רקע וצדדים

1. עניינה של התביעה בשתי משכנתאות אשר לווה התובע מהנתבעת. במסגרת ביטוח ההלוואה, רכש התובע מהנתבעת ביטוח מבנה על בית ברחוב השיזף 140 במושב נטעים.

2. לטענת התובע נגרמו שני נזקים בביתו: חיפוי קיר חיצוני שנפל וכעת יש צורך בהסרת כל החיפוי, בעלות של 12,800 ₪; וצנרת הג'קוזי שכורסמה, ותיקונה הוערך בעלות של 2,784 ₪.

3. התובע הופנה לשחר תיקוני צנרת (להלן: "שחר תיקונים") לצורך תיקון חיפוי הקיר, שחר תיקונים העבירו את פנייתו לנתבעת 2 (להלן: "הפניקס"). לגבי תיקון צנרת הג'קוזי הודיעה לו הפניקס כי ביטוח המבנה לא מכסה את נזקי הצנרת של הג'קוזי, הנמצא מחוץ לבית, ולגבי חיפוי הקיר נמסר לו שלא מדובר באירוע המכוסה על פי הפוליסה.

4. התובע סבר שגם מחסן, חניה מקורה ובריכה הם חלק אינטגראלי מהבית והם תחת אותן תשתיות משותפות של חשמל ומים ועל כן מדובר הג'קוזי הוא חלק ממכלול ששייך לבית והוא כלול בכיסוי הביטוחי. לגישת התובע - בהתאם לעמדת שמאי עמו התייעץ -הנזק בחיפוי הקיר כלול אף הוא בפוליסה.

התובע עתר לפיצוי בסכום של 16,584 ₪ לא כולל הוצאות ואבדן ארבעה ימי עבודה.

5. לטענת הנתבעת 3 (להלן: "מנורה") התובע מבוטח בביטוח תכולה בלבד ולא נטען כלפיה דבר בכתב התביעה ועל כן דין התביעה נגדה להידחות. לטענתה הנזקים שנגרמו בבית התובע הינם נזקים למבנה במלוא מובן המילה, חיפוי קיר חיצוני שייך למבנה ולכן אין לו כיסוי מטעם הביטוח אצלה.

מנורה טענה כי הנזק לצנרת הג'קוזי אינו מכוסה גם הוא עפ"י פוליסת התכולה, שכן למרות שהוא שייך לדירה לא מדובר ב"תכולה". נוסף לכך טענה מנורה כי התובע לא הוכיח כי תיקן את נזקיו בפועל או כי נגרמה לו הוצאה כלשהי, משום שלא הציג חוות דעת שמאי להוכחת נזקיו.

6. במעמד הדיון הראשון הוסכם כי התביעה נגד מנורה תדחה. לאחר דיון זה, הגיש התובע חוות דעת מהנדס מטעמו, בנוגע לנזק בלוחות החיפוי.

7. בדיון השני שהתקיים בתיק זה העידו התובע וכן העידו שני המומחים בנוגע לשאלת הנזק בלוחות חיפוי הקיר החיצוני. לאחר דיון זה הגישה הפניקס את "הרשימה" לפוליסה (העתק נוסף הוגש בדיון הראשון וסומן נ/1 אך בשל תקלה לא נסרק לתיק).

דיון והכרעה:

חיפוי האבן בקירות החיצוניים:

8. אמנם, התביעה מתבררת בבית המשפט לתביעות קטנות, בהן ישנה גמישות בסדרי הדין, אולם גם בהליך זה חל על התובע נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתו, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה". בהתאם, על התובע להוכיח הן את עובדות האירוע והנזק שנגרם לו בגין האירוע, והן את אחריות הנתבעת העולה מאותן עובדות שהוכחו.

9. הפסיקה קבעה לא פעם, כי תובע שאינו עומד בנטל השכנוע,  הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו, לא יוכל לזכות תביעתו, והיא תידחה. על מנת לזכות בתביעתו, על התובע לשכנע את בית המשפט כי הסבירות שגרסתו היא הנכונה בשיעור של 51% לפחות. לפיכך, במקרה שבו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים הצדדים הן  שקולות, הרי שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו ולפיכך תידחה תביעתו.

10. במקרה דנן, הובאו בפני בית המשפט שתי חוות דעת מומחים, האחד של מהנדס התובע והשניה של שמאי הנתבעת 2.

