראשונות לבניית בית בצד הסככה לבתו של המשיב, כבת ממשיכה במשק שקיבל המשיב בירושה מהוריו. ברם, לטענתו לא ביום הגשת הבקשה ואף לא למחרת, לא היו בשטח טרקטור, כלי עבודה הנדסיים, קבלן או עובדים לביצוע עבודות הריסה של הסככה, בניגוד לטענת המבקש.

המשיב מדגיש, כי אין לו כל כוונה לבצע דין עצמי ולהרוס את הסככה אף שזכותו לעשות כן עקב ההפרה הבוטה של הסכם השכירות מצד המבקש. לטענתו, הגשת התביעה העיקרית ע"י המשיב אשר בגדרה ביקש לבטל את הסכם השכירות מעידה על כוונותיו האמתיות של המשיב, היינו להמתין לתוצאות ההליך המשפטי ולהכרעה שיפוטית ביחס לסככה מושא הבקשה.

עוד טוען המשיב, כי המבקש לא השכיל להוכיח כי ביום הגשת הבקשה ואף לא למחרת נכחו בשטח קבלן, עובדים מטעמו וכלים הנדסיים לצרכי הריסת הסככה, כפי טענתו בבקשה לצו מניעה זמני. המבקש נמנע מלהביא חברו אשר, לטענתו, נכח עמו בשטח באותו היום בו עתר לביהמ"ש בבקשה לקבלת הסעד הזמני המבוקש ואף ראה במו עיניו את הכלים ההנדסיים, על מנת להוכיח כוונת המשיב להרוס את הסככה במועד הטען.

באשר לתכנית הבניה מב/2 שהציג המבקש, לראשונה, במהלך הדיון, המשיב מלין על דרך השגת תכנית זו וטוען, כי באופן בן היא הושגה יש כדי ללמד על חוסר מקוריותה ועל שינויים שנעשו בה ע"י מאן דהו על מנת להכשיר את קבלת הסעד הזמני המבוקש. המשיב מפנה לתוספת בכתב יד "סככה להריסה" שקיימת בתכנית שאין בצידה חתימה, חותמת ואף לא תאריך הוספת הכיתוב, בניגוד לנהוג ולמקובל.

יתרה מכך, המשיב הציג בעצמו את תכנית הבניה המקורית (מש/3) שמצויה בחזקת האדריכלית מטעמו והמטפלת בנושא הגשת התכנית אל מול ות"ב ואשר עיון בה מעלה קיומם של הבדלים בין שתי התכניות, ובכלל זה העדר תוספת בכתב יד "סככה להריסה" מן התכנית מש/3, באופן המטיל ספק באשר למקוריות התכנית מב/2 שהגיש המשיב לתיק ביהמ"ש.

נטען, כי המבקש לא הוכיח סיכוי טוב לזכות בתביעתו לאור הפרות מהותיות של הסכם השכירות, לרבות אי תשלום דמי שכירות עבור הסככה למעלה משנה, וכן סיפוח שטח נוסף מסביב לסככה וגידורו ע"י המבקש ללא שנטל את רשות המשיב לכך ומבלי לשלם עבור השטח הנוסף דמי שכירות. עוד נטען, כי הותרת הצו הזמני על כנו פוגעת בזכויותיו הקנייניות של המשיב בשטחו ותמנע ממנו לעשות במושכר כבתוך שלו.

לסיום טוען המשיב, כי עסקינן במבקש עבריין, פורע חוק שנגדו מתנהל בבית משפט השלום בחיפה הליך פלילי, במסגרתו מואשם המבקש בעבירות של זיוף כרטיסי אשראי, מרמה והעתקת מכשירי כספומט. נטען כי המבקש שוחרר ממעצר בתנאים מגבילים, ולכן הוא אינו יכול לעשות שימוש במושכר ואינו משלם בגינו את דמי השכירות, כמתחייב עפ"י הסכם השכירות.

משום כל האמור לעיל, עותר המשיב לדחיית הבקשה וביטול צו המניעה הארעי תוך חיוב המבקש בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

דיון ומסקנות

אחר שקילת טענות הצדדים ובחינת שלל הראיות שהוגשו לתיק, אני מחליטה לקבל את הבקשה ולהותיר את צו המניעה על כנו, כפי שיפורט להלן.

תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת שתנאי למתן צו זמני הינו, בראש ובראשונה, קיומן של ראיות מהימנות לכאורה התומכות בקיומה של עילת תביעה.

כפי שנפסק לא אחת, הערכת סיכויי התביעה, בטרם התבררה התובענה לגופה, ובטרם הוכרעו המחלוקות בין הצדדים, נעשית באורח לכאורי בלבד, וכי הראיות הנדרשות לשם מתן צו זמני אינן צריכות להוכיח את התביעה ברמה המאפשרת מתן פסק דין לטובת התובע , אלא די בכך שיצביעו על כך שהתביעה אינה מחוסרת סיכוי (רע"א 7139/96 טריגנוב נ' טפחות, פ"ד נא (2), 661, 666).

כפי שנקבע בתקנה 362 (ב) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, על המבקש צו זמני מוטלת החובה להצביע כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. נפסק, כי "על בית המשפט לבדוק את מידת הנזק העלול להיגרם לכל אחד מבעלי הדין, אם יינתן הצו או אם לא יינתן, ועליו לשוות את הנזקים זה לזה. על בית המשפט להתחשב באיזון שבין אינטרס התובע לקבל סעד זמני מידי לבין הפגיעה האפשרית בנתבע. על בית המשפט להעריך האם במכלול הסיכויים והסיכונים הנלווים לתביעה העיקרית, עלול אי-מתן הצו להסב נזק גדול למבקש יותר מאשר למשיב המתנגד לו. אי הנוחות, שתיגרם לתובע אם לא יינתן הצו, כרוכה בשאלה אם ניתן לפצות את התובע בכסף מקום שלא יינתן לו הסעד הזמני , ומנגד- מהו הנזק שהסעד הזמני עלול לגרום לנתבע אם תדחה התביעה" (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' עשירית תשס"ט-2009, עמ' 523).

יישום הכללים המפורטים לעיל על נסיבות המקרה שלפנינו מוביל לקבלת הבקשה לצו מניעה זמני, ואבאר.

אין חולק, כי בין הצדדים נערך ונחתם ביום 02.06.11 הסכם שכירות, ולפיו השכיר המשיב למבקש את הסככה השוכנת בחצר ביתו של המשיב במושב כפר ברוך, משק מס' 36, למשך 5 שנים, החל מיום 02.06.11 ועד ליום 02.06.16, וזאת בתמורה לתשלום דמי שכירות בסך של 1,000 ₪. הסכם השכירות הכיל שתי אופציות להארכת תקופת השכירות, כל אחת למשך 5 שנים, ובסה"כ 15 שנה.

בסעיף 8 להסכם נקבע, כי: "מטרת השכירות היא לצורכי איכסון [צ.ל. אחסון – ש.נ.] ציוד ומלאי פרטי של השוכר, כגון חפצים, ברזלים למיניהם, מתקני פרסום משומשים וחדשים, וכו' כמו כן ישתמש השוכר בסככה לצרכיו וכל זאת בתנאי שזאת לא לצרכי עסק, או בית מלאכה, לשוכר יותר לאחסן בסככה בעלי חיים כגון כלבים וזאת בתנאי שיוחזקו בתנאים נאותים ולא יהוו הפרעה למשכירו או לשכניו".

סעיף 9 להסכם השכירות קובע, כי הצדדים הגיעו לכדי הבנה שמצב הסככה אינו תקין וכי המבקש ישפץ על חשבונו את הסככה לפי שיקול דעתו ובהתאם לצרכיו וכי לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים יושארו המחוברים למבנה וכל הרכיבים ששופצו בסככה בידי המשיב וזאת כנגד ההפחתה בעלות השכירות מתוך התחשבות בעלות השיפוץ.

