הצדדים הסמיכוני ליתן פסק-דין על דרך הפשרה, ללא נימוקים, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד - 1984.

המדובר בתביעה לפיצוי בגין סילוק שידה ותכולתה (ספרות בתחום הביולוגיה), שסילקו נציגי הנתבעת משטח חדר המדרגות המשותף בבניין בו התגוררו התובעים עד לאחרונה.

לשיטת התובעים, ללא התראה והודעה מוקדמת, ומבלי לבקש כי התובעים ידאגו לסלק האמור בכוחות עצמם, פינו נציגי הנתבעת את רכושם והעבירו אותו לאשפה. התובעים טוענים כי לשידה ערך סנטימנטלי, משוםש היתה שייכת לאמה של התובעת 2, ז"ל.

לאור האמור, ביקשו התובעים לפסוק לזכותם שווי שידה (כ- 350 ₪), שווי הספרות (כ- 750 ₪), וכן אבדן זמן והוצאות (כ- 1,300 ₪) ועגמת נפש (2,000 ₪).

נציגי נתבעת הכחישו את האמור. לשיטתם, השידה הוצבה בחדר המדרגות, סמוך לדירת התובעים כ- 6 שנים, עוד טרם פטירת המנוחה. לשיטתם, אוחסנו בה נעליים ולא ספרות.

אליבא גרסתם, שלא נסתרה ע"י התובעים, נערכה ישיבת דיירים, בה הוחלט ברוב של המשתתפים כי יסולקו עד 31.12.2011 מהשטחים המשותפים, חפצים שונים שהונחו שם. התובעים לא נכחו באתה ישיבה. כן הוחלט להודיע לכל דיירי הבנין את תוכן ההחלטה באמצעות הנחת הודעות בתיבות הדואר וכך נעשה.

בנוסף, נתלה שלט במקום בולט בחדר המדרגות, סמוך למעלית.

לאור האמור, ומשחלף המועד האחרון והתובעים לא סילקו את השידה, פינו אותה לאשפה.

נציגי הנתבעת טענו כי לא ייתכן שהתובעים לא קיבלו את ההודעה על החלטת רוב הדיירים. כמו כן נטען כי לא סביר שמשך 6 שנים העמידו בחדר המדרגות שידה בעלת ערך סנטימנטלי כה רב, בפרט לאחר מות המנוחה.

לאחר שמיעת עדויות הצדדים בפני ועיון בכתבי הטענות על נספחיהם, ומתוך שהבאתי בחשבון את העובדה כי מרבית סכום התביעה הינו בגין עגמת נפש, שלא שוכנעתי בכנותה, מצד אחד, ואת לגיטימיות פעולת הנתבעת מנגד, הנני מחליטה לדחות את התביעה.

לטעמי, לא הוכחה, כדרך שיש להוכיח, עילת תביעה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט.

התובעים ישאו, יחד ולחוד, בהוצאות משפט בסך 600 ₪.

סכום זה יישלח על ידם לנציגות הבית בתוך 14 יום מיום קבלת פסק הדין, בדואר רשום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

תשומת הלב לשינוי מען התובעים כמפורט בפרוטוקול.

ניתן היום, י"ט חשון תשע"ג, 04 נובמבר 2012, בהעדר.