11. מומחה התובע קבע שהאריחים מחפים את קירות ביתו של התובע (להלן "האריחים") נשרו בשל שילוב של ויברציה הנובעת מרעדים על קוליים ורטיבות מתמשכת הנספגת בתשתית האריחים.

12. שמאי הפניקס טען שבביקורו בדירה ראה אריחים שנשרו מהקירות החיצוניים ולא מדובר באריחים שנשברו אלא בהתנתקות מן הקיר ועל פי חוות דעתו מצב זה נובע מעבודה או חומרים לקויים של מי שביצע את חיפוי הקירות. השמאי הבהיר כי ניתן לנתק את האריחים מהקיר בצורה מושלמת וללא הפעלת כח.

13. לאחר ששקלתי את שתי חוות הדעת – אני קובעת כי הערכתו של שמאי הפניקס עדיפה בעיני וזאת בשל אלה:

ראשית, מומחה התובע טען כי "אני יודע שהאיזור סובל מויברציותו זאת גם מבלי למדוד עניין זה בצורת מיכשור". טענה זו, שלא הוכחה בנתונים ובראיות ואינה בתחום מומחיות המהנדס, היא בבחינת הערכה גרידא ואינה יכולה לשמש בסיס להטלת חבות על הנתבעות.

שנית, מהנדס התובע טען מחד כי "אני לא יכול להגיד בוודאות מה הגורם" ומאידך באותו משפט בדיוק טען "אני מעריך חד משמעית שמדובר ברעד על קולי". הערכה מוחלטת זו נובעת לדברי המהנדס מכך שהתשתיות במקום אינן חדשות ומסקנה זו אינה מוסברת ואינה מובנת.

שלישית, שמאי הפניקס ציין כי קיימת פרגולה המגנה במידה רבה על האריחים מפני הגשם. אמנם, התובע טען שהפרגולה אינה אטומה וחודרים דרכה מים אך גם כך יש בה כדי הגנה משמעותית על הקירות החיצוניים מפני נזקי המים והיא מביאה לספיגת מים מועטת, אם בכלל. מהנדס התובע לא התייחס לקיומה של פרגולה זו כלל ולא הסביר את עמדתו לפיה התשתית של האריחים סופגת את המים בשים לב לקיומה של אותה פרגולה.

14. לאור האמור אין מנוס מהמסקנה כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את גרסתו, ובמקרה זה את מסקנות המומחה מטעמו ועל כן דין התביעה בסוגייה זו להידחות.

15. למעלה מן הצורך וחרף קביעתי הנוגעת לחוות הדעת כאמור לעיל אציין כי בהתאם לנוסח הפוליסה ניתן לתובע כיסוי בגין הסיכונים המפורטים בפרק 2 סעיף ב. על פי ס"ק 2ד מוחרגים נזקים הנגרמים בשל "דליפת מי גשם מבעד לקירות או לתקרה או ספיגתם בהם". בנסיבות אלו, וגם לו קבלתי את עמדת מומחה התובע כי האריחים נשרו בשל העובדה שהתשתית ספגה מים במשך תקופה ממושכת ובשל כך, בשילוב עם הויברציה נגרם הנזק – הרי שבהיעדר ספיגת המים בתשתית היה נמנע הנזק וספיגת מים כזו מוחרגת באופן מפורש בפוליסה.

16. מהנדס התובע אישר בעדותו כי "אם היתה רק ויברציה גם יכול להיות שלא היה נושר" ומעדותו עולה כי הרעידות וספיגת המים הם שניהם תנאים מצטברים ומתחייבים שהביאו לנזק הנטען.

מאחר וספיגת המים כאמור לעיל אינה מכוסה בפוליסה, ולא הוכח כי הויברציות הנן מסוג של רעד על קולי המכוסה בפוליסה ולא משיפוצים או מכשיר אחר בו נעשה שימוש בבית התובע או בסמוך לו, הרי שגם לו קבלתי את עמדת מהנדס התובע כעדיפה על חוות דעת שמאי הפניקס, נראה כי לא היה בכך כדי להועיל לתובע שכן מדובר בנזק שנגרם בשל סיכונים שאינם מכוסים בפוליסה.

הנזק לצנרת הג'קוזי:

17. התובע סבור כי הג'קוזי מהווה חלק בלתי נפרד מבית המגורים המבוטח ולכן, מאחר ומדובר באותן תשתיות המשמשות את הבית ואת בריכת הג'קוזי, הרי שצנרת הבריכה כלולה בכיסוי הביטוחי.