הסככה מושא הבקשה עומדת כיום במרכזו של הליך משפטי שמנהלים הצדדים ביניהם והנוגע לתביעות הדדיות שעניינן הפרות נטענות של הסכם השכירות שמייחסים הצדדים, האחד כלפי משנהו, כאשר מצד אחד עותר המשיב לביטול הסכם השכירות וסילוק ידו של המבקש מהמושכר, ומן העבר השני עותר המבקש, בין היתר, לאכיפת הסכם השכירות.

כזכור, המשיב טוען כי המבקש הוא זה שמפר את הסכם השכירות, שעה שאינו משלם את דמי השכירות ועושה שימוש בסככה למטרה שונה מהיעוד שנקבע בהסכם השכירות. המבקש מודה בחקירתו הנגדית, כי שילם דמי שכירות חלקיים בלבד (עבור 6 חודשים). ואולם, הלה טוען כי המשיב מונע ממנו את זכות השימוש וההנאה מן המושכר ע"י התנכלויות חוזרות ונשנות, כגון ניתוק מים וחשמל, והכל במטרה לסלקו מהמושכר וליהנות מהבניה והשיפוץ שביצע המבקש בסככה, ואשר עליה המשיב אינו חולק (ראו עדות המשיב בעמ' 14, ש' 26-32).

ייאמר כבר עתה, כי מקומן של טענות אלו להתברר במסגרת ההליך העיקרי באספקלריה של חוק החוזים ולא בשלב מקדמי זה, ובוודאי שלא במסגרת בקשה לסעד זמני. לאור זאת, וכל עוד לא בוטל הסכם השכירות, הרי שזכות המבקש להחזיק ולעשות שימוש בסככה מושא הבקשה נשענת, בשלב זה, על הוראות הסכם השכירות הנ"ל.

כבר צוין לעיל, כי המבקש טוען בבקשתו כי למד שהמשיב מתכנן להרוס את הסככה במועד בו הוגשה הבקשה (02.02.13) לאור ביקור שערך המבקש בבוקרו של אותו יום, ובו ראה ליד הסככה טרקטור וכלי הנדסיים וכן פגש במקום קבלן אשר משיחה עמו נודע למבקש, כי נשכרו שירותיו של הקבלן לצרכי הריסת הסככה.

מסכימה אני עמדתו של ב"כ המשיב כי עדותו של המבקש, בהקשר זה, הינה בבחינת עדות בעל דין יחידה, זאת משנמנע המבקש מלהביא ראיות לתמיכה בגרסתו, כגון החבר שהיה עמו בשטח, מר ישראל עמר, וראה את הקבלן והנכלים ההנדסיים בשטח, וזאת ללא שהניח כל הסבר המניח את הדעת למחדלו זה.

עוד לא נעלמה מעיני הצהרתו של המשיב בבקשה לביטול צו המניעה הזמני, ולפיה אין הוא מתעתד לעשות דין עצמי ולהרוס את הסככה בטרם יוכרע גורלו של ההליך המשפטי שמתנהל בין הצדדים ואשר עומדת בו על הפרק הסככה מושא הבקשה.

יחד עם זאת, מצאתי כי הצהרתו זו של המשיב אינה מתיישבת עם הפעולות בהן נקט המשיב בשטח ואשר מלמדות על כוונה ברורה להרוס את הסככה מושא הבקשה, הגם שכוונה זו לא באה לידי ביטוי בהימצאות קבלן בשטח עם כלים הנדסיים במועד הגשת הבקשה.

למקרא חומר הראיות והעדויות שהונחו לפניי אני למדה, כי המשיב ערך והכין, באמצעות אדריכלית מטעמו, תכנית מפורטת (מש/3) לבניית בית בחצר ביתו בצד הסככה לבתו, כבת ממשיכה במשק שקיבל בירושה מהוריו. המשיב אף הגיש תכנית זו בפני הועדה לתכנון ובניה וזכה לקבלת אישורה של הועדה.

יתרה מכך, המשיב הודה כי במועד הגשת הבקשה הזמין קבלן לשטח בכדי לבחון הצעות מחיר ראשוניות לצרכי בניית הבית עבור ביתו בחצר המשק.

