1. העניין שבפני, בקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן.
2. התובענה, תובענה כספית ע"ס 190,500 ₪, המהווים פיצוי כספי מוסכם על פי הסכם אשר לכאורה נכרת ביום 22.11.2011, ונתבעים בשל הפרת אותו הסכם.
3. הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן, במסגרתה העלו הנתבעים טענות רבות בהקשר של מערכת היחסים בין הצדדים, וטענו כי מערכת היחסים שבין הצדדים אינה מתמצה בחוזה אשר לכאורה נראה כחוזה רגיל וסביר לרכישת מקרקעין, אלא מדובר במערכת נרחבת יותר, הכרוכה בהלוואות חוץ בנקאיות, איומים, כפייה וטענה לפיה ההסכם בוטל.
4. על התמיהות הרבות אשר עולות מכתב התביעה לאחר עיון בהסכם שבין הצדדים, עמדתי בהחלטתי מיום 4.6.2012, שם נדחתה הבקשה להטלת עיקולים במסגרת התובענה הכספית. אין צורך בפירוט מלוא התמיהות העולות, ואולם בשים לב לכך כי לכאורה מדובר בפיצוי מוסכם שאינו סביר (ומגיע ליותר מחצית התמורה בהסכם), או חוסר ההיגיון בטענות הנוגעות להפרה הנטענת, די בכך כדי להצדיק מתן רשות להתגונן בפני התובענה.
5. ביום 26.12.2012 נתקיים דיון בבקשה למתן רשות להתגונן בפני, במסגרתה הועלו מספר טענות הנוגעות למערכת היחסים האופפת את נסיבות ההסכם, ועניין זה חיזק אף הוא את המסקנה, כי מוצדק שייערך בירור עובדתי במסגרת בחינת טענות הצדדים (ולאור ההלכה, כי רק במידה ונעלה מכל סיכוי שאין לנתבע אפשרות להוכיח טענות ההגנה שלו – מה שאין כן במקרה זה).
6. במסגרת אותו דיון הוסכם כי הנתבעים יפרשו וירחיבו את המסגרת העובדתית, וימציאו ראיות נוספות התומכות טענותיהם, ובהתאם צירפו העתקי המחאות הנוגעות למערכת היחסים הכוללת (כפי שבשלב זה היא נטענת). ב"כ התובע העניק פרשנות שונה למסמכים, ואולם לגישתי, די בהם על מנת להצדיק בחינת הטענות.
7. אוסיף כי על פניו, דומה כי תוצאה דומה היתה מתקבלת, מנקודת המבט של סעיף 3 (4) לחוק החוזים (תרופות) .
8. לאור כל האמור, ובזיקה להחלטתי מיום 4.6.2012 ופרוטוקול הדיון מיום 26.12.2012, סבורני כי לכאורה ישנן טענות הגנה לכאורה, ברף הנדרש להעברת התובענה לפסים של סדר דין רגיל.
9. התצהיר התומך בבקשה למתן רשות להתגונן ישמש ככתב הגנה.
10. המזכירות תנתב התובענה לצורך קביעת מועד לדיון.

ניתנה היום, כ"ב סיון תשע"ג, 31 מאי 2013, בהעדר הצדדים.