1. א. א) ביום 30.5.12 ביקש התובע להתקבל לתוכנית שפיר סמוי בעלות 89 ₪ לחודש ולדבר חופשי.

התובע הגיע לפקיד הקבלה, אשר פסל לו את הפלאפון שהיה ברשותו והציע תנאים חדשים לתכנית החדשה, כגון: לתת לתובע פלאפון אחר שיעלה 720 ₪. התובע הסכים להצעה ופקיד הקבלה בעצמו פתח את קרטון של המכשיר החדש והחליף בו SIM ונאמר לתובע, שתוך 3 שעות עד 48 שעות יקבל התובע קו עבור הפלאפון החדש.

ב) עברו מספר ימים (מיום רביעי עד יום שני) ולא קיבל שום קו. בעקבות כך, פנה התובע ביום ראשון, המתין משעה 08.00 עד 09.30 ואז סיפר לפקיד הקבלה ברחובות שאין לו עדיין קו, אך במקום ליתן לתובע שירות, הודיע הפקיד שעל התובע לנסוע ללוד ושם יעזרו לו.

ג) התובע נסע מרחובות ללוד במונית ושם נאמר לו, שעוד במהלך היום יהיה לו קו, אך מאחר והתובע ראה משהו לא כשורה, ביקש הוא מהפקידה להחזיר את הפלאפון ולהשיב לו את הסך של 720 ₪.

ב. התובע מלין על כך, שבסופו של יום החזירו אותו לנקודת המוצא ברחובות, ממנה רכש את המכשיר ונאמר לו ששם יזכו אותו על הסכום ששילם עבור המכשיר.

התובע מבקש להחזיר את המכשיר והיות ולקח לו יום של נסיעות ללוד ויום נסיעות לרחובות ומאחר והודיעו לתובע, שלא יכולים לקבל חזרה את המכשיר משום שהקופסה נפתחה, מבקש התובע לבטל העסקה על ידי החזרת המכשיר תמורת החזרת הסך של 720 ₪ וכן לחייב הנתבעת לשלם לו סך של 10,898 ₪, הכולל בחובו: נסיעות במונית בסך 140 ₪, מכשיר שהיה ברשותו ונפסל 500 ₪, על סירובה של הנתבעת לקבל המכשיר חזרה תוך 5 ימים סך של 10,000 ₪ וכן סכום נוסף של 258 ₪ עבור פרסום בעיתון על מכירת דירה שלא קיבל שיחות לאור החזרת המכשיר.

2. הנתבעת סבורה שיש לדחות את תביעת התובע ובתחילה מעלה היא טענות בדבר עומסים שנוצרו במערכת הניוד – זאת בשל העובדה, שהנתבעת הייתה בראשית השקת רשת סלולארית חדשה ומסבירה את הקושי ואת ריבוי האנשים שרצו להתקשר – דבר שיכול היה לגרום לעומסים, אם כי הנתבעת עשתה ככל יכולתה להקל על קהל המתקשרים. לגופו של עניין, מעלה הנתבעת הטענות העיקריות הבאות:

א. א) ביום 30.5.12 פנה התובע לדוכן הנתבעת וביקש להצטרף לרשת הסלולארית שלה ובמסגרת זו רכש התובע מכשיר בעלות 720 ₪ שנפרסה ל-36 תשלומים ובנוסף ביקש התובע לנייד את מספר הטלפון מרשת סלקום אל רשת הנתבעת.

ב) מרישומי הנתבעת עולה, שאכן חל עיכוב השלמת תהליך הניוד של התובע לרשת הנתבעת ונציגי הנתבעת פעלו לתיקון התקלה וחיבור מכשירו של התובע למספר המנויד, אך התובע הזדרז והגיש התביעה עוד בטרם עלה הדבר בידם וביום 4.6.12 – יום הגשת התביעה נייד התובע את מספרו בחזרה לרשת סלקום.

אין תיעוד במערכת על רצונו של התובע להשיב המכשיר שרכש וגם לא נמצאה בקשה כזאת.

ב. התובע מצא לנכון להשיב על הטענות שהעלתה הנתבעת בכתב ההגנה והוא למעשה חוזר על הצורך לנסוע ממקום למקום, כאשר בסופו של יום לא עלה בידו להחזיר את המכשיר.

התובע מעלה טענות נוספות, שאין להם קשר ישיר עם תביעתו.