לא זאת אף זאת, המשיב הודה בחקירתו הנגדית כי הרס מבנה אחר (לטענתו מבנה לול) שקיים בשטח החצר ואף יישר את השטח. עוד הודה המשיב במהלך הדיון, כי בכוונתו להרוס גם את מחסן העבודה המצוי בשטח החצר של ביתו.

המשיב טען בחקירתו, כי על-פי תכנית הבניה הוא מתעתד להרוס את מחסן העבודה הקיים בשטח. ברם, עדות זו אינה מתיישבת עם האמור בתוכנית הבניה שהוא בעצמו הגיש (מש/3) ובה נרשם בפרק תיאור הבקשה "היתר בניה עבור בית שני בנחלה חד קומתי + הריסת סככות".

אין בידי לקבל את טענת ב"כ המשיב בסיכומיו, ולפיה הרישום על גבי התוכנית מש/3 "הריסת סככות" משמעו הריסת גגות סככות מאמבסט, מכיוון שטענה זו נטענה בעלמא ללא צירוף ראיה כלשהיא בתמיכה לה.

שלל הפעולות בהן נקט המשיב, כמתואר לעיל, מלמדות על כוונה ברורה של המשיב להרוס את הסככות הקיימות בשטח משקו. עריכת התכנית, הבאתה בפני וע"ת, אישורה והזמנת קבלן לצורך קבלת הצעות מחיר ראשוניות מעידות על כך שהמשיב מתעתד להוציא את תכנית ההריסה מן הכוח אל הפועל.

הדברים מקבלים משנה תוקף לאור עדותו של המשיב כאשר נשאל במהלך חקירתו הנגדית אודות פשר מעשיו של הקבלן בשטח במועד הגשת הבקשה, והלה העיד "סתם היה יום יפה והיה נוח לנו להיפגש בשבת שכולנו פנויים ונפגשנו אצלי בחצר" (עמ' 11, ש' 1-4). כאשר הוא עומת עם האמור בבקשה לביטול צו המניעה הזמני, שבמסגרתה הצהיר כי הקבלן הגיע למתן הצעות מחיר ראשוניות, המשיב לא ידע ליתן הסבר להבדלים בגרסאותיו (שם, ש' 21-22). תשובתו המתחמקת של המשיב אודות מעשיו של הקבלן בשטח מחזקת את החשד בדבר כוונותיו לממש את תכנית ההריסה של סככות המצויות בשטחו, ובכלל זה הסככה מושא הבקשה.

לאור האמור לעיל, אני קובעת כי המבקש השכיל להוכיח כי קמה לו הזכות לכאורה לקבלת הסעד הזמני המבוקש.

כלל הוא, כי מטרתו העיקרית של הסעד הזמני היא שמירה על המצב הקיים על מנת להבטיח מימוש הסעד העיקרי המבוקש בתביעה.

בענייננו מצאתי שהצו נחוץ, בראש ובראשונה, לשם שמירה על המצב הקיים עד לבירור התובענות ההדדיות, ובכלל זה גורל הסככה מושא הבקשה. הסעדים המבוקשים בגדר התובענה שכנגד הינם אכיפת הסכם השכירות ופיצויים או לחילופין השבת הכספים שהושקעו בסככה, ועד אשר יינתנו סעדים אלה, באם יזכה המבקש בתביעתו, יש לאסור על המשיב להרוס את הסככה.

יתרה מכך, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש, שכן אי מתן הצו הזמני יחשוף את המבקש בפני הסיכון של הריסת הסככה באופן שיסכל את בירור תביעתו ויוריד טמיון את ההשקעה שהשקיע המבקש בשיפוץ הסככה. לעומת זאת, למשיב לא ייגרם נזק בלתי הפיך אגב מתן הצו הזמני, שכן עסקינן בצו מצומצם אשר מתייחס לסככה בלבד ואינו גורע מזכותו לפעול ביתר השטח כברצונו. מכל מקום, מדובר בנזק הניתן לפיצוי בכסף.

משום כל הטעמים שמניתי לעיל, אני מקבלת את הבקשה למתן צו זמני כמבוקש.

הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪, בגין הבקשה לסעד זמני, יהיו לפי תוצאות הדיון בתביעה העיקרית.

המזכירות תמציא עותק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ג, 18 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.