18. על פי ההגדרות שבפוליסה (פרק 2 סעיף א) מוגדר בניין המגורים כ"מבנה דירת המבוטח...צנרת ומתקני ביוב ואינסטלציה...השייכים לדירה...וכל החלקים הקבועים של הדירה או שמחוברים אליה חיבור קבע...".

19. אמנם הלכה היא כי יש לפרש פוליסת ביטוח לטובת המבוטח, אך זאת כאשר יש ספק ויתכן לפרש חבות כלשהי במספר פרושים שונים. במקרה דנן מדובר בבריכה שהיא חיצונית לבית התובע, ועובדה זו אינה במחלוקת. לפיכך לא מדובר בחלק מ"מבנה דירת המבוטח" שהוא המכוסה על פי הפוליסה. בהגדרת בניין המגורים ישנה הפניה לפירוט ברשימה, אך ברשימה לפוליסה לא נרשם כי הכיסוי הורחב ויחול גם על הג'קוזי. נראה כי ביטוח של בריכה מחייב התייחסות מיוחדת ומפורשת ברשימה ובהעדרה לא ניתן לקבוע כי אותה בריכה מבוטחת אף היא כחלק מהדירה. לבריכה, ואף לג'קוזי לעניין זה, ישנם רכיבים שונים החשופים לסיכונים מיוחדים ובאם ביקש התובע לבטח גם אותם היה עליו לכלול אותם באופן מפורש ברשימה.

20 לא נרשם בהגדרה "בניין המגורים" כי העובדה שמדובר בצנרת או מערכת חשמל משותפת הופכת כל מבנה חיצוני לחלק מהדירה. להיפך, בהגדרה נרשם במפורש כי רואים כחלק מהמבנה את "החלקים הקבועים של הדירה או שמחוברים אליה חיבור קבע, לרבות חדרי שירותים, מוסכים ומבני עזר הנמצאים באותם החדרים והמשמשים בקשר עימם". לכן, בריכה שמנותקת מהבית והחיבור לבית המגורים הנו רק באמצעות תשתית חשמל ואינסטלציה לא ניתן לדעתי לראות בה כמחוברת חיבור קבע למבנה הדירה.

במקרה דנן, התובע מבקש פיצוי בשל נזק שנגרם לצנרת הבריכה בשל מכרסמים וזהו בדיוק אופי הנזק אשר היה צריך לדאוג עבורו לכיסוי ביטוחי מיוחד.

21. לאור האמור לעיל, אני סבורה שגם התביעה בגין נזקים אלו דינה להידחות.

22. מאחר שקבעתי שהנתבעת 2 אינה אחראית לפצות את התובע בגין נזקיו, וזאת בשל העדר כיסוי ביטוחי, הרי שגם התביעה כנגד הנתבעת 1 דינה להידחות.

23. אין בכך כדי לקבל את טענת הפניקס כי מאחר והמבוטח על פי הרשימה בפוליסה הנו הבנק – אין יריבות בין המבטחת לבין התובע. מדובר בחוזה ביטוח המוגדר כחוזה למבוטחי הבנק ועל כן הוא חוזה בבחינת חוזה לטובת צד ג' וככזה רשאי הצד השלישי (התובע בענייננו) לתבוע ישירות את המבטחת על פי אותה פוליסה.

24. לאור האמור התביעה נדחית.

25. בהמשך לדיון מיום 03.06.13 אני קובעת את שכרו של שמאי הנתבעת עבור התייצבותו למתן עדות בתיק זה בסך של 600 ₪.

26. לאחר ששקלתי את הוצאות המשפט ומאחר ולהערכתי הוגשה תביעה זו בתום לב כאשר התובע סבור שהנתבעות אחראיות לפצותו בגין הנזקים הנטענים בתביעה אני מעמידה את הוצאות המשפט שישלם התובע לנתבעת 2 על סך של 800 ₪ בלבד וזאת על אף שכר השמאי שנפסק והתייצבות הנתבעת 2 לשני דיונים. אינני מחייבת את התובע בהוצאות משפט לטובת הנתבעת 1, לאחר שהתובע הסכים לדחיית התביעה נגדה במהלך הדיון הראשון.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז אב תשע"ג, 23 יולי 2013, בהעדר הצדדים.