3. בחנתי את טענות הצדדים כפי שאלו באו לידי ביטוי בכתבי הטענות ובעדויות בבית המשפט ולאחר שקילת כל חומר הראיות, אני מחליט כלדמקן:

א. הנתבעת מעלה בכתב ההגנה את חבלי הלידה של השקת רשת סלולארית חדשה, שהפך בין לילה כמרקחה, ברם עם כל הכבוד לרצון הנתבעת לשווק את מוצריה לציבור הרחב, ככל האפשר, עליה גם לקחת בחשבון שמולה ניצבים אנשים תמימים אשר באים להתקשר עמה ויש לעשות ככל האפשר שלא להכביד על המתקשרים וכאשר משיקים מוצר חדש, על המשיק להיות מוכן מכל הבחינות וגם מבחינה זו שייתכן ותהא "הצפת לקוחות" וככל שנערכים כדבעי – כך קטן סבלו של הציבור.

ב. א) התובע אכן רכש מכשיר חדש ואין אני מקבל את טענת התובע, שהוא אולץ לרכוש המכשיר,שכן התובע אדם מבוגר, מיושב בדעתו ובהחלט יש לו כושר שיפוט והחלטה עצמית אם לרכוש המכשיר- אם לאו.

עם זאת, מאמין אנוכי לתובע, שכעבור מספר ימים מועט, הוא ביקש להחזיר המכשיר, משום שלא קיבל בזמן את הקו ורצונו של התובע לקבל את הקו, גרם לו להתרוצץ בין שירות קבלה אחד לשני ואין ספק שהתנהלות זו של שירות לקוחות גרמה לו להוצאות וטרחה.

ב) הנתבעת מודה, בהגינותה, שאכן חל עיכוב בהשלמת תהליך הניוד של התובע לרשת הנתבעת וגם מצרה על אי הנוחות אשר ייתכן שנגרמה לתובע, אך גם טוענת שנציגי הנתבעת פעלו לתיקון התקלה וחיבור מכשירו של התובע למספר הניוד, ברם אני מקבל את טענת התובע, שעל מנת לחברו למספר הניוד, נאלץ הוא לעבור משירות לקוחות אחד לשני – בשתי ערים שונות (רחובות, לוד) עד כי התובע החליט שלאור התנהלות זו יש בדעתו לבטל העסקה ולהחזיר המכשיר.

4. לאור האמור לעיל, אני קובע, שלאור הודעת התובע – סמוך לאחר רכישת המכשיר- שיש בדעתו לבטל העסקה ולהחזיר המכשיר ולאור הנסיבות, כפי שתוארו לעיל – אני מחליט כדלקמן:

א. אני מחליט לבטל העסקה באופן כזה, שהתובע ישיב לנתבעת את המכשיר אשר רכש והנתבעת תשיב לתובע את הסך של 720 ₪.

ביטול העסקה תתבצע תוך 14 ימים מיום המצאת פסק הדין לידי הנתבעת ולצורך ביטול העסקה על התובע לסור לשירות לקוחות של הנתבעת – תוך המועד הנ"ל- ולבצע את תנאי ביטול העסקה, כאמור לעיל.

ב. א) ביטול העסקה וטענות התובע, אינם מצדיקים הגשת תביעה בסכום מוגזם ומופרז – סכום שנכתב על דרך הסתם וללא כל הוכחה.

הגשת תביעה תוך ניפוח סכומים ללא כל הוכחה, מצביעה למעשה על מגמת מגיש התביעה לקבל סכומים סתמיים ובלתי מוכחים.

ב) יחד עם זאת, אין ספק – זאת גם אליבא דטענות הנתבעת- שלתובע נגרמה אי נוחות ובזבוז זמן על נסיעות ממקום למקום על מנת לקבל שירות – שירות שהלקוח חייב לקבל במסגרת ההתקשרות- הרי שבשל כך, אין ספק שעל הנתבעת לפצות את התובע ובנסיבות אלה, כאשר הנתבעת גם פעלה בהמשך לתיקון המצב על מנת לרצות את התובע, אני קובע את הסך של 400 ₪ כפיצוי סביר והולם את הנסיבות.

יתרת סכום התביעה נדחית – מחוסר הוכחה ומהנימוקים שפורטו לעיל.

ג. על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

למעט פיצוי זה – אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום 2.12.12 (יח' בכסלו התשע"ג) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.